פירוש התורה - וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל; וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת וישלח :

[בראשית לה כב] וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל;  וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר.

[תרגום אונקלוס] וַהֲוָה, כַּד שְׁרָא יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא הַהִיא, וַאֲזַל רְאוּבֵן וּשְׁכֵיב יָת בִּלְהָה לְחֵינְתָא דַּאֲבוּהִי, וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל;  וַהֲווֹ בְּנֵי יַעֲקוֹב, תְּרֵי עֲסַר.

[תרגום יונתן] וַהֲוָה כַּד שְׁרָא יִשְרָאֵל בְּאַרְעָא הַהוּא וַאֲזַל רְאוּבֵן וּבִלְבֵּל יַת מַצְעָא דְבִלְהָה פְּלַקְתֵּיהּ דְאָבוֹי דַהֲוָה מְסַדְרָא כָּל קָבֵיל מַצְעָא דְלֵאָה אִמֵי וְאִתְחַשֵׁיב עִילוֹי כְּאִלוּ שִׁימֵשׁ עִמָהּ וּשְׁמַע יִשְרָאֵל וּבְאִישׁ לֵיהּ וְאָמַר וַוי דִלְמָא נָפַק מִינִי פִּיסוּלָא הֵיכְמָא דְנָפַק מִן אַבְרָהָם יִשְׁמָעֵאל וּמִן אַבָּא נְפַק עֵשָו מְתִיבָא רוּחָא דְקוּדְשָׁא וְכֵן אָמַר לֵיהּ לָא תִדְחַל דְכֻלְהוֹן צַדִיקִין וְלֵית בְּהוֹן פִּיסוּלָא דְמִבָּתַר דְאִתְיְלִיד בִּנְיָמִין הֲווֹ בְּנֵי יַעֲקב תְּרֵיסַר: 

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 415]):

"ויהי כאשד שכן ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן ובלבל את המצע של בלהה,  שהיה מסודר אצל המצע של לאה אמו, ונחשב עליו כאלו שכב עמה, וישמע ישראל, וירע לו ויאמר:  ווי, פן יצא ממני פסול, כמו שיצא מן אברהם, ישמעאל, ומן אבי יצא עשו, ואין מיטתי שלימה, השיבה רוח הקודש וכה א״ל:  אל תירא, שכולם (בניך) צדיקים, ואין להם פסול, שמאחר אשר נולד בנימין היו בני יעקב ׳׳שנים עשר״. - היינו כולם שווים לטובה, וכולם צדיקים כיו״ב ־ וכן אי׳ בשבת (נ״ה):. "

-          רש"י מפרש צורה דומה לתרגום יונתן:

וישכב - (שבת נה) מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה ולמה בלבל וחלל יצועיו שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה בא ראובן ותבע עלבון אמו אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי לכן בלבל

ויהיו בני יעקב שנים עשר - מתחיל לענין ראשון משנולד בנימין נשלמה המטה ומעתה ראויים להימנות ומנאן ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולן שווים וכולן צדיקים שלא חטא ראובן

-          לעניות דעתי, הרעיון שבפסוק זה הוא, שכול שנים עשר בני ישראל שווים זה לזה וכולם צדיקים.

היה יכול אולי לחשוב שבני השפחות טפלים יותר מאשר בני הגברות, אבל, הפסוק הזה מבטל סברה זאת, וקובע שכול שנים עשר הבנים של יעקב אבינו שווים הם ביניהם וצדיקים ביניהם באותה המידה.

-          קראתי תירוץ יפה באותו הספר:

בספר אמרי פנחם, להרה״ק מוה״ר פנחס מקאריץ זצלה״ה אי׳ עזה״פ וז״ל: שמעתי שבא איש אחד וסיפר להרב ז״ל בשם רבי שמעלקי מניקלשבורג ז״ל, ואמר מה שכתוב בגמ': (שבת נה:) כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, והקשה: ולמה לא אמר ״חוטא״ (במקום ״טועה״, כיון שמוציא לעז על ראובן).  ותירץ: לכך אמר: ״טועה״, כי הוא טועה בפשט הכתוב, כי כך כתיב: ״וילך ראובן וגו׳״, ואחר כך, ענין בפני עצמו: ״וישכב את בלהה פלגש״, (מי שכב) ״אביו״, ר״ל: שיעקב שכב עם בלהה פלגשו (ולא ראובן),  וראובן לא חטא (בפועל),  אלא שהלך לבלבל וכו׳. ואמר לו הרב ז״ל:  למה לא תאמר הדברים כהוויתן. והשיב: יותר לא שמעתי. ואמר הרב ז״ל: שבא ראובן ונשק לרבי שמעלקי ז״ל על פיו, וסיים הרב ז״ל: לכך נאמר בגמרא (במשנה שלהי מגילה): ״מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם״, כי מהתרגו(מי)ם משמע ששכב עמה ראובן, דמתרגם: ״דאבוהי״, עיי״ש, עכ״ל.