פירוש התורה - וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא, פרשת שמיני:

 [ויקרא י א] וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. 

[תרגום אונקלוס] וּנְסִיבוּ בְּנֵי אַהֲרוֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא גְּבַר מַחְתִּיתֵיהּ, וִיהַבוּ בְּהוֹן אִישָׁתָא, וְשַׁוִּיאוּ עֲלַהּ, קְטֹרֶת בֻּסְמִין; וְקָרִיבוּ קֳדָם יְיָ, אִישָׁתָא נֻכְרֵיתָא--דְּלָא פַּקֵּיד, יָתְהוֹן.

[תרגום יונתן] וּנְסִיבוּ בְנֵי אַהֲרן נָדָב וַאֲבִיהוּא גְבַר מַחְתִּיתֵיהּ וִיהָבוּ בְהוֹן אֵישָׁתָא וְשַׁוִיאוּ עֲלָהּ קְטוֹרֶת בּוּסְמִין וּקְרִיבוּ קֳדָם יְיָ אֵישָׁתָא נוּכְרָתָא מִן תַּפְיַין מַה דְלָא פַּקֵיד יַתְהוֹן: 

[ירושלמי (קטעים)] אֵישָׁא בַּרְיָא:

א' תרגומים דומים למקרא.

תַּפְיַין – תפי, תפא – to   to set on for cooking – להכין לבישול (תנור לבישול, מקום של אש לבישול) (מילון יאסטרוב)

יכול להיות כוונת תרגום יונתן, להדגיש על המקום שממנו נדב ואביהוא לקחו את האש.

-          אני כותב את הדברים אלה אחרי שבת של פרשת קרח. לעניות דעתי, יכול להיות מן דבר דומה או הקבלה בין מעשה נדב

ואביהוא, לבין מעשה קרח. כנראה המניע היה שונה בשני המקרים. גם אופן הפעולה היה שונה. אבל, לעניות דעתי,  העיקרון, ובמיוחד הלקח, דומים זה לזה: יש לציית לציווי הקב"ה בדייקנות. הייתי אומר אפילו יותר מזה: המעשים של נדב ואביהוא, וגם מעשה קרח ועדתו, אלה נראים כמעשים נגד משה ואהרון. אבל זה ברמה השטחית, על פני הדברים, במבט ראשון. לעניות דעתי, מעשי נדב ואביהוא, וגם של קרח ועדתו, מעשים אלה הם כפירה נגד הקב"ה, מפני שהם מביאים ספק במעשים ומצוות של הקב"ה, למרות כול הניסים והאותות שבני ישראל קיבלו מהקב"ה ביציאת מצרים.

אפשר אולי לשאול שאלה הבאה: כול אי ציות למצוות הקב"ה זה כפירה נגדו, ויש עונש על זה, כמו שהיה בזמנם של נדב, אביהוא, וקרח ועדתו? הלוואי שהדברים היו כול כך פשוטים וישרים. בזמן נדב, אביהוא, וקרח היה שיח מתמיד וישר בין הקב"ה לבין בני ישראל, ובראש ובראשונה משה רבינו ע"ה. בני ישראל קיבלו תשובה יחסית מידית על המעשים שלהם, למשל מעשה המרגלים,  ישראל קיבלו את העונש מיד. גם עד חורבן בית המקדש הראשון היו נביאים שהיו מביאים דברי הקב"ה אל בני ישראל. לעניות דעתי, התקופה שלנו הנוכחית, היא הרבה יותר מסובכת. לעניות דעתי, אחת הסיבות חוסר התגלות ישירה של הקב"ה, כמו שהיה אחרי יציאת מצרים.

-          ירושלמי (קטעים) דומה לתרגום יונתן: "אש זרה."