וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת שפטים:

[דברים טז יט] לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם.

[תרגום אונקלוס] לָא תַּצְלֵי דִּין, לָא תִּשְׁתְּמוֹדַע אַפִּין; וְלָא תְּקַבֵּיל שֻׁחְדָּא--אֲרֵי שֻׁחְדָּא מְעַוַּר עֵינֵי חַכִּימִין, וּמְקַלְקֵיל פִּתְגָמִין תְּרִיצִין.

א' כתוב בתורה וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד , בתרגום אונקלוס וְלָא תְּקַבֵּיל שֻׁחְדָּא , שב עברית עכשווית ולא תקבל שוחד .

ב' אונקלוס, בפירושו ותרגומו מחמיר מול התורה, לא רק וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד אלא גם ולא תקבל שוחד .

ג' יכול להיות שיש כמה הבדלים בין שני הביטויים. למשל, לקיחת שוחד, היא פעולה אקטיבית. לעומת זאת, קבלת שוחד היא פעולה פסיבית, יכולה לכלול גם מתנות מוזרות ולא סבירות, או הטבות הנאה.

ד' יכול להיות שאמירת החז"ל " שונא מתנות יחיה " קשורה גם לפסוק מן התורה לפי תרגומו של אונקלוס.

ה' קראתי פעם ספר של מחבר צרפתי מוריס דרואון, בתרגום חופשי 'מלכים מקוללים', על המלכים הצרפתיים בימי הביניים. יש שמה סיפור, כנראה אמתי, על חיסול בין המלכים, האבירים, וקרוביהם.

שיטה אחת, קשורה למתנות, הייתה לתת מתנה ספר תפילות מהודר ביותר למי שרצו להרוג. הדפים של הספר היו טבולים וספוגים ברעל. כול פעם שהאיש היה מעביר דף בספר, היה מרטיב אצבעו בפה ואחר כך מעביר את דף הספר. כך, היה בולע קצת רעל, ועוד קצת רעל, עד שהיה מת!

כאן, האמירה  " שונא מתנות יחיה " מתאימה בול! וסביר להניח שיש גם הרבה מקרים דומים אחרים.

וְכָל-הָעָם, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת שפטים:

[דברים יז יג] וְכָל-הָעָם, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא יְזִידוּן, עוֹד

[תרגום אונקלוס] וְכָל עַמָּא, יִשְׁמְעוּן וְיִדְחֲלוּן; וְלָא יַרְשְׁעוּן, עוֹד

א' כתוב במקרא יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ , כתוב בתרגום אונקלוס יִשְׁמְעוּן וְיִדְחֲלוּן, שבעברית עכשווית ישמעו ויפחדו .

ב' אמרו חז"ל, צדק, ייעשה וגם ייראה , ז"א, יש לעשות צדק, אבל גם אנשים יראהו בעיניים שלהם את עשיית הצדק. זה לא המקרה שבפסוק.

ג' יכול להיות שהפסוק כולל גם את אלה שלא יכולים לראות אבל גם ויכול להיות חשוב, את אלה שלא היו נכוחים בזמן ההוא, כמו אנחנו.

ז"א, אפשר רק לשמוע, וגם לסמוך על העדות שבתורה, וגם יראו. זה נכון כלפינו, שמענו את עדות התורה ועלינו יראת שמיים.

צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת שפטים:

[דברים טז כ] צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

[תרגום אונקלוס] קֻשְׁטָא קֻשְׁטָא, תִּרְדוֹף--בְּדִיל דְּתֵיחֵי וְתֵירַת יָת אַרְעָא, דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ.

א' כתוב במקרא צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף , תרגום אונקלוס קֻשְׁטָא קֻשְׁטָא, תִּרְדוֹף , עברית עכשווית אמת אמת, תרדוף .

ב' לפי תרגום אונקלוס, המילה שחוזרת היא אמת אמת ולא צֶדֶק צֶדֶק כמו במקרא. יכול להיות גם בשביל אונקלוס, היה יותר קשה להגדיר מה זה צדק מאשר מה זה אמת. ואולי עוד דבר, תמיד הצדק שווה או זהה לאמת? יכול להיות שלא! אפילו בתלמוד יש מקרים שיודעים מה האמת אבל מאוחר מידי, אחרי החלטת בית הדין, ולא משנים את ההחלטה בגלל פגיעה בכבוד בית הדין.  יכול להיות שהאמת פחות סובייקטיבית מאשר הצדק, האמת מתייחסת לעובדות, הצדק מתייחס גם לגורמים אחרים, לפי המקרה.

ג' שאלה אפשרית אחרת, למה התורה חוזרת על המלה צֶדֶק צֶדֶק . יכול להיות כמה תירוצים:

-          יכול להיות פעמיים אמת, אחת פנימית ואחת חיצונית.

-          אמת של התובע ואמת של הנתבע. 

ד' כתוב בספר תהילים פרק פה:

יא  חֶסֶד-וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ;    צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.
יב  אֱמֶת, מֵאֶרֶץ תִּצְמָח;    וְצֶדֶק, מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף.

יכול להיות שאת האמת אפשר להשיג מפני ש- מֵאֶרֶץ תִּצְמָח .

יכול להיות שאונקלוס מעדיף את החסד בפני השלום .

אפילו שכתוב פרקי אבות:

[פרקי אבות א יב]  הלל ושמאי קיבלו מהם.  הלל אומר, הוי כתלמידיו של אהרון--אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הברייות ומקרבן לתורה. 

יכול להיות שלפי אונקלוס, החסד הוא דרגה רוחנית יותר גבוהה אפילו מהשלום, ולזה יש לשאוף.

אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר החדש פרשת בלק:

[זהר החדש בלק  ] (במדבר כד)  אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וְגו'. אֶרְאֶנּוּ, לְמִלָּה דְּפוּרְקָנָא דָּא, דְּאִיהוּ רְבִיעָאָה. וְלֹא עַתָּה, אֶלָּא לְסוֹף יוֹמַיָיא.
[תרגום לעברית] אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וְגוֹ (במדבר כד). אֶרְאֶנּוּ - אֶת הַגְּאֻלָּה הַזּוֹ, שֶׁהִיא רְבִיעִית. וְלֹא עַתָּה - אֶלָּא לְסוֹף הַיָּמִים.

כתוב בזהר החדש פרשת בלק:

[זהר החדש בלק  ]שִׁית יוֹמִין הֲווֹ בְּעָלְמָא, בְּיוֹמָא רְבִיעָאָה חָמֵינָא, דִּנְהוֹרִין דַּהֲווֹ בֵּיהּ, מִסְתַּלְּקֵי וּמִתְדַעֲכֵי. שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכוֹכָבַיָיא וּמַזָּלֵי אִתְגְּנִיזוּ בֵּיהּ. הַנִּי אִתְהֲווֹ בְּעוֹבָּדָא דִבְרֵאשִׁית, וּבֵיהּ אִסְתַּלָּקוּ בְּיוֹמָא דְאֶלֶף רְבִיעָאָה.
[תרגום לעברית] שִׁשָּׁה יָמִים הָיוּ בָּעוֹלָם. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי רָאִינוּ, שֶׁהָאוֹרוֹת שֶׁהָיוּ בוֹ, מִסְתַּלְּקִים וְדוֹעֲכִים. הַשֶּׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת נִגְנְזוּ בוֹ. אֵלּוּ הִתְהַוּוּ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וּבוֹ הִסְתַּלְּקוּ בַּיּוֹם שֶׁל הָאֶלֶף הָרְבִיעִי.

א' זהר הקדוש עושה הקבלה בין מעשה בראשית ביום ד' של הבריאה, לבין האלף הרביעי, שבו נחרב בית המקדש.

ב' על הרעיון הזה, של הקבלה או אנלוגיה בין מעשה בראשית לבין דברי הימים, אפשר אולי לחשוב על אנלוגיה בין יום ו' של הבריאה לבין האלף השישי של דברי הימים, האלף שבו אנו חיים.

ג' ביום ו' של בראשית נבראו אדם וחווה והוכנסו על ידי הקב"ה לגן עדן. גם עם ישראל נברא מחדש באלף השישי של דברי הימים והוכנס על ידי הקב"ה לארץ ישראל, שהיא ממש גן עדן!

ד' אבל, גם ביום ו' של מעשה בראשית אדם וחווה גורשו מגן עדן בדלל חטאם.

ה' ואני חושד ומפחד נורא חו"ח, שלא יקרה דבר דומה לעם ישראל שבארץ ישראל, בגלל החטאים שלהם, בגלל החטאים שלנו!

ו' התרופה למכה היא תפילה, צדקה, וגמילות חסדים, ז"א, מלואי המצוות מול הקב"ה וגם ואולי בראש ובראשונה מול הזולת.