וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת שמיני:

[ויקרא ט א]  וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.

[תרגום אונקלוס] וַהֲוָה, בְּיוֹמָא תְּמִינָאָה, קְרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרוֹן וְלִבְנוֹהִי--וּלְסָבֵי, יִשְׂרָאֵל.

[תרגום יונתן]  ויהי וַהֲוָה בְּיוֹמָא תְמִינָאָה לִרְבוּת אַהֲרן וּבְנוֹי וְיוֹם תְּמִינָאָה לְאַשְׁלָמוּתָא הוּא יוֹמָא קַדְמָאָה לְיַרְחָא דְנִיסָן אָקִים משֶׁה יַת מַשְׁכְּנָא וְלָא פַרְקֵיהּ וְלָא שַׁמֵשׁ תּוּב עַל גַבֵּי מַדְבְּחָא בְּכֵן קָרָא משֶׁה לְאַהֲרן וְלִבְנוֹי וּלְסָבֵי סַנְהֶדְרֵי יִשְרָאֵל:

א' רואים שתרגום יונתן ארוך יותר מאשר המקרא וגם מאשר תרגום אונקלוס.

לכן, מעניין לראות את התורה בעיניו של יונתן.

ב' התרגום של יונתן לעברית עכשווית הוא (לפי עניות דעתי J ):

והיה ביום השמיני לגדולת אהרון ובניו ויום השמיני להשלמה , הוא היום הראשון של חודש ניסן, הקים משה את אוהל מועד ולא פירק אותו ולא שימש שוב על המזבח, לכן קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני סנהדרין ישראל

ג' רש"י מביא פירוש דומה:

"ויהי ביום השמיני"- שמיני למלואים הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום ונטל י' עטרות השנויות בסדר עולם (ומובא בשבת פז)

ד' יש אולי כאן רמז לעקרון חשוב, משה רבינו ע"ה רואה אחרי כמה ניסיונות שהוא לא מצליח בעבודתו על המזבח, לכן הוא משנה את הסדר וקורא לאהרון ובניו להחליפו בעבודת הקרבנות.

-          משה רבינו ע"ה מעביר את התפקיד באופן מסודר, בנוכחות זקני סנהדרין ישראל שמאשרים את המהלך ותומכים בו. הדבר דומה לכנסת מדינת ישראל שמאשר מהלכים מדיניים.

-          משה רבינו ע"ה קורא לאהרון אבל גם לבניו של אהרון כדי להבטיח המשכיות ויציבות בהנהגת עם ישראל.

-          משה רבינו ע"ה עושה זאת בראש חודש ניסן. ז"א, משה רבינו מוסיף חגיגיות ושמחה למינויו, רמז להעביר החלטות בצורה חלקה ובשמחה.

ספר ויקרא ותורת הקרבנות

בס"ד

דברים חיים רחמים

ספר ויקרא מתאר בפרטים את תורת הקרבנות. אפשר אולי לשאול מה הטעם בזה. יכולים להיות כמה תירוצים.

א' כדי להרחיק את בני ישראל מקרבנות של עבודת אלילים ועבודה זרה של העמים שסביבם של עם ישראל.

ב' כדי לתת דוגמה למערכת ציוויים ומצוות, חוקים, ופקודות מסודרת עד הפרט האחרון, דוגמה שיכולה להיות מתאימה גם למערכות אחרות, מערכת השלטון, מערכת המלכות, מערכת המשפט וחוקים בין אדם לחברו, ועוד.

ג' אפשר אולי לשאול למה התורה מציגה דווקא את מערכת הקרבנות.

יכול להיות שהסיבה היא, מערכת הקרבנות יציבה ולא משתנה לאורך הזמן. לעומתה, כול המערכות האחרות מושפעות ויכולות להשתנות לאורך הזמן. 

וְאִם-בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה, וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת צו:

[ויקרא ו כא]  וּכְלִי-חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל-בּוֹ, יִשָּׁבֵר; וְאִם-בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה, וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם. 

[תרגום אונקלוס] וּמָן דַּחֲסַף דְּתִתְבַּשַּׁל בֵּיהּ, יִתְּבַר; וְאִם בְּמָנָא דִּנְחָשָׁא תִּתְבַּשַּׁל, וְיִתְמְרֵיק וְיִשְׁתְּטֵיף בְּמַיָּא.

[תרגום יונתן] וְכָל מַאן דְפָחַר דְתִתְבַּשֵׁל בֵּיהּ יִתְבַּר מְטוֹל דְלָא יְבַשְׁלוּן בֵּיהּ חוּלֵי וְאִין בְּמָנָא דִנְחָשָׁא תִּתְבַּשֵׁל וְיִסְתְּפַן בְּגַרְגִישְׁתָּא וְיִשְׁתְּטִיף בְּמוֹי:

א' תרגום יונתן מסביר למה לשבור את כלי חרש אחרי בישול הקרבן, כדי שלא לבשל בו אחרי דבר קדוש דבר חולין.

כידוע, לכלי חרש אין גם תקנה במעבר מאוכל חלבי לבשרי ולהפך.

ב' לעומת זאת, אם הכלי הוא מנחושת, או אפשר להרחיב למתכת, אין צורך לשבור, אלא מספיק לשפשף אותו בעפר, כדי לנקות אותו משומן, ולשטוף אותו במים. לכן, יכול להיות שקל וחומר במעבר מאוכל בשרי לאוכל חלבי ולהפך, רק במים רותחים.

כאשר במקרא מופיע המילה וּמֹרַק. לפי מילון עברית עברית BABYLON :

מורק

 (פ') לוטש, מורט, צוחצח, הוברק, שופשף, הוחלק, נוקה, עבר פוליש, נעשה בוהק; טוהר, כופר, נמחל, נסלח

יכול להיות שהליטוש נעשה על ידי שפשוף בעפר, ואז יש התאמה עם תרגום יונתן.

ג' כתוב באתר של ישיבת אטרת חכמים , כשרות המטבח

http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01822.html#HtmpReportNum0012_L3

המקור מן התורה

לאחר שעם ישראל חזרו ממלחמת מדין עם השלל הגדול, ציוה אותם הקב"ה על כל כלי הסעודה שלקחו בשלל, להכשירם מבליעת המאכלות האסורות שבלועים בכלים, כמובא בפסוקים להלן (במדבר פרשת מטות פרק לא פסוקים כא – כג:)

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם.

מפסוקים אלו אנו למדים, כי כל כלי שבלע ממאכל איסור, אזי כדי להגיע לידי פליטת האיסור כליל, הכשרו כדרך תשמישו. ולכן כלי ששימושו באש כשיפוד שצולים בו על האש, כיון שבלע באמצעות האש, הכשרו גם כן על ידי האש, ובלי זה לא יפלט ממנו כל הבלוע בו, והכשר זה נקרא "ליבון".

אבל כלי ששימושו על ידי בישול של דבר לח, כגון מרק או רוטב שהוא, כיון שבליעתו באמצעות לח רותח, הכשרו גם כן על ידי המים הרותחים. וזהו הנקרא "הגעלה" פירוש "הפלטה". דהיינו, להרתיח מים על האש, ובעוד שהמים רותחים ומבעבעים, יכניס את הכלי כולו לתוך המים, ועל ידי כן יפלט ממנו האיסור הבלוע. וטוב להגעיל את הכלי שלוש פעמים, ונהגו אחר כך לשטפו במים קרים. ומכיון שרבו הפרטים בנושא זה, נשתדל לכתוב את תמצית הדברים בעזרת ה'. 

ד' רואים שגם לפי התורה וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם (במדבר פרשת מטות פרק לא פסוקים כא – כג:) ההגעלה נעשית במים, כאשר לא כתוב סוג המים. אבל, כמו שכתוב באתר ומכיון שרבו הפרטים בנושא זה , 

הפרטים, שהם העצם ההלכה, כולל מים רותחים, נאספו על ידי החז"ל.

רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ--לַיהוָה.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא, פרשת צו:

[ויקרא ו ח] וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ, מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ, וְאֵת כָּל-הַלְּבֹנָה, אֲשֶׁר עַל-הַמִּנְחָה; וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ, רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ--לַיהוָה.

[תרגום אונקלוס] וְיַפְרֵישׁ מִנַּהּ בְּקֻמְצֵיהּ, מִסֻּלְתָּא דְּמִנְחָתָא וּמִמִּשְׁחַהּ, וְיָת כָּל לְבוֹנְתָא, דְּעַל מִנְחָתָא; וְיַסֵּיק לְמַדְבְּחָא, לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא אַדְכָרְתַהּ--קֳדָם יְיָ.

[תרגום יונתן] וְיַפְרֵישׁ מִנֵיהּ בְּקוּמְצֵיהּ מִן סְמִידָא דְמִנְחָתָא וּמִן טוֹבָא עַל כָּל לְבוֹנְתָּא דְעַל מִנְחָתָא וְיַסֵיק לְמַדְבְּחָא לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא שְׁבַח אִדְכַּרְתָּהּ קֳדָם יְיָ:

א' כתוב במקרא רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ- , כתוב בתרגום אונקלוס לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא אַדְכָרְתַהּ שבעברית להתקבל ברצון כתזכורת , ובתרגום יונתן יש אפילו יותר הסברים לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא שְׁבַח אִדְכַּרְתָּהּ  שבעברית להתקבל ברצון שבח תזכורת.

ב' יכול להיות שתרגום יונתן שבעברית להתקבל ברצון שבח תזכורת אפשר להשליך אותו על הקרבנות בכלל, שכול הקרבנות נעשים כשבח, כסימן של שבח להקב"ה!

וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא, פרשת צו:

[ויקרא א ה] וְהָאֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד-בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים.

[תרגום אונקלוס] וְאִישָׁתָא עַל מַדְבְּחָא תְּהֵי יָקְדָא בֵּיהּ לָא תִּטְפֵי, וְיַבְעַר עֲלַהּ כָּהֲנָא אָעִין בִּצְפַר בִּצְפַר; וְיַסְדַּר עֲלַהּ עֲלָתָא, וְיַסֵּיק עֲלַהּ תַּרְבֵּי נִכְסַת קֻדְשַׁיָּא.

[תרגום יונתן]  וְאֵישָׁתָא עַל מַדְבְּחָא תְהֵי יוֹקְדָא בֵיהּ לָא תִטְפֵי וְיַלְפֵי עֲלָהּ כַּהֲנָא אָעִין בִּצְפַר בִּצְפַר עַד אַרְבַּע שְׁעִין דְיוֹמָא וִיסַדֵר עֲלָהּ עֲלָתָא וְיַסֵיק עֲלָהּ תַרְבֵּי נִכְסַת קוּדְשַׁיָא:

א' כתוב במקרא בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר , שבתרגום אונקלוס בִּצְפַר בִּצְפַר , שבעברית גם בבוקר בבוקר , אבל בתרגום יונתן יש תוספת קטנה בִּצְפַר בִּצְפַר עַד אַרְבַּע שְׁעִין דְיוֹמָא .

התוספת הזאת, בבוקר בבוקר עד שעה ארבע שביום , מסבירה לפי חז"ל מה זה בוקר, ז"א, עד ארבע השעות הראשוניות של הבוקר.

ב' כתוב באתר של ( yeshiva.org.il/wiki/ קרבן תמיד ) :

ונפסקה הלכה כמתיא בן שמואל שזמן הקרבת התמיד משיאיר פני כל המזרח. התמיד קרב עד ארבע שעות. מקור דין זה ממשנה בעדויות (פ"ו מ"א) רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים ... ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות.

רֵיחַ-נִיחוֹחַ לַיהוָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא, פרשת צו:

[ויקרא א ט] וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו, יִרְחַץ בַּמָּיִם; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחוֹחַ לַיהוָה. 

[תרגום אונקלוס] וְגַוֵּיהּ וּכְרָעוֹהִי, יְחַלֵּיל בְּמַיָּא; וְיַסֵּיק כָּהֲנָא יָת כּוֹלָא לְמַדְבְּחָא, עֲלָתָא קֻרְבַּן דְּמִתְקַבַּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ. 

[תרגום יונתן] וּכְרִיסָא וְרִיגְלוֹי יְחַלֵיל בְּמַיָא וְיִסַק כַּהֲנָא יַת כּוֹלָא לְמַדְבְּחָא עֲלָתָא הוּא קָרְבַּן דְמִתְקַבֵּיל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ:

א' כתוב במקרא וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו, שקשה לי להבין, לכן אני עובר לתרגום אונקלוס שכתוב בו וְגַוֵּיהּ וּכְרָעוֹהִי , וגם לתרגום יונתן וּכְרִיסָא וְרִיגְלוֹי , שבעברית הבטן (כרס) והרגליים.

ב' כתוב במקרא רֵיחַ-נִיחוֹחַ , שבעברית ריח טוב, אבל אם עוברים לתרגום אונקלוס ויונתן כתוב שמה דְמִתְקַבֵּיל בְּרַעֲוָא , שבעברית שמתקבלים ברצון (טוב, התוספת שלי) . 

זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת וצו:

[ויקרא ו ב] צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַלמוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. 

[תרגום אונקלוס] פַּקֵּיד יָת אַהֲרוֹן וְיָת בְּנוֹהִי לְמֵימַר, דָּא אוֹרָיְתָא דַּעֲלָתָא:  הִיא עֲלָתָא דְּמִתּוֹקְדָא עַל מַדְבְּחָא כָּל לֵילְיָא, עַד צַפְרָא, וְאִישָׁתָא דְּמַדְבְּחָא, תְּהֵי יָקְדָא בֵּיהּ.

[תרגום יונתן] פַּקֵיד יַת אַהֲרן וְיַת בְּנוֹי לְמֵימָר דָא אוֹרַיְיתָא דְעָלָתָא דְאַתְיָא לְמִכַפְּרָא עַל הִרְהוֹרֵי לִבָּא הִיא עֲלָתָא דְמִתְעַבְּדָא בְּעָלָתָא בְּטַוְורָא דְסִינַי וְקַיְמָא עַל אֲתַר בֵּית יְקִידְתָּא עַל מַדְבַּח כָּל לֵילְיָא עַד צַפְרָא בְּרַם אֵישָׁתָא דְמַדְבְּחָא תְּהֵי יוֹקְדָא בֵיהּ:

א' תרגום יונתן מוסיף מול המקרא ותרגום אונקלוס, דברים של אגדות. תרגום יונתן של הפסוק לעברית עכשווית הוא:

תצווה את אהרון ואת בניו, זאת התורה של העולה, הבאה לכפר על הרהורי הלב שהיו (אצל עם ישראל, כולל חטא העגל) בנעשה בעליה על הר סיני, (והעולה) קיימת על מקום השריפה על המזבח כול הלילה עד הבוקר אבל האש של המזבח תבער בו במזבח.

ב' בדרך כלל, חז"ל קושרים את שם הקרבן העולה להיותה הנשגבה  בקרבנות.

ג' אבל, יונתן מביא פירוש אחר לעולה, הבאה לכפר על הרהורי הלב שהיו (אצל עם ישראל, כולל חטא העגל) בנעשה בעליה על הר סיני.

במדרשים מובא פירוש אחר לשם "עולה" – מלשון ‎"והעולָה על רוחכם היה לא תהיה"‏ פסוק בספר יחזקאל המדבר על מחשבתם של בני ישראל שלא לקיים את מצוות התורה, ומכאן שהעולה מכפרת על מחשבת הלב אלה:

[ספר יחזקאל כ לב] וְהָעֹלָה, עַל-רוּחֲכֶם--הָיוֹ, לֹא תִהְיֶה:  אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת--לְשָׁרֵת, עֵץ וָאָבֶן.

מִן-הַתֹּרִים, אוֹ מִן-בְּנֵי הַיּוֹנָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת ויקרא:

[ויקרא א יד] וְאִם מִן-הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ, לַיהוָה:  וְהִקְרִיב מִן-הַתֹּרִים, אוֹ מִן-בְּנֵי הַיּוֹנָה--אֶת-קָרְבָּנוֹ. 

[תרגום אונקלוס] וְאִם מִן עוֹפָא עֲלָתָא קֻרְבָּנֵיהּ, קֳדָם יְיָ:  וִיקָרֵיב מִן שַׁפְנִינַיָּא, אוֹ מִן בְּנֵי יוֹנָה--יָת קֻרְבָּנֵיהּ.

[תרגום יונתן] וְאִם מִן עוֹפָא עֲלָתָא קוּרְבָּנֵיהּ קֳדָם יְיָ וִיקָרֵב מִן שַׁפְנִינַיָא אוֹ מִן בְּנֵי יוֹנַיָא יַת קוּרְבָּנֵיהּ בְּרַם שַׁפְנִינַיָא יַקְרִיב מִן רַבְרְבִין וּבְנֵי יוֹנַיָא מִן גוֹזְלִין

א' מדובר על שני ציפורים דומים, מאותה משפחה, רק התור הוא ציפור בר, ויונה ציפור בית.

כפי שכתוב באתר https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=16291

שם עברי: תור מצוי    שם באנגלית: Turtle Dove    שם מדעי: Streptopelia turtur
שם נרדף במקורות: תור, תורין
שם עברי: יונת הבית   שם באנגלית: Domestic pigeon    שם מדעי: Columba livia domestica
שם נרדף במקורות: תסיל

ב' תרגום יונתן מוסיף ומפרש את המקרא: בְּרַם שַׁפְנִינַיָא יַקְרִיב מִן רַבְרְבִין וּבְנֵי יוֹנַיָא מִן גוֹזְלִין , ז"א, בעברית עכשווית אבל יקריב מן התורים מבוגרים ומן בני יונה גוזלים.

פרוש דומה מופיע גם אצל רש"י:

תורים. גדולים  (ש) ולא קטנים: בני יונה.קטנים ולא גדולים:

וגם אצל רמב"ן:

{יד} מן התורים או מן בני היונה. כי הטעם בהקרבת גדולי התורים ואפרוחי היונים כי הוא הטוב שבהם.

ג' יכול להיות שאפשר להביא עוד תירוץ כטעם המצווה, לפי העיקרון הכול לטובה! הקב"ה מצווה דברים שהיהודי יכול לעמוד בהם.

התור הוא ציפור בר. קשה למצוא את הקן והגוזלים שלו. יותר קל לתפוס אותו חי ושלם על ידי מלכודות. לכן, הקב"ה מצווה להקריב תורים בוגרים.

לעומת זאת, היונה ציפור בית. בקלי קלות אפשר לקחת את הגוזל שלו חי ושלם. בדרך כלל, עניים מקריבים תורים או בני יונה. גוזל של בני יונה הוא הזול ביותר. לכן, זה מה שהקב"ה מצווה אותנו.

ד' יכול להיות שאפשר לראות את צורת הציווי גם מהמקרא: מִן-הַתֹּרִים, אוֹ מִן-בְּנֵי הַיּוֹנָה-

למה לא כתוב גם על תורים בני תורים? מפני שתורים הם מבוגרים.

לעומת זאת, על היונים כתוב בני יונים, ז"א, מן היונים גוזלים.

ה' שמח אני מאד שאותו תירוץ מופיע גם ב- ויקרא - שפתי חכמים:

ש דאם לא כן היה לו לכתוב בני תורים כמו שכתוב בני יונה שהם דוקא קטנים אלא כו' ולמדין מבני יונה שאין לו אלא הכשר אחד דוקא קטנים שהרי כתיב בני אף תורים אין לו אלא הכשר אחד וקטנים אי אפשר כדפרישית לעיל אם כן ודאי דוקא גדולים הוא:

וְאֶת-הַפָּדֶר--עַל-הָעֵצִים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת ויקרא:

[ויקרא א ח] וְעָרְכוּ, בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, אֵת הַנְּתָחִים, אֶת-הָרֹאשׁ וְאֶת-הַפָּדֶר--עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ, אֲשֶׁר עַל-הַמִּזְבֵּחַ.

[תרגום אונקלוס] וִיסַדְּרוּן, בְּנֵי אַהֲרוֹן כָּהֲנַיָּא, יָת אֶבְרַיָּא, יָת רֵישָׁא וְיָת תַּרְבָּא--עַל אָעַיָּא דְּעַל אִישָׁתָא, דְּעַל מַדְבְּחָא. 

[תרגום יונתן] וִיסַדְרוּן בְּנֵי אַהֲרן כַּהֲנַיָא יַת פַּסְגַיָא יַת רֵישָׁא וְיַת פְּרִיסוּתָא דְתַרְבָּא עַל קֵיסִין דְעַל אֵישָׁתָא דְעַל מַדְבְּחָא: 

א' כתוב במקרא הַפָּדֶר , תרגום אונקלוס תַּרְבָּא , תרגום יונתן פְּרִיסוּתָא דְתַרְבָּא, ז"א, חתיכות של חלב (השומן הלבן, כמו החלב, שעל הכבד הקרבן).

ב' מתברר שהסוגיה היא אמתית, כפי שמופיעה באתר בר-אילן "מהו הפדר" http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayikra/avi.html

וְהִפְשִׁיט, אֶת-הָעֹלָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בפר ויקרא פרשת ויקרא:

[ויקרא א ו] וְהִפְשִׁיט, אֶת-הָעֹלָה; וְנִתַּח אֹתָהּ, לִנְתָחֶיהָ. 

[תרגום אונקלוס] וְיַשְׁלַח, יָת עֲלָתָא; וִיפַלֵּיג יָתַהּ, לְאֶבְרַהָא. 

[תרגום יונתן] וְיַשְׁלַח יַת מַשְׁכָא מִן עֲלָתָא וְיִפְסַג יָתָהּ לְפִסְגָהָא:

א' כתוב מקרא וְהִפְשִׁיט , תרגום אונקלוס וְיַשְׁלַח , תרגום יונתן וְיַשְׁלַח יַת מַשְׁכָא .

ב' תרגום יונתן מוסיף ומפרש וְיַשְׁלַח יַת מַשְׁכָא , ז"א, יפשיט את העור (של קרבן העלה).

וְשָׁחַט אֶת-בֶּן הַבָּקָר

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת ויקרא:

[ויקרא א ה] וְשָׁחַט אֶת-בֶּן הַבָּקָר, לִפְנֵי יְהוָה; וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, אֶת-הַדָּם, וְזָרְקוּ אֶת-הַדָּם עַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, אֲשֶׁר-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. 

[תרגום אונקלוס] וְיִכּוֹס יָת בַּר תּוֹרֵי, קֳדָם יְיָ; וִיקָרְבוּן בְּנֵי אַהֲרוֹן כָּהֲנַיָּא, יָת דְּמָא, וְיִזְרְקוּן יָת דְּמָא עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר, דְּבִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא. 

[תרגום יונתן] וְיִכּוֹס טַבְּחָא בְּבֵית מַטְבְּחַיָא יַת בַּר תּוֹרֵי קֳדָם יְיָ וְיִקְרְבוּן בְּנֵי אַהֲרן כַּהֲנָא יַת אַדְמָא בְּמָנַיָא וְיִדְרְקוּן יַת אַדְמָא בְּמִזְרְקַיָא עַל מַדְבְּחָא חֲזוֹר חֲזוֹר דְבִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא:

א' כתוב במקרא וְשָׁחַט , תרגום אונקלוס וְיִכּוֹס , תרגום יונתן וְיִכּוֹס טַבְּחָא בְּבֵית מַטְבְּחַיָא .

ב' תרגום יונתן מרחיב ומוסיף דבריהלכה:

-          וְיִכּוֹס טַבְּחָא , ז"א, השחיטה נעשית על ידי קצב, והקצב לא הכהן.

רש"י מפרש:

"ושחט והקריבו הכהנים "  מקבלה ואילך מצות כהונה למד על השחיטה שכשירה בזר (זבחים לב)

-          בְּבֵית מַטְבְּחַיָא , בית המטבחים, מקום שחיטת הקרבנות בעזרה בבית המקדש.

רש"י מפרש:

"לפני ה' " - בעזרה

אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת ויקרא:

[ויקרא א ב] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם. 

[תרגום אונקלוס] מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְתֵימַר לְהוֹן, אֲנָשׁ אֲרֵי יְקָרֵיב מִנְּכוֹן קֻרְבָּנָא, קֳדָם יְיָ--מִן בְּעִירָא, מִן תּוֹרֵי וּמִן עָנָא, תְּקָרְבוּן, יָת קֻרְבָּנְכוֹן. 

[תרגום יונתן] מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן אֵינַשׁ דִי יִקְרַב מִנְכוֹן וְלָא מִן מוּמְרַיָא פַּלְחֵי אֱלִילְיָא קָרְבָּנָא קֳדָם יְיָ מִן בְּעִירָא דַכְיָא מִן תּוֹרֵי וּמִן עָנָא וְלָא מִן חַיְתָא תְקַרְבוּן יַת קָרְבָּנֵיכוֹן: 

א' כתוב במקרא אָדָם כִּי-יַקְרִיב , תרגום אונקלוס אֲנָשׁ אֲרֵי יְקָרֵיב , תרגום יונתן אֵינַשׁ דִי יִקְרַב .

לפי המקרא, אָדָם כִּי-יַקְרִיב , אפשר אולי להבין שרק גברים אמורים להקריב קורבנות באוהל מועד, ואחר כך בבית המקדש.

אבל בא תרגום אונקלוס ו גם תרגום יונתן ומסבירים דרך התרגום שלהם, שזה אֲנָשׁ אֲרֵי יְקָרֵיב או אֵינַשׁ דִי יִקְרַב . אפשר אולי להבין זאת על ידי בני אנוש או בני אדם, שזה גם גברים וגם נשים.

ב' כתוב במקרא מִכֶּם קָרְבָּן , כתוב בתרגום אונקלוס מִנְּכוֹן קֻרְבָּנָא , ובתרגום יונתן מִנְכוֹן וְלָא מִן מוּמְרַיָא פַּלְחֵי אֱלִילְיָא קָרְבָּנָא .

המקרא אומרת מִכֶּם קָרְבָּן , ז"א, מעם ישראל, כאשר תרגום יונתן מפרש עוד יותר מִנְכוֹן וְלָא מִן מוּמְרַיָא פַּלְחֵי אֱלִילְיָא קָרְבָּנָא , ז"א, מכם (עם ישראל), ולא מן המומרים עובדי אלילים יביאו קורבן.

-          מדובר על מומרים, יהודים שהמירו דעתם לדעת עובדי אלילים. וזה נכון, גם לפי ההלכה, המומרים לא מביאים קרבן.

-          יכול להיות שיש כאן עוד דבר מעניין מאד! המושג העתיק יותר עבור מומרים הוא משומדים , ראה

https://he.wikipedia.org/wiki/משומד

לפי האתר "משומד", השם משומד שונה לשם מומר בלחץ הנוצרות העולה ומתחזקת. לכן, יכול להיות ש-"תרגום יונתן בן עוזיאל" נכתב לא על ידי יונתן בן עוזיאל אלא הרבה יותר מאוחר, מאה שבעיית או שמינית לספירה, כפי שהיסטוריונים גורסים, בזמן של שלטון ביזנטיני נוצרי בארץ ישראל. בגלל זה, התרגום יונתן, ת"י, מוכר גם כתרגום ירושלמי, ת"י. הדמיון בין הקיצורים, ת"י כמו ת"י, הביא אולי את הבלבול, אם בכלל.

ג' כתוב במקרא מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תרגום אונקלוס מִן בְּעִירָא, מִן תּוֹרֵי וּמִן עָנָא, תרגום יונתן מִן בְּעִירָא דַכְיָא מִן תּוֹרֵי וּמִן עָנָא וְלָא מִן חַיְתָא , ומוסיף וְלָא מִן חַיְתָא , ז"א, ולא מן החיה. 

לַמְּלָאכָה, בְּכֹל, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת פקודי:

[שמות לח כד] כָּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה, בְּכֹל, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ--וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה, תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר, וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. 

א' בפסוק זה מופיעות מלים חוזרות לַמְּלָאכָה, בְּכֹל, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ . אפשר לשאול מה הטעם שהמלה מלאכה חוזרת פעמיים.

ב' יכול להיות תירוץ הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה מראה סוג הזהב, זהב באיכות וניקיון מסוימים. כאשר בְּכֹל, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ מראה מטרת הזהב, למה אספו את הזהב, עבור מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ .

ג' דבר דומה יש גם וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ . שֶׁקֶל ראשון מראה את היחידות, שקל. כאשר בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ מראה סוג, איכות היחידות.

ד' תרגום יונתן כותב:

כָּל דַּהֲבָא דְּאִתְעֲבֵיד לְעִיבִידְתָּא בְּכָל עִיבִידַת קוּדְשָׁא וַהֲוָה סְכוּם דְּהַב אֲרָמוּתָא עַשְרִין וּתְשַׁע קַנְטְרִין וּשְׁבַע מְאָה וּתְלָתִין סִלְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא דֵין הוּא דְהַב אֲרָמוּתָא דְאַרִימוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל כָּל גְּבַר דְּאִתְרְעֵי לִבֵּיהּ לְאַפְרָשָׁא:

תרגום יונתן מוסיף חלק בתרגומו שלא היה מופיע במקרא דֵין הוּא דְהַב אֲרָמוּתָא דְאַרִימוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל כָּל גְּבַר דְּאִתְרְעֵי לִבֵּיהּ לְאַפְרָשָׁא . זה כדי לחזק את הפסוק, להזכיר מי תרם את הזהב.