וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת לך לך:

[בראשית יב ב]  וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. 

[תרגום אונקלוס] ואעבדינך, לעם סגי, ואברכינך, וארבי שמך; ותהי, מברך.

א' במקרא כתוב לְגוֹי גָּדוֹל , תרגום אונקלוס לעם סגי , בעברית לעם רב .

ב' אפשר אולי להגיד שעם רב מביא לגוי גדול! לכן, על עם ישראל להביא ילדים לעולם, וכמה שיותר.

יד מוכיחה, יד לא מוכיחה, יד לא מוכיחה כלל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בתלמוד הבבלי, מסכת נדרים, דף ה – דף ו, על המוסג "יד מוכיחה, יד לא מוכיחה, יד לא מוכיחה כלל".

א' כתוב על זה  ב-://he.wikipedia.org/wiki/ידות     "המקור לכינוי "יד" הוא מן הדמיון לידית, חלק קטן מן הכלי שבאמצעותו ניתן להחזיק את הכלי כולו; כך גם על ידי המשפט המקוטע ניתן להבין את המשמעות השלמה שלא נאמרה בפירוש."

ב' קיים הספר של הרמב"ם משנה לתורה של הרמב"ם או היד החזקה. כתוב על זה ב- //he.wikipedia.org/wiki/משנה_תורה

"השימוש בכינוי הנוסף של הספר - היד החזקה על שם ארבעה עשר (י"ד) הספרים הכלולים בו, וכשמו של הפסוק האחרון בתורה "ולכל היד החזקה, ולכל המורא הגדול, אשר עשה משה לעיני כל ישראל"."

ג' יכול להיות שאפשר להשליך את מקור השם יד = ידית לשם הספר היד החזקה. ז"א, ידית חזקה לתורה, תפיסה, תופסת חזקה לתורה.

אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת נח:

[בראשית ו ט] אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ.

[תרגום אונקלוס] אִלֵּין תּוֹלְדָת נֹחַ. נֹחַ. גְּבַר זַכַּאי. שְׁלִים הֲוָה בְּדָרוֹהִי. בְּדַחְלְתָא דַּייָ הַלֵּיךְ נֹחַ׃

א' כתוב במקרא אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ , תאגום אונקלוס בְּדַחְלְתָא דַּייָ הַלֵּיךְ נֹחַ , שבעברית ביראת הקב"ה הלך (התנהג) נח .

ב' תרגום אונקלוס בוחר ביראת ה' כתכונה שמייצגת הקשר בין נח לבין הקב"ה. ביטוי דומה מופיע בתורה גם לגבי אברהם אבינו.

ג' כתוב בספר בראשית פרשת ויראה:

[בראשית כב יב] וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה:  כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר. לָא תּוֹשֵׁיט יְדָךְ בְּעוּלֵימָא. וְלָא תַּעֲבֵיד לֵיהּ מִדָּעַם. אֲרֵי כְעַן יָדַעְנָא. אֲרֵי דָּחֲלָא דַּייָ אַתְּ. וְלָא מְנַעְתָּא. יָת בְּרָךְ יָת יְחִידָךְ מִנִּי׃

כתוב במקרא כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה , תרגום אונקלוס אֲרֵי דָּחֲלָא דַּייָ אַתְּ , שבעברית כי ירא הקב"ה אתה. 

ד' כתוב גם בספר דברים פרשת עקב:

[דברים י יב] וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.

בפסוק זה, רואים שהתורה מבקשת כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וגם וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ , שתי הרגליים החזקות שעליהן התורה עומדת, או שתי הכנפיים החזקות שדרכם התורה מתרוממת.

אבל, לגבי נח ואברהם אבינו, התכונה המייצגת אותם היא יראת שמיים.

בְּעִיגּוּלָא חָדָא שִׁית אַלְפִין עָלְמִין לְגוֹ מֵעִיגּוּלָא חַד.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר החדש פרשת ואתחנן, מהתחלתה ועד סופה, על דברים שבמבט ראשון סתומים על קיום אלפי עולמות מחוץ לעולם הזה ואופן ייצורם על ידי ניצוץ שמתפשט. למשל פסוק כו:

[זהר החדש פרשת ואתחנן כו] וְכֹלָּא אִתְקַּשַּׁר בְּעִיגּוּלָא. עִיגּוּלָא דְסָלְקָא וְנָחֲתָא. בְּעִיגּוּלָא חָדָא שִׁית אַלְפִין עָלְמִין לְגוֹ מֵעִיגּוּלָא חַד. וְהַאי קִשְּׁרָא כָּלֵיל כֹּלָּא. הַאי קִשְּׁרָא קַדְמָאָה, קִיּוּמָא נָעִיץ מֵהָכָא, וְאִתְפַּשְּׁטוּ קְשָׁרִין וּמְדִידִין. 

[תרגום שלי לפי פרוש הסולם] הכול מתקשר בעיגול. העיגול עולה ויורד. בעיגול אחד יש אלפי עולמים בתוך העיגול האחד. והקשר הזה כולל הכול. הקשר הראשון מחורר מכאן, והתפשטו הקשרים והמדידות.

א' לא ידעתי איך לחבר בין הכתוב בזהר החדש ובין הפרשה ואתחנן שבתורה.

לכן, קראתי עוד פעם את הפרשה ואתחנן שבתורה. לפי הפשט, הפרשה מתחילה בתפילותיו של משה רבינו ע"ה אל הקב"ה, כדי שיוכל להיכנס לארץ ישראל. התפילות מתחילות בשבח להקב"ה (במשפט סגור, זה אולי רמז לדרך ארץ של התנהגות, כאשר מתפללים ומתחננים לדבר ראוי ורצוי להתחיל בשבח של מי התפילות מכוונים אליו).

ב' וזה אולי תירוץ לקשר אפשרי בין שתי הפרשיות, ואתחנן שבתורה ופירושה שבזהר החדש.

ג' לכן, יכול להיות שהקשר הוא שגם הזהר משבח את הקב"ה בתומה לפרשת ואתחנן שבתורה.

יכול להיות שבזהר יש דרך מקורית ביותר לשבח את הקב"ה.

ד' יכול להיות שרשב"י חשב על שתי שאלות קשורות לגודלו של הקב"ה:

-          האם קיים עוד עולם או האם קיימים עוד עולמות דומות לעולם הזה?

-          ואם קיימים עוד עולמות דומים לעולם הזה, האם הם נוצרו על ידי הקב"ה שברא את העולם הזה, או, ח"ו, קיימים עוד אלים שהם בראו את העולמות ההם?

ה' רשב"י נותן תשובות ברורות ונחרצות לשתי השאלות האלה:

-          כן, קיימים עוד עולמות דומים לעולם הזה. רשב"י מדבר על עוד 600,000 עולמות. אבל, יכול להיות שהמספר הזה הוא רק משל לאין סוף עולמות בנוסף לעולם הזה.

-          רשב"י מתאר גם אופן בריאתם של העולמות האלה, לא על ידי אלים חדשים, אלא אך ורק על ידי הקב"ה האחד והיחיד.

-          לכן, השבח להקב"ה ברור.

ו' סביר מאד להניח שהתיאורים של רשב"י היו נראים בזמנו וכמו אז גם בימינו כמוזרים ולא מובנים ביותר. אבל, רק בשנים האחרונות מדברים יותר ויותר על האפשרות של עולמות נוספים ביקום. יותר מזה, מדברים על סימני חיים על כוכב הלכת מאדים.

לכן, הרעיונות של רשב"י הם בגדר פלא. לעניות דעתי, אני לא שמעתי על רעיונות כאלה, של עולמות נוספים ואופן ייצורם מתוך נוצץ שמתפשט, אצל אנשים אחרים, לא לפניו, לא בזמנו, ולא אחריו.

לעניות דעתי, זה ממש פלא שהרעיות של רשב"י מלפני אלפיים שנה מקבל תוקף בימינו!

אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת זאת הברכה:

[דברים לג ב] וַיֹּאמַר, יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ--הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר, יְיָ מִסִּינַי אִתְגְּלִי וְזֵיהוֹר יְקָרֵיהּ מִשֵּׂעִיר אִתַּחְזִי לַנָא--אִתְגְּלִי בִּגְבוּרְתֵיהּ עַל טוּרָא דְּפָארָן, וְעִמֵּיהּ רִבְּוָת קַדִּישִׁין; כְּתָב יַמִּינֵיהּ, מִגּוֹ אִישָׁתָא אוֹרָיְתָא יְהַב לַנָא.

א' כתוב במקרא אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ , תרגום אונקלוס אִישָׁתָא אוֹרָיְתָא יְהַב לַנָא , בעברית נתן לנו [הקב"ה] אש של התורה.

ב' כמו שהאש יכולה להיות טובה, לחמם ולבשל, כך התורה טובה לאלה שאוהבים אותה. אבל האש יכולה להיות גם פחות טובה, האש יכולה לשרוף ולהרוס. כך גם התורה לאלה שמזלזלים בה.  

תפילה על פרנסה

בס"ד

דברים חיים רחמים 

סיפור ששמעתי מזקן, סיפור קשור לתפילה על פרנסה:

היה פעם יהודי עני מרוד, עם משפחה גדולה, אבל בלי שקל בבית. שמו זאיליג, העני בקהילה, העני בעיר. ראש השנה הגיע. זאיליג שם לב שמי שקונה את התפילה לפרנסה ובעד הרבה כסף, הם עשירי העיר. חשב זאליג, בטוח שהתפילה לפרנסה עוזרת לפרנסה טובה, עובדה שמי שקונה אותה מתפרנס מצוין!

אבל זאליג היה עני מרוד, מאיפה לו כסף לקנות את התפילה לפרנסה? חשב זאליג וחשב, עד שבא לו רעיון "אני אלווה כסף מהקב"ה." המשיך זאליג לחשוב: "אני אציע בשביל התפילה לפרנסה, הרי אני לא צריך לשלם במקום ומיד. אני אציע הכי הרבה כסף, יותר מכול עשירי העיר! אם אצליח לקנות את התפילה, הקב"ה, ששמע תפילתי, יעזור וארוויח הרבה כסף, ואוכל לשלם את הסכום שהתחייבתי בבית הכנסת. ואם לא, זה סימן שהיה מכר שקר, ולא צריך לשלם כלום."

אבל הקב"ה עזר לזאליג, ולא דרך ניסים אלא דרך הטבע. כול עשירי העיר ראו שזאליג קנה את התפילה לפרנסה בכול כך הרבה כסף, וחשבו שכנראה זאליג מצא ממון גדול. לכן, כדאי להיות ידידים שלו. התחילו להתחנף אליו, הזמינו אותו לארוכות, הציעו לו עסקים משותפים, ואפילו השקעות.

זאליג היה עני מרוד אבל לא טיפש, אלא אפילו חכם מאד. הוא התחיל לעבוד עם עשירי העיר, עשה עסקים מוצלחים, והתעשר הוא בעצמו. זאליג שילם את חובותיו לבית הכנסת, וגם נשאר לו כסף למשפחתו.

כִּי-אָמַרְתִּי--עוֹלָם, חֶסֶד יִבָּנֶה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר תהילים:

[תהילים פט ג]  כִּי-אָמַרְתִּי--עוֹלָם, חֶסֶד יִבָּנֶה;    שָׁמַיִם, תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם.

א' רש"י מסביר:

"כי אמרתי עולם חסד יבנה" -  כי אמרתי עד עולם יבנה בחסד כסא דוד כמ"ש (שמואל ב ז') והכינותי כסא ממלכתו וגו' ד"א סבור הייתי שיהא העולם בנוי בחסדך ותכין אמונתך בשמים שתהא נכונה ומקוימת ומה היא האמונה אותה ההבטחה שהבטחת את דוד ע"י נתן הנביא לאמר כרתי ברית לבחירי להכין עד עולם זרעו (שם)

ב' מלבי"ם מסביר:

"כי אמרתי", והנה בעת בריאת העולם נתגלו שתי המדות כאחת, כי ראשית הבריאה היתה מצד החסד הגמור, כי אז לא היה עוד שום נמצא במציאות שיבטיח לו הקיום והמציאות, וחקי הטבע נתיסדו אז בלא הבטחה וחיוב קודם רק בחסד גמור, וז"ש "כי אמרתי עולם חסד יבנה", שתחלת בנין העולם היה מצד החסד לבד, אבל אחר שע"י חסדו ברא את העולם ויסד וחקק חקי הטבע בששת ימי המעשה, אז נתיסדה מדת אמונה, ר"ל שקיום הנמצאים אחר שבראם בחסדו, וכן קיום חקי הטבע אחר שחקקם בחסדו הוא מצד האמונה ומדת האמת, שהוא כאלו הבטיח אז שיעמדו החקים והנבראים כל ימי עולם ולא יפחתו מיניהם ולא יגרעו חקיהם, וחקי הטבע הקבועים הנוסדים על אמונה הם מן השמים שהוא מעולם הגלגלים ולמטה, כי למעלה מן השמים הוא עולמות השכליים ששם מקום הפלאות שהם למעלה מחקי הטבע שלנו, ועל זה אמר "שמים תכין אמונתך בהם":  

ג' כתוב בספר הזהר החדש פרשת מטות פסוקים ו, ז:

[זהר חדש מטות ו] וְתָּא חֲזֵי, כְּתִיב (תהלים פט) כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. מַאי חֶסֶד. הוּא חַד מִכִּתְרֵי עִילָּאִי דְמַלְכָּא. דְּנִשְׁמָתָא דְיִשְׂרָאֵל קָרָא לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֶסֶד, עַל תְּנַאי דְּיִתְבְּנֵי, וְלָא יִשְׁתֵּיצֵי חֶסֶד מֵעָלְמָא, מַשְׁמַע דִּכְתִיב יִבָּנֶה. 

[תרגום] וּבֹא רְאֵה, כָּתוּב (תהלים פט) כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. מַה זֶּה חֶסֶד? הוּא אֶחָד מֵהַכְּתָרִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ. שֶׁנִּשְׁמַת יִשְׂרָאֵל קָרָא לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֶסֶד עַל תְּנַאי שֶׁתִּבָּנֶה, וְלֹא יִכְלֶה חֶסֶד מִן הָעוֹלָם, מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב יִבָּנֶה.

[זהר חדש מטות ז] בְּגִין כַּךְ תָּנִינָן, מַאן דְּשֵׁצֵי חֶסֶד מֵעָלְמָא, אִשְׁתֵּיצֵי הוּא לְעָלְמָא דְאָתֵי. וְעַל דָּא כְּתִיב, (דברים כה) לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה, בְּגִין לְמֵיעְבַּד חֶסֶד עִם מִיתָא, וְאִתְעֲבֵיד בִּנְיָנָא, דִּכְתִיב עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. 

[תרגום] מִשּׁוּם כָּךְ שָׁנִינוּ, מִי שֶׁמְּכַלֶּה חֶסֶד מִן הָעוֹלָם, יִכְלֶה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל זֶה כָּתוּב (דברים כה) לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם הַמֵּת, וְנַעֲשֶׂה הַבִּנְיָן, שֶׁכָּתוּב עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה.

ד' לכן, הזהר החדש מציע פירוש מקורי ונפלא לפסוק [תהילים פט ג]:

שֶׁנִּשְׁמַת יִשְׂרָאֵל קָרָא לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֶסֶד עַל תְּנַאי שֶׁתִּבָּנֶה, וְלֹא יִכְלֶה חֶסֶד מִן הָעוֹלָם, מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב יִבָּנֶה.

מִי שֶׁמְּכַלֶּה חֶסֶד מִן הָעוֹלָם, יִכְלֶה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא.

אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר החדר פרשת מטות פסוק ו:

וְתָּא חֲזֵי, כְּתִיב (תהלים פט) כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. מַאי חֶסֶד. הוּא חַד מִכִּתְרֵי עִילָּאִי דְמַלְכָּא. דְּנִשְׁמָתָא דְיִשְׂרָאֵל קָרָא לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֶסֶד, עַל תְּנַאי דְּיִתְבְּנֵי, וְלָא יִשְׁתֵּיצֵי חֶסֶד מֵעָלְמָא, מַשְׁמַע דִּכְתִיב יִבָּנֶה. 

[תרגום http://www.ateret4u.com/online/f_01782_part_18.html] וּבֹא רְאֵה, כָּתוּב (תהלים פט) כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. מַה זֶּה חֶסֶד? הוּא אֶחָד מֵהַכְּתָרִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ. שֶׁנִּשְׁמַת יִשְׂרָאֵל קָרָא לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֶסֶד עַל תְּנַאי שֶׁתִּבָּנֶה, וְלֹא יִכְלֶה חֶסֶד מִן הָעוֹלָם, מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב יִבָּנֶה.

א' בחרתי בפסוק זה מפני שיכולתי דרכו לתרגם פסוק אחר מתוך תרגום אונקלוס לתורה.

[דברים פרשת וילך לא ד] וְעָשָׂה יְהוָה, לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם.

[תרגום אונקלוס]  וְיַעֲבֵיד יְיָ, לְהוֹן, כְּמָא דַּעֲבַד לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי אֱמוֹרָאָה, וְלַאֲרַעְהוֹן--דְּשֵׁיצֵי, יָתְהוֹן.

לא מצאתי תרגום למילה דְּשֵׁיצֵי . דרך התרגום של הזהר החדש אפשר לתרגם גם אותה.

ב' מצאתי גם את התרגום מארמית (http://daf-yomi.com/AramicDictionary.aspx ):

ארמית שיציא , עברית כלה: סיים, גמר. נגמר, תם.

ג' לכן, הכתוב במקרא אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם , תרגום אונקלוס דְּשֵׁיצֵי, יָתְהוֹן , עברית גמר אותם, כך שלא קיימים עוד.

יכול להיות שלא מדובר כאן על השמדה פיזית, אלא על "השמדה" רוחנית, או הקב"ה העביר אותם למקום אחר מאשר ארץ ישראל.

כָּל קְרָאִין דְּאוֹרַיְיתָא רָזִין סְתִימִין עִילָּאִין אִינוּן

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר החדר פרשת ואתחנן, פסוק א':

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, עַד הָכָא לָא הֲווֹ חַבְרַיָיא יָדְעֵי רָזָא דְּגוֹ יִחוּדָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כָּל קְרָאִין דְּאוֹרַיְיתָא רָזִין סְתִימִין עִילָּאִין אִינוּן, וְהַאי קְרָא מַאן אִיהוּ.
א' כתוב בזהר כָּל קְרָאִין דְּאוֹרַיְיתָא רָזִין סְתִימִין עִילָּאִין אִינוּן , שבתרגום שלי (הפסוק יחסית קל לתרגום) כול אחד שקורא ולומד בתורה, יש לו (מוציא) סודות סתומים ונעלים .

ב' לפי הכתוב בזהר הקדוש, יש חשיבות גדולה בלימוד התורה, כדי לנסות ולהבין את הסודות הגדולים הטמונים בתוכה.

ג' כול מילה שבתורה סוד נשגב היא. לכן, אתגר לנסות ולחשוב איזה סודות נשגבים יש בכול מילה ומילה שבתורה.

ד' ברור שאין לנו שום ידיעה שהפירושים והתירוצים שאנו מוציאים, הם הכוונות והמחשבות של הקב"ה. המחשבות של הקב"ה, הן אין-סופיות, ובוודאי שהאדם לא יכול ולא מסוגל לתפוס אותן. אבל, על היהודי להשתדל כמה שיותר, לפי יכולתו והשגתו. ידוע שהשכר שהקב"ה משלם ליהודי, הוא לפי ההשתדלות של אותו יהודי.

אוהב את המקום, אוהב את הבריות

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתבו חז"ל בפרקי אבות:

[פרקי אבות פרק ו א]

רבי מאיר אומר:  כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא רע, אהוב,  אוהב את המקום, אוהב את הבריות,  משמח את המקום, משמח את הבריות,  ומלבשתו ענוה ויראה,  ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן,  ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות,  ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה,  שנאמר: "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה".  ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין,
ומגלין לו רזי תורה,  ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק,  והוה צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו,
ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. 

א' לפי הכתוב אוהב את המקום, אוהב את הבריות,  משמח את המקום, משמח את הבריות , ברורים ביותר הקשר והתלות בין ההתנהגות מול הקב"ה להתנהגות מול הזולת. כאשר שתיהן הולכות ביחד, בתיאום ובהתאמה, ז"א, אין זה בלי זה.

ב' לעניות דעתי, זה דבר חשוב ביותר, במיוחד על כול הקשור להתנהגותנו מול הזולת.