פירוש התורה - וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר; אַחַר, תֵּלֵךְ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת חיי שרה:

[בראשית כד נה] וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר; אַחַר, תֵּלֵךְ.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר אֲחוּהָא וְאִמַּהּ, תִּתֵּיב עוּלֵימְתָא עִמַּנָא עִדָּן בְּעִדָּן אוֹ עַסְרָא יַרְחִין; בָּתַר כֵּין, תֵּיזֵיל. 

[תרגום יונתן] וְעַל דִהֲווֹ מְמַלְלִין בְּרַמְשָׁא בְּתוּאֵל הֲוָה אָכִיל מֵהַהוּא תַבְשִׁילָא וְאַשְׁכְּחוּנוֹהִי בִּקְרִיצְתָּא דְהָא מִית וַאֲמַר אֲחוּהָא וְאִימָא תִּיתַב רִיבָא עִמָנָא יוֹמֵי שַׁתָּא חֲדָא אוֹ עֲשַר יַרְחִין וּבָתַר כְּדֵין תֵּיזִיל:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 251]):

"ובשביל שהיו מדברים בערב, (והתיעצו אם לשלחה עמו אם לאו, והסכימו לשלחה, אך בתואל עכב בדבר), בתואל היה אוכל מן ההוא תבשיל, (שהניחו שם הסם המוות) וימצאוהו בבוקר (בעלות השחר) שהנה מת, ולכן, ויאמר אחיה ואמה (לבדנה): תישב הנערה עמנו שנה אחת או עשרה חדשים, ואחר כן תלך."

תרגום יונתן מנסה להסדיר את 'הסתירות' או דברים לא ברורים שבפסוקים:

-          למה הפסוקים שבמקרא מדברים רק על אחיה של רבקה ועל אימה, אבל לא על אביה בתואל? תרגום יונתן מסביר שבתואל נפתר מפני שאכל בטעות את המאכל שהם הכינו לאליעזר, ושמו בו סם המוות.

וְעַל דִהֲווֹ מְמַלְלִין בְּרַמְשָׁא בְּתוּאֵל הֲוָה אָכִיל מֵהַהוּא תַבְשִׁילָא וְאַשְׁכְּחוּנוֹהִי בִּקְרִיצְתָּא דְהָא מִית שבעברית ובשביל שהיו מדברים בערב, (והתיעצו אם לשלחה עמו אם לאו, והסכימו לשלחה, אך בתואל עכב בדבר), בתואל היה אוכל מן ההוא תבשיל, (שהניחו שם הסם המוות) וימצאוהו בבוקר (בעלות השחר) שהנה מת.

תרגום יונתן, כמו גם תרגום אונקלוס מסבירים תקופות הזמן: יָמִים אוֹ עָשׂוֹר במקרא, עִדָּן בְּעִדָּן אוֹ עַסְרָא יַרְחִין בתרגום אונקלוס, או יוֹמֵי שַׁתָּא חֲדָא אוֹ עֲשַר יַרְחִין בתרגום יונתן, שבעברית שנה אחת או עשרה חדשים .

רש"י מפרש באופן דומה:

ימים - שנה כמו (ויקרא כה) ימים תהיה גאולתו שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חדש לפרנס את עצמה בתכשיטים (כתובות נז)

או עשור - י' חדשים וא"ת ימים ממש אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט ואם לא תרצה תן לנו מרובה מזה

ב' תרגומים דומים למקרא.