שיעורי "מוסר" 2
אגרת המוסר
לרבי ישראל מסלנט
"האדם חפשי בדמיונו, ואסור במושכלו;
דמיונו מוליכו שובב בדרך לב רצונו, בל יחת מעתיד הודאי, עת יפקד ה' על כל מפעליו
ובשפטים קשים יוסר, בל ילכד זר בגללו, הוא לבדו ישא פרי חטאו, אחד הוא, עושה
העבירה והנענש. מרה היא, בל יאמר האדם זה חלי ואשאנו."
דמיונו מוליכו
שובב בדרך לב רצונו – ביטוי יפה ואמיתי
על פעולות הדמיון ביחס לאדם! יש במילים אלה, אולי, שאלה מעניינת: מה קודם למה, מה
שולט על מה, האם הדמיון מוליך את הלב האדם שולל, או, אולי, "בדרך הלב
רצונו", ז"א, הלב קובע את הדרך, את הכיוון, של הדמיון? יש בזה אולי עוד
שאלה: מה זה "הלב", למה "הלב" משל? יכול להיות
ש"הלב" כאן הוא היצר הרע שבאדם?
עד עכשיו דיברתי
על הדמיון, על רצון הלב, ברמז שלילי, יצר הרע. אבל זה לא נכון! גם הדמיון, וגם
רצון הלב, יכולים להיות מידה חיובית! כמו כמעט כול דבר, שיכול להיות גם חיובי וגם
שלילי, תלוי איך משתמשים בו. למשל, אמרו חז"ל "חיים ומוות ביד הלשון!".
לעניות דעתי, דבר דומה אפשר אולי להגיד גם על הדמיון ורצון הלב, ששניהם הולכים יחד
"חיים ומוות ביד הדמיון, ביד רצון הלב!". לכן, חשוב מאד, כמו שלומדים על
שמירת הלשון, כך ללמוד גם על שמירת הדמיון, על שמירת רצון הלב! איך עושים זה? על
ידי הלימוד, לימוד המוסר!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה