כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת כי תשא:

[שמות לא טז, יז] טז וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם.  יז בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם:  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. 

א' יכול להיות שהקב"ה נותן סיבה משמעותית ומידית, בעולם הזה, לעם ישראל, למה לשמור על השבת כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ , זאת בריאת העולם.

ב' לפי רש"י, בריאת העולם מובאת בתורה כדי לתרץ את שייכות ארץ ישראל לעם ישראל. הקב"ה שברא את העולם והעולם שלו, נותן את ארץ ישראל לעמו, עם ישראל.

ג' לכן, אם מחברים את שני הדברים האלה, א' ו-ב', יכול להיות ששמירת השבת על ידי עם ישראל היא סימן והוכחה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

ד' לכן, על היהודים, ובמיוחד על היהודים שבארץ ישראל, לשמור ולכבד את יום השבת, כי יום השבת הוא הסימן, הסמל, ההוכחה, והתזכורת שאץ ישראל שייכת, היא הנחלה והירושה של עם ישראל.

תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ וְרוּחַ אַרְבַּע יְסוֹדֵי עָלְמָא דְּאִשְׁתַּכְלְלוּ בָּהּ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר הקדוש, ספר בראשית, פרשת בראשית http://www.ateret4u.com/online/f_01775.html

דף לט (בסוף שלו):

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ כִּדְקָאֲמָרָן. וְהָאָרֶץ דָּא אֶרֶץ עִלָּאָה דְּלֵית לָהּ נְהוֹרָא מִגַּרְמָהּ. הָיְתָה. בְּקַדְמִיתָא כְּבָר הֲוַת כְּדְקָא יְאוּת. וְהַשְׁתָּא תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ. הָיְתָה דַּיְיקָא. לְבָתַר אַזְעִירַת גַּרְמָהּ וְאַזְעִירַת נְהוֹרָא. תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ וְרוּחַ אַרְבַּע יְסוֹדֵי עָלְמָא דְּאִשְׁתַּכְלְלוּ בָּהּ.

תרגום לעברית: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבהוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְהָאָרֶץ - זוֹ אֶרֶץ הָעֶלְיוֹנָה שֶׁאֵין לָהּ אוֹר מִשֶּׁל עַצְמָהּ. הָיְתָה - בַּהַתְחָלָה כְּבָר הָיְתָה כָּרָאוּי, וְעַכְשָׁו תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ. הָיְתָה דַּוְקָא. אַחַר כָּךְ הִקְטִינָה אֶת עַצְמָהּ וְהִקְטִינָה אֶת אוֹרָהּ. תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וְרוּחַ - אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הָעוֹלָם שֶׁנִּתְקְנוּ בָהּ.

א' כתוב בזהר הקדוש תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ וְרוּחַ אַרְבַּע יְסוֹדֵי עָלְמָא דְּאִשְׁתַּכְלְלוּ בָּהּ.  שבתרגום לעברית תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וְרוּחַ - אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הָעוֹלָם שֶׁנִּתְקְנוּ בָהּ.

ב' לפי חז"ל, יש גם ארבע יסודות של העולם הגשמי, אש, רוח, מים, וארץ או אדמה. לפי הרמב"מ, הלכות יסודי התורה פרק ג':

יב [י]ברא האל למטה מגלגל הירח, גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים; וברא ארבע צורות לגולם זה, ואינם כצורת הגלגלים.  ונקבעה כל צורה וצורה במקצת גולם זה.

יג  צורה ראשונה, צורת האש נתחברה במקצת גולם זה ונהיה משניהם גוף האש; וצורה שנייה, צורת הרוח נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף הרוח; וצורה שלישית, צורת המים נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף המים; וצורה רביעית, צורת הארץ נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף הארץ.

יד  נמצא למטה מן הרקיע, ארבעה גופין מוחלקין זה למעלה מזה, וכל אחד ואחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל.  הגוף הראשון הסמוך לגלגל הירח, הוא גוף האש; למטה ממנו, גוף הרוח; למטה ממנו, גוף המים; למטה ממנו, גוף הארץ.  ואין ביניהם מקום פנוי בלא גוף, כלל.

ג' כתוב בזהר הקדוש בהמשך, ספר בראשית, פרשת בראשית http://www.ateret4u.com/online/f_01775.html

דף מ עמוד א (במעט בהתחלה של הדף):

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מָאן הוּא צִיָּה. אָמַר לֵיהּ דָּא הוּא אֲתַר דְּגֵיהִנֹּם כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר צִיָּה וְצַלְמָוֶת. וְרָזָא דָא כְּתִיב, (ד''א דכתיב) (במלת) וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם. דָּא רָזָא אֲתַר דְּגֵיהִנֹּם. דָּא הוּא צִיָּה אֲתַר דְּמַלְאַךְ הַמָּוֶת כִּדְקָאֲמָרָן דְּאִיהוּ מַחְשִׁיךְ אַנְפַּיְיהוּ דִּבְרִיָּיתָא. וְדָא הוּא אֲתַר דְּחשֶׁךְ עִלָּאָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַהִי צִיָּה? אָמַר לוֹ, זֶהוּ מְקוֹם הַגֵּיהִנֹּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר צִיָּה וְצַלְמָוֶת. וְסוֹד זֶה כָּתוּב [שכתוב](במלת) וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם. זֶה סוֹד מְקוֹם הַגֵּיהִנֹּם. זֶהוּ צִיָּה, הַמָּקוֹם שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהוּא מַחְשִׁיךְ אֶת פְּנֵי הַבְּרִיּוֹת. וְזֶהוּ מָקוֹם שֶׁל חֹשֶׁךְ עֶלְיוֹן.

ד' יכול להיות שהזהר הקדוש מרמז על כמה דברים למחשבה:

-          יכול להיות שכפי העולם הגשמי מורכב מארבעה יסודות ,אש, רוח (אוויר – ההוספה שלי), מים, וארץ (אדמה), אולי גם העולם הרוחני מורכב מארבעה יסודות, תהו, ובוהו, וחושך, ורוח.

-          אפשר אולי לתרץ את ארבעת היסודות שכתוב עליהם בזהר הקדוש. החושך הוא רמז לעולם המתים. הרוח, היא הרוח שבאדם, מקום ומקור הרגשות, והמחשבות, אולי גם הדיבור שמאפיין את באדם. ז"א, החושך והרוח הם שני היסודות המנוגדים שקשורים בחיים ובמוות שבאדם, הרוח החייה, וחושך המוות.

-          שני היסודות האחרים, תהו ובהו, הם מרמזים את האי-סדר המוחלט, שהוא אולי הבסיס וההתחלה לכושר ההמצאה האין-סופי, ז"א, להמציא את הכול מכול.

לפי זה, אולי אפשר להשיג דבר חשוב ביותר על העולם הרוחני: העולם הרוחני קיים הודות לאפשרויות האין-סופיות הנובעות מאי-סדר מוחלט. העולם הרוחני לא יכול להתקיים במצב של סדר, של דוגמה (DOGMA ) שח חשיבה חד-כיוונית.

-          יכול להיות שהדוגמה הטובה ביותר היא התלמוד, הבבלי והירושלמי. שמה, על ידי האין-ספור קושיות, דעות שונות, לכול הכיוונים, דיונים מעמקים על כול פרט, משיגים עולם רוחני כמעט מושלם. אני כותב 'כמעט מושלם', מפני שאין מצב מושלם, אידיאלי, בעולמינו הזה, על פני הארץ, בכלל. 

וּבֵיהּ פְּתִיחִין מַפְתְּחָן דְּרַחֲמֵי לְאִנּוּן דְּתָיְיבִין לְגַבֵּיהּ דְּמָארֵיהוֹן

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר הקדוש, ספר בראשית, פרשת בראשית http://www.ateret4u.com/online/f_01775.html

דף מ ע''ב

וְעֲלַיְיהוּ כְּתִיב, (תהלים קד) עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת וְגו' וְאִלֵּין עָבְדִין שְׁלִיחוּתַיְיהוּ בְּעָלְמָא וְלָא אִתְחַזּוּן לִבְנֵי נָשָׁא בַּר בְּחֶזְוָוא אוֹ בְּסִטְרָא אָחֳרָא (ל''ד א) בְּסֻכְלְתָנוּ סַגֵּי. וְחַד מַלְאֲכָא מְמַנָּא עֲלַיְיהוּ פדאל שְׁמֵיהּ. וּבֵיהּ פְּתִיחִין מַפְתְּחָן דְּרַחֲמֵי לְאִנּוּן דְּתָיְיבִין לְגַבֵּיהּ דְּמָארֵיהוֹן. וּפָתְחִין תַּרְעִין לְאַעֲבָרָא צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן:

תרגום לעברית: וַעָֹלֵיהֶם כָּתוּב (תהלים קד) עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת וְגוֹ'. וְאֵלֶּה עוֹשִׂים שְׁלִיחוּתָם בָּעוֹלָם וְלֹא נִרְאִים לִבְנֵי אָדָם, פְּרָט לְמַרְאֶה אוֹ בְּצַד אַחֵר בְּשֵׂכֶל רַב. וּמַלְאָךְ אֶחָד מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם, שֶׁשְּׁמוֹ פדא''ל. וּבוֹ פּוֹתְחִים מַפְתְּחוֹת הָרַחֲמִים לְאוֹתָם שֶׁשָּׁבִים לְרִבּוֹנָם, וּפוֹתְחִים שְׁעָרִים לְהַעֲבִיר תְּפִלּוֹתֵיהֶם וּבַקָּשׁוֹתֵיהֶ .

א' כתוב בזהר הקדוש וּבֵיהּ פְּתִיחִין מַפְתְּחָן דְּרַחֲמֵי לְאִנּוּן דְּתָיְיבִין לְגַבֵּיהּ דְּמָארֵיהוֹן. וּפָתְחִין תַּרְעִין לְאַעֲבָרָא צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן:
שבתרגום לעברית עכשווית וּבוֹ פּוֹתְחִים מַפְתְּחוֹת הָרַחֲמִים לְאוֹתָם שֶׁשָּׁבִים לְרִבּוֹנָם (ז"א, הקב"ה, התוספת שלי), וּפוֹתְחִים שְׁעָרִים לְהַעֲבִיר תְּפִלּוֹתֵיהֶם וּבַקָּשׁוֹתֵיהֶ .

ב' לכן, השיבה לריבונם, הקב"ה, או כפי שיותר מוכר החזרה בתשובה, היא אמורה להיות אצל כול יהודי, כול יום, כול רגע, אפילו בדברים שנראים קלים ופעוטים. 

וירא אלהים את האור כי טוב לגנוז אותו

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר הקדוש, ספר בראשית, פרשת בראשית http://www.ateret4u.com/online/f_01775.html

דף מו ע''א

(נדפס בריש זהר חדש) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וְגו'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִכָּאן דְּעֲקָרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהָנִי נְטִיעָן (ד''א ושתיל לון משמע דכתיב יהי. רבי יהודה אומר אור שכבר היה תנן, משמע דכתיב ויהי אור, והיה לא כתיב אלא ויהי. וכד אסתכל קודשא בריך הוא באנון דרין דרשיעייא. גניז ליה לצדיקייא הדא הוא דכתיב, (תהלים צו) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה והא אתמר, ויאמר אלהים יהי אור, הדא הוא דכתיב, (ישעיה מא) מי העיר ממזרח וגו'. וירא אלהים את האור כי טוב. מאי ראה, אמר רבי חייא כדקאמרן חמא בעובדייהו דרשיעייא וגניז ליה. רבי אבא אמר וירא אלהים את האור כי טוב לגנוז אותו. וירא אלהים את האור), (נ''א ושתיל לון דכתיב ויהי אור מאי משמע אור שכבר היה אור. רבי יהודה אומר אור לא נאמר אלא ויהי לומר שכבר היה וכתיב אור זרוע לצדיק וגו' והאי הוא דכתיב מי העיר ממזרח וגו'. וירא אלהים את האור ויבדל אמר רבי יצחק כדאמרן דחמא בעובדייהון דרשיעייא וגניז ליה. רבי אבא אמר חמא) דְּסָלִיק נְהוֹרֵיהּ מִסְיָיפֵי עָלְמָא עַד סְיָיפֵי עָלְמָא, וְכִי טוֹב הוּא (דף מו ע''א) לְאַגְנָזָא לֵיהּ דְּלָא יֶהֱנוּן מִנֵּיהּ חַיָּיבֵי עָלְמָא.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִכָּאן שֶׁעָקַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַנְּטִיעוֹת הַלָּלוּ [ושתל אותם, ממשמע שכתוב יהי, רבי יהודה אומר, אור שכבר היה שנינו, ממשמע שכתוב ויהי אור, לא כתוב והיה אלא ויהי, וכשהסתכל הקדוש ברוך הוא באותם דורות של רשעים, גנזו לצדיקים, זהו שכתוב(תהלים צו) אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה, והרי נאמר ויאמר אלהים יהי אור, זהו שכתוב (ישעיה מא) מי העיר ממזרח וגו, [וירא אלהים את האור כי טוב, מה ראה? אמר רבי חייא כפי שאמרנו, ראה במעשי הרשעים וגנז אותו, רבי אבא אמר, וירא אלהים את האור כי טוב לגנז אותו, וירא אלהים את האור], [נ''א: ושתל אותם, שכתוב ויהי אור, מה משמיע אור? שכבר היה אור, רבי יהודה אומר, אור לא נאמר אלא ויהי, לומר שכבר היה, וכתוב אור זרע לצדיק וגו', וזהו שכתוב מי העיר ממזרח וגו', וירא אלהים את האור ויבדל, אמר רבי יצחק כמו שאמרנו, שראה במעשי הרשעים וגנז אותו, רבי אבא אמר ראה] שסלק אורו מסוף העולם ועד סוף העולם, וכי טוב הוא לגנזו כדי שלא יהנו ממנו רשעי העולם.]

א' הסולם מפרש וירא אלהים את האור כי טוב לגנז אותו : כי אם הרשעים יהנו מאור הגדול הזה לא יבואו עוד לתשובה.

ב' לכן, הכול שעושה הקב"ה הוא טוב, אפילו גניזת האור הגדול.

ג' לכן, יכול להיות שלא הכול טוב, אבל בטוח שהכול לטובה!

וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת כי תשא:

[שמות ל טז] וְלָקַחְתָּ אֶת-כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַתָּ אֹתוֹ, עַל-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם. 

[תרגום אונקלוס] וְתִסַּב יָת כְּסַף כִּפּוּרַיָּא, מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְתִתֵּין יָתֵיהּ, עַל פֻּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא; וִיהֵי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֻכְרָנָא קֳדָם יְיָ, לְכַפָּרָא עַל נַפְשָׁתְכוֹן.

[תרגום יונתן]  וְתִיסַב יַת כַּסְפָּא דְכִיפּוּרַיָא מִן בְּנֵי יִשְרָאֵל וְתִתֵּן יָתֵיהּ עַל עֲבִידַת מַשְׁכַּן זִימְנָא וִיהֵי לִבְנֵי יִשְרָאֵל לְדוּכְרַן טַב קֳדָם יְיָ לְכַפָּרָא עַל נַפְשָׁתֵיכוֹן:

א' כתוב במקרא לְזִכָּרוֹן, כתוב בתרגום יונתן לְדוּכְרַן טַב, שבעברית עכשווית לזיכרון טוב .

ב' לכן, לפי יונתן, לא מספיק להגיד לְזִכָּרוֹן , אלא יונתן מוסיף בצורה ברורה לְדוּכְרַן טַב .

ג' יכול להיות שזה המקור של המנהג שלא מספיק להגיד למזל , אלא אומרים במפורש למזל טוב!     

הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת כי תשא:

[שמות ל טו] הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם.

א' כתוב בתורה הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט .

ב' התורה מחזקת את עיקרון השוויון בין אנשים, הפעם בין עשיר לבין עני.

ג' אפשר אולי להגיד שהמניין דומה לתהליך של בחירות. ז"א, יכול להיות שכנראה בפעם הראשונה בהיסטוריה  האנושית, יש שוויון בקול, קול של עשיר שווה לקול של עני.

גם הגיל של המניין, מעל גיל עשרים, מתאים לגיל המקובל בבחירות, בדרך כלל.

וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת כי תשא:

[שמות ל יב] כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.

א' רש"י מפרש: וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף – שהמניין שולט בו עיו הרע.

ב' אפשר להמשיך ולתרץ:

-          אמרו חז"ל, מי שמאמין בהקב"ה, עין הרע לא שולט בו.

לכן, יכול להיות שכתוצאה של המניין, בני ישראל, עם ישראל, יגידו כמה רבים אנחנו, כמה חזקים אנחנו, אנחנו יכולים לעשות הכול,  אנחנו הכול!

זאת מידת הגאווה, שמנתקת את האדם מהקב"ה. לכן, עין הרע כן יכולה לשלוט בעם ישראל ולהביא רעות עליהם.

-          הקב"ה, התורה שמים תבלין של קצת צער בתוך המניין, תשלום מחצית השקל, כדי שעם ישראל לא יגיעו למידת הגאווה.

התבלין הוא מחצית השקל שהתורה מצווה לשלם ודרכו לבצע את המניין.

ג' יכול להיות שיש גם לקח: בכול שמחה להכניס גם קצת, אבל קצת, עצב או צער, כדי לא לאבד את הראש, כדי לשמור על פרופורציה.

דוגמה מצוינת היא החופה, כאשר בשמחה הגדולה של הנישואין מכניסים את הצער של זכר חורבן ירושלים. והחתן שובר את הכוס לזכרו.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת תצוה:

[שמות כז כ] וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:  לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד. 

[תרגום אונקלוס] וְאַתְּ תְּפַקֵּיד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִסְּבוּן לָךְ מְשַׁח זֵיתָא דָּכְיָא כָּתִישָׁא--לְאַנְהָרָא:  לְאַדְלָקָא בּוֹצִינַיָּא, תְּדִירָא.

[תרגום יונתן] ואתה וְאַנְתְּ תְּפַקֵיד יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל וְיִסְבוּן לָךְ מִישְׁחָא דְזֵיתָא דַכְיָא כְּתִישָׁא לְאַנְהוֹרֵי לְאַדְלָקָא בּוֹצִינַיָא תְּדִירָא: 

א' כתוב במקרא וְאַתָּה תְּצַוֶּה , כתוב בתרגום יונתן ואתה וְאַנְתְּ תְּפַקֵיד , שבעברית עכשווית אתה ואתה (אתה בעצמך) תצווה . 

ב' יכול להיות תירוץ לכפל שבתרגום יונתן אתה ואתה בפירוש של הרמב"ן:

רמב"ן כז, כ

אמר הכתוב בכאן ואתה תצוה בעבור שאמר במשכן תמיד ועשית, והוא בצווי, אמר בכאן ואתה בעצמך תצוה להם שיקחו אליך את שמן המאור, כי אין להם דרך לעשות אותו במדבר רק אם היה אצלם משמרת והנשיאים הביאוהו:

ג' לכן, יכול להיות שהכפל ואתה וְאַנְתְּ תְּפַקֵיד בא לחזק ואתה בעצמך תצווה .

וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן, אֶחָד

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת תרומה:

[שמות כו ו] וְעָשִׂיתָ, חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב; וְחִבַּרְתָּ אֶת-הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ, בַּקְּרָסִים, וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן, אֶחָד.

א' כתוב במקרא וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן, אֶחָד .

ב' לכן, ברור שיש לשמור על אחידות עם ישראל, בכול הזמנים, ובכול המצבים.

ג' כאשר מדברים על יחדות עם ישראל, חייבים להיזכר בכמה מקרים שקרו אסונות בגלל הפילוג בעם ישראל:

-          פילוג מלכות ישראל ממלכות יהודה, בניית מזבח לקורבנות במלכות ישראל. הפילוג נגמר בגלות עם ישראל, של שתי המלכויות, גם ישראל וגם יהודה.

-          פילוג היהודים בזמן בית המקדש השני, הפילוג בין צדוקים, בין פרושים, ובין הקנאים. פילוג זה נגמר בקורבן בית המקדש השני וגלות היהודים מארץ ישראל.

ד' ברור ביותר שגם בימינו, על היהודים ללמוד מלקחי העבר, ולשמור בכול הכוח על הברית ועל יחדות  העם היהודי סביב ארץ ישראל, תורת ישראל, הקב"ה, ומשה רבינו ע"ה, הנביא עבדו.

וּרְאֵה, וַעֲשֵׂה: בְּתַבְנִיתָם--אֲשֶׁר-אַתָּה מָרְאֶה, בָּהָר

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת תרומה:

[שמות כה מ] וּרְאֵה, וַעֲשֵׂה:  בְּתַבְנִיתָם--אֲשֶׁר-אַתָּה מָרְאֶה, בָּהָר.  

[תרגום אונקלוס] וַחְזִי, וַעֲבֵיד:  בִּדְמוּתְהוֹן--דְּאַתְּ מִתַּחְזֵי, בְּטוּרָא.  

[תרגום יונתן]  וַחֲמֵי וַעֲבַד בְּצִיּוּרֵיהוֹן דְּאַנְתְּ מִתְחֲמֵי בְּטַוְורָא: 

א' כתוב גם במקרא וגם בתרגומים לארמית של אונקלוס ויונתן, ראה וגם מתראה , הקב"ה אומר למשה רבינו ע"ה.

ב' יכול להיות שיש כאן רמז שכול הציורים, התבניות שהקב"ה הראה למשה רבינו ע"ה, כול אלה הם גם תמונה בראי, השתקפות, של משה רבינו עצמו.

ג' ז"א, משה רבינו ע"ה שותף לא רק בעשיית הכלים שבמשכן, אלא משה רבינו שותף גם בתכנון שלהם.

וְאֶל-הָאָרֹן--תִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת תרומה:

[שמות כה כא] וְנָתַתָּ אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן, מִלְמָעְלָה; וְאֶל-הָאָרֹן--תִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. 

[תרגום אונקלוס] וְתִתֵּין יָת כָּפֻרְתָּא עַל אֲרוֹנָא, מִלְּעֵילָא; וּבַאֲרוֹנָא--תִּתֵּין יָת סָהֲדוּתָא, דְּאֶתֵּין לָךְ.

[תרגום יונתן]  וְתִתֵּן יַת כַּפּוּרְתָּא עַל אֲרוֹנָא מִלְעֵילָא וּבְגוֹ אֲרוֹנָא תִּתֵּן יַת לוּחֵי סַהֲדוּתָא דְאֵיתֵּן לָךְ: 

א' כתוב בתרגום יונתן וּבְגוֹ אֲרוֹנָא תִּתֵּן יַת לוּחֵי סַהֲדוּתָא דְאֵיתֵּן לָךְ , שבעברית עכשווית ובתוך הארון תיתן (תשים) את לוחות העדות (שני לוחות הברית עם עשרת הדברות) שנתתי לך.

ב' יכול להיות שזה מסביר את הפירוט של מבנה ארון העדות, ואת הציפוי שלו בזהב מבפנים ומבחוץ.

ג' יכול להיות שהזהב הוא סימן לעם ישראל שישמרו ויעריכו את שני לוחות הברית, העדות לקשר ולברית עם הקב"ה.

ד' אפשר אולי לשאול, למה הקב"ה כותב לוחות הברית ונותן אותם כעדות למשה רבינו ע"ה, למה לא מספיקים האמירה, הדיבור, הדיבור של הקב"ה למשה, ושל משה לעם ישראל?

יכול להיות שזה רמז על חשיבות החומר, העדות הפיזית, המוחשית ביצירה ושמירה של האמונה בהקב"ה, ובללכת אחריו, אחרי המצוות, המשפטים, והחוקים שציווה לנו הקב"ה.

יכול להיות שזה גם המשמעות של הקורבנות, תרומות, המשכן, וגם בית המקדש.

תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת תרומות:

[שמות כה ב] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. 

[תרגום אונקלוס] מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיַפְרְשׁוּן קֳדָמַי אַפְרָשׁוּתָא:  מִן כָּל גְּבַר דְּיִתְרְעֵי לִבֵּיהּ, תִּסְּבוּן יָת אַפְרָשׁוּתִי.

[תרגום יונתן] מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל וְיִסְבוּן קֳדָמַי אַפְרְשׁוּתָא מִן כָּל דְּיִתְרְעֵי לִבֵּיהּ וְלָא בְּאַלְמוּתָא תִסְבוּן יַת אַפְרָשׁוּתִי: 

א' כתוב במקרא תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי , ותרגום אונקלוס מוסיף וְלָא בְּאַלְמוּתָא תִסְבוּן יַת אַפְרָשׁוּתִי , ז"א, אבל לא באלימות תיקחו את התרומה !

ב' לעניות דעתי, התוספת של יונתן מעניינת מאד! יש לי רושם שאין חדש תחת השמש, מה שהיה זה מה שיש, וכנראה זה מה שיהיה! 

מֵעִם מִזְבְּחִי, תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת משפטים:

[שמות כא יד] וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה--מֵעִם מִזְבְּחִי, תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.

[תרגום אונקלוס] וַאֲרֵי יַרְשַׁע גְּבַר עַל חַבְרֵיהּ, לְמִקְטְלֵיהּ בִּנְכִילוּ--מִן מַדְבְּחִי, תִּדְבְּרִנֵּיהּ לְמִקְטַל. 

[תרגום יונתן] וַאֲרוּם יִרְשַׁע גְּבַר עַל חַבְרֵיהּ לְמִקְטְלֵיהּ בִּנְכִילוּ אֲפִילּוּ כַּהֲנָא הוּא וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי מַדְבְּחִי מִתַּמָּן תִּסְבוּנֵיהּ וְתִקְטְלִינֵיהּ בְּסַיָּיפָא:

א' כתוב במקרא מֵעִם מִזְבְּחִי וכתוב בתרגום יונתן אֲפִילּוּ כַּהֲנָא הוּא . יכול להיות שמפסוק זה לומדים את שוויון בפני החוק, כולם שווים לפני החוק, אפילו כהן.

ב' כתוב במקרא מֵעִם מִזְבְּחִי וכתוב בתרגום יונתן וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי מַדְבְּחִי . יכול להיות שמפסוק זה לומדים שתפקיד הנאשם לא אמור לקחת אותו בחשבון בקביעת הדין והעונש.  

וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת משפטים:

[שמות כא, א, ב] א וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם.  ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. 

יש בפסוק זה כמה רמזים:

א' הקב"ה מצווה אותנו, אחרי קבלת עשרת הדברות בהר סיני, הדבר הראשון שהקב"ה מלמד אותנו הלכה למעשה, הוא לדאוג לבני עם ישראל שבמעמד הנמוך ביותר מבחינה חברתית, אלה העבדים. התורה מלמדת אותנו שיש משפטים שלפיהם יש להתנהג עם העבדים, האדון לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אפילו שהעבד הוא הרכוש של האדון, אלא על האדונים לפעול לפי המשפטים שהקב"ה שם לפנינו.

ב' לעניות דעתי, זה דבר עצום ביותר, דבר עליון מן השמיים, שלעבדים, המעמד הנמוך ביותר בחברה, יש לעבדים זכויות וחוקים שמגנים על העבדים בפני מעשי האדונים. וזה אמור להיות נכון גם בימינו.

ג' רמז אחר שמקבלים בא מהטיפול השונה בין עבד עם ישראל לבין עבד שאיננו עם ישראל. כאן באה אמירת חז"ל "עם ישראל ערבים זה לזה" וגם "עניי ערך קודמים". יכול להיות שזה אמור להיות נכון גם בימינו.