בס"ד
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק
בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת
דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה
אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי
צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ
יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .
דברים
חיים רחמים
כתוב בספר בראשית, פרשת
נח:
[בראשית ז יא] בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ
הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ
כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ.
[תרגום אונקלוס] בשנת שית מאה
שנין, לחיי נוח, בירחא תניינא, בשבעת עסרא יומא לירחא--ביומא הדין, אתבזעו כל
מבועי תהום רבא, וכווי דשמיא, אתפתחא.
[תרגום יונתן]
בִּשְׁנַת שִׁית מְאָה שְׁנִין לְחַיֵי נחַ בְּיַרְחָא תִנְיָינָא הוּא יְרַח
מַרְחֶשְׁוָן דְעַד כְּדוֹן לָא הֲווֹ מִתְמַנָן יַרְחַיָא אֱלָהֵן מִתִּשְׁרֵי
דַהֲוָה רֵישׁ שַׁתָּא לְשִׁכְלוֹל עַלְמָא בְּשֶׁבְסְרֵי יוֹמִין לְיַרְחָא
בְּיוֹמָא הָדֵין אִתְבְּזָעוּ כָּל מַבּוּעֵי תְהוֹמָא רַבָּא וַהֲווֹן בְּנֵי
גוּבְרַיָא מְשַׁוְויָן תַּמָן בְּנֵיהוֹן וּסְתָּמִין יַתְהוֹן וּבָתַר הָכִי
חֲרַכֵּי שְׁמַיָא אִתְפַּתָּחוּ:
א' תרגום
יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 77]):
"בשנת שש מאות שנה
לחיי נח בחודש השני הוא חודש מרחשוון, שעד עתה לא היו החדשים נמנים אלא מתשרי,
שהיה ראש השנה לשכלול העולם, בשבעה עשר יום לחודש הזה, נבקעו כל מעינות תהום
רבה והיו בני הגיבורים משימים שם בניהם וסתמו אותם (המעיינות תהום), ואחד
כן ׳׳וארובות השמים נפתחו״."
ב'
כתוב
בתרגום יונתן בְּיַרְחָא תִנְיָינָא הוּא יְרַח מַרְחֶשְׁוָן דְעַד כְּדוֹן לָא
הֲווֹ מִתְמַנָן יַרְחַיָא אֱלָהֵן מִתִּשְׁרֵי דַהֲוָה רֵישׁ שַׁתָּא לְשִׁכְלוֹל
עַלְמָא שבעברית בחודש השני הוא חודש מרחשוון, שעד עתה לא היו החדשים נמנים
אלא מתשרי, שהיה ראש השנה לשכלול העולם .
לעומת זאת, כתוב בספר
שמות, פרשת בא:
[שמות יב ב] הַחֹדֶשׁ
הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי
הַשָּׁנָה.
כאשר מדובר על חודש ניסן, שבחודש ניסן יצאו בני
ישראל ממצרים.
-
אפשר אולי לתרץ: כמו שחודש תשרי הוא תחילת השנה
לכול הבריאה, כך חודש ניסן הוא ראש השנה לעם ישראל. אפשר אולי להשיג מכאן, חשיבותה
של יציאת מצרים לגבי עם ישראל: כמו שבריאת העולם חשובה בהחלט לכול הבריאה, כך
יציאת מצרים חשובה לעם ישראל. יציאת מצרים היא בריאת עם ישראל.
ג' כתוב בתרגום יונתן וַהֲווֹן בְּנֵי
גוּבְרַיָא מְשַׁוְויָן תַּמָן בְּנֵיהוֹן וּסְתָּמִין יַתְהוֹן שבעברית והיו בני
הגיבורים משימים שם בניהם וסתמו אותם (המעיינות תהום) .
דבר זה מגונה מאד על
ידי חז"ל ([שרת"י במדינות – בראשית דף 77]):
בספר אהבת יונתן
הוסיף: הוא אומרו בתנחומא (סז ז) וז׳׳ל: בשעה שהעלה הקב״ה עליהם את התהומות כו׳ מה
היו עושים כו׳ (שלא להישטף), היו בהם בני אדם שהיו נוטלים את בניהם ונותנים
אותם על התהום כו׳ (בסתימה), מה עשה להם הקב׳׳ה הוריד עליהם מבול מלמעלה ושברן
כו׳ המה הגיבורים כו'. כיון שראה הקב׳׳ה שלא נשטפו קומתם בתהומות שלמטן, הוריד
עליהם אש מן השמים כו', ע״כ.
ובקונטרס
פניני התרגומים העיר בזה, וז״ל: בא וראה רשעותם, שמשתמשים בבניהם לסתימת
המעיינות, רציחת בניהם להציל עצמם, עכ״ל.
בספר
מכתם לדוד כאן כתב, וז"ל: מליצה נאה לענ׳׳ד ולמוסר השכל נגד מנהג
הרע של בני דור החדש שוחטי הילדים, בעשותם פעולות להשחית זרעם, לבל תלדנה
נשיהם יותר מא׳ או ב׳. כדי שלא תכחשנה הנשים, או כדי להקל עול פרנסת הבנים אשר
יולדו. ודומה מעשיהם למעשה דור המבול (כפי שתרגם יב״ע), שסתמו תהום רבה עם
בניהם. ומה עשה הקב״ה לסכל עצתם, פתח ארובות השמים, והמבול היה, והנמשל מובן.
ושם רמוז ג״כ על חסרי
הדעת, בראותם קלקולי הטבע, שוגים בדעתם לאמר, שהסיבה הוא בתוך הטבע עצמה, ומתחכמים
לעשות כל טצדקי, לתקן קלקול הטבע. ובאמת המה בחשכה יתהלכו, כי לא מתהומות הארץ
השחתת העולם נובע, כ״א ״מארובות השמים״, בגזירת עליון ב״ה. ויש לרמז מנהג הרע
הנ״ל ועונשו, במש״כ: ״שופך דם האדם באדם, דמו יישפך״, ר״ל ההורג
זרעו בתוך אשתו, דמו יישפך כדין רוצח נפשות, כמ״ש הזוח״ק.
או
י״ל: שופך דם האדם באדם, כנ״ל, באדם, כי יוליד בזה נגעי בני
אדם, המתלבשים בגוף אדם רוצח, שע״י דמו יישפך, ר״ל, עכ״ל.
-
רואים כאן תגובה חריפה
וברורה נגד קרבנות בני אדם (למשל ילדים). ויש אפילו הרחבה למוסג זה: כדי שלא
תכחשנה הנשים, או כדי להקל עול פרנסת הבנים אשר יולדו... ההורג זרעו בתוך אשתו, דמו יישפך כדין רוצח
נפשות ...
