וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת בראשית:

כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה.  כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם.  כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.

א' התהליך מזכיר מאד את CLONING. ההבדל הוא שב-CLONING של היום מקבלים בדיוק אותו יחיד כמו המקור, ז"א, מזכר מקבלים רק זכר. הקב"ה לקח חלק מזכר וקיבל נקבה, שלב שאנשים עוד לא הגיעו אליו. אבל, יכול להיות שבעוד זמן מה יגיעו גם לזה.

ב' מפליא איך הדברים שהקב"ה עשה אותם, כמה שהם נראים בלתי אפשריים, בלתי טבעיים, פרי הדמיון, מקבלים הוכחה ותוקף בזמנינו. דבר דומה בריאת העולם, ממש יש מאין.

ג' המסקנה היא רק שהתורה היא ניתנה על ידי הקב"ה.

{לד} ואתה תשמע וסלחת והשבותם אל האדמה, והשבותם:

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים א' פרק ח:

א' {לד} ואתה תשמע וסלחת נגד התשובה תסלח העון, ונגד התפלה והשבותם אל האדמה, ואין פי' שנתנו לפני אויב לארץ אחרת שזה יזכיר בפסוק מ''ו, רק שיצאו למלחמה לגבול ארצם ומ''ש והשבותם ר''ל שישובו היוצאים למלחמה לעריהם בשלום : 

ב' {מו} כי יחטאו זאת שנית אם יחטאו וה' יתאנף בם ועי''כ ישבם האויב חוץ לא''י : 

ג' {מז} והשיבוחושב בזה ג' מדרגות תחלה ישיבו אל לבם תכף בארץ אשר נשבו שם ואח''כ ושבו שנית והתחננו אליך בארץ שוביהם, מצד שיראו שהיא ארץ של שוביהם ואינה ארצם כי הם גרים שמה ועי''ז יתחרטו על העבר לאמר חטאנו והעוינו, ואח''כ :

ד' אפשר אולי להבין מספר מלכים ומפירוש של מלבי"ם, שהקב"ה משיב את עם ישראל מהשבי ולפי מלבי"ם "רק שיצאו למלחמה לגבול ארצם".

ה' אפשר לשאול את השאלה, בימינו, כאשר חלקים של מדינת ישראל הם מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל, למשל אזור אילת, מה דינם של החילי צה"ל באזורים אלה? ז"א, ברכת שלמה המלך קיימת גם עליהם?

ד' אפשר להגיד שכן, על התירוץ של "פיקוח נפש". אזור אילת הוא חשוב ביותר בשביל ביטחון מדינת ישראל, עד כדי פיקוח נפש. ידוע שתעלת SUEZ הייתה סגורה לפני אוניות ישראל וגם עכשיו יכולה להיסגר בפניהן בכול רגע. עוד יותר, מדינת ישראל זקוקה ליציאה לים סוף כמו אדם לחמצן. זאת כתחליף לנמלי הים התיכון, במקרה של חו"ח מלחמה כוללת נגד ישראל וחסימת נמליה בים התיכון.

            דברים דומים על אזור הערבה. 

ה' עוד דבר, ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם שבכול ההיסטוריה שלה, מימי יהושע בין נון ועד ימינו אלה, לא הייתה לה שאיפה לכבוש עמים אחרים, ארצות אחרות, אדמה אחרת, חוץ מזאת של ארץ ישראל. אפילו בתקופת השיא של שלמה המלך. בזמנו היה שלום, ז"א לא מלחמות של כיבוש וגם לא מלחמות הגנה, אלא פשוט שלום. וזה הודות לעוצמתו הגדולה של שלמה המלך. בזמנו, ארץ ישראל הייתה מעצמה אזורית במלוא מובן המילה. דבר זה הביא עליה את השלום שכול כך מתפללים עבורו.

דבר כשר הוא דבר ישר

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות [ט"ו כו]:

כו וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ.

א' אונקלוס מתרגם:

"ואמר, אם קבלא תקביל למימרא דיי אלהם, ודכשר בעינוהי תעבד, ותצית לפיקודוהי, ותטר כל-קימוהי. כל-מרעין די שויתי במצרים לא אשוי עלך, ארי אנא ה':"

ב' במקרא מופיע "וְהַיָּשָׁר" שמתורגפ על ידי אונקלוס "ודכשר".

ז"א, דבר כשר הוא דבר ישר.

וּבִבְשָׂרָם--לֹא יִשְׂרְטוּ, שָׂרָטֶת

       

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא, פרשת אמור [כא ה]:

ה  לֹא-יקרחה (יִקְרְחוּ) קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ; וּבִבְשָׂרָם--לֹא יִשְׂרְטוּ, שָׂרָטֶת.

אונקלוס מתרגם את הפסוק המודגש: ובבשרהון לא יחבלון חבול.

ז"א, שריטה שאדם עושה בבשרו היא חבלה בגופו עצמו.

שלמה המלך מברך בחנוכת בית המקדש

בס"ד

דברים חיים רחמים

ספר מלכים א' פרק ח, שלמה המלך מברך בחנוכת בית המקדש:

טז מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי את-ישראל ממצריים, לא-בחרתי בעיר מכול שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ואבחר בדויד, להיות על-עמי ישראל. 

א' אפשר לשאול את השאלה, האם ירושלים היא משל או עיר של לבנים?

ב' אפשר לסמוך בשאלה זאת על הפסוקים של שלמה המלך בהמשך לברכתו וגם על הפירושים של חז"ל.

ג' יח ויאמר יהוה, אל-דויד אבי, יען אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבות, כי היה עם-לבבך.

כותב המלבים: "... כבר היה ונעשה הבנין עם לבבך כי המחשבה הזאת חשובה אצלי כאילו כבר נבנה המקדש בפועל ובזה נבנה לשם ה' לבד בלא שום פניה אחרת:"

ד' כז כי, האומנם, יישב אלוהים, על-הארץ; הנה השמיים ושמי השמיים, לא יכלכלוך--אף, כי-הבית הזה אשר בניתי.

כותב המלבים: "... אמנם באר שלא תחשוב שישיבת ה' על הארץ הוא כפי מחשבות ההמון שיושב וחונה במעון ובמקום, שזה דבר בטל כי הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ומכ"ש שלא ישכן בבית בנוי בידי אדם, רק ישיבתו על הארץ הוא כינוי להשגחתו שם בקביעות לשמוע תפילות ולהשגיח בהשגחה פרטית על צרכי עמו, וז"ש ופנית אל תפילת עבדך והו', להיות עיניך פקוחות וכו':"

וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֶל-מְקוֹמוֹ

כתוב בספר מלכים א פרק (ח):

י וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֶל-מְקוֹמוֹ, אֶל-דְּבִיר הַבַּיִת--אֶל-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:  

א' רק הכוהנים נשאו את ארון הקודש, ואחריהם הלווים נשאו את הכלים של ארון הקודש.

ב' אפשר לשאול, למה בבית הכנסת, בימינו, נשיאת ספר התורה בשבתות וימים טובים ומועדים יכולה להיעשות גם על ידי ישראל?

ג' מצאתי ספר שמדבר על ההיסטוריה של הקריאה בתורה:

 Ismar Elbogen, Der jüdische Gottesdienst in seiner geschichtlichen Entwicklung, Leipzig: G. Fock, 1913; second edition: Frankfurt a.M.: J. Kauffmann, 1924; third edition: Frankfurt am Main: J. Kauffmann, 1931; other edition: Hildesheim: Georg Olms Verlagsbuchhandlung, 1962; paperback edition: Hildesheim: Georg Olms Verlagsbuchhandlung, 1967, 1995.

ההוצאה העברית, כוללת מהדורה אחת חלקית, מהדורה אחת מלאה, שלוש הדפסות צילום ומהדורה דיגיטלית, כדלקמן:

המהדורה העברית הראשונה: תולדות התפלה והעבודה בישראל, תרגם מגרמנית, על פי המהדורה השנייה: ברוך קרופניק, חלק א', ירושלים: דביר, תרפ"ד.

המהדורה העברית השנייה: התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תרגם מגרמנית על פי המהדורה השלישית: יהושע עמיר, ערך והשלים:יוסף היינמן, בהשתתפות ישראל אדלר, אברהם   נגב, יעקב פטוחובסקי וחיים שירמן; תל אביב: הוצאת דביר, תשל"ב-1972 (הדפסות נוספות:    תשל"ה-1975; 1988, כריכה רכה; 1995, מהדורה דיגיטלית בהוצאת כנרת, זמורה - ביתן,             דביר)

            ההוצאה האנגלית:

Jewish Liturgy: A Comprehensive History, by Ismar Elbogen, translated by Raymond P. Scheindlin, The Jewish Publication Society, Philadelphia and Jerusalem; The Jewish Theological Seminary of America, New York and Jerusalem, 1993. המהדורה האנגלית המודפסת.

            ד' כנראה שהכבוד שנתן שלמה המלך לארון הקודש וכליו, שרק כוהנים ולווים נשאו אותם עבר גם לקריאה           בתורה. בקריאה בתורה, מתחיל כוהן ואפילו רב ותלמיד חכם שהם לא כוהנים לא יכולים לקרוא לפני הכוהן.                   ממשיך אחריו לוי ורק אחריו יכול ישראל לעלות לתורה. 

אין סגולה אחת טובה יותר או טובה פחות מזולתה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כול אדם שבא לעולם בא עם הסגולות שלו ועם התפקיד שלו בעולם הזה. אין סגולה אחת טובה יותר או טובה פחות מזולתה ואין תפקיד אחד חשוב יותר או חשוב פחות מזולתו. הדבר דומה לבניית בית המקדש או המשכן: אלה לא נבנו רק מזהב, אלא גם מכסף, נחושת, אץ. אפילו אי אפשר לבנות אותם רק מזהב מפני שהמבנה לא היה מחזיק מעמד בפני הרוחות, בפני משקלו שלו עצמו, בפני רעידות אדמה. לכן, לכול אחד יש הסגולות שלו והתפקיד שלו בעולם הזה וכול אלה חשובים וטובים בפני עצמם. ועוד, אין להתחרות או להשוות לאחרים אלא אך ורק בעצמך. כול יום יש להוסיף עוד מצווה, יש לשפר עוד מידה, יש להגביל עוד קצת את יצר הרע, יש למלא עוד קצת מהתפקיד שלך שבשבילו באת לעולם.

הדור שלנו, הדורות הקודמים לנו, וב"ה גם הדורות אחרינו, חזקים ביותר באמונתם בקב"ה

        בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב במלכים א פרק (ח):

 י וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן-הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית יְהוָה.  יא וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן:  כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית יְהוָה.  {פ}

א' בערך, עד קורבן בית המקדש הראשון, הש"י שלח סימנים שהוא נמצא בקרבת עם ישראל. מעז, הרבה פחות, עד שבאלפיים השנים האחרונות כמעת שאין סימנים לכך.

ב' מקובל לשמוע שהדור שלנו חלש יותר מאשר הדורות הקודמים וכמה שעובר הזמן נעשה עוד יותר חלש.

ג' יכול להיות שהמצב הוא בכלל לא כך אלא דווקא הפוך! ואני אנסה להסביר.

ד' עם ישראל רק יצא ממצרים, זמן קצר מאד אחרי כול הניסים הגלויים שהש"י עשה למענו, וכבר מאבד את האמונה בש"י ובונה את עגל הזהב!

ה' גם במדבר, עם ישראל התלונן וביקש עוד סימנים שהש"י בקרבתו. וזה אחרי כמה שנים מיציאת מצרים!

ו' לעומת זאת, אנחנו, הדור שלנו, וגם הרבה דורות קודמים, אחרי חורבן בית המקדש השני, מאמינים בקב"ה וממשיכים להאמין בו למרות חוסר הסימנים הגלויים ממנו. וזה כבר אחרי כשלושת אלפים שנה אחרי יציאת מצרים!

ז' לכן, נראה לי שאנחנו, הדור שלנו, וגם הדורות הקודמים לנו, וב"ה גם הדורות שיבואו אחרינו, הם חזקים ביותר באמונתם בקב"ה.

ח' עוד יותר, גם אלה שנקשרים פחות למצוות הש"י, אין לגנותם. זה ממש כמו התינוק שנשבה. ועוד יותר, אם אלה שרק יצוא ממצרים וכבר בנו להם עגל הזהב, מי אנחנו אחרי שלושת אלפים שנה אחרי יציאת מצרים שנתנהג אחרת.

ט' בכלל, יכול להיות שזה הנס הגלוי והגדול מכול הניסים, שעם ישראל מחזיק ומתחזק באמונת הקב"ה. יכול להיות שכמו שכתבו חז"ל, זה לא תלוי בנו, זאת החלטת הקב"ה אנחנו עמו וזהו! אין דרך אחרת!

י' בציפייה לביאת המשיח במהרה בימנו!

גם נס שכתבתי זאת בסעיף 'י' שזה השכינה! 

תהילים פרק (קג)

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בתהילים פרק (קג):

ט   לֹא-לָנֶצַח יָרִיב;    וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר.

י   לֹא כַחֲטָאֵינוּ, עָשָׂה לָנוּ;    וְלֹא כַעֲו‍ֹנֹתֵינוּ, גָּמַל עָלֵינוּ.

יא   כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם, עַל-הָאָרֶץ--    גָּבַר חַסְדּוֹ, עַל-יְרֵאָיו.

יב   כִּרְחֹק מִזְרָח, מִמַּעֲרָב--    הִרְחִיק מִמֶּנּוּ, אֶת-פְּשָׁעֵינוּ.

יג   כְּרַחֵם אָב, עַל-בָּנִים--    רִחַם יְהוָה, עַל-יְרֵאָיו.

לעניות דעתי, הפסוקים האלה נפלאים. ואין צורך בפירושים.

"שונא מתנות יחיה" (משלי ט"ו, כ"ז)

בס"ד

דברים חיים רחמים

  "שונא מתנות יחיה" (משלי ט"ו, כ"ז(

מישהי שאלה אותי 'למי מתייחסת האמירה הזאת, לנותן המתנה או למקבלה?'. מיד עניתי 'כנראה גם לזה וגם לזה!'. אחר כך התחלתי לחשוב מחדש על השאלה הזאת, שהיא בעצמה היא לא טריביאלי.

א' חז"ל אומרים שהאמירה מתייחסת רק למי שמקבל את המתנה. במקום אחר בתורה, גם רק מקבל השוחד מוזכר בפירוש שעובר עבירה, אבל נותן השוחד לא מוזכר.

ב' הדבר נראה מוזר במבט ראשון, הרי כתוב בתורה "לפני עיוור לא תיתן מכשול" [ספר ויקרא פרק י"ט פסוק י"ד]. יכול להיות שתירוץ אפשרי הוא שלפעמים מנסים הכול כדי להינצל או לנצל את הקרוב אליך, למשל בזמן מלחמה, רעב, או חולי. אבל הקבלה היא אסורה וחטא.

ג' בימינו, במשפט הישראלי, גם הקבלה וגם הנתינה של שוחד אסורים ונענשים. אפיל נתינת השוחד נחשבת חמורה יותר מאשר לקיחתו. התירוץ יכול להיות שאין בזמנינו מצב שיכול להצדיק נתינת שוחד, ז"א, אין פיקוח נפש שיכול להצדיק דבר כזה.

ד' לכן, יכול להיות שבימינו האמירה  "שונא מתנות יחיה" מתייחסת גם למקבל וגם לנותן.

            ה' אמירת התורה נשארת נכונה, אבל הפירוש של האנשים יכול להשתנות לפי המצב החברתי בזמן הפירוש. 

"ויקחהו וישלכו אתו הבורה והבור רק אין בו מים:" בראשית, וישב [לז כד]

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת 'וישב' [לז כד]:

"ויקחהו וישלכו אתו הבורה והבור רק אין בו מים:"

א' רשי מסביר: 'ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו' (ב"ר שם שבת לב).

ב' התורה נמשלת למים. יצר הרה נמשל לנחש.

ג' לכן, איפה אין תורה, יש יצר הרע. התורה היא התבלין והתרופה נגד יצר הרע.

כי אם-לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולביתו ולאחיו

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בתורה, ספר ויקרא [אמר כא ב] "כי אם-לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולביתו ולאחיו".

אונקלוס מתרגם: "אלהן לקריבה דקריב לה לאמו ולאבוה ולברה ולברתה ולאחוהי".

א' לשארו הקרוב אליו, ז"א, אשתו, ומתרגם אונקלוס לקריבה דקריב לה. לפי התרגום, אשתו היא הקרוב שבקרובים, הקרוב ביותר, הכי קרוב.

ב' ז"א, אשתו של אדם היא הקרובה ביותר אליו, לפני הוריו וילדיו, ובוודאי לפני אחיו.

ג' דבר דומה כתוב בספר בראשית  " על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".