פירוש התורה - הֵן לֹא-הוּבָא אֶת-דָּמָהּ, אֶל-הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה; אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

 כתוב בספר ויקרא, פרשת שמיני:

[ויקרא י יח] הֵן לֹא-הוּבָא אֶת-דָּמָהּ, אֶל-הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה; אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי.  

[תרגום אונקלוס] הָא לָא אִתָּעַל מִדְּמַהּ, לְבֵית קֻדְשָׁא גַּוָּאָה; מֵיכָל תֵּיכְלוּן יָתַהּ בְּקֻדְשָׁא, כְּמָא דְּפַקֵּידִית. 

[תרגום יונתן]  הָא לָא אִיתָעַל מִן אַדְמָא לְוַת קוּדְשָׁא גַוָואָה מֵיכַל תֵּיכְלוּן יָתֵיהּ בְּקוּדְשָׁא הֵיכְמָא דְאִתְפַּקֵדִית:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – ויקרא דף 139]):

"הן לא הוכנס מדמה אל הקודש פנימה, אכול תאכלו אותו בקודש כאשר צוויתי - במילואים לחומש תורה שלמה (כרך ו׳, ״התלמוד ירושלמי והתרגומים״, עמ׳ קמה), העיר בדברי התרגומים כאן ,וז״ל: לפנינו בתרגומים יש הבדל בפירוש המלים: הן לא הובא ״את דמה״, האונקלוס והיונתן מתרגמין ״מדמה״: מן אדמה, מפרשים שכוונת הפסוק, שגם מקצת מן דם הקרבן שנכנס בקודש פנימה, נפס ל

הקרבן. ולהתרגום ירושלמי שמתרגם ״ית אדמה״, אין הקרבן נפסל, רק אם כל הדם נכנס בקודש פנימה. ושתי השיטות בתרגומים, הם מקור לפלוגתת תנאים בירושלמי (פ״ז דפסחים ה״ט), דאי׳ שם: חטאת שקיבל דמה בשתי כוסות כו׳ נכנס אחד מהן לפנים, ר׳ יוסי הגלילי מכשיר בחיצון, וחכמים פוסלין וכו׳ ,רבנן דרשין מפני שלא נכנס מקצת דמה לפנים, אכל תאכלו אתה, הא אם נכנס מקצת דמה לפנים, יפה עשיתם ששרפתם, ר׳ יוסי הגלילי דרש מפני שלא נכנס כל דמה לפנים יפה עשיתם ששרפתם. מה טעמא דרבנן: וכל חטאת אשר יובא מדמה, אפילו מקצת דמה, מה טעמא דר״י הגלילי: הן לא הובא את דמה וגו׳ (משום דבקרא דמשה לא כתיב מדמה, אלא ״הן לא הובא את דמה״, דמשמע כל דמה וכו׳, פני משה)."