ש"י אגנון והנריק איבסן

בס"ד

דברים חיים רחמים

שמעתי ברדיו מורשת על הנובלה של ש"י אגנון "והיה העקוב למישור".

א' הנריק איבסן, מחזאי נורבגי מפורסם, כתב את המחזה "ברווז הפרא".

ב' לפי עניות דעתי, לשתי היצירות האלה יש רעיון משותף: הערך של האמת, האם יש ערך מיוחד לאמת המוחלטת, אמת לאמיתו של דבר, בכול מצב ובכול מקרה, ולא משנה מה התוצאות.

ג' התשובות לאותה השאלה שונות אצל אגנון ואצל איבסן:

-          איבסן בוחר בחשיפת האמת, למרות הטרגדיה  שהחשיפה יכולה לגרום.

-          אגנון בוחר בהסתרת האמת, דווקא בגלל הטרגדיה שהחשיפה יכולה לגרום.

ד' יכול להיות שהתשובות השונות וההפוכות הן בגלל שורשים, מסורת, דת, שונות לחלוטין בין אגנון לבין איבסן. 

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה בראשית:

[בראשית א ג] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.

[תרגום אונקלוס] ואמר ה', יהי נהורא; והוה נהורא. 

א' אונקלוס מתרגם ומסביר "אור" על ידי "נהרא".

ב' אבל "נהרא" מזכיר את "נהר" , אפיק מים הזורמים אל הים.

ג' אפשר אולי לקשר את הפסוק הזה לתורה, שהיא "תורה אור" וגם תורה מים חיים".

ד' אפשר אולי להשיג שזה הרגע שהקב"ה הביא את התורה לעולם.

וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב:

[מלכים ב יא ז] וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית, בֵּין יְהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, לִהְיוֹת לְעָם, לַיהוָה; וּבֵין הַמֶּלֶךְ, וּבֵין הָעָם.

א' לפי עניות דעתי, הפסוק הזה מיצג את שתי מערכות היחסים של עם ישראל, בין עם ישראל לבין הקב"ה, ובין עם ישראל לבין עצמו.

לפי המפרשים של הפסוק, המערכת הראשונה, בין עם ישראל לבין הקב"ה, היא החשובה ביותר בין השניים. ואם היא לא קיימת, אזי גם המערכת השנייה, בין העם לבין המלך (ואולי אפשר להוסיף בין עם ישראל לבין עצמו) לא קיימת יותר.

ב' אבל, יש מקומות בתנ"ך, שהקב"ה בעצמו אומר דרך הנביאים שלו שדווקא המערכת השנייה, בין עם ישראל לבין עצמו (ואפשר להוסיף בין אדם לזולתו), היא החשובה ביותר. גם הילל הזקן מסביר את התורה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה." [ראה שבת ל"א, ע"א] . אמרו חז"ל "כל ישראל ערבים זה לזה". אמר ר"ע  על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" [ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח], "זהו כלל גדול בתורה"‏  [ירושלמי נדרים ל, ב] .

ג' עוד יותר, דוגמה של ערעור וזעזוע של הברית בין הקב"ה לבין העם על ידי הברית בין המלך לבין העם, היא הסיפור של רחבעם, בנו של שלמה המלך ויורשו של מלכות ישראל המאוחדת. הוא מסרב להיענות לדרישות העם להקל את העול שעליו. סירובו מביא לפירוק הממלכה למלכות ישראל ומלכות יהודה. כתוצאה מהפירוק, מלכות ישראל מפסיקה לקיים את בריתה עם הקב"ה.

ד' במבט ראשון יש סתירה בין שתי הגישות האלה, מה קודם למה, הברית בין הקב"ה לבין העם או הברית בין העם לבין הזולת.

אבל, זה לא כך. ראינו הרבה פעמים אצל החז"ל שמדגישים צד אחד או אחר של ההלכה לפי המצב המוסרי בזמן מסוים.

לעניות דעתי, שני הצדדים האלה חשובים במידה שווה, וביחד ובאיזון נותנים את המצב הראוי והרצוי.

 ביטוי נפלא לקשר בין שתי הבריתות הוא בפרקי אבות:

[פרקי אבות ג כ"א] "אם אין קמח -אין תורה, אם אין תורה -אין קמח".

על היהודי למצוא את האיזון, את דרך האמצע או דרך המלך לפי הרמב"ם, בין שתי הבריתות האלה.

וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים, בְּשֹׁמְרוֹן

בס"ד

דברים חיים רחמים

ספר המלכים, פרק י, מספר על מלך ישראל יהוא.

א' יהוא מצווה להרוג את שבעים הבנים של אחאב, מלך ישראל ואדוניו של יהוא, אחרי שהרג את אחאב, מלך ישראל, ואת אחזיהו, מלך יהודה:

א וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים, בְּשֹׁמְרוֹן; וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים וַיִּשְׁלַח שֹׁמְרוֹן, אֶל-שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים, וְאֶל-הָאֹמְנִים אַחְאָב, לֵאמֹר.  ב וְעַתָּה, כְּבֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם, וְאִתְּכֶם, בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם; וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים, וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק.  ג וּרְאִיתֶם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְשַׂמְתֶּם, עַל-כִּסֵּא אָבִיו; וְהִלָּחֲמוּ, עַל-בֵּית אֲדֹנֵיכֶם.  ד וַיִּרְאוּ, מְאֹד מְאֹד, וַיֹּאמְרוּ, הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו; וְאֵיךְ, נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ.  ה וַיִּשְׁלַח אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וַאֲשֶׁר עַל-הָעִיר וְהַזְּקֵנִים וְהָאֹמְנִים אֶל-יֵהוּא לֵאמֹר, עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ, וְכֹל אֲשֶׁר-תֹּאמַר אֵלֵינוּ, נַעֲשֶׂה:  לֹא-נַמְלִךְ אִישׁ, הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה.  ו וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר, אִם-לִי אַתֶּם וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים קְחוּ אֶת-רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי-אֲדֹנֵיכֶם, וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר, יִזְרְעֶאלָה; וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ, אֶת-גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם.

ב' יהוא הרג גם את הקרובים ותומכים של מלך ישראל:

יא וַיַּךְ יֵהוּא, אֵת כָּל-הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית-אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל, וְכָל-גְּדֹלָיו, וּמְיֻדָּעָיו וְכֹהֲנָיו--עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ, שָׂרִיד.

ג' יהוא הרג את אחי אחזיהו, מלך יהודה:

יג וְיֵהוּא, מָצָא אֶת-אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר, מִי אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ, וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ, וּבְנֵי הַגְּבִירָה.  יד וַיֹּאמֶר תִּפְשׂוּם חַיִּים, וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים; וַיִּשְׁחָטוּם אֶל-בּוֹר בֵּית-עֵקֶד, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ, וְלֹא-הִשְׁאִיר אִישׁ, מֵהֶם.

ד' יהוא הרג גם את כול נביאי וכהני הבעל, וכול עובדי הבעל, שהם התומכים של מלך ישראל:

יט וְעַתָּה כָל-נְבִיאֵי הַבַּעַל כָּל-עֹבְדָיו וְכָל-כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי אִישׁ אַל-יִפָּקֵד, כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל--כֹּל אֲשֶׁר-יִפָּקֵד, לֹא יִחְיֶה; וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה, לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת-עֹבְדֵי הַבָּעַל. 

ה' הוא מציג את כול פעולותיו אלה כפעולות בשם הקב"ה:

י דְּעוּ אֵפוֹא, כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יְהוָה אַרְצָה, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, עַל-בֵּית אַחְאָב; וַיהוָה עָשָׂה--אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ. 

יז וַיָּבֹא, שֹׁמְרוֹן, וַיַּךְ אֶת-כָּל-הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן, עַד-הִשְׁמִדוֹ--כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל-אֵלִיָּהוּ.

ל וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יֵהוּא, יַעַן אֲשֶׁר-הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי--כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי, עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב:  בְּנֵי רְבִעִים, יֵשְׁבוּ לְךָ עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל.

אבל, כול אלה הן פעולות לטובתו האישית ולטובת חיזוק מלכתו. ובכן, אחרי דברים אלה, יהוא לא שמר ללכת בדרכי הקב"ה, ולא סר מפשעי ירבעם אשר החטיא את עם ישראל.

ו' יכול להיות שזאת דוגמה של שימוש בדת לצרכים הפרטיים של המלך או המנהיג.

ז' הרי אמרו חז"ל בפרקי אבות:

[פרקי אבות ד ז]  רבי צדוק אומר, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם:  כך היה הלל אומר, ודישתמש בתגא חלף; הא, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם.

בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשה וזאת הברכה:

[דברים לג ה] וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

[תרגום אונקלוס] ה והוה בישראל, מלכא, באתכנשות רישי עמא, כחדא שבטיא דישראל.

א' שבטי ישראל הם עם אחד.

ב' לכן, אפילו שבגלות, בני ישראל מפוזרים זה מזה, הם עדיין עם אחד, עם ישראל.

אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשה וזאת הברכה:

[דברים לג א] וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  לִפְנֵי, מוֹתוֹ.

[תרגום אונקלוס] ודא ברכתא, דבריך משה נבייא דה'--ית בני ישראל:  קודם, מותיה. 

א' משה רבינו הוא הנביא של הקב"ה. הדברים של הקב"ה נאמרים דרכו של משה רבינו.

ב' כאשר בתנ"ך מופיע הביטוי " אִישׁ הָאֱלֹהִים " הוא שווה לביטוי " נבייא דה' " . למשל, אליהו, איש ה', אלישע, איש ה'.

"והישר בעיניו" [שמות טו כו] – אלו אגדות משובחות

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר האגדה על פי ביאליק ורבניצקי, חלק ראשון, פרק א פתיחה אגדה יא:

[יא] "והישר בעיניו" [שמות טו כו] – אלו אגדות משובחות, הנשמעות באוזני כול אדם (מכילתא בשלח ויסע"א).

א' הפסוק המלא בספר שמות הוא:

[שמות טו כו]  כו וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ.  {ס}

תרגום אונקלוס לפסוק זה הוא:

[תרגום אונקלוס שמות טו כו] כו וַאֲמַר אִם קַבָּלָא תְּקַבֵּיל לְמֵימְרָא דַּייָ אֱלָהָךְ, וּדְכָשַׁר קֳדָמוֹהִי תַּעֲבֵיד, וּתְצִית לְפִקּוֹדוֹהִי, וְתִטַּר כָּל קְיָמוֹהִי--כָּל מַרְעִין דְּשַׁוִּיתִי בְּמִצְרַיִם, לָא אֲשַׁוֵּינוּן עֲלָךְ, אֲרֵי אֲנָא יְיָ, אָסָך {ס}

א' על סמך הפסוק השלם ועל סמך תרגום אונקלוס, אפשר אולי לפרש את האגדה זאת [יא] כך:

כול מי ששומע את האגדות הכשרות, מובטח לו בריאות איתנה ורפואה שלמה. אפשר אולי לתרץ זה על ידי הרוגע והשקט הנפשי שאגדות מביאות לנפש האדם.

ב' למה הדבר דומה? לאבא שמספר אגדה לבנו לפני השינה. הילד נרדם בשלווה, יושן טוב, הוא רגוע וטוב לו, וכך שומר על בריאות איתנה ורפואה שלמה.

כֹּה אָמַר יְהוָה, כָּעֵת מָחָר סְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב פרק ז:

[מלכים ב ז א] א וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, כָּעֵת מָחָר סְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל--בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן.

לפני זה, בפרק ו כתוב:

[מלכים ב ו] ל וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דִּבְרֵי הָאִשָּׁה, וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו, וְהוּא, עֹבֵר עַל-הַחֹמָה; וַיַּרְא הָעָם, וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל-בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת.  לא וַיֹּאמֶר, כֹּה-יַעֲשֶׂה-לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף:  אִם-יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט, עָלָיו--הַיּוֹם.  לב וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ, וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ; וַיִּשְׁלַח אִישׁ מִלְּפָנָיו, בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ אֵלָיו וְהוּא אָמַר אֶל-הַזְּקֵנִים הַרְּאִיתֶם כִּי-שָׁלַח בֶּן-הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת-רֹאשִׁי, רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת, הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו. לג עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-זֹאת הָרָעָה מֵאֵת יְהוָה--מָה-אוֹחִיל לַיהוָה, עוֹד.  {פ}

א' אפשר לשאול: למה אלישע הנביא ביקש מהקב"ה שיעשה את הנס של פיזור מחנה צבא ארם ושבירת הרעב, רק כאשר מלך ישראל איים עליו שיוריד ראשו?

אין לי לשובה או תירוץ.

ב' אפשר לשאול: מה המשל, הלקח, של הפרק הארוך הזה, פרק ז?

אפשר אולי למצוא כמה תירוצים:

-          כדי להראות את גדולתו, עוצמתו, וכוחו של הקב"ה על ידי הנס הגדול שעשה ליושבי העיר.

-          כדי להראות את העונש שמקבל מי שלא מאמין בהקב"ה, ואפילו עוד יותר, יוצא נגדו ומנמיך את יכולתו.

והרי כתוב בספר מלכים ב פרק ז:

[מלכים ב ז] ב וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר-לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל-יָדוֹ אֶת-אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמַר, הִנֵּה יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה; וַיֹּאמֶר, הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, וּמִשָּׁם, לֹא תֹאכֵל.  {פ}

יז וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת-הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר-נִשְׁעָן עַל-יָדוֹ, עַל-הַשַּׁעַר, וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר, וַיָּמֹת:  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו.  יח וַיְהִי, כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֶל-הַמֶּלֶךְ, לֵאמֹר:  סָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל, וּסְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל, יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר, בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן.  יט וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת-אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמַר, וְהִנֵּה יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה; וַיֹּאמֶר, הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, וּמִשָּׁם, לֹא תֹאכֵל.  כ וַיְהִי-לוֹ, כֵּן; וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר, וַיָּמֹת.  {ס}

וְעַתָּה קַח-נָא בְרָכָה, מֵאֵת עַבְדֶּךָ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב פרק ה פסוק טו ובהמשכו:

[מלכים ב ה טו, טז] טו וַיָּשָׁב אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל-מַחֲנֵהוּ, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל-הָאָרֶץ, כִּי אִם-בְּיִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה קַח-נָא בְרָכָה, מֵאֵת עַבְדֶּךָ.  טז וַיֹּאמֶר, חַי-יְהוָה אֲשֶׁר-עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם-אֶקָּח; וַיִּפְצַר-בּוֹ לָקַחַת, וַיְמָאֵן.

לעניות דעתי, המצב המתואר בפסוקים אלה דומה במידה מסוימת לקרנות מחוץ לארץ ישראל הבאות לתרום כסף למוסדות ויחידים בארץ ישראל.

וּבְנֵי הַנְּבִיאִים

בס"ד

דבריםחיים רחמים

כתוב בספר מלכים פרק ד פסוק לח:

[מלכים ב ד לח] וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה, וְהָרָעָב בָּאָרֶץ, וּבְנֵי הַנְּבִיאִים, יֹשְׁבִים לְפָנָיו; וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ, שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה, וּבַשֵּׁל נָזִיד, לִבְנֵי הַנְּבִיאִים.

א' רש"י מפרש את הביטוי 'לבני הנביאים' על ידי 'לתלמידי הנבייא'.

רלב"ג מפרש את הביטוי 'לבני הנביאים' על ידי 'לבני הנביאים והם תלמידי הנביאים'.

ב' זאת הוכחה שהתלמידים שם כמו בנים.

קבלה למשה מסיני

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר הזהר הקדוש שיר השירים פסוק רמא:

"... קבלה למשה מסיני..."

[פירוש הסולם] ... הלכה למשה מסיני..."

לכן, אפשר אולי להגיד שתורת הקבלה היא תורת ההלכה למשה מסיני, אבל בדרך הסוד והנסתר.

ידוע שלפי חז"ל יש ארבע דרכים בהבנת התורה ופירושה, פשט, רמז, דרש, וסוד. ביחד, יש לנו הפרד"ס.

ואין כל חדש תחת השמש

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתב שלמה המלך לפני כשלושת אלפים שנה:

[קהלת א ט] ואין כל חדש תחת השמש.

א' אנו נמצאים כאלפיים שנה מכתיבת הגמרא וכשלושת אלפים וחמש מאת שנה מיציאת מצריים וקבלת התורה. לכן, אפשר לחשוב שאין חדש תחת השמש כפי שכתב שלמה המלך. ואין מה לחדש בספרות הקודש, הכול כבר נשאל, נענה, נכתב.

ב' אבל זה לא כך. חוץ מזה שהתורה, גם בכתב וגם בעל פה, היא אין סופית, כמו הקב"ה עצמו, יש עוד דבר.

ג' הקב"ה בנה את הכלים כדי להקדים פתרון לבעיה. הכלים החדשים הם המחשב עם זיכרון למעשה אין סופי, יכולת חיפוש עצומה, ויכולת של ביצוע אלגוריתמים מסובכים ביותר בזמן קצר ביותר. הכלי השני הוא ה-INTERNET.

ד' בעזרת הכלים האלה לא זקוקים יותר לזיכרון היוצא דופן של חז"ל מכול הזמנים. בעזרת המחשב ויכולותיו אפשר לבצע דברים שהיו בלתי אפשריים קודם הופעתו. למשל חיפוש אחרי מילה מסוימת או חיפוש צפנים בתנ"ך.

ה' בעזרת INTERNET אפשר לקבל בין רגע כמעת כול שנכתב ונאמר על נושא מסוים.

ו' יחד עם זאת, יש להישמר מהצדדים הפחות חיובים של המחשב ו-INTERNET. כמו לכול דבר, באותו הדבר יש טוב ויש פחות טוב.

לכן, עלינו, מתוך בחירה חופשית, לסור מרע ולעשות טוב, כפי כתב דוד המלך בספר תהילים:

[תהילים לד טו] סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו.

שנה טובה, גמר חתימה טובה, הרבה בריאות, ורק בשורות טובות!

בס"ד

דברים חיים רחמים

שנה טובה, גמר חתימה טובה, הרבה בריאות, ורק בשורות טובות!

א' אני מזכיר לעצמי שיום הכיפורים מכפר ומנקה את החטאים והעבירות בין אדם להקב"ה.

ב' לפי חז"ל, יום הכיפורים לא מנקה את העבירות ואת החטאים בין אדם לחברו. את העבירות אלה יש לנקות אותם כול אחד מול מי שפגע בו, או העליב אותו. אפילו שלפי התפילה על המיטה, כול אחד סולח ומוחל למי שפגע בו. אבל עדיין החשבון פתוח ולא שולם על ידי הפוגע, לפני הקב"ה. והחשבון נסגר רק כאשר הנפגע מתרצה.

ג' לעניות דעתי, הקב"ה הוא 'המאשר' או 'המוציא לפועל', אם יש צורך בזה, בעבירות בין אדם לחברו.

ד' לכן, שנה טובה, גמר חתימה טובה, הרבה בריאות, ורק בשורות טובות!