פירוש התורה - כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא, פרשת מצורע:

[ויקרא יד לד] כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם.

[תרגום אונקלוס] אֲרֵי תֵּיעֲלוּן לְאַרְעָא דִּכְנַעַן, דַּאֲנָא יָהֵיב לְכוֹן לְאַחְסָנָא; וְאֶתֵּין מַכְתָּשׁ סְגִירוּ, בְּבֵית אֲרַע אַחְסָנַתְכוֹן.

[תרגום יונתן] אֲרוּם תֵיעָלוּן לְאַרְעָא דִכְנָעַן דַאֲנָא יָהֵב לְכוֹן לְאַחְסָנָא וּמִשְׁתַּכַּח גְבַר דִבְנֵי בֵיתָא בַּחֲטוֹפִין וְאֶתֵּן מַכְתַּשׁ סְגִירוּ בְּבֵית אֲרַע אַחְסַנְתְּכוֹן:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – ויקרא דף 229]):

"כי תבואו אל ארץ כנען, אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונמצא איש אשר בנה ביתו בגזילה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם."

-        רש"י מפרש:

ונתתי נגע צרעת – (ויקרא רבה) בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן

-        כתוב באותו הספר:

"בספר אהבת יהונתן מפרש, שסובר המתרגם דנגעי הבתים באים על הגוזל את הרבים, ועל הגוזל שאינו שלו ועל הגנבות, וכן אי׳ בויקרא רבה (פי״ז סי״ג), והדיוק (הוא) מדלא אמר: כי יהיה נגע בבית וגו׳. ואמר ונתתי גו׳, מורה שהוא נתינה לעונש על הדברים הנזכרים. ועל כן צווה ה׳ שנותצו, בשביל ששורה עליו רוח טומאה מצד עוון החמס שבו. ואיתא בזוה״ק (ס״ז נה): כד רוחא מסאבא שריא

בביתא וקוב״ה בעי לדכאה ליה, שדר נגע צרעת בביתא, לקטרגא דא בדא, וההוא נגע לא אעדי מביתא, ואע״ג דרוח מסאבא אסתלק מההוא ביתא, עד דינתצון בית ית אבנין ואעין וכולא, כדין אתדכי ביתא ,עכ״ל."

-        עוד נאמר באותו הספר:

"ובפירוש  החומש תודה תמימה כאן, כתב בזה, וז״ל: ואמנם עוד אגדות שונות נאמרו מחז״ל בטעם עניני נגעי בתים, ביומא (יא): אמרו, שהוא עונש על מי שאינו רוצה להשאיל כלי ביתו לאחרים, ואומר שאין לו, ולכן הקב״ה עונשו בזה שצריך לפנות כל כלי הבית לחוץ ונתפרסמו. ובערכין (טז.) אמרו: נגעי בתים באים על צרות עין, וגם על הגזל (כמפורש בתיב״ע כאן), ובנימוקי הרמב״ן כתב עוד בעניין זה, עכ״ל."

-        לעניות דעתי, זה מעניין ביותר, האגדות על פסוקי התורה. יש להניח שיש אגדות על רוב הפסוקים שבתורה.

מעניין גם, שתרגום יונתן בחר את האגדה על גזל, כסיבה לנגע הצרעת בבתים. יכול להיות שפסוק זה בתרגום יונתן מעיד על קו המחשבה של כותב התרגום. יכול להיות שפסוק זה מעיד גם על המצב החברתי במלכות יהודה בזמן כתיבת התרגום. לכן, יכול להיות שפסוק זה מעיד אולי שתרגום יונתן נכתב לפני חורבן בית המקדש השני, בזמן ריבוי התנועות החברתיות הדתיות במלכות יהודה.

מעניין אם אפשר לדעת את הזמן, את התקופה שבה נכתבו האגדות, כול אחת והתקופה שלה. יכול להיות שאפשר על ידי קשר בין תוכן האגדה לבין התקופה שבה נכתבה, לקבל מידע, עדות על התקופה עצמה. הדבר דומה לחפירות ארכיאולוגיות, כאשר כול שיכבה בעומק האדמה מעידה על תקופת זמן אחרת.