חוליות בשרשרת יצירת עם ישראל

בס"ד

דברים חיים רחמים

יכול להיות שאפשר להגיד שיצחק אבינו ויעקב אבינו הם חוליות בשרשרת יצירת עם ישראל על ידי הקב"ה. החל מאברהם אבינו דרך ימינו אלה ולעד.

עם ישראל הוא עם סגולה, עם בחירתו של הקב"ה, בניו הבכורים והנבחרים.

וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת תולדות:

[בראשית כ"ו יט] וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.

[תרגום אונקלוס] וַחֲפָרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בְּנַחֲלָא וְאַשְׁכָּחוּ תַמָּן בֵּירָא דְּמַיִּין נָבְעִין:

א' לפי תרגום אונקלוס מדובר על " מים פורצים, זורמים, שופעים ".

ב' לכן 'מים חיים' הם מים שזורמים בחוזקה. 'מים חיים', מים שכאילו יש להם חיים, זורמים, זזים, הכול בחוזקה.

ג' דרך אגב, ים המלח נקרא גם ים המוות DEAD SEA . יכול להיות שהשם של 'ים המוות' מקורו במים ללא גלים, מים רדודים, כאילו מים ללא חיים, מים מתים.

וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת תולדות:

[בראשית כ"ו יד] וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. 

[תרגום אונקלוס] וַהֲוָה לֵהּ גֵּיתֵי עָנָא וְגֵיתֵי תוֹרִין וּפָלְחָנָא (נ''י וַעֲבוּדָה) סַגְיָא וְקַנִּיאוּ בֵהּ פְּלִשְׁתָּאֵי:

א' רש"י מפרש וַעֲבֻדָּה רַבָּה על ידי "פעולה רבה" .

ב' אבל, בתרגום  אונקלוס יש לנו וּפָלְחָנָא (נ''י וַעֲבוּדָה) סַגְיָא , שזה " עבדים רבים".

ג' אמרו חז"ל פרקי אבות פרק ב משנה ז " מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. ". לכן, יכול להיות שיש התאמה בין 'עבדים רבים' לבין 'פעולה רבה'.

וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת תולדות:

[בראשית כ"ו ה] עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

[תרגום אונקלוס] חֲלָף, דְּקַבֵּיל אַבְרָהָם לְמֵימְרִי; וּנְטַר, מַטְּרַת מֵימְרִי, פִּקּוֹדַי, קְיָמַי וְאוֹרָיָתָי.

א' כתוב במקרא " מִצְו‍ֹתַי ", ז"א, מצוות שלי. בתרגום אונקלוס כתוב " פִּקּוֹדַי ", ז"א, ציווי שלי או גזירה שלי.

לכן, מצווה היא גזירה של הקב"ה, וכול מה שיוצא מזה.

ב' כתוב במקרא " מִשְׁמַרְתִּי ", כאשר בתרגום אונקלוס " מַטְּרַת מֵימְרִי " , ז"א, שקים מלאים במאמרים של הקב"ה. יכול להיות שכאן יש רמז לשמירת המנהגים של עדות עם ישראל. זאת המשמרת שעם ישראל מקבל עליו.

וזה בנוסף למצוות, חוקים, ומשפטים.

וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת תולדות:

[בראשית כ"ו ה]  עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

[תרגום אונקלוס] חֲלָף, דְּקַבֵּיל אַבְרָהָם לְמֵימְרִי; וּנְטַר, מַטְּרַת מֵימְרִי, פִּקּוֹדַי, קְיָמַי וְאוֹרָיָתָי.

א' כתוב במקרא " וְתוֹרֹתָי.", או בכתב מלא 'בתורות שלי', ז"א, ברבים, והמספר הקטן ביותר ברבים הוא שניים.

ב' בתרגום אונקלוס כתוב " וְאוֹרָיָתָי.", ז"א, 'ותורה שלי', בגוף יחיד, תורה אחת.

ג' יכול להיות שהתרגום והפירוש של אונקלוס אומר ששתי התורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, הן תורה אחת ויחידה.

וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת תולדות:

[בראשית כ"ה כא] וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

[תרגום אונקלוס] וְצַלִּי יִצְחָק קֳדָם יְיָ לָקֳבֵיל אִתְּתֵיהּ, אֲרֵי עַקְרָא הִיא; וְקַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ יְיָ, וְעַדִּיאַת רִבְקָה אִתְּתֵיהּ.

א' יכול להיות שהתרגום לעברית עכשווית הוא:

"והתפלל יצחק לפני ה' כנגד (מול) אשתו, כי עקרה היא. וה' קיבל תפילתו ורבקה אשתו תהר."

ב' הקב"ה מקבל את התפילה, הכוונה היא שהקב"ה ממלא או מקיים את התפילה. לכן, כאשר אנו אומרים, מתפללים, ומבקשים מהקב"ה ' תקבל תפילתי', הכוונה היא 'תמלא ותקיים תפילתי'.

ג' דבר נוסף, לא קשור ישירות:

'הרה' שבעברית 'אישה בהריון', זה גם השם של HERA אשתו של  ZEUS במיתולוגיה היוונית. HERA היא אלת הנשים והנישואים. יכול להיות ששם האלה היוונית בא או מקורו מהמילה בעברית 'הרה' שזה עיקר תפקידה של אישה במשפחה, לפחות בזמנים ההם.

וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת 'חיי שרה':

[בראשית כ"ג א] וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה.

[בראשית כ"ה ז] וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם--אֲשֶׁר-חָי:  מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים.

[בראשית כ"ה יז] וְאֵלֶּה, שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל--מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְשֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּגְוַע וַיָּמָת, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו.

א' אפשר אולי להבין את הפסוקים האלה שמדברים על שתי תקופות החיים.

למשל, אברהם היה תקופת חיים אחת כאברם ולפני שעשה ברית מילה, ותקופת החיים השנייה כאברהם אחרי שעשה ברית מילה.

דבר דומה על שרה אמינו וישמעאל.

ב' יכול להיות שמכאן למדו חז"ל שגר שמתגייר נולד מחדש אחרי הגיור, לתקופת חיים חדשה.

ג' ראיתי שגם על יעקב אבינו כתוב בתורה בצורה דומה, 'שני חיי'. אבל לא כך כתוב על הדור שלפני המבול.

יכול להיות שבכול מקום שכתוב 'שני חייו' התורה מרמזת על שתי תקופות בחיים, שונות לחלוטין זו מזו.

וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת תולדות:

[בראשית כ"ה כג] וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר יְיָ לַהּ, תְּרֵין עַמְמִין בִּמְעַכִי, וְתַרְתֵּין מַלְכְוָן, מִמְּעַכִי יִתְפָּרְשָׁן; וּמַלְכוּ מִמַּלְכוּ תִּתַּקַּף, וְרַבָּא יִשְׁתַּעֲבַד לִזְעֵירָא.

א' לעניות דעתי, רבע הפסוק שבמקרא " וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר." ובתרגום אונקלוס " וְרַבָּא יִשְׁתַּעֲבַד לִזְעֵירָא " מתאר בשלוש מילים את כול ההיסטוריה של עם ישראל. ואסביר.

ב' לפי הפשט של המקרא, הרב, ז"א, הגדול במספרו, הגדול בשטחו ישרת, יהיה עבד לצעיר, לרך בשנים, לנער.

לפי תרגום אונקלוס, הגדול ישרת, יהיה עבד לקטן.

ג' לפי הפשט של מקרא, נולדו שני אחים, עשו נולד ראשון ואחריו נולד יעקב. אבל, לפי חז"ל, יעקב נוצר מהטיפה הראשונה ועשו אחריו. ז"א, יעקב הוא הגדול ועשו הוא הקטן.

עוד יותר, יעקב מסמל את עם ישראל, ועשו מסמל מלכות רומי.

עוד יותר, אם מסתכלים על ציר הזמן, עם ישראל הוא יותר עתיק מאשר מלכות רומי. ז"א, מלכות רומי היא הצעיר.

ד' לפי זה, יש שתי אפשרויות: עם ישראל יעבוד את מלכות רומי ו\או מלכות רומי יעבוד את ישראל.

ה' רבע הפסוק " וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר." הוא מבטא דברי הימים של העולם כולו, מלכות קמה, גדלה, מתפתחת, מגיעה לשיאה ואחר כך יורדת ונעלמת. ומלכות אחרת, צעירה, קמה במקומה, והתהליך חוזר על עצמו.

ו' מה הלקח לעם ישראל:

-          עם ישראל מכיר בדברי ימיו עליות וירידות, "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ " או "וּמַלְכוּ מִמַּלְכוּ תִּתַּקַּף".

-          דברים אלה יסתיימו במלכות המשיח, כאשר הרבים יבוא לירושלים לשרת את עם ישראל.

-          עד אז, על עם ישראל להישאר קטן ואולי הכוונה צנוע, וצעיר, ואולי הכוונה אחוזי ילודה גבוהים.

-          להישמר מלהתערב עם הרבים, מפני שהם ישתעבדו לקטנים.

-          להישמר מגיור המוני אלא לשמור על איכות הגיור לפי ההלכה.

כִּי רָאָה אֶת-לַחַץ יִשְׂרָאֵל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב פרק יג:

[מלכים ב יג ד] וַיְחַל יְהוֹאָחָז, אֶת-פְּנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע אֵלָיו, יְהוָה, כִּי רָאָה אֶת-לַחַץ יִשְׂרָאֵל, כִּי-לָחַץ אֹתָם מֶלֶךְ אֲרָם. 

א' זאת הוכחה כמה חשוב שעם ישראל בעצמו, ללא קשר למנהיגים, יתנהג לפי דרך התורה. דבר זה יכול להציל אותנו, את עם ישראל, מצרות שאפילו המנהיגים שלו מכניסים אותו אל הצרות אלה.

ב' אבל זה לא קל בכלל. לא היה קל אז ולא קל בימינו אלה. 

וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה לך לך:

[בראשית יג יג] וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד.

[תרגום אונקלוס] וְאַנְשֵׁי סְדוֹם, בִּישִׁין בְּמָמוֹנְהוֹן וְחַיָּבִין בְּגִוְיָתְהוֹן, קֳדָם יְיָ, לַחְדָּא.

א' רש"י מפרש:

רעים - בגופם: וחטאים - בממונם:

ב' לפי אונקלוס, הסדר הפוך: בִּישִׁין בְּמָמוֹנְהוֹן וְחַיָּבִין בְּגִוְיָתְהוֹן

ג' לא מצאתי תירוץ לדבר זה.  יכול להיות טעות בהעתקת הכתוב על ידי סופרים.

אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה לך לך:

[בראשית יג ט] הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי:  אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.

[תרגום אונקלוס] הֲלָא כָּל אַרְעָא קֳדָמָךְ, אִתְפָּרַשׁ כְּעַן מִלְּוָתִי:  אִם אַתְּ לְצִפּוּנָא אֲנָא לְדָרוֹמָא, וְאִם אַתְּ לְדָרוֹמָא וְאַצְפְּנָךְ.

א' אם השמאל הוא צפון, אזי אברהם אבינו היה עם הפנים מזרחה, אל ירושלים.

ב' בנביאותו, אברהם אבינו ידע מה יבחר לוט, כיכר הירדן, כפי שכתוב בפסוק הבא:

[בראשית יג י] וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.

ג' לכן, יוצא מזה שכיכר הירדן הוא לא חלק של ארץ ישראל. 

וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן;

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה לך לך:

[בראשית יב ה] וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.

[תרגום אונקלוס] ודבר אברם ית שריי איתתיה וית לוט בר אחוהי, וית כל קניינהון דקנו, וית נפשתא, דשעבידו לאורייתא בחרן; ונפקו, למיזל לארעא דכנען, ואתו, לארעא דכנען.

א' רש"י מפרש: אשר עשו בחרן. שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאם, (לכך כתיב אשר עשו) ופשוטו של מקרא, עבדים ושפחות שקנו להם, כמו עשה את כל הכבוד הזה (שם לא, א.), (לשון קנין), (ז) וישראל עושה חיל (במדבר כד, יח) לשון קונה וכונס: (רש"י)

ב' לעניות דעתי, הפירוש-תרגום של אונקלוס יכול להיות המקור לפירושו של רש"י.

וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה לך לך:

[בראשית יב ג] ואֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. 

[תרגום אונקלוס] ג ואבריך, מברכך, ומלטטך, אלוט; ויתברכון בדילך, כול זרעיית ארעא. 

א' רש"י מפרש: ונברכו בך. יש אגדות רבות. וזהו פשוטו, אדם אומר לבנו תהא כאברהם, וכן כל ונברכו בך שבמקרא, וזה מוכיח, בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה (בראשית מח, כ.): (רש"י)

מקובל לפרש שכול עמי העולם נברכהו בידי אברהם אבינו.

ב' אונקלוס מפרש ומתרגם " כול זרעיית ארעא" .

-          יכול להיות שנברכן כול שעל האדמה וכול שצומח מן האדמה.

-          יכול להיות שנברכה רק הארץ שזה ארץ ישראל.

ג' גם כתוב בספר בראשית, בירכת הקב"ה לאברהם אבינו:

[בראשית י"ח יח] וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. 

[תרגום אונקלוס] ואברהם--מהוה יהוי לעם סגי, ותקיף; ויתברכון בדיליה--כול, עממי ארעא. 

כאן, אונקלוס מפרש בבירור " ויתברכון בדיליה--כול, עממי ארעא" , ז"א, 'ויתברכו בגללך כול עמי הארץ או ההאדמה'.

אפשר לשאול, למה השינוי בברכה, בתכולת הברכה. יכול להיות שאין שינוי, אלא פעם היה כול שקיים בארץ והפעם כול אומות העולם. תכולת הברכה גדלה בהדרגה מהארץ לתבל. יכול להיות בגלל העלייה בפנימיות של אברהם אבינו והתקרבותו יותר ויותר קרובה להקב"ה. ברכה זאת " ויתברכון בדיליה--כול, עממי ארעא" נעשת אחרי שאברהם אבינו עשה לעצמו ולבני ביתו את ברית המילה.

האם יש לקח בזה? בוודי! עם ישראל יכול להשפיע לטובה ודרכו לברך גם את אומות העולם אך ורק כאשר עם ישראל בעצמו יעלה בקדושה ויתקרב אל הקב"ה.

וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה לך לך:

[בראשית יב ב] וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. 

א' מעניין אולי להשוות ברכה זאת לאברהם אבינו לברכת הכהנים:

[במדבר ו כב-כז] ויְּדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: דבֵּר אֵל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כה תְּבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

אֱמֹר לָהֶם:

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמֶרְךָ.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֵּךָּ.

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיַשֵּׂם לְךָ שָׁלוֹם.

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.

ב' רואים שבברכת הכהנים אין החלק " וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" המתייחס לפוריות ורביה. שני החלקים האחרים, פרנסה טובה וקשר פנימו להקב"ה, שלום, ושלווה, והיוצא מזה בריאות טובה, כן נמצאים בשתי הברכות.

ג' הביטוי 'גוי גדול' מופיע בתורה גם בקשר למשה רבינו:

[שמות לב י] וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל. 

ד' יכול להיות שהברכה לאברהם אבינו וגם הפניה למשה רבינו, מתייחסות לכלל ישראל, כנסת ישראל, לכול עם ישראל. אזי, במקרה זה, יש צורך, ראוי, ורצוי לברך ברכת פריה ורביה.

לעומת זאת, ברכת הכהנים מתייחסת לפרט, לאחיד שבעם ישראל. במקרה זה, יכול להיות שברכת פריה ורביה היא לא הכרחית. נכון, קיימת המצווה של פריה ורביה, אבל לא כול המצוות ניתן לעשות אותם, למשל מצוות של בית המקדש בימינו, או מצוות פדיון הבן מן התורה. לא כול אחד זוכה לעשות מצווה זאת.

כדי שיינתן ונעשה מצוות פריה ורביה, יכול להיות שמה שעוזה זה תפילה פרטית של כול אחד שרוצה בזה או תפילה של צדיקים על כול אחד שרוצה בזה.

כידוע, יש רבנים גדולים שלא זכו למצווה זאת. למשל הרבי מליובאוויטש.  אבל אמרו חז"ל, תלמידים כבנים. לכן, אפשר אולי להגיד שלרבי מליובאוויטש יש מיליוני בנים, שהם התלמידים שלו.

וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה לך לך:

[בראשית יב ב] וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. 

[תרגום אונקלוס] וְאַעְבְּדִנָּךְ, לְעַם סַגִּי, וַאֲבָרְכִנָּךְ, וַאֲרַבֵּי שְׁמָךְ; וּתְהֵי, מְבָרַךְ.

א' במקרא "לגוי" , אונקלוס מפרש ומתרגם "לעם".

ב' מילון עברית-עברית מציג שני מובנים עבור המילה 'גוי':

-          עם, אומה, כאשר המובן הזה מתאים למקרא ולתרגום אונקלוס,

-          נוכרי, זר, לא יהודי, כאשר המובן הזה שונה ואפילו כמעט הפוך למובן הראשון. ודווקא המובן הזה הוא המקובל בעברית של ימינו.

ספר בראשית פרשה ויראה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה ויראה, הנושא הידוע של סדום ועמורה:

[בראשית י"ח כ] וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. 

[בראשית י"ח כא] אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה.

חלק זה של הפרשה מעורר כמה שאלות והארות שבתחום המשפט.

א' אומר אברהם אבינו אל הקב"ה:

[בראשית י"ח כה]  חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ--הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

אפשר אולי להשיג שיש להימנע מעונש קיבוצי, "לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע".

ב' אומר אברהם אבינו אל הקב"ה:

[בראשית י"ח לב] וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה.

אפשר אולי לשאול, למה דווקא עשרה. תירוץ אפשרי הוא שעשרה הם מניין, 'יוד' אנשים, ובמניין שוכנת השכינה, ואות 'יוד' היא שם השם. אפשר אולי להגיד שהקב"ה בעצמו שוכן באותו המקום.

ג' כתוב בהמשך:

[בראשית י"ט ד] טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן:  כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה. 

אפשר אולי לשאול, למה גם הנשים והטף נענשו, כאשר רק הגברים המבוגרים תקפו את ביתו של לוט.  

התירוץ יכול להיות שגם הנשים וגם הטף של סדום ועמורה היו בפועל וגם כפוטנציאל רשעים וחטאים בדיוק כמו הגברים. דבר דומה יש בעניינו של בן סורר ומורה   (דברים כ"א ח-כא) .

ד' הקב"ה מסכים להצעתו של אברהם אבינו: "וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה." [בראשית י"ח לב] .

אפשר אולי לשאול, למה הקב"ה מסכים לא להמית את הרשעים בעד עשרה צדיקים שבתוכם, הרי הרשעים ימשיכו לעשות את הרע? היה אפשר להוציא את הצדיקים ולהמשיך ולהמית את הרשעים.

יכול להיות תירוץ שהוא יכול להיות גם עיקרון חשוב ביותר, הקב"ה לא רוצה במיתת הרשעים, הקב"ה רוצה בתיקונם, בחזרתם בתשובה. ודבר זה אפשרי כאשר עשרה צדיקים, שזה בעצם השכינה עצמה, נמצאים בתוכם של הרשעים. הצדיקים יכולים להשפיע על הרשעים ולתקנם.

ה' באותו הנושא, אפשר אולי לשאול אזי למה אמרו חז"ל "אוי לרשע ואוי לשכנו" (פירוש רש"י לשתי פרשות, פרשת במדבר ופרשת קרח). דבר זה נוגד את ההשפעה הטובה האפשרית של צדיקים על הרשעים.

דוגמה חיה היא השליחים של חב"ד בכול מקום שיכולים להיות שמה יהודים, אפילו אם הם לא ממש קרובים למצוות הקב"ה.

יכולים להיות כמה תירוצים. כול דבר, בעד ובנגד שילוב הצדיקים בין הרשעים והשפעת הצדיקים על הרשעים, תלוי בסוג הצדיקים, סוג הרשעים, והיחס ביניהם. יכול להיות שבמבט ראשון בטוח להתרחק כמה שיותר מרשעים ולא לגור בסביבתם. אבל, יש גם צדיקים שייעודם לתקן מעשי הרשעים והם יכולים להיות בסביבת הרשעים.

לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה לך לך:

[בראשית יב א] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָם, אִיזֵיל לָךְ מֵאַרְעָךְ מִיַּלָּדוּתָךְ וּמִבֵּית אֲבוּךְ, לְאַרְעָא, דְּאַחְזֵינָךְ.

א' במקרא " וּמִמּוֹלַדְתְּךָ ", אונקלוס מפרש ומתרגם " מִיַּלָּדוּתָךְ" , שזה "מילדותך" , ילדות שלך.

ז"א " וּמִמּוֹלַדְתְּךָ " היא המקום איפה נולדת וגם בילית את ילדותך.

ב' הסבר זה מתאים גם להסבר של 'מולדת' במילון עברית-עברית: ארץ לידה, מדינת מוצא.

ג' המובן הזה שונה מהמובן המקובל בעברית של ימינו עבור 'מולדת', למשל 'הגנת המולדת' או 'לכבוד המולדת'. ד' ז"א, שני מובנים אפילו הפוכים זה לזה עבור הרבה מאתנו, עולים חדשים או ותיקים לארץ ישראל.

ה' יכול אולי למצוא תירוץ שמחבר שני המובנים ביחד, אם חושבים על ארץ ישראל כארץ איפה עם ישראל נולד ולכן גם אנחנו במובן רחב ביותר.