וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בפרקי אבות:

[פרקי אבות ג ה]  רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר: כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה , מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

א' מסביר רבינו עובדיה מברטנורא:

דרך ארץ: עמל וטורח הפרנסה לפי שמלאכתו מתברכת.

ב' לכן, אפשר אולי להבין את דֶּרֶךְ אֶרֶץ "עמל וטורח הפרנסה".

ג' לכן, אפשר אולי להבין את הפסוקים האחרים שבפרקי אבות, המדברים על דֶּרֶךְ אֶרֶץ :

-          [פרקי אבות ב ב] רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם  מְסַיְּעָתַן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:

אפשר אולי להבין, שכדי להבין, להפנים, ולהעמיק את תלמוד התורה רצוי וראוי להתנסות גם בטורח ובעמל של הפרנסה. יכול להיות שדבר מקבל חיזוק גם מהמשך הפסוק  וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן .

 

-          [פרקי אבות ג יז] רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דָעַת. אִם אֵין דַעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח.

גם כאן, יכול להיות שהכוונה היא, אם לא טורחים, עמלים לפרנסה הפשוטה של יום יום, לא מבינים מהות התורה.

ד' מצאתי באתר

דרך ארץ קדמה לתורה – ויקיפדיה

https://he.wikipedia.org/wiki/דרך_ארץ_קדמה_לתורה

שמה כתוב:

אמירה אחרת של חז"ל: "רבי נחוניה בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ; וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ." (מסכת אבות ג ה). בתפיסה זו דוגלים כיום בעיקר החרדים בארץ ישראל, הרואים בעבודה ובשירות צבאי עול הכרחי שנופל על מי שפרק מעליו את עול התורה.

ה' אמרו חז"ל דרך ארץ קדמה לתורה.

המקור לאמרה זו הוא במדרש רבה: דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (זהו שכתוב) "לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג). "דרך" - זו דרך ארץ ואחר כך "עץ החיים" - זו תורה., מדרש רבה – מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ג, וכן פרשה לה פסקה ו

לפי אותו אתר:

במשמעות המקובלת בימינו האמרה מציינת שאם אין האדם נוהג ב"דרך ארץ" - בנימוסים ובהליכות ראויים - לא ניתן ללמד אותו תורה ומצוות‏‏ (משמעות זו תואמת פירוש נפוץ אחר, לפיו ניתנו מצוות דרך ארץ והתנהגות במדבר, טרם מתן תורה).

ו' אבל, גם כאן אפשר להביא הסבר אחר, בהתאם למה שנאמר גם קודם, בקשר לפסוקים האחרים איפה מופיע דרך ארץ. 

יכול להיות דרך ארץ קדמה לתורה , ז"א, כדי ללמוד, להבין, את התורה ותלמוד תורה, ראוי ורצוי קודם כול להתעסק בטורח ועמל של יום יום.

קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה קדושים:

[ויקרא יט ב] דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

א' כתוב במקרא קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי .

יכול להיות שיש כאן רמז על חשיבות וגודל הדוגמה האישית. הקב"ה מבקש מאתנו להיות קדושים כי הקב"ה בעצמו קדוש!

ב' יכול להיות שיש כאן רמז שבני ישראל אמורים להידמות במידות להקב"ה.

ג' עצם הרעיון להידמות להקב"ה הוא רעיון מעלה שאין כמוהו! דבר זה ממלא בתוכן את הפסוק :

[בראשית א כו, כז] כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. 

וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא יח  כח, כט] כח וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.  כט כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה--וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם:

[תרגום אונקלוס] כח וְלָא תְּרוֹקֵין אַרְעָא יָתְכוֹן, בְּסַאוֹבֵיכוֹן יָתַהּ, כְּמָא דְּרוֹקֵינַת יָת עַמְמַיָּא, דִּקְדָמֵיכוֹן.  כט אֲרֵי כָּל דְּיַעֲבֵיד, מִכֹּל תּוֹעֵיבָתָא הָאִלֵּין--וְיִשְׁתֵּיצְיָן נַפְשָׁתָא דְּיַעְבְּדָן, מִגּוֹ עַמְּהוֹן.

[תרגום יונתן] כח וְלָא תִפְלוֹט אַרְעָא יַתְכוֹן בְּסָאוֹבְכוּן יָתָהּ הֵיכְמָא דִפְלָטַת יַת עַמָא דִקְדָמֵיכוֹן:  כט אֲרוּם כָּל מַאן דְיֶעֱבַד חֲדָא מִכָּל תּוֹעֵיבְתָּא הָאִילֵין וְיִשְׁתֵּיצְיַין נַפְשָׁתָא דִיעַבְדוּן הֵכְדֵין מִגוֹ עַמְמֵיהֶן:

א' יכול להיות שאפשר להבין את שני הפסוקים האלה, הסיבה שהארץ איננה מבטלת את בני ישראל החוטאים, היא שכול אלה שחוטאים נכרתו בקרב עמם.

ב' ז"א, הקב"ה מעניש את החוטאים כדי שהארץ לא יקיא את עם ישראל בכללותו.

ג' ז"א, היחידים החוטאים נענשים כדי לשמור על כלל עם ישראל.

ויכול להיות שזה באמת ככה גם לפי הפשט. החוטאים נענשים כדי לא "להדביק" את שאר עם ישראל.

וָחַי בָּהֶם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא יח ה] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם:  אֲנִי, יְהוָה.

[תרגום אונקלוס]  וְתִטְּרוּן יָת קְיָמַי וְיָת דִּינַי, דְּאִם יַעֲבֵיד יָתְהוֹן אֲנָשָׁא יֵיחֵי בְּהוֹן בְּחַיֵּי עָלְמָא:  אֲנָא, יְיָ. 

[תרגום יונתן] וְתִטְרוּן יַת קְיָמַי וְיַת סִדְרֵי דִינַי דְאִין יַעֲבֵיד יַתְהוֹן אֵינָשָׁא וְיֵיחֵי בְּהוֹן בְּחַיֵי עַלְמָא וְחוּלְקֵיהּ עִם צַדִיקַיָא אֲנָא יְיָ: 

כתוב במקרא וָחַי בָּהֶם , תרגום יונתן מתרגם ומוסיף וְיֵיחֵי בְּהוֹן בְּחַיֵי עַלְמָא וְחוּלְקֵיהּ עִם צַדִיקַיָא , שבעברית עכשווית ותחיו בהם (חוקים ומשפטים) חיי עולם (בעולם הזה) ותחלקום (את חיי העולם הבא) עם הצדיקים . 

לָלֶכֶת בָּהֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא יח ד] אֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ, לָלֶכֶת בָּהֶם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

[תרגום אונקלוס] יָת דִּינַי תַּעְבְּדוּן וְיָת קְיָמַי תִּטְּרוּן, לְהַלָּכָא בְּהוֹן:  אַנָא, יְיָ אֱלָהֲכוֹן.

[תרגום יונתן] יַת סִדְרֵי דִינַי תַעַבְדוּן וְיַת קְיָימַי תִיטְרוּן לְהַלָכָא בְּהוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן:

א' כתוב במקרא לָלֶכֶת בָּהֶם ובתרגומים לְהַלָּכָא בְּהוֹן .

ב' יכול להיות שהמושג הלכה הוא מארמית לְהַלָּכָא של הפסוק הזה במקרא.

ההלכה היא כלל שהולכים אחריו.

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא יח ג] כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ; וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ. 

[תרגום אונקלוס] כְּעוּבָדֵי עַמָּא דְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם דִּיתֵיבְתּוּן בַּהּ, לָא תַּעְבְּדוּן; וּכְעוּבָדֵי עַמָּא דְּאַרְעָא דִּכְנַעַן דַּאֲנָא מַעֵיל יָתְכוֹן לְתַמָּן, לָא תַּעְבְּדוּן, וּבְנִמּוֹסֵיהוֹן, לָא תְּהָכוּן. 

[תרגום יונתן] כְּעוֹבְדִין בִּישִׁין דְעַמָא אַרְעָא דְמִצְרַיִם דִי תֵיתְבוּן בָּהּ לָא תַעַבְדוּן וְהֵי כְּעוֹבְדִין בִּישִׁין דְעַמָא דְאַרְעָא דִכְנָעַן דַאֲנָא מָעִיל יַתְכוֹן לְתַמָן לָא תַעַבְדוּן וּבְנִימוּסֵיהוֹן לָא תְהָכוּן: 

א' כתוב במקרא כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם , תרגום יונתן מסביר כְּעוֹבְדִין בִּישִׁין דְעַמָא אַרְעָא דְמִצְרַיִם , שבעברית עכשווית כמעשיהם הרעים של העם שבארץ מצריים .

ב' יונתן כותב ישירות כמעשיהם הרעים , ולא משאיר ספק למה מעשים אלה אסורים.

וְאִם לֹא יְכַבֵּס

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא יז טז] וְאִם לֹא יְכַבֵּס, וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ--וְנָשָׂא, עֲו‍ֹנוֹ.

[תרגום אונקלוס] וְאִם לָא יְצַבַּע, וּבִסְרֵיהּ לָא יַסְחֵי--וִיקַבֵּיל, חוֹבֵיהּ. 

[תרגום יונתן] וְאִין אַרְשַׁע וְלָא יְצַבַּע וּבִשְרֵיהּ לָא יַסְחֵי וִיקַבֵּל חוֹבֵיהּ: 

א' כתוב במקרא וְאִם לֹא יְכַבֵּס , ותרגום יונתן מוסיף וְאִין אַרְשַׁע וְלָא יְצַבַּע , שבעברית עכשווית ואם הרשע (ואם היה רשע) ולא כיבס .

ב' לפי תרגום יונתן, אם עשה את הדבר ברשע, ז"א, בזדון.

יונתן מביא עקרון חשוב בתלמוד, העונש נעשה חמור, כמו במקרה שבפסוק, רק אם העבירה נעשית בזדון או ברשע.  המעשה נחשב רשע, בזדון אם מבצעים אותו אחרי התראה או הזהרה.  

אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ-עוֹף

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא יז יז] וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ-עוֹף, אֲשֶׁר יֵאָכֵל--וְשָׁפַךְ, אֶת-דָּמוֹ, וְכִסָּהוּ, בֶּעָפָר.

[תרגום אונקלוס] וּגְבַר גְּבַר מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִן גִּיּוֹרַיָּא דְּיִתְגַּיְּרוּן בֵּינֵיהוֹן, דִּיצוּד צֵידָא חַיְתָא אוֹ עוֹפָא, דְּמִתְאֲכִיל--וְיֵישׁוֹד, יָת דְּמֵיהּ, וִיכַסֵּינֵיהּ, בְּעַפְרָא.

[תרגום יונתן] וּגְבַר טְלֵי אוֹ גְבַר סִיב מִבֵּית גְנִיסַת יִשְרָאֵל וּמִן גִיוֹרַיָא דְיִתְגַיְירוּן לְמֵיתַב בֵּינֵיהוֹן דִי יְצַד צֵידָא חַיְיתָא אוֹ עוֹפָא דְמִיכַשְׁרִין לְמֵיכַל וְיֵישׁוֹד יַת אַדְמֵיהּ בְּנִיכְסָתָא וְאִין לָא מִתְקַלְקְלָא נִיכְסַתֵּיהּ יְכַסִינֵיהּ בְּעַפְרָא:

א' כתוב במקרא וְאִישׁ אִישׁ , תרגום אונקלוס וּגְבַר גְּבַר , תרגום יונתן מוסיף וּגְבַר טְלֵי אוֹ גְבַר סִיב , שבעברית עכשווית גבר נער או גבר זקן . התרגום של יונתן מסביר גם למה יש פעמיים מילה וְאִישׁ אִישׁ במקרא.

ב' מעניין לראות את התורה בעיניים של תרגום יונתן. הפסוק שבמקרא מדבר על כשרות הצייד. תרגום יונתן מתרגם ומוסיף:

דִי יְצַד צֵידָא חַיְיתָא אוֹ עוֹפָא דְמִיכַשְׁרִין לְמֵיכַל וְיֵישׁוֹד יַת אַדְמֵיהּ בְּנִיכְסָתָא וְאִין לָא מִתְקַלְקְלָא נִיכְסַתֵּיהּ יְכַסִינֵיהּ בְּעַפְרָא

שבעברית עכשווית:

כאשר תצוד חיה או עוף שהם כשרים (!) למאכל ותשפוך את דמם בשחיטה ואם לא התקלקלה השחיטה ...

ג' ז"א, התהליך של עיבוד צייד למאכל הוא לתפוס את החייה או את העוף, אם הם כשרים למאכל, ואחר כך לשחות אותם, את הצייד, כאשר יש לשים לב על הסימנים של שחיטה כשרה.

אֲשֶׁר-יַעֲלֶה עֹלָה, אוֹ-זָבַח

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא יז ח] וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר--אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמִן-הַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּתוֹכָם:  אֲשֶׁר-יַעֲלֶה עֹלָה, אוֹ-זָבַח. 

[תרגום אונקלוס] וּלְהוֹן תֵּימַר--גְּבַר גְּבַר מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמִן גִּיּוֹרַיָּא דְּיִתְגַּיְּרוּן בֵּינֵיהוֹן:  דְּיַסֵּיק עֲלָתָא, אוֹ נִכְסַת קֻדְשַׁיָּא.

[תרגום יונתן]  וּלְהוֹן תֵּימַר גְבַר טְלֵי וּגְבַר סִיב מִבֵּית גְנִיסַת יִשְרָאֵל וּמִן גִיוֹרָא דְיִתְגַיְירוּן לְמֵיתָב בֵּינֵיהוֹן דִי יַסִיק עֲלָתָא אוֹ נִכְסַת קוּדְשַׁיָא: 

א' כתוב במקרא אֲשֶׁר-יַעֲלֶה עֹלָה, אוֹ-זָבַח , כתוב בתרגומים דְּיַסֵּיק עֲלָתָא, אוֹ נִכְסַת קֻדְשַׁיָּא שבעברית עכשווית שיעלה קרבן עולה או קרבן של שחיטת קדשים .

ב' קרבן העולה נשרף כולו.  קרבן זבח נאכל על ידי בעליו, לפחות חלקית.

העולם נברא עבור עם ישראל

בס"ד

דברים חיים רחמים

אשתי, שתחיה לי בריאה, שואלת אותי, מה המקור של שמות החודשים בעברית? התחלנו לחשוב, ומדבר לדבר, הגענו להבנות, שלעניות דעתי מעניינות מאד.

א' מקור שמות החודשים בעברית הוא בבבל:

"אמר רבי חנינה: שמות חדשים עלו בידם מבבל" (תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ב' (דפוס וילנא: ו, עמוד א')).   

ב' מעניין אולי שחודש הראשון לפי התורה הוא חודש ניסן, חודש של יציאת בני ישראל ממצריים.

לעומת זאת, ראש השנה, חודש תשרי, הוא החודש השביעי לפי התורה:

[ויקרא טז כט] וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם:  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. 

ג' מעניין אולי לתת תירוץ לדבר זה, לסדר החודשים לפי התורה:

-          לפי התורה, חודש בריאת עם ישראל, חודש ניסן, הוא החודש הראשון, ולא חודש בריאת העולם, חודש תשרי, שהוא רק החודש השביעי לפי התורה.

-          לכן, דבר זה יכול להיות תירוץ שהעולם נברא עבור עם ישראל. ז"א, החודש הראשון לפי התורה הוא החודש שבו נברא עם ישראל, ולא החודש שבו נברא העולם. 

וּמִן-הַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּתוֹכָם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא יז ח] וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר--אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמִן-הַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּתוֹכָם:  אֲשֶׁר-יַעֲלֶה עֹלָה, אוֹ-זָבַח. 

[תרגום אונקלוס] וּלְהוֹן תֵּימַר--גְּבַר גְּבַר מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמִן גִּיּוֹרַיָּא דְּיִתְגַּיְּרוּן בֵּינֵיהוֹן:  דְּיַסֵּיק עֲלָתָא, אוֹ נִכְסַת קֻדְשַׁיָּא. 

[תרגום יונתן]  וּלְהוֹן תֵּימַר גְבַר טְלֵי וּגְבַר סִיב מִבֵּית גְנִיסַת יִשְרָאֵל וּמִן גִיוֹרָא דְיִתְגַיְירוּן לְמֵיתָב בֵּינֵיהוֹן דִי יַסִיק עֲלָתָא אוֹ נִכְסַת קוּדְשַׁיָא:

א' יונתן מסביר " גִיוֹרָא דְיִתְגַיְירוּן לְמֵיתָב" , כאשר לְמֵיתָב בעברית עכשווית להתיישב, לגור .

ב' יש כנראה שני מובנים למילה גר.

-          מובן אחד בתורה ובתנ"ך, גר זה גוי, נוכרי שהוא תושב, מתגורר בין יהודים בארץ ישראל.

-          מובן בתלמוד וגם בזמנינו, גר זה גוי, נוכרי קיבל עליו דעת ישראל בהקב"ה ומשה עבדו, וקיבל עליו את המצוות מן התורה ומן דרבנן.