שיעורי "מוסר" 24
-
אגרת המוסר
לרבי ישראל מסלנט
אכן, רבה רעת האדם בארץ, אין דורש בצדק ואין
משכיל ביראת-ה', לקבע עיתים סדורות בעמל היראה, לדלות מי תבונה מהאמונה הנחבאה
ומסותרת במחבואי הלב, להרחיבה ולסעדה, לתת לה תקף ועז, לשים המשרה על שכמה, למשול
על האיברים לבל יפרצו גדרה וכתורה יעשו. זהו הסוג השני.
דיברנו על שיעורי "מוסר" עם הנכד שלי. הרגשתי
קושי להסביר לו "מה זה מוסר?" כהרגלי, הלכתי לוויקיפדיה he.wikipedia.org/wiki/מוסר:
"מוסר הוא יכולת ההבחנה הברורה בין התנהגויות שנחשבות "טובות" לבין אלה שנחשבות "רעות"
". ביהדות, יש להוסיף כהתנהגות, גם התנהגות כלפי המקום, בנוסף להתנהגות כלפי
הזולת, ביהדות אי אפשר להפריד בין זה לבין זה!
אספר על מה שלמדתי בדף יומי, מסכת בבא קמא: מדברים
על גנב, שגנב שור. אם יש עדים שהוא גנב, או מוצאים את השור אצל הגנב, הוא משלם כפל
לבעלי השור, ז"א, הקרן, הערך של השור הגנוב, ועוד פעם הערך שלו כקנס. אם הגנב
בא לבעלים, או לבית דין ומודה בגניבה, הוא פטור מכנס, ומשלם רק את הקרן, ז"א,
רק את הערך של השור שגנב. אבל, אם הגנב מודה בגלל העדים שבאים להעיד נגדו על
הגניבה, הגנב כבר לא פטור ומשלם את הכפל, גם את הקרן וגם את הקנס. ז"א,
הגמרא, החכמים שבגמרא, מבחינים בין "יראת שמיים" לבין "פחד
העדים"!
לעניות דעתי, לטעמי, המוסר הוא לבחור בהתנהגות
"טובה", מצוות עשה, בגלל "אהבת שמיים", ולדחות התנהגות
"רעה", מצוות לא תעשה, בגלל "יראת שמיים"! סור מרע ועשה טוב!
-
אכן, רבה רעת האדם בארץ - זה ביטוי שמופיע בפרשת בראשית, כאשר ה' מתכוון
להביא את המבול לעולם:
[בראשית ו ה] וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה
רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם.
לעניות דעתי, זה ביטוי קשה ביותר! האם עולה על
הדעת שהמצב המוסרי בקהילות ישראל בתקופת רבי ישראל מסלנט ע"ה היה כול כך ירוד
כדי להצדיק ביטוי כזה? לכן, יכול להיות
שיש מקום לשאול גם את עצמינו, כול הזמן, מה מצבינו היום, בימינו אלה!
-
אין דורש בצדק ואין משכיל ביראת-ה' - לעניות דעתי, הייתי שם לב על הקשר בין המידה
החומרית "אין דורש
בצדק" לבין המידה
הרוחנית "ואין
משכיל ביראת-ה' ".
-
לקבע עיתים סדורות בעמל היראה - לעניות דעתי, עמל היראה הוא הלימוד בספרות הקודש,
אם בתורה, אם בתנ"ך, אם בגמרא, אם בשאר ספרי הקודש.
-
לדלות מי תבונה מהאמונה הנחבאה ומסותרת במחבואי
הלב - כתוב
"לשאוב, להוציא, מים של תבונה, תבונה, מהאמונה שנחבאת ומסתתרת במחבואי
הלב".
מצאתי ביטוי דומה באתר אינטרנט
www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS &docId=PNX_MANUSCRIPTS990001279520205171
"נפש חכמה מי תבונה שאבי". הביטוי כאן דומה במידה מסוימת לביטוי שבאגרת
המוסר "לדלות מי תבונה מהאמונה"! למה "מי תבונה", למה מים? יכול
להיות מפני שמים שואבים, דולים.
הביטוי "לדלות מי תבונה מהאמונה" דומה אולי בכוונתו לביטוי מפורסם אחר "צדיק
באמונתו יחיה". ז"א, להוציא, לקבל, לשאוב, תבונה, או חיות, חיים, מתוך
האמונה בהקב"ה!
אבל, "האמונה הנחבאה ומסותרת במחבואי הלב"! על היהודי לגלות את אמונתו בהקב"ה על ידי "לקבע עיתים סדורות בעמל היראה", על ידי הלימוד של ספרי קודש, להוציא את
האמונה שלו בה' המבורך החוצה, לאור היום, אור זה תורה, מים זה גם תורה.
-
להרחיבה ולסעדה, לתת לה תקף ועז - לעניות דעתי, כאן מדובר על האמונה, לטפח אותה, לדאוג
לה, לעזור לה. לעניות דעתי, המסר הוא שהאמונה לא קיימת, לא באה מעצמה, אלא יש לפתח
אותה, לגדל אותה, הכול על ידי "לקבע עיתים סדורות בעמל היראה".
חג ט"ו בשבט שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה