בס"ד
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק
בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ,
אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי
צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ
יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .
דברים
חיים רחמים
כתוב
בספר בראשית, פרשת וישלח:
[בראשית לב ח] וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ
אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים--לִשְׁנֵי
מַחֲנוֹת.
[תרגום
אונקלוס] וּדְחֵיל יַעֲקוֹב לַחְדָּא, וְעַקַת לֵיהּ; וּפַלֵּיג יָת עַמָּא
דְּעִמֵּיהּ, וְיָת עָנָא וְיָת תּוֹרֵי וְגַמְלַיָּא--לְתַרְתֵּין מַשְׁרְיָן.
[תרגום
יונתן] וּדְחִיל יַעֲקב
לַחֲדָא עַל דְלָא עָסַק עֶשְרִין שְׁנִין בִּיקָרָא דְאָבוֹי וְעָקַת לֵיהּ
וּפַלֵיג יַת עַמָא דְעִמֵיהּ וְיַת עָנָא וְיַת תּוֹרֵי וְגַמְלַיָא לִתְרֵין
מַשִׁרְיַין לְמוֹהֲבוּת לֵאָה וּלְמוֹהֲבוּת רָחֵל:
א'
תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף
377]):
"והיה יעקב ירא
מאוד על
שלא עסק
עשרים שנה
במצות
כיבוד אב, ויצר
לו
(על זכותו של
עשו שכן
עסק
כבוד אב), ויחץ
(ויחיץ) את העם
אשר אתו,
ואת הצאן ואת
הבקר והגמלים
לשני מחנות,
למשא של
לאה
ולמשא של רחל."
-
כלי
יקר מפרש באופן דומה:
" ויש אומרים, ששם אלוקים המורה על מדת הדין הזכיר דווקא
באבותיו, כי יספיק לו זכות אבות שיוכל לעמוד גם במידת הדין, אבל זכותו קטן עד שמצד
עצמו אינו יכול לעמוד כי אם במידת רחמים, לכך נאמר ה' האומר אלי, אבל במידת הדין
איני יכול לעמוד כי אין בידי זכיות כל כך, שהרי קטנתי מכל החסדים כי קבלתי שכר
גדול יותר ממעשי, כי גברו חסדי האל ית' על כל מעשיו, נמצא שכל מעשיו קטנים מחסדיו,
וכמ"ש (תהלים קיז.ב) כי
גבר עלינו חסדו."
-
יש
אולי רמז כמה חשובה וגדולה מצוות כיבוד אב ואם. אפילו שיעקב עזב את הוריו בציווייהם,
יעקב
אבינו דואג בגלל שלא שמר על מצווה זאת.
יכול
להיות שיש ליעקב אבינו הרהורים על מעשיו, על אי ביצוע המצווה 'כיבוד אב ואם' אולי
בגלל אהבתו לרחל. או שישב עם לבן שש שנים מיותרות, אחרי שהתחתן עם רחל. מחרידה
המחשבה, וגם העובדה ולא רק המחשבה, שדברים שנעשו לפני שנים רבות, יכולים להשפיע עד
כדי כך על הווה. דבר זה, אולי, מדגיש את האחריות של האדם על גורלו, ז"א,
גורלו של אדם תלוי במעשיו. כפי שקראנו בפרשת השבוע, בחוקותיי, בידי האדם לבחור
באיזה דרך ללכת, לפי מצוות ה', או נגד מצוות ה', ח"ו. לפי בחירת הדם, כך
גורלו.
או,
אולי משמח ביותר שיש בידינו הבחירה, ויכולים לבחור בדרך הטובה של הידבקות
בהקב"ה, בדרך של מצוות ה'. לפי אמירת חז"ל, 'הכול בידי שמיים, חוץ מיראת
שמיים' :
"ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ
מיראת שמים, שנאמר "ועתה
ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י', יב)"
(תלמוד בבלי ברכות לג, ב)
ויראת
שמיים זה לעשות מצוות ה'.
ב'
תרגום אונקלוס דומה למקרא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה