התלמוד ומלאכת ההלכות דומים למתמטיקה:

בס"ד

דברים חיים רחמים

יכול להיות שהתלמוד ומלאכת ההלכות הם דומים למתמטיקה: יש שורה או כמה שורות בתורה, כמו axiom , ועל בסיס זה בונים הוכחות ותיאורמות ופוטרים בעיות. אפשר גם להוסיף שכול מה שאומרים זה נכון או מתאים, או יש על מי או על מה לסמוך.

תשובה: במתמטיקה, בעיות עם כמה פתרונות, או אפילו אין-סוף פתרונות, אלה בעיות שבהן מספר הנעלמים גדול יותר ממספר הנתונים הידועים. כנראה שגם השאלות שדורשות הלכות, הן שאלות שכמעט תמיד יש בהן איזשהו היבט אישי, לפי הנתונים של אותו איש ששואל. לכן, גם התשובות או הפתרונות יכולים להיות כול כך שונים ביניהם. כבר נאמר שהתורה ניתנה בהר סיני לפני שש מאות אלף איש וכול אחד הבין אותה בצורה שונה מחברו, עם פרושים שונים מאלה של חברו על ידו. גם שמה ההיבט האישי היה מכריע.

מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים:

בס"ד

דברים חיים רחמים

א' בימים האלה של ספירת העומר, שהם גם ימי אבל על הנעשה במחנה רבי עקיבא ע"ה, הקב"ה מלמד אותנו איך להתנהג ולהימנע ממחלקות. כתוב בתורה בתחילת מעשה הבריאה:

בראשית א'. [ו] ויומר ה' יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל ביו מים למים: [ז] ויעש ה' את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי-כן: [ח] ויקרא ה' לרקיע שמים ויהי-ערב ויהי בקר יום שני:

הקב"ה לא אומר 'כי-טוב' כמו בשאר הימים. הסבר יפה מופיע באגדות:

'ספר האגדה' בעריכת ביאליק ורבניצקי, חלק ראשון, [כז],

ר' חנינא אמר: שבו נבראת מחלוקת, שנאמר: "ויהי מבדיל בין מים למים" (שם שס). אמר ר' טביומי: אם מחלקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה "כי-טוב", מחלקת שהיא לערבובו –על-אחת-כמה-וכמה (שם).

ב' אפשר לשאול, הרי התלמוד בנוי ממחלוקות, איך מתיישב זה עם זה?

התשובה היא שבתלמוד אין מחלקות אלא קושיות, דיונים על נושא מסוים מכמה צדדים, מכמה כיוונים, יש כמה דעות אבל הלכה אחת!

ג' כתוב בפרקי אבות, [ה כ]:

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו:"

אפשר לשאול, מה זאת אומרת 'מחלוקת לשם שמיים, סופה להתקיים?' אפשר אולי לפרש את זה על סמך אמירה אחרת של חז"ל, צדיקים לא מתים בכלל, הם חיים אפילו אחרי מותם הגשמי. מה זאת אומרת? זה אומר שמזכירים אותם, לומדים ומשנים את מעשיהם הטובים.

דבר דומה אפשר אולי להגיד על 'מחלוקת לשם שמיים, סופה להתקיים', ז"א, להתקיים זה ללמוד את הקושיא, לשנות אותה, וגם ללמוד להתנהג בהתאם לבעלי הקושיא שהיא לשם שמיים.

הקדוש ברוך הוא אוהב אותך!

בס"ד

דברים חיים רחמים

אומרים לי, 'הקדוש ברוך הוא אוהב אותך!'.

אני אומר, אם הקב"ה אוהב אותי, אזי אוהב את כול הסובבים אותי ואת כול האהובים עלי, אחרת לא היה אוהב אותי.

לכן, אם הקב"ה אוהב אותי, אזי הקב"ה אוהב כול עם ישראל!

פרקי אבות, [א יז]: ... ולא המדרש עקר אלא המעשה...:

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בפרקי אבות, פרק ראשון, (יז):

"(יז) שמעון בנו (של רבן גמליאל) אומר, כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ולא המדרש עקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא:"

א' "ולא המדרש עקר אלא המעשה", לפי הפרוש של רבינו שמחה בעל מחזור ויטרי:

"לא זהו עיקרו של דבר שיהא אדם עיסקן ללמד ולדרוש ולא לקיים, אלא המעשה כשהוא משתדל אף לקיים לשמר ולעשות לבד הלימוד הוא עיקרו של דבר, כדכתוב למדתם אותם ושמרתם לעשותם, אבל מעשה בלא תלמוד, ותלמוד בלא מעשה, תלמוד גדול לפי שאין בור וראה חטא, ולא עם הארץ חסיד, לפי שאין לו מהיכן ללמד, אבל התלמוד מביא לידי מעשה, וכמו כן שנינו בשלה' האישה נקנית (קידושין מ' ע"ב), שנשאלה שאלה לפני רבותינו תלמוד גדול או מעשה גדול, נענה ר' עקיבא ואמר תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, אומנם יש לומר, כאו ללמוד, כאן ללמד, לעצמו גדול תלמוד, ללמד אחרים מעשה גדול, מוטב שיעשה מעשה מצווה, משילמד לאחרים, כדמפרש בס"פ אבות נזיקין (ב"ק י"ז ע"א).

ב' אפשר להבין מהפירוש למעלה, שהמעשה הוא בא ביחד עם התלמוד, כול אחד משלים את חברו.

ג' אזי למה נאמר "ולא המדרש עקר אלא המעשה"?

יכול להיות שאפשר להפעיל את מחשבתו של הרמב"ם, כדי לתקן מידה פחות טובה יש להגזים לכיוון השני. למשל, אם אדם הוא קמצן, יש לחייב אותו לתת מתנות וצדקה ביד רחבה, ויותר מהמקובל, כדי שהוא יגיע לאמצע. המשל של הרמב"ם הוא מוט ברזל עקום, כדי ליישרו מכופפים אותו לצד ההפוך באופן חזק. אחרי זה, המוט יחזור להיות ישר.

ד' יכול להיות שבזמן שמעון בן גמליאל עיקר עבודתו של תלמיד חכם היה לימוד התלמוד, ופחות המעשה. כדי לתקן את המצב ולהביא לאיזון בין שני הדברים, אמר שלא המדרש העיקר אלא המעשה. ז"א, הלך והגזים לצד המעשה, לקיצוניות הפוכה מהמצב הקיים בזמנו.

ה' יכול להיות שיש עוד ביטויים דומים, שכנראה מגזימים כדי לתקן.

למשל, אמרו חז"ל "גדול עונה אמן מהמברך:", יכול להיות גם כדי להביא את האנשים להשתתף ולעקוב אחרי התפילה באפן פעיל ולענות 'אמן'. ויש גם מקרים דומים אחרים.

"שפתותיו שושנים" – אלו האגדות :

בס"ד

דברים חיים רחמים

ספר האגדות, פתיחה, [י]:

"שפתותיו שושנים" [שיר השירים ה' יג] – אלו האגדות [ילק"ש שה"ש]:

המהר"ל בספרו "תפארת ישראל" פרק ל"ב, מזכיר אמירת חז"ל 'שושנים כנגד ששונים', ז"א, שלומדים וחוזרים על הנלמד!

לכן, הפירוש של האגדה מידי: 'שפתותיו שושנים', ז"א, 'שפתותיו ששונים' ואלה האגדות!

המברך מבורך!

בס"ד

דברים חיים רחמים

השכן שלי הוא סוכר ממולח: קודם אני מברך אותו ורק אחר כך משלם ועונה 'המברך מבורך'!

אסרו חג

בס"ד

דברים חיים רחמים

היציאה מחג הפסח וחזרה למציאות היום-יומית היא כמו הנחתה אחרי טיסה ארוכה ונעימה. ההנחתה יכולה להיות קשה עד כדי התרסקות! לכן, כדי לעשות את ההנחתה למציאות כמה שיותר רכה, חז"ל המציאו את אסרו חג! 

דרשה או סוד שירדו לעולם הזה

בס"ד

דברים חיים רחמים

הייתי בשיעור תלמוד, על פדיון הבן. יש שלושה תנאים בשביל בן קדוש שזקוק לפדיון הבן: זכר, בכור ז״א ילד ראשון, ופטר רחם. שאלתי מה הדין לגבי אישה גויה שילדה ילד ואחרי זה התגיירה וילדה בן ראשון כיהודיה. יש כאן תירוץ שגר או מתגייר נולד מחדש על ידי הגיור. ז״א שהמתגיירת נולדה מחדש והלידה הראשונה כיהודיה היא נחשבת כלידה הראשונה שלה בכלל.

אחרי כחודש, הייתי עוד פעם בשיעור תלמוד (דף יומי) ושמעתי אותה שאלה בדיוק רשומה בגמרא. החכמים חלוקים לגבי התשובה, אבל יש אחד שחשב כמוני, שכן יש לעשות פדיון הבן של בן בכור כיהודיה למתגיירת.

מה הלקח ? שאין חדש תחת השמש, כפי שאמר המלך שלמה. סביר מאד שכול השאלות כבר נשאלו אבל גם נשכחו, כך שאפשר לשאול אותם מחדש. יותר מזה, שמעתי שדרשה או סוד שירדו לעולם הזה, כבר הרבה יותר קל לגלות אותם מחדש, אפילו על ידי יהודים פשוטים, אפילו על ידי ילדים. לכן, הדברים מסתדרים.

חג פסח כשר ושמח, הרבה בריאות ורק בשורות טובות, לך ולבני ביתך!

שמשון הגיבור

בס"ד

דברים חיים רחמים

קראתי פרשת שמשון. יש כמה שאלות שמתעוררות אחרי קריאת פרשה זאת.

   - השאלה הראשונה, למה שמשון בחר בבנות או נשים פלסטיניות ולא בבנות ישראל.  

 התשובה  קשורה לכך שאולי בנות ישראל עדינות יותר מאשר בנות הגויים. אולי שמשון בגלל הכוח הפיזי הגדול שלו היה זקוק באישה גסה שתחיה איתו.

   - השאלה השנייה, למה שמשון לא שמע בקול אביו ולמה אביו לא התנגד בצורה נמרצת יותר לקשר של שמשון עם האישה הפלסטינית. יכול להיות שאם אביו היה מתנגד בצורה חריפה יותר, אזי שמשון לא היה מתקשר עם האישה הפלסטינית.

אפשרות אחת היא שכך היה רצון השי"ת. השי"ת רצה אולי כך כדי להכות בפלסטינים מבלי לערב את בני ישראל כולם. השאלה היא למה, אם השי"ת היה יכול להציל את בני ישראל  לפי הרצון שלו. יכול להיות שבני ישראל לא היו בשלים לעצמאות מדינית או לניצחון.

   - השאלה השלישית, למה שמשון קשר (פועל) קשר (שם עצם) עם אישה פלסטינית בפעם השנייה, אחרי שכבר נשרף פעם אחת עם אישה פלסטינית אחרת. יותר מזה, למה מסר את עצמו לידיה גם אחרי שנשרף פעם אחת. אין סיבה אחרת מאשר רצון השי"ת.

   - השאלה הרבעית, איך יכול להיות שהכוח של שמשון היה בסער שלו, מה התפקיד של הסער בגבורה של שמשון. התשובה היא אולי שהסער מסמל את הקשר של שמשון עם השי"ת, מידת העמידה שלו בטהרה שהשי"ת ביקש ממנו. בנוסף לזה, אולי הייתה טהרה מבחינת שתיית היין, אבל הייתה אולי בעיה בטהרה רוחנית, דוגמת הקשר שלו עם נשים נוכריות. לפי המקרא, הקשר של שמשון עם נשים נוכריות לא הפריע לו עד שאיבד הכול.

   - מעניין מה כתוב באגדות על שמון הגיבור. דרך אגב, הוא לא היה רק גיבור אלא גם שופט בישראל, ז״א היה גם איש חכם מאד.

סטם סיפור

בס"ד

דברים חיים רחמים

חזרתי עם סטרוליקה מהחוג שכמט. ביציאה מהחוג ביקש ממני סוכרייה. נתתי לו. התחלנו לדבר על החוג, אם טוב ונעים לו שמה. המשכנו לדבר ושאלתי אותו אם הסוכריה הייתה טעימה. סטרוליקה התחכם כהרגלו בזמן האחרון ועונה ״סוכריה לא טובה, עושה חורים בשיניים״. עניתי לו ״אם כך למה ביקשת ממני כול כך חזק סוכריה?״. ״מפני שהיא טעימה!״ ענה לי.

זאת הזדמנות מצוינת להסביר לו שכול החיים הם חשבון ארוך וממושך. לכן, כדי להצליח בחיים אתה צריך להיות חזק במתמטיקה!

מה זאת אומרת? זאת אומרת שאין דבר או כמאט אין דבר שהוא שחור או לבן, רק יתרונות ודברים טובים או רק חסרונות ודברים רעים. בדרך כלל, לדברים יש גם יתרונות וגם חסרונות. לכן, אתה צריך לעשות חשבון מה אתה בוחר, לשקול בין היתרונות לבין החסרונות ולהחליט מה אתה רוצה. בגלל זה האדם הוא מיוחד, מפני שיש לו זכות ויכולת הבחירה.

סטרוליקה הוא ילד חכם: הוא לא עונה מיד אבל שומע, סופג, מפנים, ומשיג מסכנות.

מעבדות מצרים לעבדות ה'

     בס"ד

     דברים חיים רחמים

     קראתי על רעיון מעניין במאמרו של הרב אלישע אבינר, בחוברת 'באהבה ובאמונה' שבת ה' בניסן תשע"ד, מאמר ששמו 'מהי חירות'.

כותב הרב אלישע, (לפי הפסוק שבתורה "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאת אותם מארץ מצרים [ויקרא כה נה]" ) עם ישראל יוצא ממצרים וזוכה לחירותו על מנת לעבוד את ה' על הר סיני ולהיות עבד לה'.

במילים שלי, אפשר לשאול, כאילו עם ישראל יוצא מעבדות אחת, עבדות מצרים, ככדי להיכנס לעבדות אחרת, עבדות ה'. לכן, לעם ישראל עדיין אין להם החירות המהוללת כול כך, עדיין הם 'עבדים'.

לעניות דעתי, יכול להיות כמה היבטים לנושא זה:

א.      אין חירות מוחלטת, ז"א שככול אחד יכול לעשות את הכול שהוא רוצה. אפשר להוכיח זאת על ידי סתירה או ניגודים פנימיים באמירה זאת שדרכה אפשר להגדיר  את החירות המוחלטת. תמיד, אבל תמיד, יש אדם אחד שרוצה את ההפך! לכן, תמיד, את אחד משני הרצונות המנוגדים זה לזה, אי אפשר לבצעו. לכן, אין חירות מוחלטת!  

ב.       האמת שאין חירות מוחלטת מקבלת עוד תוקף כאשר מכניסים את החירות למסגרת של 'על תעשה לחברך מה ששנוא עליך'.

ג.        לכן, יש לקבוע מערכת של כללים, חוקים, ומשפטים שעושים סדר בחירות, אחרי שכבר סיכמנו שאין ולא יכולה להיות חירות מוחלטת.

ד.       מערכת חוקים אנושית, אפשר לעקוף אותה ולהסתיר דברים ממנה.

ה.      מערכת חוקים או מערכת מצוות אלוהית, שבא מהקדוש ברוך הוא, היא אין סוף יותר אמינה, אי אפשר לשקר לה, ולהסתיר ממנה דברים ומעשים.

ו.        בנוסף, קיימת הבחירה החופשית של האדם, אם להתנהג מצוות השי"ת או לא, אבל הכול נתון גם למתן שכר ועונש.

ז.        לכן, אפשר לחשוב על העבדות לקדוש ברוך הוא כעבדות מרצון, בשמחה ובאהבה, בהסכמה חופשית, עבדות מתוקה ומועילה קודם כול לאדם עצמו. אין ספור עדיפה העבדות למצוות הקדוש ברוך הוא מאשר העבדות לחוקים אנושיים, אופנות באות והולכות. 

ספר הזהר, שיר השירים

בס"ד

דברים חיים רחמים

1.      ספר הזהר, שיר השירים, [קכד]:

"שלמה מלכא ברזא דרוח הקודש".

ז"א, שלמה המלך היה בסוד רוח הקודש, היה נביא בהשראת הקדוש ברוך הוא.

2.      ספר הזהר, שיר השירים, [קכז]:

"הוא מסתכל מגו נהורא דלא נהורא".

ז"א, הוא מסתכל מתוך האור שאינו אור או לא מאיר.

יש כאן אולי רעיון של ראיה ללא אור, סוג של ראית לילה, מבוססת אולי על IR. 

גדעון ביקש סימן מהש״י

בס"ד

דברים חיים רחמים

קראתי בספר שופטים על גדעון שביקש סימן מהש״י לפני שיצא למלחמה במדיין. אפשר לשאול: למה ביקש את הסימן הזה? יכול להיות שתי אפשרויות. לבקש סימן שהש״י קיים או שהש״י בחר בו, בגדעון כמושיע של עם ישראל.

תשובה: אני בוחר במחשבה שגדעון רצה לדעת אם באמת הש״י רצה בו כמושיע. העובדה שהש״י קיים היא ידועה ומבוססת על ידי כול הניסים והמופתים שהש״י עשה לעם ישראל, החל מאברהם אבינו ובהמשך במצריים ובמדבר.

עליית ארצה

בס"ד

דברים חיים רחמים

נזכרתי בזמן עלייתנו ארצה. זה קרה בזמן הזה לפני  33 שנים, זה היה 12/06/1979 לפי מניינם. אני חושב עכשיו שיום עלית ארצה הוא דומה במובן מסוים ליום קבלת התורה, חג השבועות. גם בקבלת התורה וגם בעלית ארצה אומרים ״נעשה ונשמע!". גם בעלית ארצה קודם עושים ואחר כך מתחילים לחשוב איך מסתדרים עם זה. לכן, ראוי מאד לקבוע את יום העלייה לארץ כיום שנעשה נס פרטי לנו לכול הילדים והנכדים שלנו, יום חג!

קרה לי היום, יום שבת, דבר מוזר (אני כותב במוצאי שבת, אחרי הבדלה). קיבלתי עליה לתורה, בדיוק מה שחשבתי לבקש כדי לסמן את חג עלית ארצה ולהודות לש״י על הדבר הטוב שקיבלנו ועל הנס שנעשה לנו על ידי הש״י. יכול להיות שזה סימן מהש״י, סימן שהש״י יודע שאנו קיימים, ושמשגיח באופן פרטי עלינו!

למה מספר 70 ולא אחרת?

בס"ד

דברים חיים רחמים

מספר שבעים, 70, יש לו משמעות מיוחדת בתורה: שבעים זקנים שקיבלו את הנבואה ממשה בסיני, אחר כך שבעים חכמים בסנהדרין, ויש עוד דוגמאות שאני לא זוכר אותם, עוד דוגמה אחת שנזכרתי, דוד המלך מת בגיל 70, וגם יש 70 פנים לתורה! השאלה היא מה יש מיוחד במספר הזה, שבעים. יותר מזה, בסיני היה צריך להוציא שני זקנים מתוך הנבחרים (שישה נבחרים מכול אחד מהשבטים כפול 12, מספר השבטים, שווה 72!). למה נקבע מספרם 70 ולא 72? קשור לזה, אבל בצורה הפוכה, למה נקבע מספר החברים בכנסת ישראל של ימינו 120 ולא 70? אפשר להרחיב את השאלה הזאת גם למספרים אחרים, למשל 7 ימים בשבוע, למה לא 10 או אפילו 2, הש"י יכול לברוא את העולם אפילו ביומיים? אמור להיות הסבר או פרוש, מפני שכול דבר שבתורה הוא בעל משמעות, לא ניתן ללא כוונת הש״י.

תשובה: אין לי תשובה!