וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב במקרא:

[שמות ו ז]  וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.

[שמות יט ה]  וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.

[יחזקאל לו כח]  וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.

א' לפני קבלת התורה,  בני ישראל היו גרים באותו שטח, במצרים, היו מדברים אותה השפה, היו להם אותם המנהגים, אבל הם היו משפחות, שבטים, אלא לא עם אחד.

ב' בני ישראל הפכו לעם ונשארים כעם אך ורק כאשר מקבלים את התורה ומקבלים עליהם מצוו, חוקים, ומשפטים של הקב"ה.

ברגע שעוזבים את הקב"ה, בני ישראל נעלמים. ראה את התעלמותם עשרת השבטים של מלכות ישראל.

מצד שני, אפילו בני ישראל מפוזרים על פני התבל, מדברים שפות שונות, משתמשים במנהגים שונים, אבל ממשיכים ומחזקים בהקב"ה, הם עדיין עם אחד, עם ישראל.

ג' דבר זה נוגד את התיאוריות המקובלות על הגדרת עם. בתיאוריות האלה, המרכיבים העיקריים של הגדרת עם הם שטח מחיה משותף ושפה משותפת.

אבל בני ישראל יוצאים מן הכלל. וזה הודות לקשר המיוחד של עם ישראל עם הקב"ה, הניסים שהקב"ה עושה עליו, וההשגחה הפרטית המיוחדת שלו על עם ישראל.

רוח, רוח הקודש, ורוח ה' מרחפת על פני המים

בס"ד

דברים חיים רחמים

רוח, רוח הקודש, ורוח ה' מרחפת על פני המים

א' רוח, לפי חז"ל, היא אחד משלושת המרכיבים של אדם. שהם נפש, רוח, ונשמה. הרוח היא באמצע, בין החלק החומרי, הנפש, ולבין החלק האלוקי, הנשמה.

ב' רוח הקודש, לפי חז"ל, היא צורת קשר ותקשורת בין הקב"ה לבין האדם. היא בדרגה נמוכה יותר מאשר הנבואה, שגם היא צורת קשר בין הקב"ה לבין האדם.

אפשר אולי להגיד שהמצוות, המעשים הטובים, שהאדם עושה, עושה אותם בהשפעת רוח הקודש. גם ברוח הקודש, בדומה לנבואה, דרגות מבחינת האיכות והכמות.

עוד יותר, אפשר אולי להגיד שרוח הקודש קשורה להשגחה הפרטית של הקב"ה על כול אחד מאיתנו. וכפי שבהשגחה הפרטית יש אין סוף דרגות מבחינת האיכות והכמות, כך גם ברוח הקודש.

ג' כתוב בתורה בספר בראשית:

[א ב] ... ורוח ה' מרחפת על-פני המים:

[תרגום אונקלוס, ת"א] ... ורוחא מן קדם ה' מנשבא על אפי מיא:

לפי ת"א, רוח ה' היא תנועת אוויר הנגרמת על ידי הקב"ה בהליכתו על פני המים.

ד' לכן, אפשר אולי להגיד ששלושת המושגים האלה, רוח, רוח הקודש, ורוח ה', הם מושגים שונים ונפרדים זה מזה, וללא קשר ישיר בין זה לזה.

אפשר אולי להגיד שיש ביניהם קשר עקיף על ידי הקשר שבין כול אחד מהם לבין הקב"ה. 

כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב במגילת איכה א:

ח חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם, עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה; כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ, גַּם-הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר. 

ט טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ, וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ; רְאֵה יְהוָה אֶת-עָנְיִי, כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב.

מפרש רש"י: " טומאתה בשוליה"  לשון גנאי הוא דם נידותה ניכר בשולי בגדיה כלומר חטאותיה גלויין הרבה עשאתן בגלוי:

לעניות דעתי, רש"י מביא כאן עיקרון חשוב ביותר: העובדה שהחטא נעשה בגלוי, ללא בושה, וללא להתבייש בו, כול אלה עושים את החטאים עוד יותר חמורים, מוסיפים חטא על פשע.

ובימינו כאז. 

ויאמרו עלה ויתן אדני ביד המלך

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים א כב:

[כב ו] ויקבל מלך ישראל את הנביאים בארבע מאות איש ויאמר אליהם האלך על רמת הגלעד למלחמה אם אחדל ויאמרו עלה ויתן אדני ביד המלך:

[כב ז] ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' עוד ונדרשה מאותו:

א' ומפרשים המפרשים:

מצודת דוד ''שהשכיל יהושפט לדעת אשר לא נביאי ה' המה כי כולם אמרו בסגנון אחד, ואין כן דרך נביא ה':" מלבים "וכבר אמרו חז"ל שהרגיש בם שהם נביאי שקר מפני שכולם התנבאו בסגנון אחד:"

ב' הפירושים מזכירים משטרים טוטליטאריים שבהם כולם מדברים בסגנון אחד.  

אלא חז"ל מדברים בדעות שונות זה מזה אבל אחרי דיון מחליטים על דעה אחת. וחז"ל אומרין שזה סוד הישרדות עם ישראל.

סתם סיפור

בס"ד

דברים חיים רחמים

אתמול התקשרתי לביתי הבכורה. ענתה לטלפון נכדתי הקטנה, בת החמש. אמרתי לה 'בבקשה, אפשר לדבר עם אימא שלך?'. אמה שואלת מי מדבר בטלפון. נכדתי עונה 'אל תדאגי, זה אבא שלך, את אוהבת אותו!'

ואין מה להוסיף! 

ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום לשכב בשק ויהלך אט

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים א פרק כא:

[כא כז] ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום לשכב בשק ויהלך אט:

[כא כח] ויהי דבר ה' אל אליה התשבי לאמור:

]כא כט] הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו:

א' אחאב עשה תשובה שלמה והקב"ה ריחם עליו.

יכול להיות שזאת התשובה, הכנעה לפני הקב"ה, "לא מפחד העונש, כי אם מגדולת האדון ה''' כפי שמצודת דוד מפרש.

ב' יען, מילון עברית-עברית > בגלל, מאחר, משום ש-, הואיל ו-, מכיוון ש-, היות, מפני ש-, בשל, הואיל, לאור, כדי, עבור.

לפני, מילון עברי-עברי > מולי, בנוכחותי, כנגדי.

מפני, מילון עברי-עברי > מכיוון ש-, כיוון, בגלל. מן, מ-, מאת, לפני, נוכח, אל מול, בהימצא, בנוכחות, כנגד.

ג' מלבים מפרש בצורה אחרת:

"יש הבדל בין מלפני ובין מפני, שמלפני הוא מפני (בגלל, התוספת שלי) יראת העונש, הנכנע מלפניו ישתדל להתקרב אל ה' ולעבדו וייכנע מרוממותו, והנכנע מפניו יתחבא ויברח מפניו להינצל מעונשו, ר"ל הגם שידמה לך שנכנע מלפני אינו כן כי רק נכנע מפני מיראת העונש, ולכן ע"י שנכנע מפני לא אביא הרעה בימיו וע"י לא נכנע מלפני אביא הרעה בימי בנו ולא תבוטל הגזרה בהחלט."

ד' יכול להיות שאפשר לחזק את פירושו של מלבים, אבל אם נבין את הפסוק ]כא כט] באופן הבא:

"הראת כי נכנע אחאב מלפני (מולי, כנגדי, תוספת שלי) יעו (בגלל, תוספת שלי) כי נכנע מפני (בגלל, תוספת שלי) (אני ה', תוספת שלי) לא אביא הרעה בימיו (אלא, תוספת שלי) בימי בנו אביא הרעה על ביתו:".

ה' וחז"ל קבעו יום תענית בצום ואפילו "וישק שק על בשרו".

ו' וזה בדומה לתענית אסתר, כפי שכתוב במגילת אסתר:

[ד א] ומרדכי ידע את-כל-אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה:

[ד טז] לך כנוס את-כל-היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל-תאכלו ואל-תשתו שלשת ימים לילי ויום:

אשר הסתה אתו איזבל אשתו

דס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים א פרק כא:

[כא כה] רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות את הרע בעיני ה' אשר הסתה אתו איזבל אשתו:

א' מפרש מצודת דוד:

"הסיבה שהרשיע אחאב מכולם, רק באה בעבור אשר הסיתה אותו איזבל אשתו:"

ב' מפרש מלבים:

"רק ר"ל בכל המלכים הרשעים לא היה אחד כאחאב, כי כולם עשו הרע מדעת עצמם, והוא התמכר לרצון אחרים יען שהסתה אותו איזבל:"

ג' כתוב בספר משלי:

[יד א] חכמת נשים בנתה ביתה ואוולת (נ' טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות) בידיה תהרסנו:

חז"ל מביאים דוגמא לפסוק זה מספר במדבר פרשה קרח [טז א]. כתוב בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קט עמוד ב, דף קי עמוד א:

"היינו דכתוב (משלי [יד א] ) חכמת נשים בנתה בינה – זו אשתו של און בן פלט, ואוולת בידה תהרסנה – זו אשתו של קרח."

מסבירים חז"ל, שאשתו של קרח דאגה ללבות את אש המחלוקת, ואשתו של און בן פלט דאגה לכך שבעלה לא ישתתף במחלוקת.

ד' כתוב בספר פרקי אבות:

[א ה] ... מכאן אמרו חכמים, כל-המרבה שיחה עם אישה, גורם רע לעצמו, ובטל מדברי תורה, וסופו יורש גהנם:

מסביר רבינו עובדיה מברטנורא בדומה לפסיכולוג בענייני משפחה וזוגיות:

"מצאתי כתוב שכאשר מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני היא מלמדו לחרחר ריב. כגון קרח שספר לאשתו מה שעשה משה שהניף את הלווים תנופה והביאתו בדבריה לידי מחלוקת. א"נ מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה וזה גורם רעה לעצמו:"

ה' לעניות דעתי, מעניין הדבר שאחאב לא מקבל הקלות מפני שאשתו איזבל הסיתה אותו לעבודה זרה, וגם לרצח נבון היזרעלי. ההפך הוא הנכון, לפי הפירוש של מלבים "והוא (אחאב) התמכר לרצון אחרים יען שהסתה אותו איזבל."

לכן, הלקח הוא שהגבר, הבעל, הוא האחראי על התנהגותו וגם על התנהגות ביתו. ואם הוא מסכים והולך לפי הצע אשתו, דבר זה רק מוסיף לאשמתו. 

והתנחלתם את-הארץ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בדבר פרשת מסעי:

[לג נד] והתנחלתם את-הארץ ...:

[תרגום אונקלוס (ת"א)] ותחסנון ית ארעא ...:

א' מקרא, והתנחלתם > ת"א, ותחסנון > מילון ארמית עברית, ותירשו.

ב' לפי הפשט, 'והתנחלתם' שבמקרא זהה לאותה המלה בעברית של ימינו, ז"א, 'והתנחלתם, מתנחל, התנחלות'.

לפי מילון עברית-עברית, מקבלים (וכול משפחת המילים דומה):

מתנחל > מתיישב, משתקע, נאחז בקרקע, משתכן, יושב קבע, תושב התנחלות, כינוי למתיישב בשטחים.

ג' אבל, לפי ת"א, מלה 'מתנחל' שבמקרא היא יורש הארץ, איש שבא לקחת ירושתו, איש שבא לממש ירושתו. כי הירושה, ארץ ישראל, היא שלו מהקב"ה.

ד' ובאמת מוצאים במילון עברית-עברית:

נחלה > אחוזה, קניין, נכס. וגם ירושה, עיזבון, חלק. וגם בעלות, זות, חזקה, אחיזה.

ה' לעניות דעתי, אין תרגום למלה מתנחל בשפה אחרת. הסיבה היא שאין מתנחל אצל עם אחר אלא אך ורק אצל עם ישראל.

ו' לכן, כול היהודים בארץ ישראל הם מתנחלים.

והורשתם את-הארץ וישבתם בה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת מסעי:

[לג נג] והורשתם את-הארץ וישבתם בה...:

[תרגום אונקלוס (ת"א)] ותתרבון ית יתבי ארעא. ותיתבון בה ...:

א' מקרא, את-הארץ > ת"א, ית יתבי ארעא > מילון ארמית-עברית, את יושבי הארץ.

ב' לפי תרגומו של אונקלוס, הארץ הייתה של עמי כנען. אבל, הקב"ה לקח את הארץ מידיהם והעביר אותה לבני ישראל.

ב' כתוב בספר ויקרא פרשה בחוקותי:

[כו לג] והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם היושבים בה:

לכן, אפילו שהקב"ה מעניש את עם ישראל על ידי הגלות, הקב"ה לא מעביר את ארץ ישראל מידיהם של בני ישראל לידיהם של עם אחר, חו"ח, אלא הארץ שוממה. הארץ לא מקבלת תושבים זרים אלא אך ורק את בני ישראל. ואם לא הם, אזי אף אחד אחר.

במיתי בני ישראל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת מסעי:

[לג מ] וישמע הכנעני מלך ערד והוא ישב בנגב בארץ כנען בבוא בני ישראל:

[תרגום אונקלוס (ת"א)] ושמע כנענאה מלכא דערד והוא יתב בדרומא בארעא דכנען במיתי בני ישראל:

א' מקרא, בבא בני ישראל > ת"א, במיתי בני ישראל > מילון ארמית-עברית, במתי בני ישראל

ב' יש שוני גדול בין במובן בין המקרא 'בבא' לבין ת"א 'במיתי' שבעברית 'במתי'. ז"א, 'במתים של'. האם יש תירוץ לפירוש זה?

ג' יכול להיות שת"א ע"י התרגום מביא גם פירוש למקרא. יכול להיות שמלך ערד פוחד מבני ישראל בגלל הניצחונות של בני ישראל על העמים שפגשום בדרך וחיסולם.

או, 'מתי בני ישראל' יכול להיות אבות בני ישראל ששומרים על עם ישראל, נלחמים ביחד עימו, ומביאים לו את הניצחונות.

ד' מה ז"א האבות שומרים על עם ישראל?

ז"א, האבות, ע"י זכויותיהם, הם הסנגורים של עם ישראל על יד הקב"ה, שהוא בעצמו עושה כול הפעולות האלה לטובת עם ישראל. והתירוץ הזה, לעניות דעתי, נראה מתקבל על הדעת.

כה אמר ה' הראית את כל ההמון הגדול הזה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים א' פרק כ:

[כ יג] והנה נביא אחד נגש אל אחאב מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך היום וידעת כי אני ה':

מפרש מצודת דוד: "הראתה, רצה לומר: האם אתה נותן לב לגודל רבוי העם, ועם כל זאת הנני נותנו בידך:"

מפרש מלבים: "הראית את כל ההמון הגדול הזה שא"א שתנצחהו בדרך הטבע, הנני נותנו בידך בדרך נס וזה יהיה היום, ובזה וידעת כי אני ה', ור"ל שכל עוד יצוייר שיוכלו לנצוח בכחם לא יעשה ה' בדרך נס כי הלוחם סומל על כחו ואינו מצפה לישועת ה', עז"א לו הראית את כל ההמון וכו', ואחר שא"א שתנצח בדרך הטבע יעשה ה' נס."

א' מצאתי עוד פירוש יפה שנראה לי מתקשר לפרושים הקודמים.

כתוב בפרקי אבות:

[א א] משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה...:

מפרש רבינו עובדיה מברטנורא: "ונקראו כנסת הגדולה, לפי שהחזירו העטרה ליושנה (יומא סט, ב), שמשה אמר (דברים י) האל הגדול הגבור והנורא. באו ירמיה ודניאל ולא אמרו גבור ונורא. והם החזירום כבתחלה, לפי שאמרו, הן הן גבורותיו, הן הן נוראותיו, שאלמלא כן היאך אומה כזו יכולה להתקיים בפני כמה אומות:"

ב' כתוב בהמשך בספר מלכים א פרק כ:

[כ כב] ויגש הנביא אל מלך ישראל ויאמר לו לך התחזק ודע וראה את אשר תעשה כי לתשובת השנה מלך ארם עלה עליך:

 מפרש מלבים: "לך התחזק אמר לו עתה נצחת ע"פ נס, אבל דע כי לתשובת השנה יבא שנית עליך ולא בכל יומא מתרחיש ניסא לכן הכן עצה וגבורה למלחמה, ונגד גבורה אמר לך התחזק בחיל ופרשים, ונגד העצה אמר ודע וראה את אשר תעשה:"

ג' אפשר אולי להוסיף כמה פירושים:

-          ניצחון המעטים נגד ההמון נעשה בדרך נס הקב"ה.

כך היה בימי מלך אחאב.

כך היה בימי משה רבינו שנאמר בתורה ספר ויקרא פרשה בחוקותיי

כו,ח וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.

כך היה בזמן החשמונאים "ואתה, ברחמיך הרבים, עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, וטמאים ביד טהורים, וזדים ביד עוסקי תורתך."

וכך בימינו אלה.

-          עצם קיום והתקיימות של עם ישראל, הוא הוכחה החותכת והברורה ביותר על אהבתו ודבקותו של הקב"ה בעמו בחירו, עם ישראל. ללא ההשגחה הפרטית והניסים של הקב"ה, עם ישראל לא היה קיים בימינו כמו בימים ההם והיה נאלם מזמן.

-          יחד עם זאת, על עם ישראל להתכונן ולהכין את עצמו לניסיונות הבאים. בעיקר, להיות ביחד באמונה שלמה בהקב"ה ובמשה רבינו ע"ה.

אנשי הצבא בזזו איש לו

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:

[לא נג] אנשי הצבא בזזו איש לו:

[ת"א] גברי דחילא בזו גבר לנפשיה:

א' מקרא, איש לו > ת"א, גבר לנפשיה.

לנפשה, ארמית > מילון ארמית-עברית, לעצמה, את עצמה.

ב' לכן, יכולות להיות  שני פרושים לפסוק [לא נג]:

-          'בזזו איש לעצמו' או

-          'בזזו איש את עצמו'.

ג' לכן, לפי תרגום אונקלוס, יכול להיות שבצבא היו כאלה ללקחו לעצמם, אבל גם כאלה שלקחו מעצמם כדי להביא תרומה להקב"ה, כמו שמפקדיהם עשו.

הקב"ה, מבקשים ממנו מעט והוא נותן הרבה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר הקדוש, שיר השירים, [קעד] פירוש הסולם, דבר נפלא:

"ודאי צריך, כי מי שמבקש אינו צריך לבקש הרבה אלא מעט, כי כיון שיתחיל (לתת) יקח מה שיקח. הקב"ה, מבקשים ממנו מעט והוא נותן הרבה. אברהם בקש מעט והקב"ה נתן לו הרבה. הוא בקש בן אחד, מה כתוב, והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים."

ואין מה להוסיף!

נקם נקמת בני ישראל מאת המדין

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:

[לא ב] נקם נקמת בני ישראל מאת המדין...:

מתרגם אונקלוס:

[ת"א] את פרע פרענות בני ישראל מן מדינאי ...:

א' מקרא, נקום נקמת > ת"א, פרע פרענות > מילון ארמית-עברית, פורענות, פירעון.

פורענות > מילון עברית-עברית, צרה, אסון, פגע, ייסורים, סבל, שואה.

פירעון > מילון עברית-עברית, תשלום, סילוק, זיכוי, ניכוי, סיום חוב, החזר חוב.

ב' דבר נפלא מפרש אונקלוס:

-          הנקמה יכולה להיות 'פורענות' שהיא דבר שלילי, ז"א, צרה ואסון, כאשר הנקמה מופנה על ידי עם ישראל כלפי עם ישראל. וזה מה שהיה בימי מלכי יהודה ומלכי ישראל, וגם בימינו אלה.

-          הנקמה 'פירעון' שהוא דבר חיובי, ז"א, תשלום חוב, סילוק חוב, כאשר הנקמה מופנה על ידי עם ישראל כלפי המדין, או דומים להם.