פירוש התורה - וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת חיי שרה:

[בראשית כד נ] וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב.

[תרגום אונקלוס] וַאֲתֵיב לָבָן וּבְתוּאֵל וַאֲמַרוּ, מִן קֳדָם יְיָ נְפַק פִּתְגָמָא; לֵית אֲנַחְנָא יָכְלִין לְמַלָּלָא עִמָּךְ, בִּישׁ אוֹ טָב. 

[תרגום יונתן] וְאָתֵיב לָבָן וּבְתוּאֵל וְאָמְרוּ מִן קֳדָם יְיָ נְפַק פִּתְגָמָא דְרִבְקָה אִתְיְהִיבַת לְיִצְחָק אֲנַן לָא נֵיכוֹל לְמַלָלָא לָךְ בִּישׁ אוֹ טָב: 

א' תרגומים דומים למקרא.

ב' תרגום יונתן מוסיף ומסביר פִּתְגָמָא דְרִבְקָה אִתְיְהִיבַת לְיִצְחָק שבעברית דבר שרבקה ניתנת ליצחק .

אולי, יש כאן רמז נפלא: הקב"ה, בהשגחה פרטית, מסדר את השידוכים בין רבקה לבין יצחק " מִן קֳדָם יְיָ נְפַק פִּתְגָמָא דְרִבְקָה אִתְיְהִיבַת לְיִצְחָק" . אבל, עדיין קיימת הבחירה החופשית של רבקה, אם היא רוצה זאת.

ז"א, אין קפיאה דתית, אפילו מהקב"ה! אבל, אך ורק הקב"ה יכול להרשות זאת לעצמו. הקב"ה מושלם, אין סופי, דבר לא מוסיף או מוריד ממנו.

לעומת זאת, האדם לא כך. יש השפעה בין אנשים, מידות פחות טובות, לפי תורת הקב"ה, עוברות בקלות מאיש לאיש, ויש למנוע זאת עד כמה שאפשר. בנוסף, יש האחראיות ההדדית בין בני ישראל.

המקור הקדום ביותר בו נאמר משפט זה הוא מדרש ההלכה "ספרא", על הפסוק: "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו" [ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ל"ז] המצוטט גם בתלמוד תלמוד בבלי [ מסכת סנהדרין, דף כ"ז, עמוד ב']:

"אינו אומר איש באחיו אלא איש בעוון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה."