שיעורי "מוסר" 8
אגרת המוסר
לרבי ישראל מסלנט
פגעי התבל מצעדים המה למכביר, מול ענשי העבירות;
תגעל נפש האדם למדי, יום לשנה יחשב. אוי לדמיון, אויב הרע הלזה! מידינו הוא,
בכוחנו להרחיקו, בתתנו אזן קשבת אל השכל, להשכיל על דבר אמת, לחשב שכר עבירה נגד
הפסדה. ומה נעשה? הדמיון נחל שוטף, והשכל יטבע אם לא נוליכנו באניה, היא רגשת הנפש
וסערת הרוח. בכל הדברים והעניינים יש כלל ופרט. אם אין כלל, אין פרט, כי אין בפרט
מה שבכלל. אכן, יש כלל באין פרט מוצאת. אי לזאת, ראשית כל דבר הוא הכלל. וממנו
הפרטים ימשכו.
-
תגעל נפש האדם למדי, יום לשנה יחשב – לעניות דעתי, הכתב "תגעל נפש האדם מאד מאד (מן
העבירות), יומה (של מעשה העבירה) ייחשב כמו יארצייט (יום השנה של מות יקרים). וכמו
שהיארצייט חוזר כול שנה ומצער אותנו, כך גם העבירה רודפת אותנו לנצח. כפי שכבר
כתבנו קודם "העבירה
מתוקה לרגע, אבל מרה לנצח!".
-
אוי לדמיון, אויב הרע הלזה! - לעניות דעתי, הכתב "אוי לדמיון, (שהוא) האויב הרע הזה!".
למה הדמיון הוא אויב רע, אנו מבינים, הוא לוקח את האדם למקומות לא רצויים, למקומות
טמאים.
"הלזה" מופיע גם בתורה, ספר בראשית, פרשת וישב:
[בראשית לז יט] וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת
הַלָּזֶה בָּא.
[פרשנות רש"י] הלזה: כל הלזה כשרואים אותו מרחוק, וכן מי האיש הלזה,
ציל ב"ל (בלשון לועז) אבל הזה צישט ב"ל כמו המן הרע הזה כשהוא בקרוב:
לפי פירוש רש"י, אפשר אולי להגיד שהעבירה נראית מרחוק היא הלזה, אבל,
מקרוב העבירה הופכת לאויב הרע הזה, כמו המן הרע הזה כשהוא בקרוב.
-
מידינו הוא, בכוחנו להרחיקו, בתתנו אזן קשבת אל
השכל, להשכיל על דבר אמת, לחשב שכר עבירה נגד הפסדה - לעניות
דעתי, דברי חיזוק ועידוד נפלאים! לא לשכוח, ולא להתייאש, בכוחנו, עלינו, ובידינו
הוא " להשכיל על דבר
אמת, לחשב שכר עבירה נגד הפסדה!”
לעניות דעתי, רבי ישראל מסלנט ע"ה רואה בדמיון את ההפך של האמת. לא רק
שהדמיון לוקח את האדם לפי רצון ליבו למקומות שפלים, טמאים, ולא ראויים, אלא עוד
יותר, הדמיון הוא ההפך של האמת! ז"א, הדמיון והאמת לא הולכים ביחד, אין מקום
לזה ולזה ביחד. לכן, כפי שהאמת הוא ערך עליון, יותר מזה, האמת הוא ערך אלוקי. כפי
שכתוב בפרקי אבות:
[מסכת
אבות א יח] רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:
עַל הַדִּין,
וְעַל הָאֱמֶת,
וְעַל הַשָּׁלוֹם,
שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, טז) : אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם:
[פירוש
הרמב"ם] הדין -
הוא הנהגת המדינה ביושר.
וכבר בארנו בפרק הרביעי שהאמת הוא המעלות השכליות, והשלום הוא
מעלות המידות. וכשימצא אלו השלשה, יהיה
המציאות בשלמות שאפשר לו בלא ספק:
עכשיו
הדברים ברורים: הרמב"ם רואה " שהאמת הוא המעלות השכליות".
לכן, כדי לחזק את מידת האמת, יש לחזק את השכל, את השכליות. אני מניח שרבי ישראל מסלנט
ע"ה קיבל מהרמב"ם וכותב "להשכיל על דבר אמת". לכן, כדי להתגבר על הדמיון, יש לחזק מידת
האמת "בתתנו אזן קשבת
אל השכל".
שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה