מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא טז ל, לד] ל כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם:  מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ. 

לד וְהָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, --אַחַת, בַּשָּׁנָה; וַיַּעַשׂ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. 

א' לפי הפסוק [ויקרא טז ל] מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ , ביום הכיפור, הקב"ה מטהר את האדם על החטאים שלו, של האדם, לפני הקב"ה. אבל לא על החטאים שהאדם עשה לפני חברו, לפני הזולת.

ב' בהמשך, בפסוק [ויקרא טז לד] לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם .

ג' יכול להיות שיש בפסוקים אלה דבר מעניין מאד:

הקב"ה סולח, מוחל, ומכפר על החטאים של בני ישראל לפניו, לפני הקב"ה. אבל, לעניות דעתי, הקב"ה לא מכפר על החטאים בין אדם לחברו, בין אדם לזולת. יכול להיות שדבר זה, לסלוח ולמחול בין אדם לחברו, הוא חלק מהבחירה החופשית שהאדם קיבל מהקב"ה (ברור שלשון זכר הוא כולל גם נקבה J !).

ד' יכול להיות שהבחירה החופשית, עם כול מה שכרוך בה, אחראיות, זכות, גדולה כבוד, ערך, חשיבות, יוקרה, הצלחה שבמעשה הנכון לפי הציווי של הקב"ה, הבחירה החופשית עושה את האדם להידמות להקב"ה:

[בראשית א כו] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. 

ה' יכול להיות שיש כאן עוד דבר מעניין:

היחס, ההתנהגות של אדם מול חברו, נקבעים לפי המצוות, החוקים, והפקודות שהקב"ה נתן, קבע לנו, היהודים.

לכן, חטאת של אדם מול חברו הופך לחטאת של אדם מול הקב"ה.

אזי, בתהליך של סליחה, מחילה, וכפרה יש שני שותפים, הקב"ה והאדם הנפגע. שניהם חייבים לסלוח, למחול, ולכפר בחטאת של אדם מול חברו. אך ורק אם שניהם, גם הקב"ה וגם האדם הנפגע סולחים, מוחלים, ומכפרים, החטאת מטוהר, נסלח, ונמחל.