חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--וְלָכֶם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בא:

[שמות י טז] וַיְמַהֵר פַּרְעֹה, לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--וְלָכֶם. 

א' כתוב בפסוק חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם—וְלָכֶם  .

ב' פרעה הבין את הקשר שקיים בין הקב"ה לבין עם ישראל. לכן, מי שמוטא להקב"ה חוטא גם לעם ישראל. וגם להפך, מי שחוטא לעם ישראל חוטא גם להקב"ה.

ג' יכול להיות שאפשר להביא את העיקרון הבסיסי ביותר הזה גם למה של יהודי יחיד, בנוסף לכלל עם ישראל.

ז"א, מי שחוטא להקב"ה חוטא לכול אחד מהיהודים, ברמה הפרטית שלו. ולהפך, מי שחוטא ליהודי אחד חוטא גם להקב"ה. לעניות דעתי, דבר זה חשוב ביותר על מנת לשמור על יחסים נאותים בין היהודים עצמם.

ד' יכול להיות שפרעה הבין זאת על ידי המכות שהוא וכול מצרים קיבלו מהקב"ה.

יכול להיות שהקב"ה משתמש בשיטות אלה של מכות גם בימינו כדי לחנך יהודים וגויים גם יחד.

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת בא:

[שמות י יב, יג] יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד.  יג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיהוָה נִהַג רוּחַ-קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה--וְרוּחַ הַקָּדִים, נָשָׂא אֶת-הָאַרְבֶּה.

א' אפשר אולי לשאול, למה הקב"ה אומר למשה רבינו ע"ה  נְטֵה יָדְךָ , אבל וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ .

ב' מצאתי בספא 'אמרי חן' (הוספה שלי, יש כמה ספרים באותו שם, 'אמרי חן', כתובים על ידי מחברים שונים זה מזה,  אני לא יודע מי כתב את הספר שאני מצטט אותו כאן) , דף 186:

נטה ידך - ויט משה את מטהו

כאמור מכות ברד, ארבה וחושך נתנו על ידי משה כדי להוכיח לפרעה ״כי אין כמוני בכל הארץ״, אולם משה מרוב ענותנותו סרב ליטול לעצמו גדולה ותלה את הגדולה בקב״ה. משה הלך בעקבות יוסף שגם הוא לא רצה ליחס שום חשיבות לעצמו ותלה הכל בקב״ה. במכת ברד אמר ה׳ למשה ״נטה ידך על השמים״ (שמות ט, כב) פרוש הדבר שמשה ירים את ידו לצד השמים ופרעה יראה שמשה האיש שולט על תופעות על טבעיות וכך יכבד אותו ויירא מפניו אולם משה לא רצה לעשות כך אלא נטה את מטהו כפי שנאמר: ״ויט משה את מטהו על השמים״(שם, כג) משה הרים את

מטה ה׳, אותו מטה שנהפך לנחש ועשה הרבה נסים ולא רצה לתלות הגדולה בעצמו. גם במכת ארבה מצאנו תופעה דומה שם נאמר ״נטה ידך על ארץ מצרים בארבה״ אך משה הרים את מטהו שנאמר: ״ויט משה את מטהו על ארץ מצרים" (שמות י, יב-יג) במכת חושך מצאנו שמשה הרים את ידו ומדוע לא את מטהו כפי שעשה במכות ברד

וארבה? מסבירים המפרשים משום שהיתה זו מכת בזיון וללא התראה ומשה לא רצה ליחס זאת לקב״ה ויחס זאת לעצמו שנאמר: ״ויט משה את ידו על השמים" (שמות ו, כב) .

ג' יכול להיות שיש לפחות עוד תירוץ אחד.

יכול להיות שמשה רבינו ע"ה היה חרד, דאג ביותר לכבודו של הקב"ה, הרבה יותר מאשר לכבודו שלו עצמו. יכול להיות שמשה רבינו היה חרד שעל ידי הרמת היד בלבד לא יצליח לעשות את האות של הקב"ה. משה רבינו ראה שהקב"ה אמר לאהרון להרים את מטהו, וזה עבד. יכול להיות שמשה רבינו חשב שגם הוא צריך להרים את מטהו כדי להיות בטוח שאות הקב"ה יתקיים.

ד' דבר דומה קרה למשה רבינו כאשר הוציא מים מהסלע. משה רבינו היה חרד לכבודו של הקב"ה ומכה את הסלע פעמיים.

[במדבר כ ז-יג] ז וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ח קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם.  ט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ.  י וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.  יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.  {ס}  יב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם.  יג הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְהוָה; וַיִּקָּדֵשׁ, בָּם. 

ה' יכול להיות שגם במי המריבה קרה דבר דומה, משה רבינו ע"ה היה חרד לכבודו של הקב"ה.

רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בא:

[שמות י י]  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. 

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר לְהוֹן, יְהֵי כֵּין מֵימְרָא דַּייָ בְּסַעְדְּכוֹן, כַּד אֲשַׁלַּח יָתְכוֹן, וְיָת טַפְלְכוֹן; חֲזוֹ, אֲרֵי בִּישָׁא אַתּוּן סְבִירִין לְמֶעֱבַד לֵית קֳבֵיל אַפֵּיכוֹן לְאִסְתְּחָרָא.

[תרגום יונתן]  וַאֲמַר לְהוֹן יְהִי כְדֵין מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעַדְכוֹן כְּמָא דְאֶפְטוֹר יַתְכוֹן וְיַת טַפְלְכוֹן חָמוּן אֲרוּם לְתַקָּלָא בִּישָׁא הִיא לְכוֹן לִקְבֵיל אַפֵּיכוֹן בְּאוֹרְחֲכוֹן דִּתְהַלְכוֹן עַד זְמַן דִּי תִמְטוּן לְבֵית אֲתַר מַשְׁרוּיֵיכוֹן: 

א' רש"י מפרש: ראו כי רעה נגד פניכם – כתרגומו (כתרגום אונקלוס -  ההוספה שלי)

ומדרש אגדה: 

שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה. 

אמר להם פרעה: רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפלתו (שמות לב יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם: ראו כי רעה נגד פניכם, מיד (שם יד) וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר (יהושע ה ט) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, שהיו אומרים לכם דם אנו רואין עליכם במדבר:

ב' לפי התרגומים של אונקלוס ומאוחר יותר של יונתן, ולפי פירוש רש"י, פרעה מנסה להפחיד את משה ואהרון, ואת עם ישראל, שעדיף להם, טוב יותר להם, להישאר במצרים. כי מחכים להם דברים רעים בדרך.

רש"י מביא סברה שזה מעשה ראיה בכוכבים.

ג' יכול להיות אולי גם תסריט אחר: פרעה מנסה להפחיד את עם ישראל שלא יעזבו את מצרים. פרעה אומר דברים אלה ללא שום ראיה או קריאה בכוכבים. יכול להיות שפרעה היה פשוט חכם מספיק כדי לדעת שרק טבעי שבדרך כול כך ארוכה ומסובכת ממצרים לארץ ישראל, יהיו קשיים, מחלות, מגפות, מלחמות, רעב, וכול מיני מצבים קשים ורעים.

ד' דבר זה מוכר לי מניסיוני הפרטי. גם ברומניה, הייתה’ ואולי עדיין יש’ אווירה של  הפחדה על היהודים, שלא לעלות לישראל. היו אומרים שבישראל יש מלחמות, פיגועים, אין עבודה, אין דירות, אי אפשר ללמוד עברית השפה החדשה, הכול נורא יקר, אין מה לאכול, ואולי עוד. דברים אלה, לפחות בחלקם, נכונים ואמתיים. יש יהודים ברומניה שנשארו שם ולא עלו ארצה עד ליום הזה, אפילו אנשים צעירים, שכול העתיד לפניהם בישראל. בגלל הפחד, החשד לפני השינוי, לפני הלא ידוע.

ה' יכול להיות שמשה רבינו ידע שדברי הפרעה הם הפחדת שווא. אבל, בחכמתו הגדולה, הוא השתמש בדברי פרעה לפני הקב"ה כדי לקבל סליחתו של הקב"ה על עם ישראל. יכול להיות שהקב"ה שיודע הכול, גם ידע על 'התרגיל' של משה רבינו.

ו' הקב"ה קיבל את 'התרגיל' של משה רבינו מתוך חיבתו הגדולה אליו. הקב"ה נתן למשה רבינו לחשוב שתרגילו הצליח והקב"ה משנה את דעתו בגלל טענותיו של משה רבינו.

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בא:

[שמות י ח, ט] ח וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.       ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ. 

א' רמב"ן מפרש את הפסוק:

" מי ומי ההולכים " היה פרעה רוצה שילכו ראשיהם זקניהם ושוטריהם אנשים אשר נקבו בשמות ומשה ענהו כי גם הבנים והבנות ילכו כי חג ה' לנו ומצוה על כלנו לחוג לפניו אז חרה לפרעה על הבנים והבנות ואמר שלא ישלח הטף בשום פנים כי הם לא יזבחו אבל ישלח כל הזכרים הגדולים בעבור החג שאמר וישארו הטף והנשים.

ב' דבר לא יאומן קרה כאן: פרעה מאשר לגברים של עם ישראל, אבל ללא הנשים והטף, לצאת ולעבוד את הקב"ה.

אלא שמשה רבינו מסרב!

ג' משה רבינו אומר כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ  .

ז"א, בנושא המצוות, ההלכות, הקשר עם הקב"ה, אין לעשות הנחות!