אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם--כֹּל, דָּבָר רָע

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת שפטים:

[דברים יז א] לֹא-תִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה, אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם--כֹּל, דָּבָר רָע:  כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא.  

[תרגום אונקלוס] לָא תִּכּוֹס קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ תּוֹר וְאִמַּר, דִּיהֵי בֵּיהּ מוּמָא--כֹּל, מִדָּעַם בִּישׁ:  אֲרֵי מְרַחַק קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ, הוּא.  

א' כתוב במקרא אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם--כֹּל, דָּבָר רָע , וגם תרגום אונקלוס דומה דִּיהֵי בֵּיהּ מוּמָא--כֹּל, מִדָּעַם בִּישׁ.

ב' לפי חז"ל, עשרת הדברות כתובים חמישה חמישה על שני הלוחות.

הדבר החמישי הוא :

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ

ג' חז"ל אומרים שדבר זה, מצוות כיבוד אב ואם, היא בקבוצה הראשונה של חמשת הדברים הקשורים להקב"ה.

לכן, אפשר אולי לפרש שדברי המקרא "לֹא-תִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה, אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם--כֹּל, דָּבָר רָע " מתייחסים גם לדברים המוגשים לאב ואם. 

וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת ראה:

[דברים יא כט] וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.

[תרגום אונקלוס] וִיהֵי, אֲרֵי יַעֵילִנָּךְ יְיָ אֱלָהָךְ, לְאַרְעָא, דְּאַתְּ עָלֵיל לְתַמָּן לְמֵירְתַהּ--וְתִתֵּין יָת מְבָרְכַיָּא עַל טוּרָא דִּגְרִיזִין, וְיָת מְלָטְטַיָּא עַל טוּרָא דְּעֵיבָל.

א' כתוב במקרא וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה , תרגום אונקלוס וְתִתֵּין יָת מְבָרְכַיָּא , שבעברית ותיתן את המברכים .

ב' תרגום אונקלוס מסביר לעל ההרים נמצאים המברכים, הכוהנים, ולא הברכה עצמה, ז"א, לא ההר מבורך אלא הכוהנים שעל ההר, הם שמברכים.

דבר דומה על הקללה. 

אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת ראה:

[דברים יא כח] וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.

[תרגום אונקלוס]  וּלְוָטִין, אִם לָא תְּקַבְּלוּן לְפִקּוֹדַיָּא דַּייָ אֱלָהֲכוֹן, וְתִסְטוֹן מִן אוֹרְחָא, דַּאֲנָא מְפַקֵּיד יָתְכוֹן יוֹמָא דֵּין:  לִמְהָךְ, בָּתַר טָעֲוָת עַמְמַיָּא--דְּלָא יְדַעְתּוּן.

א' כתוב במקרא אֱלֹהִים אֲחֵרִים , בתרגום אונקלוס טָעֲוָת עַמְמַיָּא , כאשר מצאתי קושי בתרגום לעברית:

-         טָעוּתָא   - טָעוּת - (נ') שגיאה, טעייה, משגה, שיבוש, סילוף, ליקוי, סטייה, עוול, איוולת

-         תעווה - לעוות - (פ') לסלף, לעקם, לשנות לרעה, לקלקל, לשבש, לסרס, לזייף, להרחיק מהאמת, לא לדייק, להשחית, לכער

-         תעבה – לתעב – תיעב - (פ') לשנוא, לשטום, לחוש עוינות, לא לסבול, להיגעל, לסלוד, לחוש איבה, להתמלא תיעוב, לחוש מיאוס

-         ידוע שיכול להיות החלפה בין האות ת לבין האות ט.

ב' בכול מקרה, אונקלוס מפרש את המקרא. לפי אונקלוס, אפשר לפרש את המקרא אֱלֹהִים אֲחֵרִים , כטעות של העמים האחרים, ואין על עם ישראל לחזור על אותה הטעות.

יכול להיות שהטעות היא בגלל חוסר ידע, למשל דומה לתינוק שנשבה, ז"א, לא בזדון. וכתוב בתורה על עם ישראל [דברים ז טז] וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים .

ג' יכול להיות שפרוש זה יכול לשנות במקצת גישת עם ישראל מול עמות העולם, לגישה אפילו עוד יותר סבלנית וסלחנית. 

וְהֵם עַמְּךָ, וְנַחֲלָתֶךָ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת עקב:

[דברים ט כט] וְהֵם עַמְּךָ, וְנַחֲלָתֶךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל, וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה.

א' משה רבינו ע"ה מבטא במדויק את היחס בין בין הקב"ה לבין עם ישראל: וְהֵם עַמְּךָ, וְנַחֲלָתֶךָ .

הקב"ה תמיד שומר ומשגיח על עם ישראל, בני ישראל בניו וסגולתו.

ב' אבל, לבני ישראל יש זכות הבחירה. הם יכולים לבחור בין החיים לבין ההפך.

לכן, הקב"ה וכול מה שהוא עושה, הוא טוב, ואפילו טוב מאד ומצוין! תפקיד בני ישראל לבחור בהקב"ה.

וְאֶעֱשֶׂה, אוֹתְךָ, לְגוֹי-עָצוּם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת עקב:

[דברים ט יד] הֶרֶף מִמֶּנִּי, וְאַשְׁמִידֵם, וְאֶמְחֶה אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; וְאֶעֱשֶׂה, אוֹתְךָ, לְגוֹי-עָצוּם וָרָב, מִמֶּנּוּ.

[תרגום אונקלוס] אָנַח בָּעוּתָךְ מִן קֳדָמַי, וַאֲשֵׁיצֵינוּן, וְאֶמְחֵי יָת שׁוֹמְהוֹן, מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא; וְאַעֲבֵיד, יָתָךְ, לְעַם תַּקִּיף וְסַגִּי, מִנְּהוֹן. 

א' כתוב במקרא וְאֶעֱשֶׂה, אוֹתְךָ, לְגוֹי-עָצוּם , תרגום אונקלוס וְאַעֲבֵיד, יָתָךְ, לְעַם תַּקִּיף , שבעברית ועשיתי אותך לעם חזק .

ב' לכן, הביטוי שבמקרא לְגוֹי-עָצוּם הוא בעברית לעם חזק .

ג' יש מקומות אחרים בתורה איפה מופיעים ביטויים דומים, למשל בספר בראשית:

[בראשית יב ב] וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. 

-          לכן, גם כאן לְגוֹי גָּדוֹל הכוונה היא לעם גדול .

ד' כתוב בספר ישעיהו:

[ישעיהו כו ב] פתחו, שערים; ויבוא גוי-צדיק, שומר אמונים. 

-          יכול להיות שגם כאן, הכוונה היא עם צדיק שזה עם ישראל, ז"א, כול העם ולא רק יחידים.

וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת עקב:

[דברים ט טו] וָאֵפֶן, וָאֵרֵד מִן-הָהָר, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי. 

א' אפשר אולי לשאול:

-          למה שני לוחות הברית ולא רק לוח אחד?

-          למה לא כתוב 'ולוחות הברית על ידי'? למה משה רבינו ע"ה שב ומדגיש וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי ?

ב' כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק ו' דף כה,א פרק ו הלכה א גמרא:

כיצד היו הלוחות כתובים ר' חנינה <בן אחיה ר' יהודה> בן גמליאל אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה הה"ד (דברים ד) ויכתבם על שני לוחות אבנים חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה הה"ד (שם) ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה ר"ש בן יוחאי אומר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה דכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה רבי סימאי אמר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה דכתיב (שמות לב) מזה ומזה הם כתובים מטרוגה חנניה בן אחי רבי יהושע אומר בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה דכתיב (שיר השירים ה) ממולאים בתרשיש:

ג' אני חוזר על מה שכתוב בספר דברים כדי להסביר מחשבותיי:

[דברים ט טו, יז] טו וָאֵפֶן, וָאֵרֵד מִן-הָהָר, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי. יז וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם.

-          יכול להיות ששני לוחות הברית מתאימים לשתי הידיים של משה רבינו ע"ה.

-          התירוץ, אולי להראות שהתורה מתאימה לאדם, לפי המידות שלו. ז"א, התורה מתאימה לכול אחד מבני ישראל לפי המידות שלו, התורה מתאימה את עצמה לכולם, לכול אחד ואחד מעם ישראל, כול אחד יכול למצוא בה את עצמו, את הצרכים שלו.

-          לפי התלמוד הירושלמי, יכול להיות שהיו עשרת הדברות על כול אחד מן הלוחות. התירוץ אולי כדי לא לגרום לאי-הבנה: משה רבינו רואה ביד ימינו את הלוח א', וביד שמאלו את הלוח ב'. אבל, מי שיושב מולו, מול משה רבינו, רואה לוח ב' בימינו ולוח א' בשמאלו, הפוך ממה שרואה משה רבינו. לכן, כדי שלא יהיו אי-הבנות, כול עשרת הדברות כתובים על כול אחד מהלוחות.

-          לכן, אפילו חו"ח נכה עם רק יד אחת, יכול להחזיק את כול עשרת הדברות בידו.

כִּי, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת עקב:

[דברים ח ה] וְיָדַעְתָּ, עִם-לְבָבֶךָ:  כִּי, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְיַסְּרֶךָּ.

[תרגום אונקלוס] וְתִדַּע, עִם לִבָּךְ:  אֲרֵי, כְּמָא דְּמַלֵּיף גֻּבְרָא יָת בְּרֵיהּ, יְיָ אֱלָהָךְ, מַלֵּיף לָךְ.

א' כתוב במקרא וְיָדַעְתָּ , תרגום אונקלוס וְתִדַּע , שבעברית ותדע .

רואים הפיכת הזמנים בפועל, העבר שבמקרא הופך לעתיד בתרגום אונקלוס. זאת דוגמה לכלל הפיכת הזמנים, כלל ידוע בתורה.

ב' כתוב במקרא כִּי, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ , תרגום אונקלוס אֲרֵי, כְּמָא דְּמַלֵּיף גֻּבְרָא יָת בְּרֵיהּ , שבעברית הרי, כפי שאיש מלמד את בנו.

-          הפניה היא אישית, לכול אחד ואחד מעם ישראל, יש אחראיות אישית של כול יהודי.

-          הייסורים שהקב"ה שולח, הם כמו למידה, אולי 'שכר לימוד' כמו שאומרים בדיבור יום-יומי, כמו שיעורים, או לימודים עבור בני ישראל, לצורך הפקת לקחים.

-          הלמידה, הלימוד, הם עבודה קשה ביותר, שדומה לייסורים.

ג' עוד יותר, יכול להיות שאפשר להימנע מייסורי גוף על ידי 'ייסורים' של לימוד התורה!

וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת עקב:

[דברים ז טז] וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם; וְלֹא תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ. 

[תרגום אונקלוס] וּתְגַּמַּר יָת כָּל עַמְמַיָּא, דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ--לָא תְּחוּס עֵינָךְ, עֲלֵיהוֹן; וְלָא תִּפְלַח יָת טָעֲוָתְהוֹן, אֲרֵי לְתַקְלָא יְהוֹן לָךְ. 

א' במקרא כתוב וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים , תרגום אונקלוס וּתְגַּמַּר יָת כָּל עַמְמַיָּא , שבעברית ולימדת את כול העמים .

עוד פעם, הרמז הוא לביטוי הידוע 'אור לגויים':

[ישעיהו מט ו] וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ

[ ישעיהו מב ו] אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם

[ישעיהו ס ג] וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ

ב' לכן, עם ישראל חייב לפי התורה להיות שונה משאר העמים בכיוון הטוב, להיות אור לגויים וללמד אותם מוסר ומידות טובות.

סביר להניח שזה אחת הסיבות למה עם ישראל שנוא ונרדף על ידי שאר העמים: הוא מפריע להם על ידי הדוגמה הטובה שלו!

וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת עקב:

[דברים ז יג] וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. 

[תרגום אונקלוס] וְיִרְחֲמִנָּךְ, וִיבָרְכִנָּךְ וְיַסְגֵּינָךְ; וִיבָרֵיךְ וַלְדָּא דִּמְעָךְ וְאִבָּא דְּאַרְעָךְ עֲבוּרָךְ וְחַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ, בַּקְרֵי תּוֹרָךְ וְעֶדְרֵי עָנָךְ, עַל אַרְעָא, דְּקַיֵּים לַאֲבָהָתָךְ לְמִתַּן לָךְ. 

א' כתוב במקרא וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ , תרגום אונקלוס וְאִבָּא דְּאַרְעָךְ , שבעברית פרי ארצך .

ב' כתוב במקרא עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, תרגום אונקלוס עַל אַרְעָא, דְּקַיֵּים לַאֲבָהָתָךְ לְמִתַּן לָךְ, שבעברית על הערץ שהובטחה לאבותיכם וניתנת לך .

ג' לכן, לפי תרגום אונקלוס, הברכות של הקב"ה קיימות בארץ ישראל. לכן, חשוב ביותר שהיהודים יעלו לארץ ישראל, כדי שברכות הקב"ה יתקיימו עליהם.  

וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת ואתחנן:

א' [דברים ג כז] עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. 

[פרוש אונקלוס] סַק לְרֵישׁ רָמְתָא, וּזְקַף עֵינָךְ לְמַעְרְבָא וּלְצִפּוּנא וּלְדָרוֹמָא וּלְמַדְנְחָא--וַחְזִי בְּעֵינָךְ:  אֲרֵי לָא תִּעְבַּר, יָת יַרְדְּנָא הָדֵין. 

כתוב במקרא יָמָּה , תרגום אונקלוס לְמַעְרְבָא , עברית מערבה .

כתוב במקרא וְתֵימָנָה , תרגום אונקלוס וּלְדָרוֹמָא , עברית דרומה .

ב' [דברים ג כח] וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ:  כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. 

[תרגום אונקלוס] וּפַקֵּיד יָת יְהוֹשׁוּעַ, וְתַקֵּיפְהִי וְאַלֵּימְהִי:  אֲרֵי הוּא יִעְבַּר, קֳדָם עַמָּא הָדֵין, וְהוּא יַחְסֵין יָתְהוֹן, יָת אַרְעָא דְּתִחְזֵי.  

כתוב במקרא וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶ, תרגום אונקלוס  וְהוּא יַחְסֵין יָתְהוֹן, יָת אַרְעָא דְּתִחְזֵי.  

לפי המילון ארמית - עברית http://daf-yomi.com/AramicDictionary.aspx :

יַחְסֵין (בבא בתרא קמח ב)   -   יִנְחַל

יַחְסְנוּן (פסחים סח א) -   יִירְשׁוּ

יַחְסְנִינֵיהּ (בבא קמא קטז ב)   -   יִירָשֶׁנּוּ

לפי המילום עברית - עברית וואלה :

להנחיל (פ') להקנות, להעביר, להאציל, לתת, להעניק, ללמד; להוריש, לצוות ל-; לגרום, לחולל, להביא ל-, להסב

לנחול (פ') לרשת, לקבל בירושה; להשיג, לזכות ב-, לקבל, להגיע ל-; לסבול, לספוג, "לחטוף" (תבוסה, מכה)

לכן, אפשר אולי לתרגם לעברית:

והוא יעשה אותם יורשים של הארץ אשר ראית.

הכוונה היא שיְהוֹשֻׁעַ יבצע את הציווי של הקב"ה.

הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים פרשת ואתחנן:

[דברים ג כה] אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. 

[תרגום אונקלוס] אֶעְבַּר כְּעַן, וְאֶחְזֵי יָת אַרְעָא טָבְתָא--דִּבְעִבְרָא דְּיַרְדְּנָא:  טוּרָא טָבָא הָדֵין, וּבֵית מַקְדְּשָׁא. 

א' כתוב במקרא וְהַלְּבָנֹן , תרגום אונקלוס וּבֵית מַקְדְּשָׁא , ובעברית בית המקדש .

ב' גם רש"י מפרש וְהַלְּבָנֹן . זה בית המקדש.

ג' יכול להיות שזה המקור של פירוש הלבנון כבית המקדש גם בתהילים [תהילים כט ה, ו]:

ה  קוֹל יְהוָה, שֹׁבֵר אֲרָזִים;    וַיְשַׁבֵּר יְהוָה, אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
ו  וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ-עֵגֶל;    לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן, כְּמוֹ בֶן-רְאֵמִים.