פירוש התורה - [ויקרא כה מט] אוֹ-דֹדוֹ אוֹ בֶן-דֹּדוֹ, יִגְאָלֶנּוּ, אוֹ-מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, יִגְאָלֶנּוּ; אוֹ-הִשִּׂיגָה יָדוֹ, וְנִגְאָל.

 בס"ד

 

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 

דברים חיים רחמים

 כתוב בספר ויקרא, פרשת בהר:

[ויקרא כה מט] אוֹ-דֹדוֹ אוֹ בֶן-דֹּדוֹ, יִגְאָלֶנּוּ, אוֹ-מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, יִגְאָלֶנּוּ; אוֹ-הִשִּׂיגָה יָדוֹ, וְנִגְאָל. 

[תרגום אונקלוס] אוֹ אַחְבּוּהִי אוֹ בַּר אַחְבּוּהִי, יִפְרְקִנֵּיהּ, אוֹ מִקָּרִיב בִּסְרֵיהּ מִזַּרְעִיתֵיהּ, יִפְרְקִנֵּיהּ; אוֹ דְּתַדְבֵּיק יְדֵיהּ, וְיִתְפְּרֵיק.

[תרגום יונתן] אוֹ אַחְבוֹי אוֹ בַּר אַחְבוֹי יִפְרְקִינֵיהּ אוֹ מִקָרִיב בִּישְרֵיהּ מִזַרְעִיתֵיהּ יִפְרְקִינֵיהּ אוֹ תְּאַרַע יְדֵיהּ אוֹ יְדָא דְצִבּוּרָא וְיִתְפָּרִיק:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – ויקרא דף 444]):

"או דודו או בן דודו יגאלנו, או משאר משפחתו יגאלנו, או השיגה ידו, או יד הצבור, ונגאל."

-        תרגום יונתן מוסיף אוֹ יְדָא דְצִבּוּרָא שבעברית או יד הצבור. לעניות דעתי, זה תוספת מתאימה לאידאולוגיה של רבי יונתן בן

עוזיאל ע"ה, האחריות הקיבוצית, האחראיות הציבורית בעם ישראל. כאן, האחראיות הזאת פועלת לטובת הפרט. אבל, אין לשכוח שיש גם מקרים שהאחראיות הזאת, האחראיות הקיבוצית אמורה לעבוד מכיוון הפרט לטובת הכלל. נראה לי חשוב להגיד, שטובת הכלל זה גם על הפרט להימנע מהתבוללות. ההתבוללות היא רעה לכלל עם ישראל, זה כמו כריתה של אבר מן עם ישראל. זה כמו כפיית תודה לעם ישראל בכללותו.