קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת וישלח:

[בראשית לג יא] קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח. 

[תרגום אונקלוס] קביל כען ית תקרובתי דאיתיתיאת לך, ארי רחים עליי ה' וארי אית לי כולא; ואתקיף ביה, וקביל. 

א' כתוב במקרא קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי , תרגום אונקלוס קביל כען ית תקרובתי , בעברית (בקירוב) תקבל, בבקשה, את המתנות שלי .

ב' לפי המקרא היה אפשר אולי להבין בצורה לא נכונה, שיעקב אבינו רוצה להחזיר לעשו את הברכה שיעקב אבינו קיבל מאביו, יצחק אבינו. אבל בא אונקלוס ומפרש שמדובר אך ורק על מתנות. 

וַתִּגְנֹב רָחֵל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת ויצא:

[בראשית לא יט, כ] יט וְלָבָן הָלַךְ, לִגְזֹז אֶת-צֹאנוֹ; וַתִּגְנֹב רָחֵל, אֶת-הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.  כ וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב, אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי--עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ, כִּי בֹרֵחַ הוּא. 

[תרגום אונקלוס] יט ולבן אזל, למיגז ית עניה; ונסיבת רחל, ית צלמניא דלאבוהא.  כ  וכסי יעקוב, מן לבן ארמאה--על דלא חווי ליה, ארי אזיל הוא.

א' כתוב במקרא וַתִּגְנֹב רָחֵל , תרגום אונקלוס ונסיבת רחל , שבעברית ונטלה רחל .

ב' כתוב במקרא וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב , תרגום אונקלוס וכסי יעקוב , שבעברית וכיסה יעקב.

ג' ז"א, במקרא וַתִּגְנֹב , וַיִּגְנֹב , אבל בתרגום אונקלוס ובעברית יש מובנים שונים ונטלה, וכיסה .

אבל אף אחד מן המובנים האלה איננו גנב , מי שלוקח רכוש של אחרים ללא רשות, שדד.

ד' רש"י מסביר:

וַתִּגְנֹב רָחֵל, אֶת-הַתְּרָפִים – להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה. ז"א, לעניות דעתי, לטובת אביה.

ה' יכול להיות שזה רמז למה ששלמה המלך, החכם מכול אדם, אמר:

" בתחבולות תעשה לך מלחמה " [משלי כד ו].

ז"א, בעימותים, במלחמות, כאשר יש פיקוח נפש, אפשר ורצוי להתנהג בהתאם להתנהגותו של היריב, האויב, המתחרה.

וַיִּמֹּלוּ, כָּל-זָכָר--כָּל-יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת וישלח:

[בראשית לד טו, יט, כד] טו אַךְ-בְּזֹאת, נֵאוֹת לָכֶם:  אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ, לְהִמֹּל לָכֶם כָּל-זָכָר. יט וְלֹא-אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, כִּי חָפֵץ בְּבַת-יַעֲקֹב; וְהוּא נִכְבָּד, מִכֹּל בֵּית אָבִיו.  כד וַיִּשְׁמְעוּ אֶל-חֲמוֹר וְאֶל-שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ; וַיִּמֹּלוּ, כָּל-זָכָר--כָּל-יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ.

א' שכם בן חמור הסכים למול את עצמו ואת כול הגברים שבשכם, מפני שהוא רצה את דינה בת יעקב לאשה. ולא מפני שהכירו וקיבלו את הקב"ה כאלהים אחד ויחיד.

ב' שכם בן חמור וכול תושבי שכם רואים בפעולה של למול  פעולה פורמלית, פיזית, ללא שום משמעות רוחנית וללא שום קשר להקב"ה.

ג' לא כך עשו אברהם אבינו, בניו ונכדיו, בני יעקב אבינו, וכול עם ישראל בעקבותיהם. כול אלה, עם ישראל רואים בפעולת למול קשר, ברית דמים, ברית-מילה, עם הקב"ה.

ד' אבל פעולה זאת של למול לא עושה את שכם ותושבי העיר שכם ליהודים. הם לא עוברים גיור על ידי הפעולה הפיזית או הניתוח הפיזי של למול. הפעולה הפיזית של למול לא מביאה לקבלתם למשפחת יעקב אבינו ובניו. היא לא מונעת מבני יעקב להרוג אותם, את שכם ותושבי העיר שכם.

ה' יכול להיות שהדבר רומז את "הגיור" שלא כהלכה שבימינו. פעולת למול בלבד, ללא קבלת עול המצוות, איננה הופכת את "המתגייר" שלא כהלכה, את הגוי, ליהודי. וגם כאשר סיבותיו הן על מנת לקבל דבר, ולא רק סיבות רוחניות, להתחבר להקב"ה.

אפשר מוות למחבלים, אבל לא, ממש לא, לא מוחלט, לא מוות לערבים ולא מוות לגוים.

בס"ד

דברים חיים רחמים

אפשר מוות למחבלים, אבל לא, ממש לא, לא מוחלט, לא מוות לערבים ולא מוות לגוים.

א' לפי התורה, עם עמלק  מיועד להשמדה, יש ציווי בתורה לכך:

[דברים כה יז-יט] יז זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.  יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח. 

-          אבל, בימינו, לפי רוב הפוסקים, אין ידיעה על עמלק, לא יודעים מי הוא. לכן, לעניות דעתי, אין ציווי בימינו למחות שום עם, לא ערבים, ולא גוים.

-          הייתי מצטט את התשובה לשאלה דומה, מי הוא עמלק בימינו, תשובה של כבוד הרב  שי פירון (חיפוש ב-INTERNET 'עמלק בימינו'):

עמלק בימינו

תוכן השאלה:
את עמלק בימינו אי אפשר לזהות מבחינת העם הספציפי שהוא. אז איך באים רבנים ואומרים שעמלק מזוהה בכל עם שקם עלינו לכלותינו) הפלשטינים הנאצים ועוד?)

תוכן התשובה:
ב"ה


שלומות!

בשאלת זיהוי שונאי ישראל בימינו עם עמלק נחלקו גדולי ומאורי רבני דורנו..
ועיין בדברי הרי"ד סולובייציק שרצה לזהות בין הנאצים לבין העמלקים..
אומנם, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, חלק על כך בחריפות ולא ראה מקום לדמות בין אוייבי ישראל שבכל דור ודור לבין עמלק.
אומנם, ודאי יש לבחון את הדברים מצד בחינת עמלק. היינו לא זיהוי ממשי עם האומה העמלקית אלא ראיה של אוייבי ישראל שבכל דור כדוג' למי שנקטו בכיוון של עמלק, אלה שמייצגים את הרשע בעולם..


בברכה,

שי

התשובה התקבלה מהרב שי פירון
בתאריך י"ב תמוז תשס"ב

ב' לפי חז"ל, אברהם אבינו נוצל בזכות נכדו יעקב:

על שאלות אלו עונה רב שמואל בר רב יצחק במדרש:

" 'עטרת זקנים בני בנים' וגו' - האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות. האבות עטרה לבנים, דכתיב 'ותפארת בנים אבותם'; הבנים עטרה לאבות, דכתיב 'עטרת זקנים בני בנים'. ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק: אברהם לא נוצל מכבשן האש אלא בזכות יעקב אבינו. משל לאחד שהיה לו דין לפני שלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף, וצפה אותו השילטון באיסטרולוגיאה (חוזה בכוכבים) שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נישאת למלך. אמר - כדיי הוא להינצל בזכות בתו. כן אמר הקב"ה - כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו של יעקב. הדא הוא דכתיב (זהו שאמר הכתוב( 'לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם' - יעקב פדה את אברהם. דבר אחר: 'עטרת זקנים בני בנים' וגו' - 'ואלה תולדות יצחק בן אברהם וגו' ".

ג' לפי חז"ל, יש לחשב זכות לעשו, שממנו יצאו רבי עקיבא ורבי מאיר:

breslev.co.il - אל תתבלבל מן האדום הזה! - פרשת השבוע תולדות

יצחק אבינו ע"ה ידע שהוא חוליה בשרשרת, שממנו עתיד להיווסד העם הנבחר. עוד ידע, שמשני בניו רק אחד יהיה נושא את המורשת, כי הרי כך התבשר אברהם אבינו ע"ה: "ביצחק יקרא לך זרע" – בחלק מזרעו, ביצחק, ולא כל יצחק (נדרים לא, א).

דבר נוסף הוא, שבאותם ימים היה הבכור נבחר לעבודת ה' (רש"י כ"ה, ל"א), אלא מאי? עשו אינו ראוי, אמת ויציב. יצחק ידע אודותיו הכל! לא נעלם מעיניו דבר, אולם הלכה פסוקה היא: "אל תעביר נחלה, אף לא מבן רע לבן טוב, כי לא תדע מי יהיה זרעו" (בברא בתרא קל"ג, ב).

יצחק ראה אף מי ייצא מעשו. הוא ראה נשמות גבוהות ורמות העתידות לצאת מעשו ואשר יהוו את עמודי התווך בין חכמי התורה שבעל-פה ("כי ציד בפיו"): שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא ורבי מאיר, בני גרים היו, צאצאי עשו!

ד' אמרו חז"ל: "אל תעביר נחלה, אף לא מבן רע לבן טוב, כי לא תדע מי יהיה זרעו" (בברא בתרא קל"ג, ב).

ה' כתב כבוד הרב שמואל אליהו, בנו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל ורבה של צפת, בערוץ 7, www.inn.co.il › יהדות

מיהו עמלק של ימינו? - יהדות - ערוץ 7  

אולם אנו חייבים לדעת כי יש בין הערבים כאלה שהם צאצאי ישמעאל. על ישמעאל למדנו שהוא עתיד לעשות תשובה, להודות בכך שיצחק מייצג את תרבותו של אברהם, ולפיכך יפסיק לנסות להרוג את יצחק ולרשת את מקומו. עד שיבוא יום מיוחל זה – נגרש אותו ונלחם בו, אבל נזכור שהוא לא עמלק ובכוחו לבוא לכלל תיקון.

ו' אמר שלמה המלך, החכם מכול אדם, " בתחבולות תעשה לך מלחמה " [משלי כד ו].

ז' דברים אלה בהתאמה מלאה לדבריו של כבוד הרב שלמה אבינר, רבה של בית אל, וראש ישיבת      עטרת ירושלים בירושלים (באהבה ובאמונה, גיליון 1044,  שבת פרשת ויצא, ח' בכסלו ה'תשע"ו):

אין התייחסות אל כל הערבים כמקשה אחת. יש ערבים ויש ערבים. לא כל הערבים רוצחים. יש ערבים הגונים. אסור לומר "מוות לערבים". אפשר לומר "מוות למחבלים".

ח' לכן, אני חוזר ואומר:

אפשר מוות למחבלים, אבל לא, ממש לא, לא מוחלט, לא מוות לערבים ולא מוות לגוים. 

כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת תולדות:

[בראשית כו כו-כח]  כו וַאֲבִימֶלֶךְ, הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר; וַאֲחֻזַּת, מֵרֵעֵהוּ, וּפִיכֹל, שַׂר-צְבָאוֹ.  כז וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק, מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי; וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי, וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם.  כח וַיֹּאמְרוּ, רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ, וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ; וְנִכְרְתָה בְרִית, עִמָּךְ. 

[תרגום אונקלוס] כו ואבימלך, אתא לוותיה מגרר; וסיעת, מרחמוהי, ופיכול, רב חיליה.  כז ואמר להון יצחק, מדין אתיתון לוותי; ואתון סניתון יתי, ושלחתוני מלוותכון.  כח ואמרו, מחזא חזינא ארי הוה מימרא דה' בסעדך, ואמרנא תתקיים כען מומתא דהות בין אבהתנא, ביננא ובינך; ונגזר קיים, עימך.

א' לא הייתה מלחמה בין אלימלך, מלך הפלישתים, לבין יצחק אבינו. ברם, אבימלך בא מיוזמתו אל יצחק אבינו, לעשות אתו הסכם שלום.

ב' הסיבה היא כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ . ז"א, עבודת ה' על ידי יצחק אבינו מביאה עליו, על יצחק אבינו, את השלום עם הפלישתים.

ג' לכן, גם בימינו, יכול להיות שהשלום עם הפלשתיניים יבוא, אי"ה, על ידי עבודת עם ישראל לפני הקב"ה.

ד' יכול להיות שאפשר אפילו להבין באופן הגיוני את האמירה הזאת, שכדי להגיע לשלום יש לעבוד את הקב"ה:

בימינו, ישראל נראית כמדינה מערבית, חילונית, אירופית, מבחינת התרבות, האופנה והלבוש, אופן התנהגות, בילוי, הרגלי צרכנות, וגם ביראת שמיים.

דברים אלה שונים לחלוטין ממה שיש אצל שכנינו, וגם מנוגדים להם. ישראל נראית בעיני הפלשתיניים לא רק ככובש שאין מקום עבורו במזרח התיכון, אלא גם איום  מפחיד ביותר מבחינת התרבות והמסורת של שכנינו.

ה' לכן, יכול להיות שדבקות ביראת שמיים ובמסורת היהודית, דבקות במצוות, חוקים, ומשפטים שהקב"ה ציווה אותנו, כן יביאו את השלום עם שכנינו, וקבלתנו במרקם מזרח התיכון, כחזרה טבעית ולגיטימית לחלוטין של מי שבא אחרי זמן ארוך מאד מהגלות, לקבל ירושת אבותיו.

ו' כתוב במקרא אָלָה , תרגום אונקלוס מומתא , שבעברית שבועה .

מצאתי גם במילון עברית-עברית, אָלָה בעברית שבועה.

לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר תהילים:

[תהילים א א]  אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.

א' כול העבירות קשורות זו בזו ועבירה גוררת עבירה.

ב' יכול להיות שיש כאן דירוג ותהליך מסוים:

-          בהתחלה, הולך, ז"א, הלוך וגם יכול לחזור, לֹא הָלַךְ.

-          שלב שני, עוצר ועומד, אבל עדיין יכול לברוח, לֹא עָמָד .

-          שלב שלישי, והגרוע ביותר, הוא שכבר מתיישב,  לא חושב ולא רוצה לברוח, שלם עם ההחלטה שלו, לֹא יָשָׁב .

יכול להיות שהרמז הוא גם ליצר הרע: גם הוא מושך את האדם לאט לאט, כדי לא להבריח אותו, עד שתופס אותו ברשת.

וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת תולדות:

[בראשית כו יט-כב] יט וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.  כ וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ.  כא וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה.  כב וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. 

א' המים היו בעיה ומקור סכסוך במזרח התיכון עוד בזמן אבותינו, כמו בימינו.

ב' יצחק אבינו לא מתייאש, אלא ממשיך וחופר בארות מים חיים.

ג' המשל נכון גם עבורנו, לא להתייאש, לעולם לא להתייאש!

וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם,

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת תולדות:

[בראשית כו טו, יח] טו וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר. יח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו. 

א' אפשר אולי להגיד שיצחק אבינו שומר על מורשת אביו, אברהם אבינו.

ב' זה אולי רמז גם עבורנו, לשמור את מורשת אבותינו. או כמו אמר הרמב"ן באיגרת לבנו:

"שמע בני מוסר אביך, ואל תטש תורת אמך." 

וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת תולדות:

[בראשית כו יד] וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים.

[בראשית כו טז] וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק:  לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד. 

א' יכול להיות שזאת התחלה של שורה ארוכה של גירוש יהודים על ידי המקומיים, בגלל סיבות כלכליות. ז"א, בגלל החשד של תחרות כלכלית מוצלחת מאד מצד היהודים.

ב' בזמן יצחק אבינו, לא הייתה שום סיבה דתית או לאומית לעוינות בין פלישתים לבין יצחק, רק סיבות של תחרות כלכלית.

ג' כך היה גם בגירוש ספרד, בשורה של גירושים מארצות אירופה, בעת הביניים, ועד השואה.

ד' יכול להיות שכול הסיבות הדתיות או גזעניות של הגירושים, פוגרומים, או עלילות נגד היהודים, הם אך ורק תירוצים.

הסיבות האמתיות הן כלכליות, חשד וקינאה נגד הסוחרים היהודים, נגד בתי המלאכה, נגד רופאים ומומחים  יהודים, בגלל הצלחתם הכלכלית.

ה' גם היום, יכול להיות שהסיבות האמתיות של אויבות ועוינות הפלשתיניים נגד ישראל והיהודים הן כלכליות.

לכן, יכול להיות שכול הזמן שרמת החיים בישראל גבוהה יותר מאשר רמת החיים של הפלשתיניים, האויבות והעוינות של הפלשתיניים נגד ישראל תהיה ותמשיך.

לכן, יכול להיות שכול הדיבורים על כיבוש, מדינה פלשתינית, ירושלים, אלה רק דיבורים שלא קשורים למציאות. 

אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת חיי שרה:

[בראשית כד י]  וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם--אֶל-עִיר נָחוֹר.

[תרגום אונקלוס] ודבר עבדא עסרא גמלין מגמלי ריבוניה, ואזל, וכל טוב ריבוניה, בידיה; וקם, ואזל לארם דעל פרת--לקרתא דנחור.

א' כתוב במקרא אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם , תרגום אונקלוס לארם דעל פרת , שבעברית אל ארם שעל (הנהר) פרת .

ב' לפי אונקלוס, ארץ ארם שממנה בא אברהם אבינו היא על נהר פרת. על מפה עכשווית, ארם ממוקמת בצפון – מזרח סוריה, נהריים, כנראה בין הנהרות פרת וחידקל.

ג' לכן, יכול להיות שאברהם אבינו העברי עבר את הנהר פרת בדרך אל ארץ ישראל:

[בראשית לך לך יד יג] וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם.

רש"י מפרש: העברי - שבא מעבר הנהר:

יכול להיות הנהר פרת.

ד' לכן, יכול להיות שהגבול המזרחי של ארץ ישראל הוא הנהר פרת:

[בראשית לך לך טו יח] בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר:  לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.

רַק אֶת-בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת חיי שרה:

[בראשית כד ח] וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ--וְנִקִּיתָ, מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת; רַק אֶת-בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה. 

א' אפשר אולי למצוא רמז שלא לחזור למקומות שמשמה היהודים עלו ארצה.

ב' זה אולי סימן הזהרה עבור היהודים של ימינו שבישראל, השולחים את ילדיהם למקומות שמשמה באו. או אלה שמבקשים דרכון זר, פולני או ספרדי, או אחר. 

גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת חיי שרה:

[בראשית כג ד] גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.

[תרגום אונקלוס]  דייר ותותב אנא, עימכון; הבו לי אחסנת קבורא עימכון, ואקבר מיתי מן קודמיי.

א' כתוב במקרא גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי , תרגום אונקלוס דייר ותותב אנא , בעברית גר (לגור), דייר (לדור) ותושב אני .

ב' יכול להיות שבמקרא, גר הוא מי שלא יהודי אבל גר (לגור) בין היהודים.

דבר זה כתוב במפורש בספר ויקרא, פרשת קדושים:

[ויקרא יט לג] וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם--לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ.

ג' לעומת זאת, ז"א גר שבמקרא הופך לגר-תושב בגמרא (ראה Wikipedia גר-תושב).

ד' בגמרא מופיע עוד גר, גר-צדק , שהוא נוכרי שעובר גיור והופך ליהודי לכול דבר. בימינו, גר-צדק נקרא פשוט גר,  ז"א, נוכרי שעבר גיור.

ה' לכן, יש הבדל בין גר שבמקרא, גר שבתלמוד, וגר שבימינו.

יכול להיות שההבדלים הופיעו בגלל שינויים פוליטיים, קשורים לאמונה ודתיים שבין תקופה לתקופה.

חווה ושרה

בס"ד

דברים חיים רחמים

יש אולי קו - דמיון מסוים בין חווה, אשת אדם, לבין שרה, אשת אברהם.

א' שתיהן סבלו בגלל שלא קיבלו מידע נכון ומלא מבעליהן, חווה מאדם בעניין עץ פרי הדעת טוב ורע, ושרה מאברהם בעניין עקדת יצחק.

ב' כתוב בספר בראשית:

[בראשית ב יז] וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת. 

[בראשית ג ג] וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ:  פֶּן-תְּמֻתוּן. 

הקב"ה אמר לאדם לא לאכול מעץ פרי הדעת טוב ורע. אבל, אדם הוסיף לחווה אשתו, עוד דבר, גם לא לגעת בו. דבר זה הביא לחטא של חווה ואדם בעלה.

ג' כתוב בספר בראשית:

-          [בראשית כב א-ג] א וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.  ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים.

-          [בראשית כג ב] וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ. 

·         כתוב בפיוט לראש השנה עת שערי רצון להפתח. הוא פיוט הנאמר על ידי עדות המזרח בתפילת ראש השנה, לפני תקיעות השופר שבין תפילת שחרית לתפילת המוסף.

אָמַר (אברהם אבינו) לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק
גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק
אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק
אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק
עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵח

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

·         כתוב במדרש קהלת רבה, פרשה ט, דרשה ז  http://agadastories.org.il/node/46 :

וְהָלַךְ הַשָּׂטָן אֵצֶל שָׂרָה וְנִזְדַּמֵּן לָהּ בִּדְמוּת יִצְחָק.

כֵּוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אָמְרָה לוֹ: בְּנִי! מֶה עָשָׂה לְךָ אָבִיךָ?

אָמַר לָהּ: נְטָלַנִי אָבִי וְהֶעֱלַנִי הָרִים וְהוֹרִידַנִי בְּקָעוֹת, וְהֶעֱלַנִי לְרֹאשׁ הַר אֶחָד גָּבוֹהַּ וְתָלוּל וּבָנָה מִזְבֵּחַוְסִדֵּר מַעֲרָכָה וַעֲקָדַנִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנָטַל מַאֲכֶלֶת לְשָׁחֳטֵנִי – ואִלּוּלֵא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ" (בראשית כב, יב) כְּבָר הָיִיתִי נִשְׁחָט. 

לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָהּ.

ד' יכול להיות שאברהם אבינו לא אמר לשרה את כול מה שידע, שיכול להיות עקדת יצחק. יכול להיות שאברהם חשד שאם יגיד זאת לשרה, היא לא תרשה לו לקחת את יצחק וללכת אתו.

יכול להיות שעכשיו עולה עוד שאלה, למה עקדת יצחק היא ניסיון עבור אברהם אבינו ולא גם עבור שרה? האם היא, שרה, לא ידע, האם דבר זה נכון לעשותו.

יכול להיות שמות שרה קרה בגלל שאברהם אבינו לא שיתף אותה בניסיון שלו.

ה' יכול להיות שאפשר לקחת לקח:

-          אין להוסיף או לגרוע בציווי הקב"ה, בציווי התורה.

-          יש לשתף את האישה, או את הבעל, על הניסיונות שמתמודדים בהם.