שיעורי "מוסר" 13

 

שיעורי "מוסר" 13

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

עתה נשקיף נא בעבודתנו המחויבת לבוראנו יתברך, הלא דבר הוא. מה הוא הכלל אשר ממנו נשאב הפרטים? בלי דעת ובלי תבונה נכיר שהאמונה המרחפת בנו, שהאלוהים שופט הוא לתת לאיש כפרי מעלליו, היא ראשית מצעדנו לעבודתו יתברך. הוא מאמר חז"ל (מכות כד.), בא חבקוק והעמידן על אחת "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד). ומאמר חכמינו ז"ל (בבא בתרא עח:) "על-כן יאמרו המושלים בואו חשבון" (במדבר כא, כז)-"המושלים", אלו המושלים ביצרם, "באו חשבון"-בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. אכן למורת-רוח ודאבון לב, כוח הכללי הזה מסתתר בנו, נחבא במצפוני הלב, בל יראה החוצה, אם לא נשים לב לשדד אדמות לבבנו בהרחבת רעיוני המוסר. אי לזאת, כל הכוח הכללי הלזה בל ישלח פארותיו על האיברים לאוסרם במאסר היראה. ומזה הכלל לא ימשכו הפרטים להישמר מהעבירות המתרגשות, ונכשלים אנחנו בכל עת בעבירות רמות עד שמים יגיעו: בחטאי הלשון באין מעצור לרוחנו, ובעסקי משא ומתן למכביר, וביטול תורה על כולנה.  ובכלל, בכל האיברים כמעט אין במו מתום, למתבונן היטב איש לפי ערכו, שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ונכשל בעבירות נישאות ורמות, אשר גם לחשכת לבבנו כסומים נחשבנו, אין רואה גודלם. רק אם נשקיפה על-ידי כלי-המחזה המגדלת דבר גדול למאוד, הנראה לחולשת ראותנו כקטן, הוא השכל הנכון, על-פי התורה הנאמנה, נמצא אותם חמורות הרבה באיכותם ביתר שאת ויתר עז.

-          אי לזאת, כל הכוח הכללי הלזה בל ישלח פארותיו על האיברים לאוסרם במאסר היראה. – הכתוב "משום כך, כול הכוח הכללי (הרע) הזה לא ישלח את זרוע שלו על האיברים, לאסור אותם במאסר היראה." לעניות דעתי, אפשר להבין את המשפט הזה כביטוי, תיאור, של המאבק בין שני הכוחות הכלליים, בין כוח הכלל שבהקב"ה, לבין כוח הכלל שביצר הרע שבאדם.

-          ומזה הכלל לא ימשכו הפרטים להישמר מהעבירות המתרגשות, ונכשלים אנחנו בכל עת בעבירות רמות עד שמים יגיעו: בחטאי הלשון באין מעצור לרוחנו, ובעסקי משא ומתן למכביר, וביטול תורה על כולנה. – רבי ישראל סלנטר ע"ה מפרט כמה מהפרטים שיוצאים מכלל יצר הרע שבאדם: חטאי הלשון, שטאי של אי שמירת הלשון, הבאים מחוסר מעצור, חוסר שליטה, על רוח הלב, או החטאים רבים שבעסקי משא ומתן, וחטאים של ביטול התורה על הכול.

-          ובכלל, בכל האיברים כמעט אין במו מתום, למתבונן היטב איש לפי ערכו, שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ונכשל בעבירות נישאות ורמות, אשר גם לחשכת לבבנו כסומים נחשבנו, אין רואה גודלם. -   הכתוב "ובתוך הכלל, בכול האיברים כמעט אין בו איבר שלם, למתבונן היטב איש לפי ערכו, שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ונכשל בעבירות נישאות ורמות, אשר גם לעשות חושך בלבבנו, כעור (כלא ראה) נחשבנו, לא רואים גודלם (של העבירות, של יצר הרע)".

-          רק אם נשקיפה על-ידי כלי-המחזה המגדלת דבר גדול למאוד, הנראה לחולשת ראותנו כקטן, הוא השכל הנכון, על-פי התורה הנאמנה, נמצא אותם חמורות הרבה באיכותם ביתר שאת ויתר עז. – הכתוב "רק אם נסתכל דרך זכוכית מגדלת שמגדילה דבר גדול לדבר גדול מאד (דבר עוד יותר גדול), דבר שאפילו שהוא גדול נראה לנו כקטן בגלל חולשת ראותנו,   (הכלי לראות אלה) הוא השכל הנכון (המושכל), על פי התורה הנאמנה.   נמצא אותם (את העבירות, את מעשי היצר הרע) חמורות מאד באיכותם (במשמעותם), (נמצא אותם, את העבירות) ביתר שאת ויתר עוז."

רבי ישראל מסלנט מדגיש שהכלי שדרכו 'לראות', להרגיש, להיות מודע, לעבירות "הוא השכל הנכון (המושכל), על פי התורה הנאמנה!".

דרך אגב, דוגמה לביטוי יצר הרע, רצון הלב, בסתירה לשכל הנכון: "בא לי! אני עושה זה כי בא לי!".

חודש טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!