וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת ויגש:

[בראשית מה כז] וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.

[תרגום אונקלוס] ומלילו עימיה, ית כל פתגמי יוסף דמליל עימהון, וחזא ית עגלתא, דשלח יוסף למיטל יתיה; ושרת, רוח קודשא על יעקוב אבוהון.

[תרגום יונתן] וּמַלִילוּ עִמֵיהּ יַת כָּל פִּתְגָמֵי יוֹסֵף דְמַלֵיל עִמְהוֹן וַחֲמָא יַת סְדָנַיָיא דְשָׁדַר יוֹסֵף לְמִיטוּל יָתֵיהּ וּשְׁרַת רוּחַ נְבוּאָה דְאִיסְתַּלְקַת מִנֵיהּ בְּעִידַן דְזַבִּינוּ יַת יוֹסֵף וְתָבַת עֲלוֹי יַעֲקב אֲבוּהוֹן:

[רש"י] ותחי רוח יעקב - שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו:

א' השכינה פרשה מיעקב אבינו בגלל הצער שלו על יוסף. וחזרה עליו כאשר היה שמח בלשמוע שיוסף חי.

ב' רמז לדרך ארץ, להיות תמיד שמח, או להצטער במידה סבירה, כפי שדוד המלך עשה כאשר בנו הראשון מבת-שבע חלה ומת:

טו וַיֵּלֶךְ נָתָן, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת-אוּרִיָּה לְדָוִד--וַיֵּאָנַשׁ.  טז וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת-הָאֱלֹהִים, בְּעַד הַנָּעַר; וַיָּצָם דָּוִד צוֹם, וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה.  יז וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ, עָלָיו, לַהֲקִימוֹ, מִן-הָאָרֶץ; וְלֹא אָבָה, וְלֹא-בָרָא אִתָּם לָחֶם.  יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיָּמָת הַיָּלֶד; וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי-מֵת הַיֶּלֶד, כִּי אָמְרוּ הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא-שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ, וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד, וְעָשָׂה רָעָה.  יט וַיַּרְא דָּוִד, כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים, וַיָּבֶן דָּוִד, כִּי מֵת הַיָּלֶד; וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד, וַיֹּאמְרוּ מֵת.  כ וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ, וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָו, וַיָּבֹא בֵית-יְהוָה, וַיִּשְׁתָּחוּ; וַיָּבֹא, אֶל-בֵּיתוֹ, וַיִּשְׁאַל, וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל.  כא וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה; בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי, צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ, וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד, קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם.  כב וַיֹּאמֶר--בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי, צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה:  כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ, יחנני (וְחַנַּנִי) יְהוָה וְחַי הַיָּלֶד.  כג וְעַתָּה מֵת, לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם--הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ, עוֹד:  אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו, וְהוּא לֹא-יָשׁוּב אֵלָי. 

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת ויגש:

[בראשית מה כד] וַיְשַׁלַּח אֶת-אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ. 

[תרגום אונקלוס] ושלח ית אחוהי, ואזלו; ואמר להון, לא תתנצון באורחא.

[תרגום יונתן] וְשָׁדַר יַת אָחוֹי וְעַיְילוּ וַאֲמַר לְהוֹם לָא תִתְנְצוּן עַל עֵיסַק זַבִּנְתִּי דִלְמָא יִרְגְזוּן בְּכוֹן עָבְרֵי אוֹרְחָא:

[רש"י] אל תרגזו בדרך - אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך.
דבר אחר: אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר.
ולפי פשוטו של מקרא יש לומר לפי שהיו נכלמים היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר על ידך נמכר, אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו:

א' יכול להיות שיש רמז לדרך ארץ לא לבכות על החלב שנשפך.

ב' יכול להיות שיש רמז לדרך ארץ סוף טוב הכול טוב.

ג' יכול להיות שיש רמז לדרך ארץ עם ישראל ערבים זה לזה.

ד' יכול להיות שיש רמז לדרך ארץ דם לא הופך למים.

וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בפר בראשית פרשת ויגש:

[בראשית מה יח] וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ. 

[תרגום אונקלוס] ודברו ית אבוכון וית אנש בתיכון, ואיתו לוותי; ואתין לכון, ית טוב ארעא דמצריים, ותיכלון, ית טובא דארעא.

[תרגום יונתן] וּדְבָרוּ יַת אֲבוּכוֹן וְיַת אֵינַשׁ בָּתֵּיכוֹן וְאַיְיתוּ לְוָתִי וְאֵיתַּן לְכוֹן יַת שְׁפַר אֲרַג אַרְעָא דְמִצְרַיִם וְתֵיכְלוּן יַת שַׁמְנוּנִיתָא דְאַרְעָא:

[רש"י] את טוב ארץ מצרים - ארץ גושן. ניבא ואינו יודע מה ניבא, סופם לעשותה כמצולה שאין בה דגים:
חלב הארץ - כל חלב לשון מיטב הוא:
א' כתוב במקרא אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ , אונקלוס ורש"י מפרשים בתורה דומה ית טובא דארעא (אונקלוס) או כל חלב לשון מיטב הוא (רש"י), אבל יונתן מתרגם בצורה שונה יַת שַׁמְנוּנִיתָא דְאַרְעָא:

ב' מעניין שאף תרגום הוא לא חלב של פרה, כפי שאנו רגילים היום, בעברית עכשווית. 

גְּשׁוּ-נָא אֵלַי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת ויגש:

[בראשית מה ד, יב] ד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. יב וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין:  כִּי-פִי, הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם. 

[תרגום אונקלוס] ד ואמר יוסף לאחוהי קרובו כען לוותי, וקריבו; ואמר, אנא יוסף אחוכון, דזבינתון יתי, למצריים. יב והא עיניכון חזיין, ועיני אחי בנימין:  ארי כלישנכון, אנא ממליל עימכון. 

[תרגום יונתן] ד וַאֲמַר יוֹסֵף לְאָחוֹי קְרִיבוּ בְּבָעוּ לְוָתִי וְחָמוּן גְזֵירַת מְהוּלְתִּי וּקְרִיבוּ וַאֲמַר אֲנָא יוֹסֵף אֲחוּכוֹן דִי זַבִּינְתּוּן יָתִי לְמִצְרָיִם:  יב וְהָא עֵינֵיכוֹן חַמְיָין וְעֵינֵי אָחִי בִּנְיָמִין אֲרוּם פּוּמִי בְּלִישַׁן בֵּית קוּדְשָׁא מְמַלֵל עִמְכוֹן:

א' רש"י מפרש:

-          (ד) גשו נא אלי - ראה אותם נסוגים לאחוריהם, אמר עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים, והראה להם שהוא מהול:

-          (יב) והנה עיניכם רואות - בכבודי, ושאני אחיכם, שהרי אני מהול ככם.
ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש:

ב' הפירושים של רש"י לפסוק יב דומים לתרגומו של יונתן לפסוק ד, ולפסוק יב.

ג' כנראה שכול אלה על בסיס האגדות שבעל פה על התורה.

ד' עוד דוגמה על הקרבה בין תרגום יונתן לפירוש רש"י:

[בראשית מה יד] וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו.

[תרגום אונקלוס] ונפל על צוורא דבנימין אחוהי, ובכא; ובנימין--בכא, על צווריה.

[תרגום יונתן]  וְאִתְרְכִין עַל פְּרִיקַת צַוְורוֹי דְבִנְיָמִין אָחוֹי וּבְכָא דְעָתִיד בֵּית מוּקְדְשָׁא לְמֶהֱוֵי מִתְבְּנֵי בְּחוּלְקֵיהּ דְבִנְיָמִין וְעָתִיד לְמֶחְרוֹב תַּרְתֵּין זִמְנִין וּבִנְיָמִין בָּכָא עַל פְּרִיקַת צַוְורֵיהּ דְיוֹסֵף דְחָמָא מַשְׁכְּנָא דְשִׁילֹה דְעָתִיד לְמֶהֱוֵי בְּחוּלְקֵיהּ דְיוֹסֵף וְעָתִיד לְמֶחֱרָב: 

[פירוש רש"י] ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך - על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב:
ובנימין בכה על צואריו - על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב:

ואין כל-חדש, תחת השמש

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר קהלת:

[קהלת א ט] מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. 

א' רש"י מפרש:

"מה שהיה הוא שיהיה וגו'" - בכל מה שהוא למד בדבר שהוא חליפי השמש אין בו חידוש לא יראה אלא מה שהיה כבר שנברא בששת ימי בראשית אבל ההוגה בתורה מוצא בה תמיד חדושי טעמים כענין שנאמר (משלי ה) דדיה ירווך בכל עת מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם וכן מצינו במסכת חגייגה שאמר רבי אליעזר בן הורקנוס דברים שלא שמעתן אזן במעשה מרכבה.

ב' לעניות דעתי, הייתי מבין את הפירוש של רש"י, שכול מה שקיים נברא בששת ימי הבריאה. אלא רק אנו, האנושות, האנשים, מגלים עוד ועוד דבר שלא ידעו עליו, אבל על דברים  שקיימים מבריאת העולם. לכן, באמת אין כול חדש תחת השמש! 

כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת ויגש:

[בראשית מה ד, ה] ד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.  ה וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.

[תרגום אונקלוס] ד ואמר יוסף לאחוהי קרובו כען לוותי, וקריבו; ואמר, אנא יוסף אחוכון, דזבינתון יתי, למצריים.  ה וכען לא תתנססון, ולא יתקף בעיניכון, ארי זבינתון יתי, הלכא:  ארי לקיימא, שלחני ה' קודמיכון.

[תרגום יונתן] ד וַאֲמַר יוֹסֵף לְאָחוֹי קְרִיבוּ בְּבָעוּ לְוָתִי וְחָמוּן גְזֵירַת מְהוּלְתִּי וּקְרִיבוּ וַאֲמַר אֲנָא יוֹסֵף אֲחוּכוֹן דִי זַבִּינְתּוּן יָתִי לְמִצְרָיִם: ה וּכְדוּן לָא תִתְנַסְסוּן וְלָא יִתְקוֹף בְּעֵינֵיכוֹן אֲרוּם זַבִּינְתּוּן יָתִי הַלְכָא אֲרוּם לְקַיְימָא יַתְכוֹן שַׁדְרַנִי יְיָ קֳדָמֵיכוֹן:

א' כתוב במקרא כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם , כתוב בתרגום אונקלוס ארי זבינתון יתי, הלכא:  ארי לקיימא, שלחני ה' קודמיכון , כתוב בתרגום יונתן אֲרוּם זַבִּינְתּוּן יָתִי הַלְכָא אֲרוּם לְקַיְימָא יַתְכוֹן שַׁדְרַנִי יְיָ קֳדָמֵיכוֹן , שבתרגום חופשי לעברית אשר מכרתם אותי, היה מעשה מתבקש, ארי כדי להבטיח את הקיום שלכם שלח אותי הקב"ה לכאן לפניכם .

ב' הפסוק הזה משבח ומסכם את ההשגחה הפרטית של הקב"ה על עם ישראל.

ג' יכול להיות שהסיבה שמסופר בתורה סיפור מכירת יוסף היא כדי להגיע ולכתוב את הפסוק הזה כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם ! זה פסוק מדהים של הודיה, הכרה, על ההשגחה הפרטית של הקב"ה, שהכול שהקב"ה עושה הוא טוב!

אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת מקץ:

[בראשית מא לט] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. 

א' פרעה מודה ומאשר על הקשר שבין השגחת הקב"ה על יוסף, לבין יוסף, איש נבון וחכם.

ב' דבר זה מחזק את אמירת חז"ל, רוח ה' בו, חוכמה שבתלמידי כחמים.

אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת מקץ:

[בראשית מא לח] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. 

[תרגום אונקלוס] ואמר פרעה, לעבדוהי:  הנשכח כדין--גבר, דרוח נבואה מן קודם ה' ביה. 

[תרגום יונתן] וַאֲמַר פַּרְעה לְעַבְדוֹי הַנִשְׁכַּח כְּדֵין גְבַר דִי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ בֵּיהּ: 

א' כתוב במקרא רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ , כתוב בתרגום אונקלוס דרוח נבואה מן קודם ה' ביה , ודבר דומה כתוב בתרגום יונתן דִי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ בֵּיהּ , שתרגום חופשי לעברית רוח נבואה בו, רוח נבואה שבאה מהקב"ה .

ב' לכן, אפשר אולי להגיד שהביטוי רוח ה' בו , המובן שלו הוא רוח הנבואה מהקב"ה בו .

ג' ידוע, שלפי חז"ל, הנבואה פסקה עם חורבן בית המקדש הראשון. הנביא האחרון היה מלאכי, שלקח חלק בבנייה מחדש של בית המקדש השני, ביחד עם חוזרי גלות בבל.

גם לפי חז"ל, בימינו, רוח הנבואה הפכה לרוח חוכמה שבתלמידי חכמים, שלעניות דעתי, גם היא מהקב"ה.

וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת מקץ:

[בראשית מא לה]  וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ.  [תרגום אונקלוס] ויכנשון, ית כל עבור שניא טבתא, דאתיין, אילין; וייצרון עבורא תחות יד מהימני פרעה, עבורא בקרוויא--וייטרון. 

[תרגום יונתן] וְיִכְנְשׁוּן יַת כָּל עִיבּוּר שְׁנַיָא טַבְתָא דְאַתְיַין אִלֵין וְיִצְבְּרוּן עִיבּוּרָא תְּחוֹת אַפִּיטְרוֹפִּין דְפַּרְעה וִישַׁווּן עִבּוּרָא בְּקִרְוַיָיא וְיִנְטְרוּן: 

א' כתוב במקרא תַּחַת יַד-פַּרְעֹה , כתוב בתרגום אונקלוס תחות יד מהימני פרעה , כתוב בתרגום יונתן תְּחוֹת אַפִּיטְרוֹפִּין דְפַּרְעה .

ב' יכול להיות שמקור הביטוי מהימני פרעה הוא איש ימינו או איש ימין של פרעה.

ג' יכול להיות שפרוש המילה אַפִּיטְרוֹפִּין , לפי תרגום אונקלוס, הוא איש אמונים, איש ימינו . 

וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת מקץ:

[בראשית מא לד] יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע.

[תרגום אונקלוס] יעביד פרעה, וימני מהימנין על ארעא; ויזרזון ית ארעא דמצריים, בשבע שני סבעא.

[תרגום יונתן] יַעֲבֵיד פַּרְעה וְיִמַנֵי אַפּוֹטְרוֹפִּין עַל אַרְעָא וְיִפְקוּן חַד מִן חַמְשָׁא מִן כָּל עִיבּוּרָא דְאַרְעָא דְמִצְרַיִם בִּשְׁבַע שְׁנֵי שׁוֹבְעָא:

א' כתוב במקרא וְחִמֵּשׁ , כתוב בתרגום אונקלוס ויזרזון , כתוב בתרגום יונתן וְיִפְקוּן חַד מִן חַמְשָׁא , שבתרגום חופשי לעברית ויוציא חלק אחד מן חמישה (מדובר על תבואה).

ב' כתוב במקרא, ספר שמות, פרשת בא, ואחר כך מפרש רש"י :

[שמות י גיח] וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

"וַחֲמֻשִׁים" - אין חמושים אלא מזויינים (לפי שהסיבתן במדבר גרם להם שעלו חמושים שאלו היה דרך יישוב לא היו מחומשים להם כל מה שצריכין אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך אבל כשהוא פורש למדבר צריך לזמן כל הצורך וכתוב זה לא נכתב כי אם לשבר את האוזן שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמות סיחון ועוג ומדין מהיכן היו להם כלי זיין שהכו ישראל בחרב, ברש"י ישן) וכה"א  (יהושע א, יד) ואתם תעברו חמושים וכן תרגם אונקלוס מזרזין כמו (בראשית יד, יד) וירק את חניכיו וזריז ד"א חמושים מחומשים אחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה:

רואים שגם בפסוק זה, שהוא במידה מסוימת מקביל לפסוק שבספר בראשית, יש תרגום שונה בין אונקלוס לבין יונתן.

ג' אפשר אולי לשאול שאלה נוספת, על בסיס תרגום יונתן:

אם בשנים של שבע, שמו בצד חלק אחד מתוך חמישה חלקים, שהם נשלם, של תבואה, בשביל השנים של רעב, ז"א, שבשנה של רעב יוכלו רק רבע ממה שאכלו בשנה של שבע. איך יכול להיות דבר כזה?

ד' אמרו חז"ל על כמה לתת צדקה:

-          בבבלי (כתובות נ.) מובא:
"באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות...מאי קרא וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך..."

-          הרמב"ם (הלכות מתנות עניים ז,א) כותב:

"מצוות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני אם הייתה יד הנותן משגת..."

ממשיך הרמב"ם וכותב (בהלכה ה'):
"בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו. וכמה ? עד חמישית מצווה מן המובחר ואחד מעשרה בנכסיו בינוני פחות מכאן עין רעה."

ובהלכות ערכין (ח,יג) כותב הרמב"ם:
"...אלא כל המפזר ממונו במצוות אל יפזר יותר מחומש."

ה' יכול להיות שיונתן מושפע מן החז"ל (תלמוד) וחושב שגם החיסכון הוא כמו צדקה ואין להפריש לחיסכון יותר מ20% או חמישית של ההכנסה, אפילו בשנים של שפע ושבע.

עוד יותר, יכול להיות דבר שזה, חלק אחד מתוך חמישה, הוא רמז לדרך ארץ: קשה לחסוך או לשים בצד יותר מחמישית ההכנסה, בגלל הלחץ החברתי. אנשים רואים שיש מאיפה להוציא, ורוצים להוציא. לעומת זאת, בזמנים של עוני או רעב, קל להצדיק ולבקש "להדק את החגורה", החברה מסכימה ומקבלת את זה.

בַּחֲלֹמִי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת מקץ:

[בראשית מאי ז] וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  בַּחֲלֹמִי, הִנְנִי עֹמֵד עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. 

[תרגום אונקלוס] ומליל פרעה, עם יוסף:  בחלמי, האנא קאים על כיף נהרא.

[תרגום יונתן] וּמַלֵיל פַּרְעה עִם יוֹסֵף לְמֵימָר חָמֵי הֲוֵית בְּחֶלְמִי הָא אֲנָא קָאִי עַל כֵּיף נַהֲרָא:

א' כתוב במקרא בַּחֲלֹמִי , כתוב בתרגום אונקלוס בחלמי , כתוב בתרגום יונתן חָמֵי הֲוֵית בְּחֶלְמִי , שבתרגום חופשי לעברית ראיתי מה שהיה בחלומי .

ב' לעניות דעתי, יונתן כותב ביותר הרחבה, בצורה עממית יותר, מאשר תרגום אונקלוס, שברובו הוא תרגום מילה במילה מן המקרא לארמית. יונתן כותב כך שגם היהודי הפשוט יבין את התורה, לפחות לפי הפשט.

ג' יכול להיות שיש להיעזר בתרגומים של אונקלוס ויונתן, כאשר אלה תרגומים מוסכמים על ידי החז"ל, בתרגום התורה לעברית עכשווית.