וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשה כי-תצא כאי ט:

[דברים כא יט] יט וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ.

[תרגום אונקלוס ת"א] יט וְיֵיחֲדוּן בֵּיהּ, אֲבוּהִי וְאִמֵּיהּ; וְיַפְּקוּן יָתֵיהּ לִקְדָם סָבֵי קַרְתֵּיהּ, וְלִתְרַע בֵּית דִּין אַתְרֵיהּ.

א' אונקלוס מתרגם ומפרש את  ' וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ' שבמקרא כמו ' וְלִתְרַע בֵּית דִּין אַתְרֵיהּ'.

ב' לכן, אפשר אולי לתרגם לעברית עכשווית כמו 'אל שער בית הדין שבמקומו'. 

ג' יכול להיות שיש כאן לקח, בית הדין הוא בשער העיר, במקום שיש בו הרבה אנשים, היוצאים והנכנסים אל העיר. וזאת כדי הצדק לא רק יעשה, אלא גם יראה, וגם למען יראו וייראו.

ד' וגם כדי להבטיח את השקיפות המלאה של הדיונים בבית הדין.

בחירה חופשית גם מול היצר הרע

בס"ד

דברים חיים רחמים

שמעתי את מישהו אומר 'אני לא יכול ללמוד בגלל העבודה, אני רוצה אבל העבודה לא מאפשרת לי'.

א' מול הקב"ה יש לאדם בחירה חופשית.

ב' ויש אל חדש, העבודה, שהוא אפילו יותר חזק מהקב"ה, שמול האל הזה אין לאדם בחירה חופשית!

ג' ברור שהאל החדש הוא יצר הרע שבאדם שמנסה בכול מיני תחבולות להפילו. ואפשר להכליל את העניין גם בתחומים אחרים.

ואפשר להכליל גם עלי!

כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם;

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, וזה פסוק שקראנו אותו ביום השני של ראש השנה, פסוק נפלא, ברכה על כול עם ישראל:

[בראשית כבי ז] כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.

א' אפשר אולי לשאול למה הקב"ה בתורה מדבר גם על כוכבי השמיים וגם על חול אשר על שפת הים, לא היה מספיק אחד מן הביטויים האלה?

ב' יכול להיות שתירוץ אפשרי הוא שעם ישראל צריך גם תלמידים חכמים עם הראש בשמיים אבל גם אנשי מעשה עם הרגליים על הארץ.

וְיִסְּרוּ אֹתוֹ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת כי-תצא כא יח:

[דברים כא יח]  יח כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ; וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. 

[תרגום אונקלוס ת"א] אֲרֵי יְהֵי לִגְבַר, בַּר סָטֵי וּמָרוֹד--לָיְתוֹהִי מְקַבֵּיל, לְמֵימַר אֲבוּהִי וּלְמֵימַר אִמֵּיהּ; וּמַלְּפִין יָתֵיהּ, וְלָא מְקַבֵּיל מִנְּהוֹן.

א' מקרא, ליסר > לענות, להציק, לגרום סבל

ת"א, מַלְּפִין > עברית, מלמדים

ת"א, מִנְּהוֹן > עברית, כליהם

ב' לכן, יכול להיות שאפשר להבין את הפסוק "וילמדו אותו ולא יקבל מנהגיהם, הצעיהם:"

ג' לכן, אפשר אולי לחבר את הפסוק הזה לאמירת חז"ל "חוסך שבטו שונא בנו" (משלי יג כד).

ז"א, אפילו התהליך הלמידה והחינוך לפעמים ייסורים וצער לילדים, יש לעשות אותו. ועל הילד לקבלו לטובתו.

"אין חבוש מתיר עצמו" או "יפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו"

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב פרק ד פסוקים טז, יז:

[מלכים ב ד] טז וַיֹּאמֶר, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה, אתי (אַתְּ), חֹבֶקֶת בֵּן; וַתֹּאמֶר, אַל-אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים--אַל-תְּכַזֵּב, בְּשִׁפְחָתֶךָ.  יז וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע.  יח וַיִּגְדַּל, הַיָּלֶד; וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֵּצֵא אֶל-אָבִיו אֶל-הַקֹּצְרִים.

א' אלישע הנביא מצליח מיד להביא בן לאשה השונמית. וזה בניגוד למה שקרה לאבותינו אברהם ושרה, יצחק ויעקב, וגם לרבנים גדולים אחרים.

ב' על זה עונים באמירת החז"ל ' אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים' (ברכות דף ה ע"ב) .

ג' אבל מפרש רש"י את הפסוק  "כִּי שָׁמַע אֱ-לֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (בראשית כאי ז), ופירש רש"י  "   מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל ". 

ד' מתברר שסוגיה זאת היא אתיקה ויש הרבה דיונים עליה. מצאתי סיכום

http://www.yeshiva.org.il/MIDRASH/11413  'ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים'. 

ה' שמעתי אתמוך דרשה של הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל. הוא דרש גם בסוגיה זאת, שעוד פעם מתבררת כעקרונית. הוא נותן פתרון יפה, הקב"ה עונה למי שתפילתו באה מהלב, אם הנזקק בעצמו ואם זה צדיק שמתפלל עליו.

ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב פרק ד פסוק יג:

[מלכים ב ד יג] ... ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת:

א' חז"ל מפרשים שכוונת הכתוב היא שהאישה השונמית יושבת, חייה, גרה בתוך משפחתה, קרוביה, משפחתה המורחבת. לכן, אין לה פחדים וחרדות, ולא נזקקת למן 'פרוטקציה' מאלישע הנביא אל המלך או אל שר הצבא.

ב' לכן, בימינו כמו אז, טוב ויתרון לחיות בארץ ישראל, בתוך עם ישראל, בתוך עמינו.

וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים,

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים, פרשת ראה, פסוק כט:

[דברים יא כט]  וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.

[תרגום אונקלוס] ויהי, ארי יעילינך ה' אלהך, לארעא, דאת עליל לתמן למירתה--ותיתין ית מברכיא על טורא דגריזין, וית מלטטיא על טורא דעיבל.

א' כמה הסברים:

לתת [עברית] > למיתן, ארמית,

לשנות [עברית] > למיתני, ארמית

לשנות [עברית] > לחזור שנית, ללמוד, לעשוק בלימוד, לשנן, ללמד, להורות [עברית]

ב' יכול להיות שאפשר לתרגם את המילה "ותתן" שבתרגום אונקלוס במילה בעברית "ותשנה", ז"א, ללמד, להורות, לשנן.

לכן, אפשר אולי להבין את הפסוק שבמקרא "ולמדת את הברכה על הר גריזין".

ג' פירוש זה הוא גם לפי חז"ל. הכוהנים עולים על ההר ומברכים את עם ישראל.

ד' לעומת זאת, השומרונים, שהם צאצאי הכותיים, הם מקבלים את התורה שבכתב אבל לא מקבלים את התורה שבעל פה. השומרונים מחשיבים את עצמם כיהודים, ז"א, גרים לפי ההלכה. אבל לא כך ההלכה היהודית שמבקשת גיור של שומרוני שרוצה להיכנס לכנסת ישראל. השומרונים מקבלים את הפסוק הזה לפי פשוטו, שהר גריזין מבורך. לכן, בנו עליו בית מקדש ובבית המקדש הזה היו מביאים מזבחים וגם היו עושים את הרגלים שלוש פעמים בשנה. 

וַיְהִי, בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת-אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם;

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב פרק ב פסוק א:

[מלכים ב ב א]  וַיְהִי, בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת-אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם; וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע, מִן-הַגִּלְגָּל.

א' למה, מה המשל, ומה הלקח של עלית אליהו הנביא שמימה בסערה?

ב' אליהו הנביא מוזכר בנבואת מלאכי:

[מלאכי ג כג-כד] כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא.  כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם.  {ש}

ג' גם כן, כתוב בנבואת מלאכי:

[מלאכי ג ב, ג] .  ב וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת-יוֹם בּוֹאוֹ, וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ:  כִּי-הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף, וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים.  ג וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר, כֶּסֶף, וְטִהַר אֶת-בְּנֵי-לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם, כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף; וְהָיוּ, לַיהוָה, מַגִּישֵׁי מִנְחָה, בִּצְדָקָה. 

יכול להיות שאליהו הנביא נלקח שמימה ברכב אש וסוסים של אש כדי לטהר אותו, להיות מוכן להודיע על הגאולה.

יכול להיות שדבר דומה, טהרה על ידי האש נעשתה גם לאברהם אבינו שנידון למוות בהשלכה לכבשן אש, אך הוא ניצל בנס. ז"א, יצא מהאש ללא פגע [מדרשים].

דבר דומה אחר, משה רבינו והסנה הבוער:

[שמות ג] א וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.  ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל.  ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה:  מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה.

שנה טובה!

בס"ד

דברים חיים רחמים

שנה טובה, הרבה בריאות, ורק בשורות טובות! לך ולבני ביתך!

וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר-חֲמִשִּׁים, וַחֲמִשָּׁיו

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב פרק א:

[מלכים ב א ט-טו] ט וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר-חֲמִשִּׁים, וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַל אֵלָיו, וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל-רֹאשׁ הָהָר, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה.  י וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ, וַיְדַבֵּר אֶל-שַׂר הַחֲמִשִּׁים, וְאִם-אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת-חֲמִשֶּׁיךָ; וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת-חֲמִשָּׁיו.  יא וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, שַׂר-חֲמִשִּׁים אַחֵר--וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים, כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה.  יב וַיַּעַן אֵלִיָּה, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אִם-אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת-חֲמִשֶּׁיךָ; וַתֵּרֶד אֵשׁ-אֱלֹהִים מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת-חֲמִשָּׁיו.  יג וַיָּשָׁב, וַיִּשְׁלַח שַׂר-חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים--וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר-הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי וַיִּכְרַע עַל-בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ, וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים, תִּיקַר-נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ.  יד הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֶת-שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים, וְאֶת-חֲמִשֵּׁיהֶם; וְעַתָּה, תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ.  {ס} טו וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל-אֵלִיָּהוּ, רֵד אוֹתוֹ, אַל-תִּירָא מִפָּנָיו; וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ, אֶל-הַמֶּלֶךְ:

א' מלך ישראל אחזיה שלח שר חמישים והחשים האנשים שלו כדי להביא אליו את אליהו, הנביא הזכור לטוב. אליהו הנביא מביא אש מן השמיים ושורף את שר החמישים ואנשיו. זה קורה פעמיים, עם שתי משלוחות של המלך. השר השלישי, ראש המשלחת השלישית, מתנהג בצורה אחרת מאשר שני קודמיו. הוא פונה אל אליהו הנביא באופן נכנע לבוא אל מלך ישראל, וניצל.

ב' אפשר לשאול: למה נשרפו גם האנשים, החיילים הפשוטים שבשתי משלוחות הראשונות? לפי הפשט, הם לא עשו דבר ולא דיברו דבר מול אליהו הנביא.

ג' אפשר לשאול: כתוב, '...וישב וישלח...'. איך הגיע הדבר לאוזני אחזיה המלך, כאשר גם שר החמישים וגם אנשיו נשרפו על ידי האש מן השמיים?

ד' עוד דבר, מעשה זה של אליהו הנביא דומה אולי במידה מסוימת למעשה שמואל הנביא ומלך שאול ושליחיו אל שמואל הנביא:

[שמואל א יט יח-כד] יח וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט, וַיָּבֹא אֶל-שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה, וַיַּגֶּד-לוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה-לוֹ שָׁאוּל; וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל, וַיֵּשְׁבוּ בנוית (בְּנָיוֹת).  יט וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל, לֵאמֹר:  הִנֵּה דָוִד, בנוית (בְּנָיוֹת) בָּרָמָה.  כ וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים, לָקַחַת אֶת-דָּוִד, וַיַּרְא אֶת-לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים, וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם; וַתְּהִי עַל-מַלְאֲכֵי שָׁאוּל, רוּחַ אֱלֹהִים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם-הֵמָּה.  כאוַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם-הֵמָּה;  {ס}  וַיֹּסֶף שָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם-הֵמָּה.  כב וַיֵּלֶךְ גַּם-הוּא הָרָמָתָה, וַיָּבֹא עַד-בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ, וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר, אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בנוית (בְּנָיוֹת) בָּרָמָה.  כג וַיֵּלֶךְ שָׁם, אֶל-נוית (נָיוֹת) בָּרָמָה; וַתְּהִי עָלָיו גַּם-הוּא רוּחַ אֱלֹהִים, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא, עַד-בֹּאוֹ, בנוית (בְּנָיוֹת) בָּרָמָה.  כד וַיִּפְשַׁט גַּם-הוּא בְּגָדָיו, וַיִּתְנַבֵּא גַם-הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיִּפֹּל עָרֹם, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; עַל-כֵּן, יֹאמְרוּ--הֲגַם שָׁאוּל, בַּנְּבִיאִם.  {פ}

ה' מצאתי דיון בשאלה שבסייף ב' באתר http://www.daat.ac.il/daat/tanach/samet3/18-2.htm "מדוע נשרפו שני שרי החמישים וחמישיהם?".

לפי דעת מחבר המאמר, הסיבה שאליהו הנביא בקש אש מן השמיים על שרי האנשים ואנשיהם היא שאלה באו לתפוס אותו ולהביאו לפני המלך אחזיה, חי או מת. לכן, אליהו הנביא הגן עליו בכלים שהיו לו.

עוד דבר, תשובה לשאלה בסייף ג', אליהו היה על פסגת הר הכרמל. לכן, מלך אחזיה ואנשיו ראו את האש שירדה מן השמיים.

ו' אבל, לעניות דעתי, אין תשובה לשאלה למה אליהו הנביא בחר להרוג את החיילים לעומת שמואל הנביא שבחר 'לשכר' או 'לסמם' את שליחיו של שאול המלך.

התשובה יכולה להיות בפער, או בהבדל בין הדור של שאול המלך לבין הדור של אליהו הנביא.

ויש ללמוד לקח! 

וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים:

[דברים עקב ז כו] וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא.

[תרגום אונקלוס, ת"א]  וְלָא תַּעֵיל דִּמְרַחַק לְבֵיתָךְ, וּתְהֵי חֶרְמָא כְּוָתֵיהּ; שַׁקָּצָא תְּשַׁקְּצִנֵּיהּ וְרַחָקָא תְּרַחֲקִנֵּיהּ, אֲרֵי חֶרְמָא הוּא.

א' לעניות דעתי, התרגום לעברית של ימינו יכול להיות: "ולא תכניס (דבר) שמרחיק (אותך) (מהקב"ה) לביתך ותהיה בנידוי ככותיים שטמא מטמא ורחוק מרחיק (מהקב"ה) הרי בנידוי הוא".

ב' גם כאן, התועבה מרחיקה את האדם מהקב"ה.

ג' ' כָּמֹהוּ ' שבמקרא מקבל שם ופנים אצל אונקלוס, זה הכותי שבקרבת עם ישראל.

ד' יכול להיות שזאת נבואה, שאפשר לתרגם את התורה שניתנה בסיני על ידי דבר שקרה כאלף שנה אחרי זה. הרי הכותיים הגיעו לא"י אחרי חורבן בית המקדש הראשון.

פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם, תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת עקב:

[דברים ז כה] פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם, תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ; לֹא-תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם, וְלָקַחְתָּ לָךְ--פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ, כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא.

[תרגום אונקלוס, ת"א] צַלְמֵי טָעֲוָתְהוֹן, תֵּיקְדוּן בְּנוּרָא; לָא תַּחְמֵיד כַּסְפָּא וְדַהְבָּא דַּעֲלֵיהוֹן, וְתִסַּב לָךְ--דִּלְמָא תִּתְּקֵיל בֵּיהּ, אֲרֵי מְרַחַק קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ הוּא.

א' הסבר של כמה מילים, בארמית ובעברית, שלא ידעתי אותם קודם (אני עולה חדש ותיק J):

-          הוקש -   הוכה, הוכש

-          טעות – שגיאה, סטייה, עוול

-          עוול -  אי צדק, טעות, משגה, חמס, לא צודק, לא ישר, לא נכון, פוגע, מפלה, עוולה

-          להיתקל -  למצוא עצמו מול-, לפגוש במקרה, להיקרות, להזדמן, להיקלע; לפגוע במכשול, להתנגש

-          להתקיל -  להכשיל, להפיל, 'לשים רגל'

-          ליקוד -  לבעור, לדלוק, לקדוח, ללהוב, להתלהט, ללהוט, להיות חם מאד, לרתוח, להיות מלובן, להישרף

-          צלמי (ארמית) > צורות (עברית)

-          נורא (ארמית) > אש (עברית)

ב' לכן, לעניות דעתי, יכול להיות שהתרגום לעברית של ימינו של הפסוק הוא (כאשר מתחשבים בת"א שהוא גם פירוש למקרא):

"צורות סטיותיהם (עוולותיהם) תשרפו באש, לו תחמוד בכספם וזהבם, ואם תיקח יכשילך, הרי הוא (כספם וזהבם) מרחיק אותך מהקב"ה:"

ג' כמה מחשבות:

-          יכול להיות שתרגום אונקלוס מתייחס לעובדי ע"ז כטועים, ולא בזדון. התירוץ, אולי, הם לא מכירים את הקב"ה.

-          לפי אונקלוס, התועבה מרחיקה את האדם מהקב"ה.

-          לכן, אי-אפשר, לא מתקבל על הדעת, שאדם יכול להיות בו-זמנית גם בתועבה וגם קרוב לקב"ה.

-          לכן, הקרבה להקב"ה מבקשת לא רק עבודת ה', ז"א, תפילות וסימנים חיצוניים, אלא גם ואולי בעדיפות ראשונה מעשים של ביטול התועבה שבתוכו, כפי שכבר נאמר 'סור מרעה ועשה טוב [תהילים לד טו].

קודם כול, סור מרעה!

המסות הגדלת אשר-ראו עיניך

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת עקב:

[דברים ז יט] המסות הגדלת אשר-ראו עיניך ...

[תרגום אונקלוס ת"א] נסין רברבין די חזאה עינך ...

[רש"י] המסות. נסיונות :

א' מקרא, מסות > ת"א, נסין

ארמית, נסה > מילון ארמית-עברית, נסה > מילון עברית-עברית, בדק

מקרא, מסה > מילון עברית-עברית מילוג, מס, שלה > מילון עברית-עברית, מס, כסף שגובה השלטון מאזרחיו על מנת לממן פעולותיו

ב' הפסוק השלם בתורה הוא:

[דברים ז יט] הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם.

כנראה אונקלוס ורש"י עליהם השלום מסכימים על הפירוש של המילה מסות שבמקרא, והוא ניסיונות. לעניות דעתי, כוונתם לניסיונות של מצרים או את המס הכבד שמצרים שלמה.

ג' בהמשך לדברים אלה, לעניות דעתי, אפשר אולי להרחיב את שיח על הפסוק הזה.

-          אפשר אולי להרחיב ולאחד את 'מסות' עם ' וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים' , ז"א, ניסים שהקב"ה עשה למענם של עם ישראל.

-          לכן, אפשר אולי להגיד שהניסים שהקב"ה עשה לעמו, עם ישראל, הם ניסיונות אבל עבור הקב"ה מצדו של עם ישראל.

ד' יש כמה פסוקים בתורה בקשר kניסיונות שעם ישראל מנסים את הקב"ה:

[שמות יז ז] ז וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה:  עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן.

[דברים ו טז] לֹא תְנַסּוּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם, בַּמַּסָּה.

-          בפסוקים אלה, 'מסה ' זה ניסיון שמנסים עם ישראל את הקב"ה.

-          לכן, הניסים שהקב"ה עושע לעם ישראל, הם ניסיונות שעם ישראל מנסה את הקב"ה.

-          אבל, לפי הפסוקים אלה, אין לנסות את הקב"ה!

ה' לענות דעתי, אפשר אולי להגיד, שלכן, הקב"ה לא רוצה לעשות ניסים אלא כאשר הוא חייב ואין דרך אחרת, דרך הטבע, לפתור את בעיותם של עם ישראל.

ו' לכן, אפשר להמשיך ולהוסיף, עם ישראל צריכים לדאוג בעצמם שבעזרת השם לא ליצור בעיות ללא פתרון טבעי, ז"א, בעיות שדורשות ההתערבות העל טבעית של הקב"ה.