פירוש התורה - וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת וישלח:

[בראשית לב כז] וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. 

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר שַׁלְּחַנִי, אֲרֵי סְלֵיק צַפְרָא; וַאֲמַר לָא אֲשַׁלְּחִנָּךְ, אֱלָהֵין בָּרֵיכְתָּנִי.

[תרגום יונתן] וַאֲמַר שַׁדְרַנִי אֲרוּם סַלִיק עַמוּד קְרִיצְתָּא וּמָטָא שַׁעְתָּא דְמַלְאֲכֵי מְרוֹמָא מְשַׁבְּחִין לְמָרֵי עַלְמָא וַאֲנָא חַד מִן מַלְאָכַיָא מְשַׁבְּחַיָיא וּמִיוֹמָא דְאִיתְבְּרִי עַלְמָא לָא מָטָא זִמְנִי לִמְשַׁבְּחָא אֱלָהֵן הָדָא זִמְנָא וַאֲמַר לֵית אֲנָא מְשַׁדֵר יָתָךְ אֱלָהֵן בֵּירַכְתְּ יָתִי:

[ירושלמי (קטעים)] וַאֲמַר שְׁלַח יָתִי אֲרוּם סַלִיק עַמוּד שַׁחְרָא וְהָא מָטָא שַׁעַתְהוֹן דְמַלְאָכַיָא לְמִשְׁבְּחָא וַאֲמַר לָא אֲשַׁלֵחַ יָתָךְ אֶלָא הֵן בָּרִיכַת יָתִי:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 389]):

"ויאמר: שלחני כי עלה השחר, והגיע הזמן שמלאכי מרום משוררים לריבון העולם, ואני אחד מן המלאכים המשוררים, ומן היום שנברא העולם לא הגיע זמני לשיר, אלא בזה הפעם, ויאמר: אין אני משלח אותך כי אם ברכתני (תברך אותי)."

ירושלמי (קטעים) בעברית:

"ואמר שלח אותי שיעלה עמוד השחר, הרי הגיע שעתם של מלאכים לשבח, ואמר לא אשלח אותך, אלא אם תברך אותי."

-          לעניות דעתי, יש בפסוק זה כול ההיסטוריה של קשר בין האלוקות לבין האנושות. האיש, יעקב

אבינו, נאבק באלוקות, במלאך ה', ומנצח אותו. יותר מזה, האיש, יעקב אבינו, שם תנאי למלאך ה' כדי לעשות בקשתו של המלאך. לעניות דעתי יש בזה סיכום היחסים בין האנושות לבין האלוקות, כאשר האנושות מנצחת את האלוקות. ועכשיו בא ההמשך, מה האנושות רוצה מהאלוקות, אלא כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. האנושות מכירה בכוחה ובעליונותה של האלוקות, האנושות מבקשת אלוקות שיכולה להגן עליה, להטיב אתה, להבטיח חיים נורמליים.

וזה בדיוק מה שעושה הקדוש ברוך הוא:

[בראשית לב י] וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק:  יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ--וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ.

לכן, הקשר הנצחי בין הקב"ה לבין עם ישראל, על ידי כך שהקב"ה אך ורק מטיב עם ישראל. עצם המצוות של הקב"ה הן כדי להטיב עם ישראל, התורה שהקב"ה נתן לעם ישראל היא מתכון לעם ישראל בשביל חיים טובים ובריאים.

יכול להיות שיש עוד דבר: יעקב אבינו מבקש אך ורק ברכה, ברכה לחיים טובים, בריאות, שהקב"ה יברך אותו וישמור עליו, ועל הכול שיש לו, על כול משפחתו. יעקב אבינו לא מבקש שהמלאך יהיה העבד שלו, או שיעבוד בשבילו, או שיביא לו מתנות, מנחות, ודורון. ועל זה הוא מוכל להילחם במלאך ה', ואפילו לנצח אותו. יש אולי להניח שגם בימינו המצב דומה: אנשים מבקשים ברכה לחיים טובים. לבריאות, ועוד. על זה, הם מוכנים להילחם.

לכן, יכול להיות שכדאי למשוך יהודים להתקרב להקב"ה, ללא איומים והפחדות, אלא רק בנועם ורוח טובה, על ידי להסביר להם שמצוות זה לטובתם, לחיים טובים ומספקים, שהקב"ה מכוון אך ורק להטיב להם.