בס"ד
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק
בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ,
אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי
צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ
יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .
דברים חיים רחמים
כתוב בספר בראשית, פרשת תולדות:
[בראשית כה כט] וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו
מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף.
[תרגום אונקלוס] וּבַשֵּׁיל יַעֲקוֹב,
תַּבְשִׁילָא; וְעָאל עֵשָׂו מִן חַקְלָא, וְהוּא מְשַׁלְהֵי.
[תרגום יונתן] וּבְהַהוּא יוֹמָא דְמִית
אַבְרָהָם בָּשִׁיל יַעֲקב תַּבְשִׁילֵי דִטְלוֹפְחֵי וַאֲזַל לְנַחֲמָא לְאָבוֹי
וְאָתָא עֵשָו מִן בָּרָא וְהוּא מְשַׁלְהֵי אֲרוּם חֲמֵשׁ עֲבֵרְיַן עֲבַר
בְּהַהוּא יוֹמָא פְּלַח פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה שָׁפַךְ אַדְמָה זַכְיָא וְעָל
עַל עוּלֵימְתָּא מְאַרְשָא וְכָּפַר בְּחַיֵי עַלְמָא דְאָתֵי וּבְזָא יַת
בְּכֵירוּתָא:
א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות –
בראשית דף 275):
"וביום ההוא שמת אברהם, בישל יעקב תבשיל של עדשים, והלך לנחם את אביו, ויבא עשו מן השדה והוא עייף, כי חמש עבירות עבר באותו יום: עבד עבודה זרה, שפך דם זכאי, בא על הנערה המאורסת, כפר בחיי העולם הבא, וביזה את הבכורה."
מסביר אותו הספר:
"והנה בפי׳ דעת זקנים מבעה״ת כאן כתבו, וז״ל: שאותו היום הרג נמרוד (ולדעת המתרגם לעיל
בפס׳ כז, גם בנו חנוך) שנלחם עמו, כי כאשר התחיל עשו לצוד בשדה, מצאו נמרוד, שהיה
גיבור ציד, ואמר לו, שאין שום אדם רשאי לצוד בשדות אלא הוא, (ונמרוד לא קיבל ממנו), ולקחו יום
מלחמה, ובא עשו ונטל עצה מיעקב (כיצד לכובשו לנמתד). אמד לו: כל זמן שיהיה נמרוד לבוש בגדיו
החמודות, לא תוכל לו. אך תאמר לו שיפשיטם, אז תוכל לו. וכן עשה, והרג נמרוד, ולכך אמר: ״כי
עיף אנכי״, כדכתיב ״כי עיפה נפשי להורגי׳״, עכ״ל. ונראה לומר בדרך אפשר, דלכאורה יש לדקדק
בהא דיעקב נתן לעשו עצה איך להרוג את נמרוד, והא הוה כמסייע לעוברי עבירה (או חמור יותר כיון
שבעצמו לא היה יכול לו), ואיך הותר לו זה.
אלא , לפי שבאמת היה נמרוד עובד עבודה זרה בפרהסיא, יודע את רבונו ומכוין למרוד בו, ורודף
אחר אברהם אע״ה, ומשפחתו, והמיחדים שמו יתברך, ומצוה היה לפגוע בו ובסיעתו הרודפים,
הרשעים, (מדין רודף, הבא להרגך השכם והרגו, ״וביערת הרע מקרבך״ כתיב).
והא דכתב המתרגם שה׳ עבירות עבר עשו באותו היום, ובכללם שהרג את נמרוד, אולי לא בשביל
שהרג את נמרוד נתחייב עשו מיתה, (דאפשר בו היה מקיים ״וביערת הרע מקרבך״). אלא מפני
שהרג גם את בנו חנוך, שלא היה באותו סוג רשעות של אביו, ועל הריגתו, היתה התביעה עליו."
ב' תרגום אונקלוס דומה למקרא.
