בס"ד
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק
בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת
דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה
אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,
וְצֶאֱצָאֵי
צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .
דברים חיים רחמים
כתוב
בספר דברים, פרשת דברים:
[דברים א
א] אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר,
הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן
וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.
[תרגום
אונקלוס] אִלֵּין פִּתְגָמַיָּא, דְּמַלֵּיל מֹשֶׁה עִם כָּל יִשְׂרָאֵל, בְּעִבְרָא,
דְּיַרְדְּנָא: אוֹכַח יָתְהוֹן עַל דְּחָבוּ בְּמַדְבְּרָא
וְעַל דְּאַרְגִּיזוּ בְּמֵישְׁרָא לָקֳבֵיל יַם סוּף בְּפָארָן אִתַּפַּלוּ
עַל מַנָּא, וּבַחֲצֵירוֹת אַרְגִּיזוּ עַל בִּסְרָא--וְעַל דַּעֲבַדוּ עֵיגַל
דִּדְהַב.
[תרגום
יונתן] אלה הדברים אִלֵּין פִּתְגָמֵי אוֹכָחוּתָא דִי מַלֵּיל
משֶׁה עִם כָּל יִשְרָאֵל כַּנְפִינוּן לְוָתֵיהּ כַּד הֲווֹן בְּעִיבְרָא
דְיַרְדְּנָא עָנָא וַאֲמַר לְהוֹן הֲלָא בְּמַדְבְּרָא בְּטַוְרָא
דְסִינַי אִתְיְהִבַת לְכוֹן אוֹרַיְיתָא וּבְמֵישְׁרַיָא דְמוֹאָב אִתְפַּרְשַׁת
לְכוֹן כַּמָּה נִיסִין וּפְרִישַׁן עָבַד לְכוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִזְמַן
דַּעֲבַרְתּוּן עַל גֵּיף יַמָא דְסוּף דַּעֲבַד לְכוֹן אִסְטְרַט לְכָל שִׁבְטָא
וְשִׁבְטָא וְאַתּוּן סְטֵיתוּן מִבָּתַר מֵימְרֵיהּ וְאַרְגַּזְתּוּן
קֳדָמוֹי בְּפָארָן עַל מֵימְרָא אַלְלַיָא וּטְפַלְתּוּן עֲלוֹי מִילֵי שִׁקְרָא
וְאִתְרַעַמְתּוּן עַל מַנָא דְאָחִית לְכוֹן חִיוַור מִן שְׁמַיָא
וְשַׁיֵילְתּוּן בִּישְרָא בַּחֲצֵרוֹת וַהֲוֵי חָמֵי לְכוֹן לְמִשְׁתֵּיצְיָא
מִגּוֹ עַלְמָא אִלוּלֵי דִדְכַר לְכוֹן זְכוּת אַבְהַתְכוֹן צַדִיקַיָא וּמַשְׁכַּן
זִמְנָא וַאֲרוֹן קְיָימָא וּמָאנָא קוּדְשָׁא דַּחֲמִיתוּן דַּהֲבָא סַנִינָא
וְכַפֵּר לְכוֹן עַל חוֹבַת עֵיגַל דַּהֲבָא:
א' כתוב במקרא אֵלֶּה הַדְּבָרִים , תרגום
אונקלוס אִלֵּין פִּתְגָמַיָּא ... אוֹכַח יָתְהוֹן , תרגום יונתן אִלֵּין
פִּתְגָמֵי אוֹכָחוּתָא שבעברית [שרת"י במדינות – דברים , דף 8] אלה דברי התוכחה .
-
אלה
דברי הוכחה על עם ישראל, שמשה רבינו ע"ה אומר אותם לפני מותו.
-
יש
הניגוד בין הניסים הטובים שהקב"ה עטף את עם ישראל, לבין התנהגותו של עם ישראל
שלא לפי מצוות הקב"ה. הניגוד הזה חוזר פעם אחרי פעם בהיסטוריה של עם ישראל,
כאילו לא למד כלום. זה גם סוג של אי-הוקרת תודה להקב"ה.
-
למה
הדבר דומה?
כאשר המשטרה ברחובות, כול
הנהגים מתנהגים לפי החוק. כאשר המשטרה נאלמת מן הרחובות, הנהגים מתנהגים לפי
רצונם, מדברים בטלפון נייד, לא מסמנים, חותכים, ועוד.
כאשר לאדם טוב, חושב שהוא
לבד עשה זאת. כאשר אדם בצרות, הוא נעזר בכול דבר, בראש ובראשונה בהקב"ה.
כאשר ילד מקווה לקבל
סוכריה, הוא מתנהג טוב, לפי דרישות הוריו. כאשר הילד רוצה לקבל סוכרייה, הוא עושה
צרות, כדי להכריח את הוריו לתת לו את הסוכרייה, מן שכיתה, דמי שתיקה, או דמי חסות.
ב' השאלה
והנושא בכלל של אי-חוקרת טובה, או הזיכרון הקצר מבחינת מצוות ועבירות, תחום מרתק,
מעניין ללא סוף מפני שפותח אופקים ללא סוף.
-
יש
עבירות בתחום היצרים הבסיסיים, הנפש הבהמית, כמו אכילה, שתיה, עצלנות, ועוד.
-
אבל
יש עוד תחום של עבירות, של הלבנת פני איש בציבור, התנשאות, לשון הרע, ועוד כאלה,
שאין להם הסבר הגיוני, אלא שנאת חינם, ושמחה לאיד.
ג' שמעתי
ברדיו על ההבדל מבחינת ההתמכרות בין המורים שמקבלים תוצאתם מיד, כמו שולחנות
הימורים, מכונות מזל, מרוציי סוסים, או הימורים שמקבלים תוצאתם במועד מאוחר יותר,
למשל בעוד שבוע כמו בהימורים על משחקי כדור רגל. ההימורים עם תוצאה מידית הרבה
יותר ממכרים מאשר ההימורים 'מאוחרים'.
ד' לכן,
יכול להיות פתרון אפשרי הוא להזכיר וללמד כול יום את הניסים והטובות שהקב"ה
עשה לעם ישראל לאורך הזמנים, כאילו קרו לנו אישית, לכול אחד ואחד. והצד השני של
אותה המטבע הוא להזכיר וללמד כול יום שהטוב שלנו, שלנו אישית, בעתיד לבוא, תלוי
בהתנהגות שלנו כאן ועכשיו, התנהגות שלנו מול הזולת ומול הקב"ה.
-
יפה
בתיאוריה, אבל קשה ביותר להוציא מן הכוח אל הפועל! איך לעשות זאת, חינוך ועוד פעם חינוך,
כול יום, כול עת, בכול הזדמנות, לכול הגילאים, בכול הדרכים. כמו שכתוב בפרקי אבות:
[פרקי אבות ב ה] אין בור ירא חטא, ולא עם
הארץ חסיד, ולא הבישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ובמקום
שאין אנשים, השתדל להיות איש.