כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ט ג] כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:  כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. 

[תרגום אונקלוס] כל רחשא דהוא חי, לכון יהי למיכל:  כירוק עסבא, יהבית לכון ית כולא. 

[תרגום יונתן] כָּל רִיחֲשָׁא דְהוּא חַי דִלְכוֹן יְהֵי לְמֵיכַל כִּירוֹק עִסְבָּא יְהָבִית לְכוֹן יַת כּוֹלָא:

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 91]):

"כל רוחש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל."

ג' כתוב במקרא, שהקב"ה נותן לאנושות לאכול מן כול חי (ברור שלא אנשים!), ולא רק ירק כמו עד אז. יש פרושים על דבר זה:

-          פירוש רש"י:

לכם יהיה לאכלה – (סנהדרין קט) שלא הרשיתי לאדם הראשון בשר אלא ירק עשב ולכם כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון נתתי לכם את כל

-          פירוש מלבי"ם:

(ג) - כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה. כי בימי אדם היו גופות בני אדם חזקים והפירות לא נשחתו עדיין והיו מכלכלים את ב"א כמו הבשר, אבל אחר המבול שנתקלקלו המזונות, והאדם הוכן שיתפשט בקצוי ארץ ואיים רחוקים שמאז נעשה קור וחום וצריך לבשר להעמדת בריאותו, וגם אחר שחיו כולם ע"י נח שפרנסם בתיבה היו כקנינו וברשותו, גם שהאדם לא היה עדיין במדרגת מדבר רק במדרגת חי ולא הותר לו רק הצומח, ולא היה הבדל בינו ובין החי רק שלבע"ח ניתן ירק עשב לאכלה, ולאדם ניתן עשב זורע זרע, שהם הפירות, ועתה העלה האדם למדרגת מדבר, וכמו שאין עול אם החי יאכל את הצומח, כי יתעלה בזה שישוב להתהפך לגוף הבע"ח, כן אין עול אם המדבר יאכל את החי ויתעלה להיות גוף של המדבר, וז"ש כירק עשב נתתי לכם את כל. ר"ל כמו שהכינותי מזון להבע"ח שיאכל ירק של העשב [כמ"ש ולכל חית השדה את כל ירק עשב לאכלה] מפני שיעלהו למדרגת החי, כן נתתי לכם את כל, שתאכלו כל עשב זורע זרע מצד שאתם גם בעלי חיים, ושתאכלו בע"ח מצד שאתם חי מדבר וכל השפל מחבירו הוכן להיות מזון אל הנעלה ממנו:  

ד' יכול להיות שזאת גם הסיבה שאנשים חיו הרבה פחות שנים אחרי המבול, מאשר לפני המבול.

יכול להיות שעל ידי הרגלי מאכל צמחונים, אפשר לחזור לאורך החיים שלפני המבול?

ה' אפשר אולי לשאול, למה כתוב במקרא כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל , בנוסף לתחילת הפסוק, מה מוסיף הסוף?

-          יכול להיות כדי להדגיש את ההבדל, בין האוכל שהיה לפני המבול, לבין האוכל שאחרי המבול.

-          אין הסבר למה הקב"ה עושה זאת.

-          יכול להיות כדי להדגיש את מעשה הקב"ה, הקב"ה נותן את הכול, גם לפני וגם אחרי המבול.

-          יכול להיות אולי עוד רמז: כתוב כְּיֶרֶק עֵשֶׂב . כמו שהירק שאוכלים, מגדלים אותו באופן מתורבת, "ירק בית", יכול להיות שגם מן החי, לאכול מן הבהמות, שמגדלים אותם באופן מתורבת, בקר וצאן.

יכול להיות שמשפט זה הוא רמז נגד הצייד. ואולי גם נגד הדייג, כפי ששמעתי בימים אלה יש תנועה פומבית נגד הדייג, כמו נגד הצייד. 

וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ,

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ט ב] וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. 

[תרגום אונקלוס] ודחלתכון ואימתכון, תהי, על כל חית ארעא, ועל כל עופא דשמיא; בכול דתרחיש ארעא ובכל נוני ימא, בידכון מסירין.

[תרגום יונתן]  וְדַחֲלַתְכוֹן וְאֵימַתְכוֹן יְהֵי עַל כָּל חֵיוַת אַרְעָא וְעַל כָּל עוֹפָא דִשְׁמַיָא מִכָּל דְתַרְחֵשׁ אַרְעָא וּבְכָל נוּנֵי יַמָא בְּיֶדְכֶם יִתְמַסְרוּן:

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' כתוב במקרא בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. 

-          מלבי"ם מפרש:

"...והוסיף כי בידכם נתנו לעשות עמהם כחפצכם."

-          יכול אולי רמז, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ , לשמור עליהם, הם באחראיות שלכם.

ג' יכול להיות שיש כאן אמירה חד משמעית נגד חיה, עוף, דג, כאלים. הקב"ה אומר בפירוש וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ ...

לכן, אין מקום שהחיה, העוף, הדג יהיו אלים! או יוכלו לעזור לכם כמו אלים!

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו;

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ט א] וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. 

[תרגום אונקלוס] ובריך ה', ית נוח וית בנוהי; ואמר להון פושו וסגו, ומלו ית ארעא.

[תרגום יונתן] וּבְרִיךְ יְיָ יַת נחַ וְיַת בְּנוֹי וַאֲמַר לְהוֹם פּוּשוּ וּסְגוּ וּמְלוּ יַת אַרְעָא:

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' כתוב במקרא וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ .

כמה חשובה מצווה זאת, היא הראשונה שהקב"ה מצווה את האנושות, גם בזמן אדם וחווה, וגם בזמן נח ובני ביתו.

ג' ציווי זה בא אחרי שהקב"ה מחליט לא לבטל עוד את העולם. 

עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ח כב]  עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ.

[תרגום אונקלוס]  עוד, כל יומי ארעא:  זרועא וחצדא וקורא וחומא וקיטא וסתווא,  ויימם ולילי--לא יבטלון. 

[תרגום יונתן] עוֹד כָּל יוֹמֵי אַרְעָא דְרוֹעָא בִּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי וַחֲצָדָא בִּתְקוּפַת נִיסָן וְקוֹרָא בִּתְקוּפַת טֵבַת וְחוֹמָא בִּתְקוּפַת תַּמוּז וְקַיְטָא וְסִתְוָא וִימָמֵי וְלֵילֵי לָא יִתְבַּטְלוּן: 

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' תרגום יונתן מוסיף נתונים מעניינים על תקופות השנה: דְרוֹעָא בִּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי וַחֲצָדָא בִּתְקוּפַת נִיסָן וְקוֹרָא בִּתְקוּפַת טֵבַת וְחוֹמָא בִּתְקוּפַת תַּמוּז וְקַיְטָא וְסִתְוָא וִימָמֵי וְלֵילֵי לָא יִתְבַּטְלוּן: 

שבעברית: זריעה בתקופת תשרי, וקציר בתקופת ניסן, וקור בתקופת טבת, וחום בתקופת תמוז, וקיץ וסתיו, ויום ולילה, לא יתבטלו .

-          מעניין למה לא נאמר כאן אביב וסתיו?

-          תרגום יונתן מחליף את וָחֹרֶף שבמקרא על ידי וְסִתְוָא .

ג' מעניין אולי הפירוש של מלבי"ם:

עוד כל ימי הארץ - הנה התברר לחוקרי הטבע שכדור הארץ שינה מקומו בזמן מן הזמנים, באשר החופרים במעמקי האדמה בארצות הקרות מצאו עמוק עמוק באדמה עצמות פילים וקופים ויתר ברואים שלא יחיו רק באזור החם, וע"כ שהיה עת שעמד האקלים ההוא קרוב לקו המשוה, וזה עדות שבימי המבול התמוטט כדור הארץ מדרום לצפון והמדינה שעמדה עד העת ההיא תחת קו המשוה באה רחוקה מן המשוה לצפון ונעשה שם אזור הקר, והשנהבים והקופים שחיו באקלים ההוא מצאו שם קבר. וזה אחד מן ההשחתות שהיה לארץ, שהארץ החמה שגרו עליה כל בני האדם אשר השחיתו את דרכם נעתקה מנגד השמש, ותחת מגד תבואות שמש נהיה שם קרח וקפאון ושממות עולם. זאת שנית בארו חכמינו כי קודם המבול לא נטה השמש במעגלו השנתיי כ"ג מעלות מן המשוה לצפון ולדרום כמו שהוא עתה, רק מסלול השנתיי היה אז ג"כ על קו המשוה או סמוך לו, וע"כ חיו בני אדם חיים ארוכים, כי לא ידעו מנגעי התקופות ושנוי העתים שזה סבה לשנוי האויר ונגעי בני אדם ומחלותם, והעתק הזה שנעשה בכדור הארץ במצבו נגד השמש שנה את האויר והפירות והחליש תוקף האדמה וכחה בהשקף על חיי האדם ובע"ח אשר עליה, וכמ"ש במד' שקודם המבול לא היה חלי בעולם, וספרו מגבורות בני אדם וכחם, וששלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון כבני צאן בהולדם, ושהגשם לא ירד רק א' למ' שנה, והיו זורעים בעת ההיא והי' די למ' שנה, וכ"ז נשתנה אחר המבול לרוע, וכ"ז נולד משנוי מצב הארץ נגד השמש. וזה הודיע ה' לנח השינויים שיהיו מעתה, ואמר עוד כל ימי הארץ זרע וקציר, שכבר התבאר אצלי שיש הבדל בין ימים סתם שהם מכ"ד שעות ובין ימי הארץ שהם שנים. שכל שנה הוא יום אחד מימי הארץ, כי סיבוב השמש בכל יום ממזרח למערב בכ"ד שעות הוא יום סתמי, וסבוב השמש בכל שנה ממערב למזרח הוא יום מימי הארץ [כמ"ש בחבורי התורה והמצוה (בהר סב) שלכן נקרא שנת השמטה שבת שהוא יום השביעי שבת לה' בימי הארץ], ולכן יאמר לפעמים שם ימים על השנה כמו ימים תהיה גאולתו, ועתה יש בכל יום מימי הארץ זרע וקציר, ר"ל שבכל שנה זורעים וקוצרים. וקודם המבול לא היה זרע וקציר בכל שנה רק אחד לארבעים שנה, ועתה בכל ימי הארץ היינו בכל שנה ושנה יהיה זרע וקציר. עוד שנוי ב', שעד עתה לא הי' שנוי התקופות כי השמש הלך תמיד על קו המשוה ולא היה לא קור וחום ולא קיץ וחורף, שעתה שנטה השמש במסלולו במהלכו השנתיי ללכת על עגולת המזלות נוטה מן המשוה כ"ג מעלות וחצי, יהיה קור וחום, קיץ וחורף, ושנוי האויר והמזג בעת התקופות יחליש את הגופים ויכניעם בל יוסיפו להשחית כמו קודם המבול, וע"ז אמר במדרש שמ"ש קור וחום הוא מיני חלאים שפי' שממנו יצמחו החלאים וחלישת הגוף. עוד שנוי ג' שיום ולילה לא ישבתו. שהארץ לא תתן פירותיה בנקל כמו קודם המבול, ויהיו בני האדם מוכרחים לעבוד את האדמה תמיד להוציא לחמם לא ישבתו ממלאכה, ועי"כ לא יתגברו עליהם ציורי התאוות אשר הם זונים אחריהם, ומזה אמרו חז"ל דב"נ אסור לו לשבות, כי רק לבני ישראל התיר וצוה לשבות בשבת אבל ב"נ נשאר באיסורו כמקדם:  

וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ח כא]  וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף  לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. 

[תרגום אונקלוס]  וקביל ה' ברעווא, ית קורבניה, ואמר ה' במימריה  לא אוסיף למלט עוד ית ארעא בדיל חובי אנשא, ארי יצרא ליבא דאנשא ביש מזעוריה; ולא אוסיף עוד לממחי ית כל דחי, כמא דעבדית.

[תרגום יונתן] וְקַבֵּל יְיָ בְּרַעֲוָא קוּרְבָנֵיהּ וַאֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ לָא אוֹסִיף לְמֵילִיט תּוּב יַת אַרְעָא בְּגִין חוֹבֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא אֲרוּם יִצְרָא דְלִבָּא דְאֵינָשָׁא בִּישׁ מִטַלְיוּתֵיהּ וְלָא אוֹסִיף תּוּב לְמִמְחֵי יַת כָּל דְחַי הֵיכְמָא דְעוֹבָדִית: 

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' כתוב במקרא וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ , כתוב בתרגומים וְקַבֵּל יְיָ בְּרַעֲוָא קוּרְבָנֵיהּ שבעברית וקיבל ה' ברצון .

תרגומים מסבירים את המקרא, הרי הקב"ה לא ממש או כמשמעו מריח את ריח הקורבנות, כמו אנשים, אלא הקב"ה מקבל ברצון את קורבנות נח.

אפשר אולי להבין שהקב"ה מרוצה מזה שנח מכיר טובה להקב"ה שהציל אותו ואת בני ביתו. לפי התרגומים, הקב"ה רואה בדבר זה, קרבנות, את האמונה של נח בהקב"ה, ודבר זה משמח את הקב"ה.

זה אולי רמז, כמה טוב וחיובי להכיר טובה, אם זה להקב"ה, אפ זה לזולת, למשפחה.

ג' כתוב במקרא כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו . ז"א, יצר הרע נמצא באדם מלידתו, ולא נרכש על ידי האדם כבחירה חופשית. לכן, יכול להיות שהקב"ה מקבל עליו את האחריות על יצר הרע של האדם, הנמצא באדם תוך בריאתו.

תפקיד האדם לסלק יצר הרע מתוכו, גם על ידי בחירה חופשית. יכול להיות שבזה, האדם הופף לשותף להקב"ה ביצירת עולם טוב יותר, וגם בקיום העולם כולו.

יכול להיות שיש כאן רמז להשקיע כמה שיותר בחינוך הילד, מגיל קטן, כדי ללמד אותו התנהגות ראויה. יותר מזה, יכול להיות שהכישלון התנהגותי של ילד הוא כישלון של הזולת, החל ממשפחתו, ומקהילתו.

יכול להיות שיש כאן רמז על שיטת ענישה של הילד, על ידי חנוך ולא על ידי כלא או מחנה עבודה כפויה. 

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה,

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ח כ]  וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ. 

[תרגום אונקלוס]  ובנא נוח מדבחא, קודם ה'; ונסיב מכול בעירא דכיא, ומכול עופא דכי, ואסיק עלוון, על מדבחא. 

[תרגום יונתן] וּבְנָא נחַ מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ הוּא מַדְבְּחָא דְבָנָא אָדָם בְּעִידָן דְאִיטְרַד מִן גִנְתָא דְעֵדֶן וְאַקְרִיב עֲלוֹי קָרְבָּנָא וְעִלוֹי אַקְרִיבוּ קַיִן וְהֶבֶל יַת קָרְבָּנֵיהוֹן וְכַד נַחְתוּ מוֹי דְטוֹבְעָנָא אִיתְצַד וּבַנְיֵיהּ נחַ וְנָסָב מִכָּל בְּעִירָא דַכְיָא וּמִן כָּל עוֹף דְכֵי וְאַסֵיק אַרְבַּע עַל הַהוּא מַדְבְּחָא:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 87]):

"ונח בנה מזבח לה׳, הוא המזבח שבנה אדה״ר בזמן שנשתלח מגן עדן, והקריב עליו קרבן, ועליו הקריבו קין והבל את קרבנם, וכשירדו מי המבול נחרב המזבח ההוא, ושוב בנה אותו נח אחר המבול כבתחילה, ולקח מכל בהמה הטהורה ומן כיל עוף טהור, והעלה מהם ארבע על המזבח ההוא."

ב' לפי פסוק זה, העוסק בזבחים שנח הביא להקב"ה, אפשר אולי להגיד שמצוות התורה היו קיימות אפילו לפני מתן התורה לעם ישראל בהר סיני.

ג' כתוב בתרגום יונתן וְאַסֵיק אַרְבַּע עַל הַהוּא מַדְבְּחָא שבעברית והעלה מהם ארבע על המזבח ההוא .

מלבי"ם מפרש: ".... התבונן ממה שריבה ה' בטהורים שברשותו שיקח ז' זוגות שזה לקרבן."

באותו ספר ([שרת"י במדינות – בראשית דף 87]):

"אתה הראת לדעת, דדעת הפרדר״א דלא הקריב נח אלא ד׳ הכשרים ע״פ התורה בלבד, שהם: שור, כשב, עז, תורים, וחשיב תורים ובני יונה לאחד."

ד' תרגום יונתן, יש אולי רמז להמשכיות האנושות, לקשר בין נח לאדם הראשון, ולבניו של אדם, קין והבל, הוּא מַדְבְּחָא דְבָנָא אָדָם בְּעִידָן דְאִיטְרַד מִן גִנְתָא דְעֵדֶן וְאַקְרִיב עֲלוֹי קָרְבָּנָא וְעִלוֹי אַקְרִיבוּ קַיִן וְהֶבֶל יַת קָרְבָּנֵיהוֹן . 

כָּל-הַחַיָּה, כָּל-הָרֶמֶשׂ וְכָל-הָעוֹף,

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ח יט]  כָּל-הַחַיָּה, כָּל-הָרֶמֶשׂ וְכָל-הָעוֹף, כֹּל, רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ--לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מִן-הַתֵּבָה. 

[תרגום אונקלוס]  כל חיתא, כל רחשא וכל עופא, כול, דרחיש על ארעא--לזרעייתהון, נפקו מן תיבתא.

[תרגום יונתן] כָּל חַיְתָא כָּל רִיחֲשָׁא וְכָל עוֹפָא דִרְחִישׁ עַל אַרְעָא לְזַרְעֲיַתְהוֹן נְפָקוּ מִן תֵּיבוּתָא:

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' במקרא ובתרגום אונקלוס נכתב כֹּל , ברם בתרגום יונתן לא מופיע.

ג' כתוב במקרא לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם , כאשר בתרגומים כתוב לְזַרְעֲיַתְהוֹן .

לכן, יש אולי רמז שמשפחה נבנית על בסיס של קשר ביולוגי, או של אבות משותפים.  

וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ח יח] וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ.

[תרגום אונקלוס] ונפק נוח; ובנוהי ואיתתיה ונשי בנוהי, עימיה.

[תרגום יונתן] וּנְפַק נחַ וּבְנוֹי וְאִנְתְּתֵיהּ וּנְשֵׁי בְנוֹי עִמֵיהּ:

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' אפשר אולי לשאול, למה כתוב פעם אחת מה שהקב"ה ציווה, ועוד פעם שהציווי נעשה?

אולי יש רמז על ההשגחה הפרטית של הקב"ה על כול העולם, שהכול נעשה בציווי הקב"ה, אפילו הדברים הנראים במבט ראשון כטריוויאליים. 

כָּל-הַחַיָּה אֲשֶׁר-אִתְּךָ מִכָּל-בָּשָׂר,

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ח יז]  כָּל-הַחַיָּה  אֲשֶׁר-אִתְּךָ מִכָּל-בָּשָׂר, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ--הוצא (הַיְצֵא) אִתָּךְ; וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּפָרוּ וְרָבוּ עַל-הָאָרֶץ. 

[תרגום אונקלוס] כל חיתא דעימך מכל בסרא, בעופא ובבעירא ובכל רחשא דרחיש על ארעא--אפיק עימך; ויתיילדון בארעא, וייפשון ויסגון על ארעא. 

[תרגום יונתן] כָּל חַיְתָא דְעִמָךְ מִכָּל בִּשְרָא בְּעוֹפָא וּבִבְעִירָא וּבְכָל רִיחֲשָׁא דַרְחֵישׁ עַל אַרְעָא הַנְפֵּק עִמָךְ וְיִתְיַלְדוּן בְּאַרְעָא וְיִפְשׁוּן וְיִסְגוּן עַל אַרְעָא:

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' כתוב במקרא וּפָרוּ וְרָבוּ עַל-הָאָרֶץ כאשר בתרגומים כתוב וְיִתְיַלְדוּן בְּאַרְעָא וְיִפְשׁוּן וְיִסְגוּן עַל אַרְעָא שבעברית וייוולדו בארץ, ויתרחבו ויתרבו על הארץ.

תרגומים מפרשים ומסבירים מה זה "פרו ורבו".

אפשר אולי שלאול, מצווה זאת פרו ורבו הייתה היא נכונה רק עבור נח ודורו, שהם היו היחידים בארץ, או היא נכונה גם עבור דורנו, כאשר מתחיל להיות צפוף על הארץ?

התשובה היא בהחלט כן, מצווה פרו ורבו נכונה גם בימינו, ונכונה תמיד:

-          יש הרבה שטחים לא מאוכלסים. יחד עם זאת, יש לשמור גם על כול חי בארץ.

-          ראינו מה קרא לסין, שהגבילה ילודה רק ילד אחד למשפחה. הם חזרו בהם, יש ממש משבר של דור צעיר שידאג לדור המבוגר, יש ממש משבר של נישואים.

-          בשלוש מילים "ילדים זה ברכה!"