וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת בראשית:

[בראשית א כח] וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.

[פירוש רש"י] וכבשה - חסר וי"ו, ללמדך שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית, ועוד ללמדך שהאיש שדרכו לכבוש מצווה על פריה ורבייה ולא האשה:

א' אפשר אולי לשאול האם יש תירוץ למצווה זאת שהאיש מצווה לעשותה, בנוסף לפירוש של רש"י.

יכול להיות שבזמן התורה ואחר כך גם בזמן התלמוד וגם אחרי זה בזמן רש"י, האיש, הגבר, הוא השולט על תהליך פריה ורביה. הוא לבדו יכול למנוע תהליך זה, למשל על ידי הוצאת זרע על האדמה. לאישה אין אמצעים של מניעת הריון בתקופה ההי. לכן, על הגבר מוטלת מצוות פריה ורביה.

ב' אבל, בימינו, בשונה מהימים ההם,  המצב שונה לחלוטין. בימינו גם לאישה יש אמצעים למניעת הריון, יעלים לפחות כמו אצל הגבר, ואולי אפילו יותר יעילות.

ג' עוד יותר. בימינו האישה יכולה לבדה להביא ילד לעולם על ידי הפריה מלאכותית.

ד' לכן, יכול להיות שיש מקום לפסוק הלכה, שגם האישה מצווה בפריה ורביה, בדומה לאיש, לגבר.

מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת משפטים:

[שמות כ"א יב] מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת.

א' כתוב מַכֵּה אִישׁ וָמֵת . יכול להיות שהמילה איש היא גם על מי שמכה וגם על מי שמוכה. ז"א, איש שמכה איש, והאיש המוכה מת, יומת גם האיש המכה.

ב' על שניהם כתוב איש ולא אדם. לפי חז"ל, אדם הוא טהור לענייני טומאה וטהרה:

[ויקרא א ב] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם.

כאן כתוב אדם ולא איש.

ג' גם המוכה הוא איש ולא אדם טהור ללא טומאה. יכול להיות שהמוכה כן עובר על

[דברים ד ט] רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. 

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת משפטים:

[שמות כ"א ב] כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. 

א' התורה היא נצחית. לכן, כול הפרשות והפסוקים שבתוך התורה האלוהית, הם נכונים ורלבנטיים גם לימינו.

ב' פרשת משפטים בספר שמות דנה במצוות שיש לעשותם כלפי העבדים. אבל, בימינו אין עבדים, לפחות עבד עברי בעם ישראל.

לכן, אפשר לשאול איך מקיימים את המצוות האלה בימינו.

ג' חיפשתי ב-GOOGLE ומצאתי ששאלה זאת 'מצוות העבדים בימינו' נשאלת ולא רק פעם אחת. בין התשובות מצאתי התייחסות לסכר בנשים בישראל, ויחס לזולת.

ד' יכול להיות שאפשר למצוא עוד כוון שבו התורה תהיה כמשל עבורנו. ואפרש בהמשך.

ה' בזמן מתן התורה, העבדים היו כוח העבודה הגדול העיקרי והמשמעותי ביותר בחברה דאז. בימינו, כוח העבודה הוא העובדים השכירים. לכן, יכול להיות שאפשר להפעיל את המצוות הקשורות בעבדות לתפוס התנהגות מול ציבור השכירים בימינו. ז"א, ליחסי העבודה הקיימים בין ציבור השכירים לבין ציבור המעסיקים בימינו.

ו' אפשר לחזור לפסוק המצוטט בתחילת החיבור:

[שמות כ"א ב] כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. 

יכול להיות שהתורה מלמדת אותנו דרך ארץ שחוזה העבודה בין שכיר לבין מעסיק לא צריך להיות יותר משש שנים. כול שש שנים יש לסגור חוזה חדש. יש אולי הצדקה למצווה זאת, תוך שש שנים יש שינויים בעובד, במעביד או במעסיק, בסביבת העבודה ובשוק העבודה. לכן, יש לקחת אותם בחשבון בחוזה החדש.

ז' [שמות כ"א ג] אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.

היום, העובד מקבל כסף בסוף העסקתו, כאשר החוזה נגמר, למשל קרן פיצויים וקרן השתלמות. לעניות דעתי, הסיבה לקיום קרנות אלה היא אי-תשלום מס הכנסה על כספי הקרן, מן סוג של פטור מס הכנסה על תכניות חיסכון. אבל דווקא בזמן האחרון, כלכלנים אומרים שהפטור ממס הכנסה על הכספים האלה לא מוצדק ולא ענייני. יותר מזה, גם המעסיק לפעמים לוקח את הכסף הזה לעצמו לא מפקיד אותו בקרן העובד.

יכול להיות שהתורה מלמדת אותנו דרך ארץ שכול הכסף של השכר יש לשלמו לעובד מיד אחרי עבודתו, על בסיס יומי, שבועי, או חודשי, ולא בסוף העסקתו.

יכול להיות שדבר זה נתמך גם על ידי שני פסוקים אחרים בתורה:

[דברים כ"ד יד] לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ :

[ויקרא י"ט יג]  לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר:

ח' [שמות כ"א ד]  אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת--הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ.

יכול להיות שהתורה מלמדת אותנו דרך ארץ, אם העובד בזמן העסקתו אצל המעביד מביא לאור העולם המצאה או פטנט, אלה שייכים למעביד והעובד "הוא יצא בגפו".

[שמות כ"א ה-ו] ה וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי.  ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.

אם העובד רוצה לעבוד אצל מעבידו כול החיים, כנראה בגלל הביטחון התעסוקתי וכלכלי, או בימינו להיות בעל 'קביעות', ולא רוצה לצאת לחופשי, ז"א, העובד לא רוצה לחדש את החוזה בינו לבין, המעסיק כול שש שנים. אזי, העובד יסכים שהחוזה שחתם נשאר בתוכף לכול החיים ואין לעובד זכות לבקש הטבות, תוספות, או שינויים בחוזה ההוא. 

כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת משפטים:

[שמות י"ח יא] עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים:  כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. 

[תרגום אונקלוס] כְּעַן יָדַעְנָא, אֲרֵי רָב יְיָ וְלֵית אֱלָהּ בָּר מִנֵּיהּ:  אֲרֵי בְּפִתְגָמָא, דְּחַשִּׁיבוּ מִצְרָאֵי לִמְדָּן יָת יִשְׂרָאֵל בֵּיהּ דָּנִנּוּן.

א' לפי המקרא היה אפשר אולי להבין, חו"ח, שיש כמה אלהים אבל הקב"ה הגדול בין כולם: כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים.

ב' אונקלוס בא ומתרגם ומפרש שהקב"ה הוא הגדול ואין אחר חוץ ממנו: אֲרֵי רָב יְיָ וְלֵית אֱלָהּ בָּר מִנֵּיהּ.

על דברים כאלה אומרים חז"ל שאסור לקרוא את התורה ללא הפירושים של חז"ל. אפשר אולי להגיד שהתורה היא לא אוסף סיפורים, מעשיות, או דברי הימים של עם ישראל. התורה היא משל שהקב"ה נתן לנו באהבה ובהשגחה אישית ללמדנו דרך ארץ, דרך התנהגות בעולם הזה מול הזולת וגם מול הקב"ה. הרי עם ישראל בניו ועבדיו, עם בחירתו.

וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְרֵאִים אֶת-יְהוָה, וְאֶת-פְּסִילֵיהֶם, הָיוּ עֹבְדִים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלאכים ב' פרק י"ז פסוק מא:

[ספר מלאכים ב' י"ז מא] וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְרֵאִים אֶת-יְהוָה, וְאֶת-פְּסִילֵיהֶם, הָיוּ עֹבְדִים; גַּם-בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. 

[מלבי"ם]  ויהיו אמנם הגוים האלה רצה לומר הכותים שהם לא הוזהרו על זאת והם נתונים תחת המערכת ומשטרי השמים, הם לא נצטוו על השיתוף והם כשעשו כן נקראים יראים את ה' במה שאת פסיליהם הם עובדים, גם בניהם ובני בניהם הם עושים עד היום הזה כאשר עשו אבותם וה' לא קצף עליהם ולא הענישם כי די להם בעבודה וביראה כזאת ולכן אחר שלא כחשו בהסבה הראשונה הגם שעבדו אלהים אחרים לא אכלו האריות בהם, הגם שישראל נענשו על זה וגלו מארצם, כי ישראל יצאו ממצרים ונתן להם תורה וכרת עמהם הברית :(הדגשה שלי) 

א' מלבי"ם בפירושו מבדיל בין ישראל, שהקב"ה נתן להם את התורה וכרת עמם ברית, לבין הכותים, שעשו גיור. אפילו שהכותים היראים את הקב"ה אבל גם עובדים עבודה זרה כפי שעשו אבותיהם, הכותים לא נענשים על העבודה הזרה שהם עובדים. לעומת זאת, ישראל כן נענש על זה. מלבי"ם מסביר שהסיבה היא הקשר העמוק והברית שבין הקב"ה לבין ישראל.

ב' ההבדל בין הקשר של הקב"ה עם ישראל לבין הקשר של הקב"ה עם כותים פעל אז לרעת ישראל. ישראל נענש קשה לעומת הכותים, אפילו שגם זה וגם זה יראי שמיים אבל גם עובדים עבודה זרה.

יכול להיות שההבדל שקיים לפי מלבי"ם בין ישראל לבין גרים מסביר תופעה נפוצה יחסית בימינו. לצערנו, יש גם יהודים וגם גרים שלא עושים מצוות הקב"ה. דבר זה יכול לבטל את הגיור של הגר אבל לא מבטל שייכותו של יהודי לעם ישראל. 

וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בשלח:

[שמות י"ד כב] וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. 

א' אמרו חז"ל "תורה מים".

ב' לכן, אפשר אולי להגיד שהתורה היא שהגנה על עם ישראל כאשר עברו דרך ים סוף.

ג' אולי אפשר להגיד עוד דבר: אותם קירות המים שהגנו על עם ישראל, הם שבו וכיסו את מחנה מצרים.

לכן, אפשר אולי להגיד שהתורה שהיא מים חיים לעם ישראל ומגינה עליהם, אותה התורה מחריבה את אויבי עם ישראל:

[שמות י"ד כח] וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד.

מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בשלח:

[שמות ט"ו כ] וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

א' אפשר לשאול, למה כתוב במקרא מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן ולא בת אמרם או בת יוכבד, שהיו הוריה, ולא אחות משה, שהיה בתפקיד יותר חשוב מאשר אחיו אהרון.

ב' באה התורה ומלמדת אותנו דרך ארץ: כנראה הוריה של מרים בזמן יציאת מצרים כבר היו בעולם הבא.

אזי, האח הגדול תופס מקומם, ולא משנה אם יש אולי עוד אחים, אפילו יותר מכובדים ממנו.

ג' גם בירושה, לפי ההלכה, האח הבכור מקבל פי שניים משאר אחיו.

מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בשלח:

[שמות י"ד י-יא] י וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה.  יא וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. 

א' עם ישראל לא חשבו שיכולים להילחם נגד המצרים, שיכולים להתנגד להם, פשוט הרימו ידיים, אפילו שרק הגברים שבעם ישראל היו שישים רבבות, מספר עצום!

ב' דבר דומה קרה גם ליהודים בזמן השואה הנאצית, כאשר היהודים לא נלחמו כעם נגד הנאצים והשותפים שלהם באירופה ובעולם.

וזה בדומה למה שקרה לעם ישראל ביציאת מצרים. לקח להם זמן עד שלמדו והפנימו שיכולים ומסוגלים להילחם בעמים אחרים שבאו נגדם.

גם ליהודים לקח זמן עד למדו והפנימו שיכולים להילחם וגם לנצח בעד מדינתם.

ג' יכול להיות שתופעה זאת היא תוצאה של שנות גלות וחיים של עבדות בתוך עם אחר. ולעם ישראל ביציאת מצרים היו כארבע מאת שנים של גלות, וחז"ל אומרים שחצי מזה. לעומת זאת, ליהודים באירופה הנאצית היו כמעט אלפיים שנות גלות!

אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בשלח:

[שמות ט"ו א] אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ,  לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. 

א' משה רבינו ע"ה הוא הנביא של הקב"ה. לכן, השירה של משה רבינו היא גם בגדר נבואה הבאה מהקב"ה, דרך פיו של משה רבינו.

ב' דבר דומה על שירת מרים הנביאה, אחות אהרון:

[שמות ט"ו כ] וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

ג' לכן, כול התורה, כולל השירה של משה רבינו ומרים הנביאה, באה מהקב"ה.

כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בשלח:

[שמות י"ד ה] וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. 

[תרגום אונקלוס] וְאִתְחַוַּא לְמַלְכָּא דְּמִצְרַיִם, אֲרֵי אֲזַל עַמָּא; וְאִתְהֲפֵיךְ לִבָּא דְּפַרְעֹה וְעַבְדּוֹהִי, בְּעַמָּא, וַאֲמַרוּ מָא דָּא עֲבַדְנָא, אֲרֵי שַׁלַּחְנָא יָת יִשְׂרָאֵל מִפֻּלְחָנַנָא. 

א' מה שהיה חשוב לפרעה ולמצרים הייתה העבדות של עם ישראל, ההפסד הכלכלי הנובע מעזיבת עם ישראל מעבדות לפרעה ולמצרים, עם ישראל הם כבר לא העבדים שלהם, של הפרעה ושל המצרים.

ב' יכול להיות שהנושא הכלכלי וההפסד הכלכלי היו הסיבות שבגללם הפרעה והמצרים לא רצו לשלוח את עם ישראל.

ג' אפשר אולי ללמוד מזה שגם בימינו וגם בגלות, הנושא הכלכלי קבע וקובע את האנטישמיות. התחרות הכלכלית של היהודים מול העמים שבתוכם היו לא הייתה בעיה דתית, או פוליטית, או פילוסופית, או אידיאולוגית, אלא אך ורק בעיה כלכלית, תחרות כלכלית בין היהודים לבין שאר האוכלוסייה.

ד' הכוח הרוחני של היהודים, שתורגם גם בכוח כלכלי, היה הידע שלהם, הלימוד של התורה ושל התלמוד.

ה' בגלות הייתה חובה על עם ישראל ללמד קרוא וכתוב, מגיל הצעיר ביותר "בן חמש למקרא [פרקי אבות ה כא]". וזה כאשר בעמים שסביבם, רק מעטים ביותר ידעו קרוא וכתוב.

ו' אפשר אולי להוסיף, שלעניות דעתי, יש עניין קיומי עבור עם ישראל בארץ ישראל ובעולם כולו לשמור על הכוח הרוחני הזה ולהעצים אותו.

נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בשלח:

[שמות י"ד ג] וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר.

[רש"י] "נבכים הם" - כלואים ומשוקעים ובלע"ז שירי"ר (איינגעענגט) כמו (תהלים פד) בעמק הבכא (איוב כח) מבכי (נהרות שם לח) נבכי ים נבוכים הם כלואים הם במדבר שאינן יודעין לצאת ממנו ולהיכן ילכו:

א' הרמב"ם כתב את הספר "מורה נבוכים". אפשר אולי לקשר בין נְבֻכִים שבמקרא לבין נבוכים של הרמב"ם.

ב' מפרש רש"י, סגר עליהם המדבר. כך גם הנבוכים של הרמב"ם, הם נמצאים במדבר, במקום ריק, ללא חיים, ולא יודעים איך לצאת ממנו. הם כלואים במדבר שלהם הפרטי. וגם לא יודעים לאן ללכת. 

לְהָאִיר לָהֶם--לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בשלח:

[שמות י"ג כא] וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם--לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה.

א' אפשר לשאול, מה המשל בעמוד ענן ביום ובעמוד אש בלילה לפני עם ישראל?

ב' אפשר לשאול, איך נעשו הדברים האלה, עמוד ענן ועמוד אש?

ג' איך החליפו זה את זה? מפרש רש"י בפסוק הבא:

[שמות י"ג כב] לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה--לִפְנֵי, הָעָם. 

[רש"י] לא ימיש – שעד שלא ישקע זה עולה זה:

אבל מה המשל?

וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת יתרו:

[שמות י"ח ו] וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ. 

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר, לְמֹשֶׁה, אֲנָא חֲמוּךְ יִתְרוֹ, אָתֵי לְוָתָךְ; וְאִתְּתָךְ--וּתְרֵין בְּנַהָא, עִמַּהּ.

א' כתוב במקרא, וּשְׁנֵי בָנֶיהָ , וגם בתרגום אונקלוס וּתְרֵין בְּנַהָא .

ב' אפשר לשאול, למה כתוב 'הבנים שלה של ציפורה ' ולא כתוב הבנים שלך משה ושל ציפורה' או 'הבנים שלכם' או 'הבנים שלך'?

ג' חז"ל אומרים אלה בנים שיצאו לעבודה זרה, ולכן כתוב במקרא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ.

ד' מצאתי אתר שמביא פרושים לפסוק זה  "משה ובניו - Aspaklaria"

 [זהר] ואת שני בניה, אמר רבי חייא וכי בניה ולא בניו של משה, אלא בגין דאיהי אשתדלת אבתריינהו בלא בעלה, קרא לון אורייתא בניה ולא בניו.

[זהר] אמר רבי שמעון, אלעזר אלעזר, אני רואה בפרשה זו שהתחלת הדבר כראוי, אבל הסיום אינו כן כמו שאמרת, ודאי שבשביל כבוד השכינה שהיא התחברות העליון שהתחבר בו במשה כתוב בניה, ואם תאמר הרי כתוב, ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה, (שקורא אותם בניו), הכל הוא כלל אחד, ומה שאומר בניו, היינו בניו דיתרו, כי לאחר שבא משה אליו היה לו בנים... (יתרו נד)

[תלמוד בבלי] והא כתיב ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי והוא גר שם, הא גופא קשיא, אמרת והוא לוי אלמא מלוי אתי, ממשפחת יהודה אלמא מיהודה אתי, אלא לאו דאבוה מלוי ואימיה מיהודה... אמר ליה וליטעמיך וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא, דכתיב בני משה גרשם ואליעזר, אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה... אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, הרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס... מי הביאך הלום, ומה אתה עושה בזה ומה לך פה, אמרו לו לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה אל תקרב הלום, לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה מזה בידך, לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה ואתה פה עמוד עמדי, תעשה כהן לע"ז, אמר להן כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל יצטרך לבריות, והוא סבר לע"ז ממש, ולא היא אלא ע"ז עבודה שזרה לו... כיון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר מינהו על האוצרות, שנאמר ושבואל בן גרשם בן מנשה נגיד על האוצרות, וכי שבואל שמו והלא יהונתן שמו, א"ר יוחנן ששב לא-ל בכל לבו. (בבא בתרא קט ב).

[ילקוט ראבני] הא דאמרו חז"ל משה שיעבד את גרשם לעבודה זרה בתנאי יתרו, לא שהיתה כונתו לע"ז ממש, אלא לעבודה שהיא זרה לו, כמו שפירש דוד לשמואל, אלא שברית כרותה לשפתים, לכן אותו הלוי שהיה כהן למיכה היה בן גרשם וכו'. (שמות)

[בעל הטורים] ולכהן מדין - ג' במסורה, ולכהן מדין, ושני פעמים גבי פסל מיכה, "לאב ולכהן" (שופטים י' וי"ח), יתרו היה כומר לע"ז, וכשנשא משה בתו הוצרך משה לידור לו שבן הראשון שיוולד לו שיהיה כומר לע"ז, וזה היה כוונתו, כי ידע שיחזיר את חמיו למוטב, כמו שעשה, שהרי נתגייר. מכל מקום נענש שבן בנו נעשה כומר לע"ז, שנאמר ויהונתן בן גרשם בן מנשה, ודרשו חז"ל (בבא בתרא ק"ט) בן משה היה, אלא שתולין הקלקלה במקולקל. (שם ב טז)

[עקדה] וישמע יתרו - עקר סדור הנהגת הבית להשגיח במה שיאות לאשה לשבת בית ולהכין צרכיה, וגם טורח הבנים ומזונותם על האב, והמשנה חוקם עושה עוול, וכבר נפל משה בחטא זה, ששלח אם על בנים ועזבם ימים רבים, וגם עתה אחרי כל הכבוד לא שם לבו אליהם, וספרה תורה מעלת יתרו ומוסר אשתו, כי אף על פי שאין דרכה של אבדה לחזור אחר בעליה, וצריך שתתנהג האשה בכבדות בעניני קרוב לבעלה, כאשר שמעו שמע משה וגבורתו אשר הוא חונה הר האלקים, מחלו על כבודם ובאו אליו... שם האחד - נוסף לכך שהיו בניו, עוד עשאם סימנים לו, ומקפיד עליהם מאד. (שם שם א וג)

[אלשיך] ואת שני בניה - שאולי לא ירצה עתה באשה מדינית, אך אשה מוצאת חן בעיני בעלה על ידי בניה, וגם שקראם על הודאה לה'. וקרא האחד גרשם - להודות על שנתן חינו בעיני יתרו, וזה חשוב יותר מהצלתו מחרב פרעה, אין זה אלא שהיתה חביבה עליו אכסנית יתרו. (שם יח ג)

ה' אפשר אולי להוציא כלל גדול דרך ארץ מתוך הפסוק שבתורה וּשְׁנֵי בָנֶיהָ והפרושים של חז"ל:

-          האב אחראי על חינוך בניו ובנותיו. אפשר להביא את סיפור של יוסף ובניו, מנשה ואפרים, שהיו לו מאשתו אסנת בת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן. הבנים של יוסף גדלו ביראת שמיים, אפילו שאמם הייתה בת כהן עבודה זרה בדומה לציפורה אשת משה ובת יתרו, כהן מדין. אבל יוסף טיפל בבניו.

-          לעלי הכהן [ספר שמואל א']  היו שני בנים, חפני ופנחס. בנים אלה יצאו למידות לא טובות אבל נכשל עלי במשימתו להחזיר את בניו לדרך הישר. מעניין אולי שאמם של חפני ופנחס לא מוזכרת. יכול להיות שהסיבה היא 'האב אחראי על חינוך בניו ובנותיו'.

וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בא:

[שמות י כב-כג] כב וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.  כג לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו--שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם. 

א' בחיבור קודם שאלתי את עצמי, איך נעשה האות של מכת החושך. שמעתי שחז"ל אומרים שמכת החושך היא על-טבעית, ולכן אין לה הסבר.

ב' אומרים חז"ל שלכול מילה בתורה יש משמעות, היא נמצאת במקומה והתורה שונה לחלוטין, התורה איננה כבר אותה התורה שהקב"ה נתן אותה לנו, לעם ישראל, אם חסרה מילה ואפילו אות ממנה. אותו דבר אם מוסיפים לתורה מילה או אות למה שהקב"ה נתן לנו.

דרך אגב, ספר תורה פסול אם חסרה או נוספה אות אחת.

דרך אגב, ללמוד ולהבין את התורה בתרגום, זה להבין את הפשט שלה, אבל לא יותר זה. יש להזכיר שאת התרגום של אונקלוס קוראים אותו ביחד עם המקרא וגם ביחד עם הפירוש של רש"י.

ג' אומרים חז"ל שאסור לקרוא ולהבין את התורה לפי הפשט. ז"א, אסור לראות את התורה כאוסף של סיפורים או כספר דברי הימים של עם ישראל. דרך אגב, יש בתנ"ך, בסופו, ספר מיוחד של דברי הימים, היסטוריה, של עם ישראל. 

לכן, חשוב להבין כול מילה שבתורה, לא רק לפי הפשט, אלא ובמיוחד לפי הרמז, דרשה, וסוד, ז"א, למה המילה נמצאת במקומה בתורה. יכול להיות, שאפשר להבין את התורה כמשל, דרך הרמז, דרשה, וסוד.

ד' כתוב במקרא: וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם. 

ז"א, במושבות ובבתי עם ישראל כן היה אור, בזמן שבבתי מצרים, מסביב לבתי עם ישראל, ואפילו שכנים להם, היה חושך " לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו- ".

ה' אפשר אולי להבין את המקרא, אם נזכור אמירת חז"ל "תורה אור".

לכן, יכול להיות שבמושבות עם ישראל נהנו מאור התורה שהיה בהן. ידוע שבמושבות עם ישראל שבמצרים היו מדרשות ובתי כנסיות.

ו' לעומת זאת, במצרים היה חושך בגלל החטאים והזוהמה שלהם.

כתוב במקרא  " לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו " . יכול להיות שבין חטאיהם של מצרים היה גם החטא של שנאת הזולת, שנאת אחים בתוך מצרים. 

יכול להיות שחושך מצרים היה תופעה  פסיכולוגית, מן שגעון, שתפס את מצרים וגרם להם את הכול בשחור, כמו חושך, ולשנוא איש את אחיו.

ז' דרך אגב, שמעתי בדיחה:

"מה ההבדל בין מכת החושך, לבין המכות האחרות?"

"בכול המכות, היה אפשר לראות אותם, אבל מכת החושך לא ראו אותה, בגלל חושך מצרים שהיה במקום!" J

וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל

בס"ד

דברים חיים רחמים

ספר שמות פרשת בשלח:

[שמות י"ג יח] וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

[תרגום אונקלוס]  וְאַסְחַר יְיָ יָת עַמָּא אוֹרַח מַדְבְּרָא, לְיַמָּא דְּסוּף; וּמְזָרְזִין סְלִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם.

א' לפי פירוש ותרגום אונקלוס, וַחֲמֻשִׁים שבמקרא זה וּמְזָרְזִין , ז"א, בצורה דחופה, במהירות, בזריזות.

ב' אבל רש"י מפרש וַחֲמֻשִׁים שבמקרא באופן שונה לחלוטין: "חמושים מחומשים, אחד מחמישה יצאו וד' חלקים מתו בשלושת ימי אפילה:".

ג' לפי הפירוש של רש"י (ויש דברים דומים במדרש), מתו במכת החושך גם כארבעה חלקים מתוך חמישה, מבני ישראל.

דבר זה דומה לשואה, לשואת העם היהודי באירופה ובגרמניה הנאצית.

עוד סימן קירבה ודמיון בין השואה של עם ישראל במצרים לבין שואת היהודים באירופה, שתיהן קרו לפני יציאת עם ישראל מתקופה ארוכה של גלות, אז הכניסה לארץ ישראל, ובימינו הקמת  מדינת ישראל.  

ד' שמעתי שחז"ל מפרשים סיבות למה שקרה במצרים. יכול להיות שאפשר להשליך מהסיבות אז לסיבות למה שקרה בימינו.