פירוש התורה - וְאֵלֶּה בְנֵי-צִבְעוֹן, וְאַיָּה וַעֲנָה; הוּא עֲנָה, אֲשֶׁר מָצָא אֶת-הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר, בִּרְעֹתוֹ אֶת-הַחֲמֹרִים, לְצִבְעוֹן אָבִיו.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת וישלח:

[בראשית לו כד] וְאֵלֶּה בְנֵי-צִבְעוֹן, וְאַיָּה וַעֲנָה; הוּא עֲנָה, אֲשֶׁר מָצָא אֶת-הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר, בִּרְעֹתוֹ אֶת-הַחֲמֹרִים, לְצִבְעוֹן אָבִיו. 

[תרגום אונקלוס] וְאִלֵּין בְּנֵי צִבְעוֹן, וְאַיָּה וַעֲנָה; הוּא עֲנָה, דְּאַשְׁכַּח יָת גִּבָּרַיָּא בְּמַדְבְּרָא, כַּד הֲוָה רָעֵי יָת חֲמָרַיָּא, לְצִבְעוֹן אֲבוּהִי.

[תרגום יונתן] וְאִלֵין בְּנֵי צִבְעוֹן וְאַיָה וַעֲנָה הוּא עֲנָה דְאַרְבַּע יַת עֶדְרַיָא [צ"ל ערוציה] עִם אַתְנִי וְלִזְמַן אַשְׁכַּח יַת כּוּדְנַיְיתָא דִי נְפָקוּ מִנְהוֹן כַּד הֲוָה רָעֵי יַת חַמְרַיָיא לְצִבְעוֹן אָבוּי: 

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 423]):

"בספר אהבת יונתן פי׳, ואלה בני צבעון ואיה וענה שהיה מרביע את הערוד עם האתון, ולזמן מצא את הפרדות שיצאו מהן, כשהיה רועה את החמורים לצבעון אביו."

פרד - (נ') מין בהמת עבודה, הכלאה בין סוסה לחמור; כינוי לעקשנית, עיקשת, לא מוותרת, עומדת על שלה

רש"י מפרש:

הוא ענה - האמור למעלה שהוא אחיו של צבעון וכאן הוא קורא אותו בנו מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה

את הימם - פרדים הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם (חולין ה) ולמה נקרא שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות דאמר ר"ח מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (והלא קא חזינן דחיה אל תקרי וחיה אלא וחיתה כי המכה לא תתרפא לעולם ברש"י ישן) ולא הוזקק לכתוב לנו משפחות החורי אלא מפני תמנע ולהודיע גדולת אברהם כמו שפירשתי למעלה

ב' תרגומים דומים למקרא.