בס"ד
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק
בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ,
אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי
צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ
יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .
דברים חיים רחמים
כתוב בספר בראשית, פרשת
חיי שרה:
[בראשית כה יג] וְאֵלֶּה,
שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁמֹתָם, לְתוֹלְדֹתָם: בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל
נְבָיֹת, וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם.
[תרגום אונקלוס] וְאִלֵּין, שְׁמָהָת בְּנֵי
יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁמָהָתְהוֹן, לְתוֹלְדָתְהוֹן: בֻּכְרֵיהּ דְּיִשְׁמָעֵאל
נְבָיוֹת, וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם.
[תרגום יונתן] וְאִלֵין
שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בְּשׁוּמְהוֹן לְתוּלְדַתְהוֹן בּוּכְרָא
דְיִשְׁמָעֵאל נְבוֹי וַעֲרַב וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָם:
א' מצאתי
מסמך המדבר על בני ישמעאל "ואלה שמות בני ישמעאל" על ידי ד"ר דוד אלגביש,
אוניברסיטת בר-אילן, פרשת חיי שרה, תשע"ה http://www.biu.ac.il/JH/Parasha:
"ברשימת בני
ישמעאל: נודעו בייחוד נביות בכור ישמעאל וקדר, והם נזכרים במקרא
ובתעודות חוץ-מקראיות. ישעיה מונה את נביות וקדר עם יושבי האוהלים שבמדבריות התוחמים
את ארץ ישראל ממזרח ומדרום מזרח. פרנסתם התבססה על גידול צאן (ישעיה ס:ז). התרגום הארמי
תרגם את השם נביות (דברי הימים א, א:כט): נבט וכוונתו לנבטים, שבט ערבי
שהקים ממלכה גדולה בסוף ימי הבית השני שמרכזה היה בפטרה. יחזקאל הזכיר את קדר
לצד השם הכולל ערב: "עֲרַב וְכָל־נְשִׂיאֵי קֵדָר הֵמָּה סֹחֲרֵי יָדֵךְ
בְּכָרִים וְאֵילִם וְעַתּוּדִים בָּם סֹחֲרָיִךְ" (יחזקאל כז:כא). נביות וקדר
נזכרו כשמות השבטים הערביים הראשיים שנלחמו נגד אסרחדון ואשורבניפל מלכי אשור. בתל
מסחוטה שבמצרים נמצאה קערת כסף ועליה נרשמה כתובת בשפה הארמית: זי קינו בר גשם מלך
קדר, ושמא ניתן לזהות את גשם מלך קדר עם גשם הערבי שבספר נחמיה (נחמיה
ב:יט). תעודות אשוריות וצפון ערביות מזכירות את השבטים, נביות, קדר, אדבאל,
דומה משא ותימא, ושמם הכולל הוא ערבים.
ישמעאלים וערבים:
השם ישמעאלים נזכר במקומות נוספים במקרא, בעיקר בספרות ההיסטוריוגרפית שמתייחסת עד
לימי דוד, כמציין שבטים נוודים (בראשית לז:כה-כח; שופטים ח:כד; תהלים פג:ג; דברי
הימים א':ב; יז:כז,ל), ואינו נזכר בספרות המקראית המאוחרת יותר שמתייחסת לסוף המאה
העשירית לפנה"ס ואילך וגם לא בתעודות החיצוניות שמתקופת המקרא. עם הפסקת השימוש
בשם ישמעאלים בטל גם השימוש בשמות של יחידות נוודים נוספות: עמלקים, מדיינים והגריאים.
הספרות האשורית וספרות הנבואה במקרא מכנות את העמים הללו: ערבים. לשמות
ערבי או ערבים לא נמצא עדיין הסבר הולם, ואינם מתייחסים לערבה, הואיל ושמות אלה
מצויים בשפות שבהן לא מצויה המילה ערבה (ובהן הלשון הערבית). הערבים החלו להתפשט באזור
סוריה וארץ ישראל לאחר הרס דמשק ושומרון במחצית השנייה של המאה השמינית
לפנה"ס. אז החל השם ערב ונגזרותיו להישמע בארץ ישראל. במסגרת הגלויות
הדו-סטריות האשוריות, הגלה סרגון ב מלך אשור את יושבי שומרון, והושיב בעיר גם
ערבים רחוקים שוכני המדבר לאחר שהיכה בהם. קודם לתקופת האסלאם, לא ראו הערבים קשר
כלשהו בינם לבין הסיפור על ישמעאל, וגם במקרא לא נזכרה זיקה זו במפורש. מסורת יהודית
מתקופת בית שני זיהתה את הערבים כצאצאיו של ישמעאל, שכן שמות בניו של ישמעאל מזכירים
שמות של ממלכות שהתקיימו בחצי האי ערב באלף הראשון לפנה"ס. לאחר חורבן הבית
השני הגיעו גולים מיהודה גם לאסיה ולאפריקה וסיפרו לשבטים הערבים את הסיפורים על ישמעאל,
הגר ואברהם. סיפורים אלה הגיעו גם לאוזניו של מוחמד, מייסד האסלאם, והוא שמח לטעון
בקוראן, כי הוא "צאצא של אברהם דרך בנו ישמעאל"."
ב' כתוב
על נבטים בויקיפדיה:
"הנבטים היו
שבטים ערביים שהגיעו לאזור ארץ ישראל
מצפון חצי האי ערב. לאחר
שהאדומים פלשו לארץ יהודה, הנבטים חדרו לארץ אדום. הם לא קראו לעצמם נבטים: שם זה ניתן
להם על ידי היוונים.יוספוס פלביוס (הוא
יוסף בן מתתיהו) קרא לחבל הארץ שבין סוריה לחצי האי ערב, ובין
נהר הפרתלים סוף, בשם נבטיה. בהמשך אימצו לעצמם הנבטים את השפה הארמית.
בראשית התקופה הביזנטית (324–638) קיבלו על עצמם תושבי הערים הנבטיות,
שעד אז היו פגאנים, את
הנצרות, ולמעשה הפכו לביזנטים, עםהכיבוש הערבי וראשית התקופה הערבית בארץ ישראל התאסלמו ונטמעו בחברה הסובבת."
ג' כתוב
על קדר (שבט וממלכה) בויקיפדיה:
"קֵדָר היה שבט ערבי עתיק ששכן בצפון חצי האי ערב ובמדבר הסורי. במהלך האלף הראשון לפנה"ס התפתח
השבט והפך לממלכה ערבית או לפדרציה בין-שבטית,
שהגיעה לשיא כוחה במאה החמישית לפנה"ס. זוהי
הממלכה הגדולה הראשונה שנקראה בתקופתה בשם "ערבית", אם כי לא כל השבטים
והקבוצות במזרח הקרוב הקדום היו חלק ממנה. מוקד פעילותה של הממלכה היה בעיר העתיקה
ונווה המדבר דוּמָה (כיום, דומאת אל-ג’נדל) בצפון חצי האי ערב,
דרומית-מזרחית לגבול ירדן-סעודיהשל זמננו."
ד' לכן,
כתוב במקרא וְקֵדָר , אבל בתרגום יונתן וַעֲרַב .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה