שיעורי "מוסר" 40

 

שיעורי "מוסר" 40

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

לזאת ישים האדם אל לבו לזכות את הרבים, לעוררם להתבוננות היראה והמוסר. כי עיני האדם פקוחות על אחרים לדעת ולהכיר את חסרונותיהם, וכי נצרכים המה למוסר למרבה. כן יחזיק בכל עוז בלימוד המוסרי, למען ישוטטו בו רבים ותרבה יראת-ה' וזכות הרבים תהיה תלויה בו. וממילא לאט-לאט לימוד המוסר ידריכהו בנתיב הצדק. והיא רפואה גשמית וגם רוחנית, כמאמר חכמינו ז"ל (יומא פז): "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו".

ומה מאוד תגדל המצווה הלזו בעיני האדם, לשום לבו ונפשו להדריך בני-אדם ללימוד המוסר, להציל נפשם משאול תחתית. וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה (שבת קנא:) "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים". ואין לך רחמנות גדולה מלהזכיר ולעורר לבב בני-אדם ללימוד היראה, כי אז בעיניהם יראו ואוזניהם ישמעו ולבבם יבינו גודל המכשלה אשר לפניהם, וינהמו על אחריתם, לשוב אל ה' יתברך, להיות סור מרע ועשה טוב, אם מעט ואם הרבה.

האדם המעורר לזה יהיה לו חלק נכון בכל אשר יולד מזה, להתעדן בעדן נצחי אשר עין לא ראתהו. נלאה שכל אנושי להקיף ולהכיר היטב כמות ואיכות מצוות הרבים, אשר תלווה להאדם מדבר הנקלה הלזה. העמל מעט והשכר הרבה, באין ערך ושיעור.

לזאת ישים האדם עינו וכוח שכלו לדבר הגדול הלזה, אם בעל נפש הוא.

-          אמרו חז"ל: "כול ישראל ערבים זה לזה". לעניות דעתי, זאת יכולה להיות הכותרת לפסוקים האלה!

אני מודה מעומק ליבי אל הקדוש ברוך הוא שברצונו יכולתי לסיים עבודה זאת. לרפואה שלמה והחלמה מהירה של כול הפצועים, וכול החולים, בעם ישראל, ביחד עם כול עם ישראל!

שיעורי "מוסר" 39

 

שיעורי "מוסר" 39

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

והנה האויב האורב לאדם הוא היצר-הרע, הפועל בו לשום לבו לאבן, לבל ירגיש את חטאיו העצומים, לבלי יראה חסרונו, וידיו בל תעשינה תושיה להתבונן ביראת ה', לבקש רפואת תעלה, היא רפואה הגשמית.

-          נכון מאד! הצעד הראשון בריפוי הוא להבחין בחולי!

שבת שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

שיעורי "מוסר" 38

 

שיעורי "מוסר" 38

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

אכן בחינה הגשמית, היא ההתבוננות ביראת ה' ולימוד ההלכות, היא רפואה עצמית, והאדם צריך להתנהג בה כדרך רפואת חולי הגוף, אשר לפי ערך המחלה כן ערך הרפואה בכמות ובאיכות, כן בחולי הנפש, הרפואה הלזו תתייסד לפי ערך המחלה. כל עוד אשר יצרו יתקוף עליו, כן ההכרח להוסיף בהתבוננות היראה ולימוד ההלכות כנ"ל. ואם לא ישתמש ברפואה הגשמית, אזי גם הרוחנית, היא לימוד התורה, לא תיתן כוחה כל-כך ליצר-הרע הרוחני. כתכונת בריאת האדם, אשר פעולתו הרוחנית היא הנפש, תלויה בבחינת הגוף, כנ"ל.

-          אכן בחינה הגשמית, היא ההתבוננות ביראת ה' ולימוד ההלכות, היא רפואה עצמית, והאדם צריך להתנהג בה כדרך רפואת חולי הגוף, אשר לפי ערך המחלה כן ערך הרפואה בכמות ובאיכות, כן בחולי הנפש, הרפואה הלזו תתייסד לפי ערך המחלה.  -  בפסוק זה יש הקבלה מלאה בין חולי הגוף, למיניהם, לבין חולי הנפש, למשל ירידה במידות, ירידה במוסר. לכן, גם הטיפול בחולי, אם זה חולי הגוף, אם זה חולי הנפש, הוא דומה, ז"א, תרופות מתאימות בכמות ובאיכות הנדרשת.

לעניות דעתי, זאת שיטה אחת, מודל אחד. שיטה אפשרית אחרת, מודל אחר, חולי הנפש, גם כן כמו חולי הגוף, יכול להיגרם על ידי הסביבה, למשל, דרך הידבקות! או על ידי הרגלים לא נכונים, למשל שימוש בסמים, שימוש באלכוהול! במקרים כאלה, ניתוק, בידוד, מהסביבה החולה גם יכולה לעזור לרפא את המחלה, אם זה חולי הגוף, אם זה חולי הנפש. כנראה יש עוד שיטות, מודלים אחרים. יכול להיות שאין שיטה טובה ביותר, אלא שיטה אופטימלית ביותר, המשלבת כמה שיטות ביחד, לפי חומרת החולי. ברור ומובן מאליו "להוסיף בהתבוננות היראה ולימוד ההלכות" מבורך ביותר.

-          ואם לא ישתמש ברפואה הגשמית, אזי גם הרוחנית, היא לימוד התורה, לא תיתן כוחה כל-כך ליצר-הרע הרוחני. כתכונת בריאת האדם, אשר פעולתו הרוחנית היא הנפש, תלויה בבחינת הגוף, כנ"ל.  -  כתוב בספר משלי, של שלמה המלך ע"ה, החכם מכול אדם, והמפרשים:

[משלי כב ו] חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה.

רש"י: חנוך לנער - לפי מה שתלמד לנער ותחנכהו בדברים אם לטוב אם לרע גם כי יזקין לא יסור ממנה

רלב"ג: חנוך לנער - אשר יחנוך לנער על פי הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה לחשבו והשגתו שכבר יקבל המוסר כאשר יגדל הנה ימשך שלא יוכל להסירו אחר זה מהדרך הרעה ההיא וגם לא יסור ממנה מעצמו וגם בעת זקנתו:  

מצודת דוד: חנוך - התחל והרגל את הנער בשנים להוליכו בעבודת ה' לפי דרך חכמתו, אם מעט ואם הרבה; וכשיהיה מורגל בעבודת ה', אז גם כי יזקין לא יסור ממנה, כי יתן לב להשכיל כשרון המעשה ההיא.   

לכן, לעניות דעתי, יש כמה שיטות, לרפא את חולי הנפש, כאשר הרב, "הרופא" של חולי הנפש, יבחר בשיטה האופטימלית לרפא אותו.

שבת שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

שיעורי "מוסר" 37

 

שיעורי "מוסר" 37

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

והנה אם נשקיף בעין חודרת, נראה כי תחבולותינו למרכז רפואת היצר-הרע המה רק בבחינה הגשמית, הוא התבוננות היראה ולמוד ההלכות כנ"ל. כי הרפואה השניה, היא בחינה הרוחנית, באה ממילא. ועל-כן תקרא רפואה מקרית. כי מצוות למוד התורה היא מצוות-עשה בפני עצמה, תלויה בגדרה המבואר בהלכות תלמוד-תורה, איך להתנהג בה נגד עניני העולם. אין נפקא מינה בהנהגתה איך יצרו של אדם מתגבר עליו, אם מעט ואם הרבה. והאדם צריך ללמוד תמיד לקיים מצוות תלמוד תורה כראוי, גם אם אין יצרו מתגבר עליו, ואין בידו ללמד יותר מחיובו. וכשיקיים מצות תלמוד תורה כראוי, ממילא נמשך רפואתה הרוחנית ליצרו, על איזה אופן שהוא.

-          לעניות דעתי, הייתי מבין:

א' הרפואה השנייה, הרפואה הרוחנית, נמשכת אחרי הרפואה הגשמית,  מצוות לימוד תלמוד תורה.

ב' יש כאן שאלה: מצוות לימוד תלמוד תורה, היא "תרופה גשמית"? לעניות דעתי, לא! לימוד תלמוד תורה פועל על ידי השכל, ועל השכל. על השכל, שלפי החכמים הוא נפדל מהגוף, הוא לא גשמי. לעניות דעתי, אלא המוח, הכלי לקבלת השכל הוא גשמי. לעניות דעתי, הדבר דומה לנשמה, שהיא רוחנית ולא גשמית, אבל הכלי לקבלתה הוא הגוף הגשמי של האדם.

ג' כתוב "ועל-כן תקרא רפואה מקרית". לעניות דעתי, שום דבר לא מקרי, הכול תחת ההשגחה של הקב"ה. לכן, גם המשיכה של האדם "סור מרע, עשה טוב" אחרי לימוד תלמוד תורה היא הכרחית, נסיבתית, הגיונית, ואפילו מובנת מאליו.

שבת שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

שיעורי "מוסר" 36

 

שיעורי "מוסר" 36

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

והנה בתבלין התורה ליצר-הרע, יש עוד בחינה רוחנית. הוא מאמר חכמינו ז"ל (סוטה כא): תורה בעידנא דעסיק בה מצלא כו'. ואין חילוק באיזה דבר תורה שיהיה עסקו, תצילנו מחטא. אם יעסוק בעניין שור שנגח את הפרה וכיוצא, תצילנו גם מלשון-הרע וכיוצא, הגם כי אינם שיכים זה לזה, רק רוחניות התורה תשמרנו.

-          כתוב בגמרא, מסכת סוטה, דף כא עמוד א www.sefaria.org.il/Steinsaltz_on_Sotah.21a.11?lang=he :

"אלא אמר רבא: תורה בעידנא דעסיק [בזמן שהוא עוסק] בה — הריהי מגנא ומצלא [מגינה ומצילה], בעידנא דלא עסיק [בזמן שאינו עוסק] בה — אגוני מגנא אצולי לא מצלא [להגן מגינה מפורענות, אך להציל אינה מצילה] מן היצר. ואילו מצוה, בין בעידנא דעסיק [בזמן שהוא עוסק] בה בין בעידנא דלא עסיק [בזמן שאינו עוסק] בה — אגוני מגנא אצולי לא מצלא [להגן מגינה מפורענות, להציל אינה מצילה מן היצר]."

לעניות דעתי, "תורה" בפסוק הגמרא, היא כול ספרות הקודש, תורה, תנ"ך, משנה, גמרא, הראשונים, האחרונים, וכול ספרות הקודש. כול לימוד "תורה" מוסיף ומחזק, מגן ומציל.

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

שיעורי "מוסר" 35

 

שיעורי "מוסר" 35

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

כן אם האדם נכשל רחמנא ליצלן בעבירה אשר אין העולם רגילים בה, כמו בניאוף וכיוצא, כמאמרם ז"ל (בבא בתרא קסה): "מיעוטן בעריות". ותקף עליו יצרו שנעשית לו כהיתר, רחמנא לצלן, עיקר רפואתו הוא לימוד ההלכות השייכות לזה בעיון, ובפרט על מנת לעשות. זאת תיתן פריה לאט לאט, לתת עוז בנפש להישמר מעט משאול תחתית לכל הפחות מלעשות את העבירה בבחינת להכעיס, עד אשר תוכל תת כוחה, על ידי עסק רב בהלכות השייכות לעבירות הרגילות, לקנות טבע אחר, לבל יעלה על לב לעבור עליהם גם אם יכבד הדבר.

-          כתוב בגמרא, מסכת בבא בתרא, דף קסה, עמוד א www.sefaria.org.il/Steinsaltz_on_Bava_Batra.165a.2?lang=he:

" ובדומה לכך אמר רב יהודה אמר רב: רוב בני אדם נכשלים בגזל, ומיעוט מהם נכשלים בעריות, והכל נכשלים בלשון הרע."

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

שיעורי "מוסר" 34

 

שיעורי "מוסר" 34

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

כמו שהוטבע בנפש הישראלי שכל מיני טרפות שווים אצלו וכל אשר יורה המורה כי הוא טריפה, מרוחק אצלו וכתורה יעשה, כן בממון. הלא כל מה שעל-פי התורה שייך לחברו, הוי גזל ועובר ב"לא תגזל". ואנחנו רואים שבעונותינו הרבים, אפילו הלומדים, וכמעט גם היראים, אינם נזהרים כיאות בלא-תעשה הלזו, אשר יום-הכיפורים וגם המיתה אינם מכפרים עליה. אכן, אם ישים האדם לבו ונפשו ללמד ההלכות השייכות לממון בעיון, גמרא ופוסקים איש לפי ערכו, ובפרט אם המרכז יהיה על תכונת איסור והיתר, לידע איך להשתמר מגזל, מה רב כוחה להשריש לאט-לאט קניין רב בנפש, עד אשר יהיה שווה בעיניו שאלות איסור והיתר, ושאלות השייכות לממון.

-          אין לי מה להוסיף! אולי עוד נקודה אחת: כמו ששוחט אמור ללמוד יותר על הלכות שחיטה, מטבע המקצוע שלו, כך האנשים שמרבים במשא ומתן, ובנושאי ממון, אמורים ללמוד את ההלכות הקשורות לנושאים אלה, כאשר זקוקים להם יום יום.

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

שיעורי "מוסר" 33

 

שיעורי "מוסר" 33

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

כדומה במחוזותינו אלו, תהילה לאל, איסורי נבילות וטריפות ודומיהם מוטבעים בנפש הישראלי, עד אשר לא יצטרך שום איש לאכוף טבעו ותאוותו להתרחק מהם, כי המה לו לזרא. הלא לא יעלה חלילה על לב שום אחד ממוכרי בשר כשר, להתרפות מלדרוש אצל מורה-צדק במצאו שום דבר שיש בו חשש טרפות באיברים הפנימיים, עם היות לו לפעמים בעניין כזה הפסד מרובה, ואין יודע בו זולתו. מורא שמים עליו בטבעו והרגלו. חלילה לו מרשע להכשיל את ישראל. ואולם, בעונותינו הרבים, במשא ומתן הוא בהיפך: רוב בני-אדם לא ידרשו על חשש גזל ועושק מעצמם, טרם יתבענו חבירו, ומהם אשר גם אחר התביעה יעשה תחבולות מרמה או יעיז. והלא בתורה הכל שווה, זה לא-תעשה וזה לא-תעשה, כפי עניין התורה ומשפטיה, "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" (שמות כב, ל), "לא-תאכלו כל-נבלה" (דברים יד, כא), או "לא-תעשק את-רעך ולא תגזל" (ויקרא יט, יג) ודומיהם.

-          חזק וברוך! פסוק עכשווי ביותר!

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

שיעורי "מוסר" 32

 

שיעורי "מוסר" 32

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

דרך משל: חלק גדול מאחינו בני-ישראל, כמעט רובן ככולם, לא יאכלו בלי נטילת-ידים חלילה, אף גם בעת אשר ירעבו ויצטערו הרבה. ובלשון-הרע החמורה, בנקל יעברו עליה גם בלי תאווה גדולה. עתה הננו רואים, כי עיקר השמירה מהעבירה היא רק לעשות את ההרגל טבע אצל האדם. על-כן, אף אם יתאמץ האדם הלזה ללכת בדרכי המוסר, ליגע עצמו בשמירה מלשון-הרע עם כל חושיו ורעיוניו כיאות, בכל זאת, כל עוד שלא נתחלף טבעו והרגלו בזה שלא יהיה לו שום חפץ טבעי לספר לשון-הרע, יותר יעבר בנקל על לשון-הרע מאשר יאכל בלי נטילת-ידים חלילה. וכן הוא העניין בכל מיני עבירות, הכל לפי האדם והזמן והמחוז, כי גם לא כל המחוזות שוות בזה, כי אם מתחלפים בעניינן, כל מחוז יש לו עבירות אחרות אשר ישמר אצלם בנקל, ומרוחק מהם בטבע. וזאת הלא ידוע, כי השתנות הטבע תוולד רק מלימוד והרגל רב. ולכן היסוד העיקרי והעמוד הנכון להכין את עצמו לשמירה מהעבירות ועשיית המצוות, הוא רק הלימוד הרב בהלכה זו הנוגעת לעבירה זו או למצווה זו, ובפרט בעיון הדק היטב, כי זה הלמוד עושה קניין חזק בנפש להיות העבירה מרוחקת ממנו בטבע.

-           דרך משל: חלק גדול מאחינו בני-ישראל, כמעט רובן ככולם, לא יאכלו בלי נטילת-ידים חלילה, אף גם בעת אשר ירעבו ויצטערו הרבה. ובלשון-הרע החמורה, בנקל יעברו עליה גם בלי תאווה גדולה.  -  דוגמה מצוינת! היא דומה מאד לדוגמה שנתתי בשיעור "מוסר" הקודם.

-          עתה הננו רואים, כי עיקר השמירה מהעבירה היא רק לעשות את ההרגל טבע אצל האדם. על-כן, אף אם יתאמץ האדם הלזה ללכת בדרכי המוסר, ליגע עצמו בשמירה מלשון-הרע עם כל חושיו ורעיוניו כיאות, בכל זאת, כל עוד שלא נתחלף טבעו והרגלו בזה שלא יהיה לו שום חפץ טבעי לספר לשון-הרע, יותר יעבר בנקל על לשון-הרע מאשר יאכל בלי נטילת-ידים חלילה.  -  נכון ביותר! אמרו חז"ל:

[ מסכת אבות ב ד] הוא היה אומר: עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

-          וכן הוא העניין בכל מיני עבירות, הכל לפי האדם והזמן והמחוז, כי גם לא כל המחוזות שוות בזה, כי אם מתחלפים בעניינן, כל מחוז יש לו עבירות אחרות אשר ישמר אצלם בנקל, ומרוחק מהם בטבע. -  נכון מאד! מידות האדם, המוסר שלו, מושפעים מאד מהסביבה איפה הוא גר, איפה הוא עובד, מי החברים שלו. כתוב בספר תהילים:

[ספר תהילים א א]  אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.

-          וזאת הלא ידוע, כי השתנות הטבע תוולד רק מלימוד והרגל רב. ולכן היסוד העיקרי והעמוד הנכון להכין את עצמו לשמירה מהעבירות ועשיית המצוות, הוא רק הלימוד הרב בהלכה זו הנוגעת לעבירה זו או למצווה זו, ובפרט בעיון הדק היטב, כי זה הלמוד עושה קניין חזק בנפש להיות העבירה מרוחקת ממנו בטבע.  - כתוב בספר תהילים, פרק א':

א  אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
ב  כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ;    וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.
ג  וְהָיָה--    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
ד  לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים:    כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
ה  עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט;    וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
ו  כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה, דֶּרֶךְ צַדִּיקִים;    וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

שיעורי "מוסר" 31

 

שיעורי "מוסר" 31

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

הנשגב והעיקר בשימוש רפואות התורה לתחלואי היצר, הוא ללמד בעוז ועיון עמוק היטב דיני העבירה עצמה, ההלכה עם כל סעיפיה, כי עינינו הרואות הרבה מהעבירות אשר האדם נמנע מהם בטבע ולא יעבור עליהם, אף גם בעת אשר ילחצנו לזה איזה דבר. וישנם עבירות חמורות מאלו, והאדם הזה בעצמו יעבור עליהם בנקל.

-          לעניות דעתי, מועיל כאן להביא פסוק מהקדמת הרב המחבר, הרמח"ל, מחבר הספר "מסילת ישרים":

אָמַר הַמְחַבֵּר: הַחִבּוּר הַזֶּה לֹא חִבַּרְתִּיו לְלַמֵּד לִבְנֵי הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ, אֶלָּא לְהַזְכִּירָם אֶת הַיָּדוּעַ לָהֶם כְּבָר וּמְפֻרְסָם אֶצְלָם פִּרְסוּם גָּדוֹל. כִּי לֹא תִּמְצָא בְּרוֹב דְּבָרַי, אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁרֹב בְּנֵי הָאָדָם יוֹדְעִים אוֹתָם וְלֹא מִסְתַּפְּקִים בָּהֶם כְּלָל.

אֶלָּא שֶׁכְּפִי רֹב פִּרְסוּמָם וּכְנֶגֶד מַה שֶׁאֲמִתָּתָם גְּלוּיָה לַכֹּל, כָּךְ הַהֶעְלֵם מֵהֶם מָצוּי מְאֹד וְהַשִּׁכְחָה רַבָּה. עַל כֵּן אֵין הַתּוֹעֶלֶת הַנִּלְקָט מִזֶּה הַסֵּפֶר יֹצֵא מִן הַקְּרִיאָה בּוֹ פַּעַם אַחַת, כִּי כְּבָר אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמְצָא הַקּוֹרֵא בְּשִׂכְלוֹ חִדּוּשִׁים אַחַר קְרִיאָתוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ לִפְנֵי קְרִיאָתוֹ, אֶלָּא מְעַט. אֲבָל הַתּוֹעֶלֶת יֹצֵא מִן הַחֲזָרָה עָלָיו וְהַהַתְמָדָה. כִּי יִזָּכְרוּ לוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנִּשְׁכָּחִים מִבְּנֵי הָאָדָם בְּטֶבַע, וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ חוֹבָתוֹ אֲשֶׁר הוּא מִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה.

-          וישנם עבירות חמורות מאלו, והאדם הזה בעצמו יעבור עליהם בנקל.  -  לעניות דעתי, הנושא של פסוק זה באגרת המוסר, והפסוק במסילת ישרים, הוא נושא משותף.

דרך אגב, יש יהודים שמקפידים ביותר לא לאכול חזיר, זה מצוין! אבל, הם לא מקפידים בכלל לא לנהוג במהירות מעל המהירות המותרת בחוק, לא לעבור קו הפרדה לבן בנסיעה על הכביש, עוברים את הרמזור באדום, חונים את המכונית על המדרכה, לא נותנים זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה. אפילו שהם עוברים על הלכות המצווה " ונִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם!", כפי שכותב הרצב"ם, משנה תורה לרמב"ם , ספר נזקים , הלכות רוצח ושמירת נפש , פרק אחד עשר , הלכה ד:

" אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בה אדם וימות. כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו בין שיש בו מים בין שאין בו מים חייב לעשות חוליא גבוהה עשרה טפחים. או לעשות לה כסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות. וכן כל [ג] מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה. שנאמר השמר לך ושמור נפשך. ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים."

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

שיעורי "מוסר" 30

 

שיעורי "מוסר" 30

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

הוא מאמר רבותינו ז"ל (ב"ב טז.): "ביקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: ריבונו של עולם, בראת שור פרסותיו סדוקות, בראת חמור פרסותיו קלוטות, בראת גן-עדן, בראת גיהינום; בראת צדיקים, בראת רשעים. מי מעכב על ידך? ומה אהדרו ליה חבריה דאיוב, "אף-אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני-אל" (איוב טו, ד). ברא הקדוש-ברוך-הוא יצר-הרע, ברא לו תורה תבלין. בזה הורונו חכמינו ז"ל, כי תבלין של תורה, היא היראה הנובעת ממנה, כמאמר הכתוב: "תפר יראה", והיא בחינה גשמית, מובנת לעיני בשר, סיבת רפואתה לחולי-הנפש. אם ישים האדם לבו ונפשו אל יראת התורה: אם בכלל, לידע ולהבין מהתורה, כי לכל עבירה יש עונש עצום ונורא, ולכל מצווה יש שכר נעלה מאוד. אם בפרט והוא העיקר, ללמד תורת כל עבירה ועבירה לבדה. לגאווה - תורת הגאווה; למשא ומתן באמונה - חלקי התורה אשר לעניינים שבין אדם לחברו בעסקי העולם, וכדומה. וכן לכל מצווה ולכל עבירה את תורתה.

-          כתוב בגמרא, מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א   www.sefaria.org.il/Steinsaltz_on_Bava_Batra.16a.12?lang=he&with=all&lang2=he:

"ועוד בהסבר דברי איוב:  אמר רבא: בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין, שטען שכל מה שהאדם עושה אינו עושה אלא מכוחו של הקדוש ברוך הוא, ולכן אין להענישו על מעשיו. אמר לפניו: רבונו של עולם, בראת את השור שפרסותיו סדוקות והוא כשר, בראת חמור שפרסותיו קלוטות (בלא סדק) ועשית אותו אסור; בראת גן עדן, בראת גיהנם; ובאותו אופן בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך! ואם כן, כיון שבראת אותם מתחילה צדיקים ורשעים, אין אתה יכול לבוא עליהם אחר כך בתרעומת על מעשיהם!

ומאי אהדרו ליה חבריה [ומה השיבו לו על כך חביריו] של איוב? — "אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל" (איוב טו, ד) על ידי דבריך אלה, כי אמנם ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע, אבל ברא לו תורה שהיא תבלין למתק אותו, שלא ישלוט באדם."

מצאתי פורוש יפה  של מצודת דוד he.wikisource.org/wiki/:

[איוב טו ד] אַף־אַ֭תָּה תָּפֵ֣ר יִרְאָ֑ה וְתִגְרַ֥ע שִׂ֝יחָ֗ה לִפְנֵי־אֵֽל׃

אף אתה - ר"ל הלא אף אתה עם רוב חכמתך תפר היראה כי במה שתאמר שהכל בא מצד המערכה תפר היראה מהמון העם ואף אתה מגרע וממעט התפלה לפני האל כי אם בהיות הכל מצד המערכה אין מקום לתפלה והנה חטאתך רבה מאד (לעניות דעתי, "המערכה" היא ה')

מצודת ציון:

תפר - תבטל

ותגרע - מלשון גרעון

שיחה - ענין אמירת התפלה וכן ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד)

-          לעניות דעתי, הכתוב באגרת המוסר "תפר יראה", אפשר להבין לפי הפירוש של מצודת דוד.

-          והיא בחינה גשמית, מובנת לעיני בשר, סיבת רפואתה לחולי-הנפש.  -  לעניות דעתי, הכתוב "ברא לו תורה תבלין", זה בלשום אנשים, להקל על הבנתם.

לחולי הנפש  -  דרך אגב, לעניות דעתי, אפשר להבין: א' יש לאדם גוף, הצד הגשמי, ויש לאדם נפש, הצד הרוחני. ב' יש חולי לגוף, אומרים "חולי הגוף", יש חולי לנפש, אומרים "חולי הנפש". "חולי הנפש" מתייחס למוסר ירוד, מידות ירודות. לעניות דעתי, אין שום קשר בין הביטוי "חולי הנפש" לבין הביטוי "חולה נפש" של ימינו. לעניות דעתי, "חולה נפש" הוא ביטוי מטעה, מפני שגם "מחלת הנפש" של ימינו היא מחלה של הגוף, מטופלת בתרופות, רק, כנראה, יודעים הרבה פחות עליה מאשר על מחלות של הגוף אחרות.

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!