בס"ד
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק
בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ,
אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי
צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ
יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .
דברים חיים רחמים
כתוב בספר שמות, פרשת כי תשא:
[שמות לב יט] וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב
אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה,
וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר.
[תרגום אונקלוס] וַהֲוָה,
כַּד קְרֵיב לְמַשְׁרִיתָא, וַחֲזָא יָת עִגְלָא, וְחִנְגִין; וּתְקֵיף רֻגְזָא
דְּמֹשֶׁה, וּרְמָא מִיְּדוֹהִי יָת לוּחַיָּא, וְתַבַּר יָתְהוֹן, בְּשִׁפּוֹלֵי
טוּרָא.
[תרגום יונתן] וַהֲוָה כַּד קָרֵיב משֶׁה
לְמַשְׁרִיתָא וַחֲמָא יַת עִיגְלָא וְחִינְגִין בִּידֵיהוֹן
דְּרַשִׁיעַיָא מְחַנְגִין וּמְגַחֲנִין קֳדָמוֹי וְסִטְנָא הֲוָה
בְּגַוֵּיהּ מְטַפֵּז וּמְשַׁוֵּור קֳדָם עַמָּא וּמִן יַד תְּקַף
רָתַח רוּגְזֵיהּ דְּמשֶׁה וּטְלַק מִן יְדוֹי יַת לוּחַיָא וּתְבַר
יַתְהוֹן בְּשִׁיפּוּלֵי טַוְורָא בְּרַם כְּתָבָא קַדִּישָׁא דִי בְּהוֹן
הֲוָה פָּרַח וְטַיַיס לְאַוֵיר שְׁמַיָיא וַהֲוָה צָוַוח וַאֲמַר חֲבַל עַל
עַמָּא דְשָׁמְעוּ בְּסִינַי מִן פּוּם קוּדְשָׁא לָא תַעַבְדוּן לְכוֹן צְלַם
וְצוּרָה וְכָל דְּמוּי וּלְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין עֲבָדוּ עֵיגַל מַתְּכָא
דְלֵית בֵּיהּ מַשָׁשָׁא:
א' תרגום
יונתן בעברית:
"והיה כאשר התקרב משה
למחנה, וראה (משה) את העגל (עגל הזהב) וכלי נגינה בידיהם של הרשעים הרוקדים, כורעים,
ומשתחווים בפניו (בפני עגל הזהב) וסטן (!) היה בתוכו (בתוך עם ישראל) סוגר (על עם
ישראל ?) וקופץ (משמחה ?) לפני העם. ומיד נעשה חזק כעסו ורוגזו של משה (רבינו
ע"ה), וזורק מן ידיו את הלוחות (לוחות הברית) ושובר אותם בשולי ההר (הר
סיני). אבל, הכתב הקדוש שבהם היה מסתלק ועף לאוויר השמיים, והיה צועק ואומר: חבל
על העם ששמעו בסיני מן הפה הקדוש 'לא תעשו לכם פסל וצורה וכול דמוי (אדם ?), ובסוף
ארבעים ימים עשו עגל מתכת שאין בו ממש."
וְחִינְגִין – musical
instrument – כלי נגינה (מילון יסטרוב –
מילון לתלמוד)
מְחַנְגִין –חַינְגִא – circle,
dancing, chorus, feast - עיגול, לרקוד, מקהלה, חוגגים (מילון יסטרוב – מילון לתלמוד)
וּמְגַחֲנִין –גַחֲנִ –
to
bend – לכופף (מילון יסטרוב – מילון לתלמוד)
רַשִּׁיעַיָּא - הָרְשָׁעִים
מְטַפֵּז –טַפֵּז – to
close – לסגור
(מילון יסטרוב – מילון לתלמוד)
שְׁוַור - קָפַץ; דִּלֵּג; קְפֹץ;
דַּלֵּג
רָתַח - רוֹתֵחַ; כּוֹעֵס
טְלַק – to
throw – לזרוק (מילון יסטרוב – מילון לתלמוד)
בְּשִׁיפּוּלַהּ (תענית
כב א) - בְּשׁוּלֶיהָ;
בְּשִׁפּוּלֶיהָ
מְשָׁשָׁא - מַמָּשׁ
-
תרגום
יונתן מביא ושואל את השאלה הנצחית, המתמדת, איך היה יכול עם ישראל לעבור על ציווי
ה' ארבעים ימים אחרי
ששמעו הם בעצמם את ציווי
ה', ואחרי כול האותות, והניסים שהקב"ה עשה להם, ניסים גלויים? אתה שאלה חוזרת
לאורך ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל: כאשר הם לא בסכנה, שוכחים את מצוות ה', אבל
חוזרים אליו, מתפללים אליו, וצועקים אליו כאשר הם עוד פעם בסכנה. וזה חוזר עליו
עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. הדבר עוד יותר קשה להבנה, כאשרזה קורה אחרי הניסים
הגלויים שהקב"ה עשה לעם ישראל. ובכול זאת, ה' סלח ומחל להם, וסולח ומוחל לעם
ישראל. כדאי גם לנו לאמץ את הדוגמה של הקב"ה, כלפי עם ישראל.
זאת באמת שאלה נצחית
ומתמדת. למה? אין לי תשובה. זה רק מראה כמה מסובך האדם, איך הוא מושפע מיצר הרע,
לחץ חברתי, התנהגות אמוציונלית ולא שכלית. לעניות דעתי, הפתרון הוא אך ורק הלימוד
במקרא, משנה, גמרא, מדרשים, ספרי קודש. בנוסף למצוות ה', ובגללן, כול אלה ספרי
מוסר נצחי, ספרים שמלמדים אותנו איך להתנהג בחיים, מול הקב"ה ומול הזולת. אני
כותב זה, וחושב, האם יש לשים קודם את ה' או את הזולת? לעניות דעתי, שאלה זאת היא
לא אמתית ומובנת: זה קשור בבזה, זה תלוי בזה, בה מא מתוך זה, זה מביא את זה, כך שאין
להפריד ביניהם, וגם אין זה לפני זה. הדבר דומה לאדם שעומד על שתי רגליו, אין רגל
אחת חשובה מהרגל השנייה. או ציפור שעף בשתי כנפיים, אי אפשר לעוף בכנף אחת. הדבר
דומה לעבודת ה' ביראה ובאהבה, או באהבה וביראה.
-
יותר
מה, עוד רמז חשוב, תרגום יונתן מביא תירוץ להתנהגות המקולקלת של עם ישראל: הסטן,
היצר הרע.
