פירוש התורה - וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת-הַנְּזָמִים, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב, תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת וישלח:

[בראשית לה ד]  וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת-הַנְּזָמִים, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב, תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם. 

[תרגום אונקלוס] וִיהַבוּ לְיַעֲקוֹב, יָת כָּל טָעֲוָת עַמְמַיָּא דִּבְיַדְהוֹן, וְיָת קְדָשַׁיָּא, דִּבְאֻדְנֵיהוֹן; וְטַמַּר יָתְהוֹן יַעֲקוֹב, תְּחוֹת בֻּטְמָא דְּעִם שְׁכֶם.

[תרגום יונתן] וּמְסָרוּ בְּיַד יַעֲקב יַת כָּל טַעֲוַת עַמְמַיָא דְבִידֵיהוֹן דְדַבָּרוּ מִן טַעֲוַות שְׁכֶם וְיַת קָדָשַׁיָא דַהֲווֹ בְּאוּדְנֵיהוֹן דְיַתְבֵי קַרְתָּא דִשְׁכֶם דַהֲוָה צַיָיר בְּהוֹן דְמוּת פּוּסְלֵיהּ וְטָמַר יַתְהוֹן יַעֲקב תְּחוֹת בּוּטְמָא דִסְמִיכָא לְקַרְתָּא דִשְׁכֶם: 

א' תרגום יונתן בעברית:

"וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם,   שלקחו מן העבודה הזרה שבשכם, וְאֶת-הַנְּזָמִים, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם של היושבים בעיר שכם, והיה מצויר עליהם (על הנזמים) ציור של פסלים של העיר שכם. והסתיר (טמיר - ת') נסתר, מוסתר, סודי, חסוי, חשאי, סמוי, חבוי, נעלם, נשגב ) אותם יעקב תחת אלה ((נ') שם עץ יער, עץ הגדל בר בא"י), (עץ הגדל) קרוב לעיר שכם."

-          תרגום יונתן מרחיב בתיאור דברים של עבודה זרה שלקחו מעיר שכם.

-          הרמב"ן מפרש נקודה חשובה להבנת הפסוק:

ויטמון אותם יעקב -  עבודה זרה ומשמשיה אינן מן הנקברים אבל צריך שיהא מפרר וזורה לרוח או מטיל לים (ע"ז מג) והנראה אלי כי בני יעקב לא לקחו עבודה זרה ומשמשיה משכם עד שנתבטלה והותרה להם שהעכו"ם מבטל עבודה זרה בעל כרחו (שם מג) והנה היא מותרת להם אבל יעקב צוה להסיר אותה לטהרת הקדש שיהיו ראויים לעבוד את השם ולהקריב לפניו קרבן כאשר צוה להם בטבילה וחלוף הבגדים והיה די להם בקבורה ולכן טמן אותם תחת האלה במקום שלא יעבד בו ולא יזרע.

שאלה שלי: אם זה קבור, אפשר  אולי להוציא. יכול להיות שזאת הסיבה שמפזרים ברוח או זורקים לים, שאי אפשר להוציא מהם. ויש פיתוי גדול להוציא, מאשר שדברים אלה בעלי ערך רב, כעשויים כסף וזהב.

-          שאלה אחרת: שמואל הנביא מצוה לשאול המלך, מתוך הנבואה, להרוג את כול השבויים, ואת כול

הצאן ובקר. למה כאן, יעקב לא עושה כך?