אל תפרוש מן הצבור

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב במסכת אבות פרק ב משנה ה:

[מסכת אבות ב ה] הלל אומר: אל תפרוש מן הצבור.

א' כותב רבי עובדיה מברטנורא:

אל תפרוש מן הציבור - אלא השתתף בצרתם. שכל הפורש מן הציבור אינו רואה בנחמת הציבור [תענית י"א ע"א:]

ב' גם פרושים אחרים הם באותו כיוון כמו הפירוש ש לרבי עובדיה, שאין לפרוש מן הציבור כדי לתמוך באותו הציבור ולנחם אותו בעת צרתו, צרת הציבור.

ג' יכול להיות אולי גם פירוש אחר: היהודי עצמו מוצא בציבור תמיכה ונחמה על הבעיות האישיות שלו עצמו.

ד' אספר על מה שקרה לי, ומתוך מעשה זה שאפתי את הפירוש שהצעתי.

לפני כמה שנים אשתי חלה במחלה קשה. ברוך השם, היא עכשיו בסדר. אבל אז, הכאב והדאגות היו גדולים מאד, כבדים עד כדי שלא לשאת אותם.

חשבתי אז, "אני לא הולך יותר לבית הכנסת, אני מסתתר מהאנשים סוגר את עצמי בין ארבעה הקירות של הבית. אני לא יכול לראות אנשים אחרים ולהעמיד פנים שהכול בסדר אצלי כאשר ממש לא היה כך."

אבל נזכרתי במשנה זאת, "אל תפרוש מן הצבור" . אזרתי כוחות, הלכתי לבית הכנסת, התפללתי, דיברתי עם אנשים, סיפרתי להם על המצב הקשה של אשתי, על המצב הקשה שלנו. לאחד השכנים הייתה בעיה דומה עם אשתו, וברוך השם, הם יצאו מזה בשלום. הציעו לנו תמיכה, לדבר עמנו, לחלק עמנו מניסיונם. הרגשתי מחוזק, כפי שחז"ל אומרים "צרת רבים נחמה [ספר החינוך]".

וברוך השם, גם אנחנו יצאנו מזה בשלום!

ה' לכן, אל תפרוש מן הציבור, זה טוב ומועיל לציבור אבל גם ליחיד. לעניות דעתי, הרווח ליחיד אפילו גדול יותר מאשר הרווח לציבור!

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-לֵוִי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת וארא:

[שמות ו טז] וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-לֵוִי, לְתֹלְדֹתָם--גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי; וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.

א' אפשר לשאול למה דווקא בני לווי נבחרו כשבט של הכוהנים ושאר העובדים בבית המקדש, ומשה ואהרון מתוכם.

ב' יכול להיות שנבחרו בגלל הקנאה שבהם, הקנאה של לווי לדינה אחותו בשכם, הקנאה של שבט לווי להקב"ה במעשה עגל הזהב, הקנאה של פנחס להקב"ה במעשה  זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, וכזבי בת צור נשיא מדין. 

בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת וארא:

[שמות ו יא] בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ. 

א' אפשר אולי לשאול למה לדבר ולא מאבק מזוין, למשל כמו בזמן המכבים.

ב' השגחת הקב"ה יכולה לקרות גם על המאבק המזוין של עם ישראל.

ג' אפשר גם לשאול למה בני ישראל לא יצאו ממצרים ללא האישור של הפרעה, מלך מצרים. הקב"ה יכול לעשות ניסים ומופתים גם בדרך הזאת.

ד' יכול להיות שהתורה מלמדת אותנו דרך ארץ. קודם מדברים ומנסים למצוא פתרון בדרכי נועם. יכול להיות שעל ידי מאבק מזוין היו חללים גם בין בני ישראל.

וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת וירא:

[שמות ו ח]  וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה.  

[תרגום אונקלוס] וְאַעֵיל יָתְכוֹן, לְאַרְעָא, דְּקַיֵּימִית בְּמֵימְרִי, לְמִתַּן יָתַהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקוֹב; וְאֶתֵּין יָתַהּ לְכוֹן יְרֻתָּא, אֲנָא יְיָ.

א' התורה היא המסמך שעליו סומכים אנו היהודים כאשר מבקשים בעלות על ארץ ישראל, כירושתנו ונחלתנו.

ב' הקב"ה נותן את ארץ ישראל ליהודים, לבני אברהם, ויצחק, ויעקב, כולם ביחד, ז"א, בני ראובן, בני שמעון, ובני שאר הבנים של יעקב, אבל לא לבני ישמעאל, ולא לבני עשו. 

ג' ארץ ישראל היא מורשתנו.

ד' ארץ ישראל ניתנה לנו על ידי הקב"ה בכוח היותו ה' הקב"ה, הבורא את השמיים ואת הארץ, והשולט על הכול.

ה' אפשר לשאול שאלה, האם חו"ח יהודי שלא מאמין בהקב"ה, האם יש ליהודי הזה זכות על ארץ ישראל.

אפשר לשאול שאלה זאת בהשראת אמירת החז"ל "כול ישראל יש להם חלק לעולם הבא [מסכת סנהדרין פרק עשירי משנה א] ". אבל, מפרשים חז"ל (ביניהם הרמב"ם והמהר"ל) שיש גם  יוצאים מן הכלל.  מקרה אחד שיוצא מן הכלל ואין לו חלק בעולם הבא הוא חו"ח יהודי שלא מאמין בהקב"ה. התירוץ של הרמב"ם וגם של המהר"ל הוא שיהודי לא יכול לקבל דבר שלא מאמין בו.

ו' דבר דומה אפשר אולי להגיד גם לגבי ארץ ישראל: מי שחו"ח לא מאמין בהקב"ה, לא יכול לקבל את הירושה ואת הנחלה מהקב"ה, ז"א, את ארץ ישראל!

יכול להיות שזה לפי מידת הדין!

ז' אבל חז"ל אומרים שיש לנשמה כמה הזדמנויות לתקן את עצמה ובסוף, אחרי התיקון, נכנסת לעולם הבא! וזה לפי מידת הרחמים!

יכול להיות שדבר דומה יש גם לגבי הזכות לארץ ישראל. לכן, לכול עם ישראל יש זכות לארץ ישראל!

אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת וארא:

[שמות ו ד]  וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ. 

[תרגום אונקלוס]  וְאַף אֲקֵימִית יָת קְיָמִי עִמְּהוֹן, לְמִתַּן לְהוֹן יָת אַרְעָא דִּכְנָעַן--יָת אֲרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן, דְּאִתּוֹתַבוּ בַּהּ.  

א' הקב"ה מדבר כאן על ארץ כנען, כאשר אבות ישראל היו כבר גרים ותושבים בה, לפי תרגום אונקלוס. ז"א, הם לא רק מבקרים מזדמנים בארץ כנען אלא כתושבים ובני המקום.

ב' אבל העובדה שאבותינו הם בני המקום בארץ כנען,  זה לא מספיק כדי לקבל ארץ כנען כירושה, כנחלה באופן בלדי, להם ואך ורק להם, לעם ישראל, בלבד.

ג' מה שקובע היא ההחלטה של הקב"ה כפי שמופיע בתורה: ארץ כנען היא ארץ ישראל, ארץ בני ישראל, ארץ ירושתם ונחלתם של היהודים.

אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת שמות:

[שמות ג טו] טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.  

[שמות ג טז] טז לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר:  פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת-הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם.

א' מהפסוק הראשון טו, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, אפשר אולי להבין שמדובר על שלושה אלהים, אלהי אברהם אחד, אלהי יצחק שניים, ואלהי יעקב שלושה. ויש עוד פסוקים כאלה בתורה.

ב' אבל בא הפסוק השני, טז, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שמברר וקובע שיש רק אלהים אחד ויחיד, אלהי אברהם, יצחק, ויעקב, אלהים אחד לכולם.

ג' כתוב עוד

[שמות ו ז]  ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם .

אני זה אחד!

וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם,

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת שמות:

[שמות ג ח] וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ--אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. 

[תרגום אונקלוס] וְאִתְגְּלִיתִי לְשֵׁיזָבוּתְהוֹן מִיְּדָא דְּמִצְרָאֵי, וּלְאַסָּקוּתְהוֹן מִן אַרְעָא הַהִיא, לַאֲרַע טָבָא וּפַתְיָא, לַאֲרַע עָבְדָא חֲלָב וּדְבָשׁ--לַאֲתַר כְּנַעֲנָאֵי, וְחִתָּאֵי, וֶאֱמוֹרָאֵי וּפְרִזָּאֵי, וְחִוָּאֵי וִיבוּסָאֵי

א' במקרא כתוב " וָאֵרֵד " , כאילו הקב"ה הוא אדם שבא לעזור, כתוב בשפה שמובנת ומתאימה לאנשים.

ב' אונקלוס כותב " וְאִתְגְּלִיתִי " , ז"א, ואתגלה, תופעה אלוקית ממש. 

רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם;

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת שמות:

-          אומר הקב"ה [שמות ג ז] וַיֹּאמֶר יְהוָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו. 

-          אומר פרעה מלך מצרים [שמות א ט] וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  

א' בני ישראל הם עם כבר בזמן עבדות מצרים, אפילו לפני יציאתם ממצרים, קבלת התורה, והברית עם הקב"ה.

ב' אפשר אולי לשאול, מה עשה את הבדל בין בני ישראל כאשר הגיעו למצרים, שהם משפחה אחת, לבין בני ישראל בזמן עבדותם במצרים, שהם כבר עם אחד?

ג' יכול להיות שהתשובה היא ההבדל במספר, בכמות בני ישראל בין הגעתם למצרים, 70 איש, לבין יציאתם ממצרים, 60 רבבות, וזה רק הגברים!

לכן, שינוי כמותי מביא אחריו שינוי איכותי, שינוי ממשפחה לעם.

ד' אם הכמות כול כך חשובה, לכן חשוב ביותר שבני ישראל, היהודים, יהיו כולם ביחד ומאוחדים. חשוב ביותר שכול היהודים יעלו לארץ ישראל.

ה' ואז, יבוא גם המשיח, במהרה בימינו! 

ו' נראה לי שבחיבור קודם "למה חסידות חב"ד לא עולה ארצה באופן ברור והחלטי" , כתבתי כמה תירוצים למה חסידות חב"ד לא עולה ארצה אלא טיפין טיפין. בחיבור הנוכחי אני כותב שכן לעלות ארצה, כול היהודים ומהר.

המסכנה היא, כמו ברוב רובם המצבים שבחיים האמתיים, שאין תשובות שחור או לבן. וכמו בהרבה מיקרים שנדונו בגמרא, לכול כלל יש גם יוצאי מן הכלל.

וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת שמות:

[שמות ב כב] וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם:  כִּי אָמַר--גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.  

יכול להיות שהשם גרשום הוא ' גר שם' , ז"א, 'גר הייתי שם'. 

וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת שמות:

[שמות ב טו] וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.

א' פרעה רוצה להרוג את משה רבינו עליו השלום. יכול להיות שפרעה חושד במשה שהוא, משה, יביא לו, לפרעה, את סוף המלוכה.

ב' משה בורח לארץ מידין וחוזר למצרים כנביא הקב"ה.

דבר דומה קרה ליעקב אבינו. יעקב אבינו בורח מפני עשו וחוזר כבעל משפחה, עם ילדים, ועושר רב.

דבר דומה קורה גם לדוד המלך שבורח בפני שאול המלך וחוזר כמלך הבא של יהודה ואחר כך של כול שבטי ישראל.

ג' מה הלקח ודרך ארץ:

-          אמרו חז"ל, "הבא להורגך השכם להורגו" [במדבר רבה פרשה כא פסקה ד; מדרש תנחומא, פנחס, פרק ג‏.]

הוא כלל מוסרי וגם דרך ארץ.

-          יש בחיים ירידות אבל גם עליות, אחרי ירידה באה העלייה.

וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת שמות:

[שמות א יז] וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים.  

[תרגום אונקלוס] וּדְחִילָא חָיָתָא, מִן קֳדָם יְיָ, וְלָא עֲבַדָא, כְּמָא דְּמַלֵּיל עִמְּהוֹן מַלְכָּא דְּמִצְרָיִם; וְקַיִּימָא, יָת בְּנַיָּא. 

א' אפשר לשאול, איך שתי המיילדות שפרה ופועה הכירו את הקב"ה לפני מתן התורה בהר סיני? וזה קורה במצרים, בסביבה מתואמת ומלאת עבודה זרה.

ב' אפשר להגיד כמה דברים:

-          עבודת הקב"ה הייתה מוכרת בין בני ישראל גם לפני מתן התורה בהר סיני. חז"ל מספרים על ישיבות שנפתחו בארץ גושן עם הגעת יעקב אבינו ובניו למצרים.

-          יכול להיות שיראת שמיים הייתה חזקה יותר בין הנשים של בני ישראל. גם ניצול משה רבינו מגזירת פרעה מלך מצרים נעשה על ידי שתי נשים, אמו יוכבד ואחותו מרים.  

כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת:

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת שמות:

[שמות א טו] וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת:  כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.

[תרגום אונקלוס]  יט וַאֲמַרָא חָיָתָא לְפַרְעֹה, אֲרֵי לָא כִּנְשַׁיָּא מִצְרַיָתָא יְהוּדַיָתָא:  אֲרֵי חַכִּימָן אִנִּין, עַד לָא עַאלַת לְוָתְהוֹן חָיְתָא יָלְדָן.

א' אפשר לשאול, למה במקרא כתוב ' הָעִבְרִיֹּת ' אבל אונקלוס מתרגם ומפרש ' יְהוּדַיָתָא ' ?

בגלות מצרים היו כול השבטים של בני ישראל ולא רק שבת יהודה.

ב' אפשר להביא כמה תירוצים:

-          חז"ל אומרים שתרגום אונקלוס ניתן בהר סיני ביחד עם התורה. לכן, אונקלוס, בהשראת רוח הקודש, ראה שרק בני ישראל שבמלכות יהודה, שרובם שבט יהודה, ישרדו הגלויות וההתגוללויות וימשיכו לעבוד את הקב"ה ועבדו משה.

-          שבט יהודה היה השבט הגדול ביותר בין שבטי בני ישראל. לכן, אונקלוס מכליל את כול בני ישראל כבני שבט יהודה.

-          אונקלוס נותן כבוד לשבט יהודה ולמלכות יהודה שהם בני ישראל בזמן אונקלוס, אחרי חורבן בית המקדש השני.

-          אונקלוס מפרש עבור הדור שלו מה זה 'עבריות', אלה בעצם 'יהודיות'.

אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת שמות:

[שמות א ח] וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.

[תרגום אונקלוס] וְקָם מַלְכָּא חֲדַתָּא, עַל מִצְרָיִם, דְּלָא מְקַיֵּים, גְּזֵירַת יוֹסֵף.

[פירוש רש"י] אשר לא ידע - עשה עצמו כאלו לא ידע:

א' כתוב במקרא "אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף." , כאשר אונקלוס מפרש ומתרגם " דְּלָא מְקַיֵּים, גְּזֵירַת יוֹסֵף. ". ז"א, בעברית עכשווית, "לא קיים את הצו, פסק-הדין של יוסף, ויכול להיות גם כלפי המצרים וגם כלפי אחיו ומשפחותיהם.

ב' ז"א, לפי אונקלוס, המלך החדש של מצרים לא קיים. וזה רמז שהוא ידע את גזירת יוסף אבל לא קיים אותה.

ג' דבר אונקלוס מתקשר עם פירוש רש"י "אשר לא ידע - עשה עצמו כאלו לא ידע:" .

ד' יש אולי לקח במעשה המלך החדש של מצרים: מתחילים בלא לקיים הסכמים ומסיימים בעבדות, כפי שקרה לעם ישראל במצרים. זה משל למציות ימינו, מתחילים בפצמ"ר אחת ומסיימים בגשם של טילים.

ה' אפשר אולי לשאול, למה בני ישראל לא עזבו את מצרים מיד שמלך מצרים לא קיים את הסכמים וגזירות יוסף.

יכול להיות שלא האמינו שמלך מצרים וגם כול העם המצרי יביאו אותם למצב של עבדות, אחרי שיוסף הציל את מצרים מרעב ומות.

ו' יכול להיות שדבר דומה קרה בגרמניה ואירופה בכלל, לפני מלחמת העולם השנייה. היהודים לא האמינו שהגרמנים, שהיהודים ראו בהם כעמם ממש, ישימו אותם במחנות ריכוז ויהרגו אותם. היהודים לא האמינו שדבר כזה יכול לקרות להם. בגלל זה, היהודים הגרמנים, לא כולם אבל רובם, לא עזבו גרמניה, לא ב-1933 כאשר הנצים עלו לשלטון, ואפילו לא ב-1938 אחרי Kristallnacht .

ובמקרה באופן מוחלט, נכתב חיבור זה לפני הפיגוע הנורא בפריס, אפילו שהחיבור מתפרסם היום.

לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת ויגש:

[בראשית מ"ו א] וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע; וַיִּזְבַּח זְבָחִים, לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. 

א' מפרש רש"י: לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק – חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו.

ב' 'זקנו' כאן במובן 'סבו'.

מעניין שבארמית 'סבא' זה 'זקן'. 

בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו, אִתּוֹ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת יגש:

[בראשית מ"ו ז] בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו, אִתּוֹ, בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו, וְכָל-זַרְעוֹ--הֵבִיא אִתּוֹ, מִצְרָיְמָה. 

נראה לי כסדר הירושה אצל יהודים, מהקרוב ביותר. ראה גם "ירושה (משפט עברי) – ויקיפדיה" .

וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת ויגש:

[בראשית מ"ה כז] וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.

[תרגום אונקלוס] ומלילו עימיה, ית כל פתגמי יוסף דמליל עימהון, וחזא ית עגלתא, דשלח יוסף למיטל יתיה; ושרת, רוח קודשא על יעקוב אבוהון.

א' אונקלוס מפרש ומלמד אותנו שרוח הקודש, ז"א, השפעתו והשגחתו של הקב"ה על היהודים, רוח הקודש שורה על אנשים שמחים, ללא עצבות, על אנשים מרוצים ושמחים בחלקם.

ב' מצאתי שחז"ל אמרו "אין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח". ויש דיונים וספרים שלמים על לעבוד את הקב"ה בשמחה. 

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת יגש:

[בראשית מ"ו ה]  וַיָּקָם יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, וְאֶת-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם, בָּעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ.

א' הפעם יעקב עבינו הוא הראשון. ואין סתירה לעומת הפסוק [בראשית מ"ה יט] וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם.

כאשר יעקב אבינו מופיע אחרי הטף והנשים.

ב' בפסוק [בראשית מ"ה יט], הפרעה דיבר, וזה דרך הארץ.

ג' בפסוק [בראשית מ"ו ה], זה מה שבני ישראל ואחי יוסף עשו. הם מרגישים שאביהם, יעקב אבינו, הוא הביטחונות שלהם כלפי יוסף אחיהם. לכן, שמו אותו ראשון.

עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת ויגש:

[בראשית מ"ה יח-יט] יח וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ.  יט וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם.

א' הפסוקים אלה מלמדים אותנו דרך ארץ בסדר העדיפויות כלפי בני המשפחה ובני הבית:

מתחילים בילדים, נשים, הורים, ובסוף הרכוש, העבדים, הבקר והצאן.

יכול להיות שאפשר להכליל את סדר הזה, קודם המשפחה ואחר כך הזולת, ז"א, רק כאשר המשפחה מסודרת, אפשר לחשוב גם על הזולת, והכול בצורה סבירה, לפי הדרך האמצעית, דרך המלך.

ב' במקרא 'ואת-בתיכם', בפירוש אונקלוס 'וית אנש בתיכון, ז"א, אנשי-ביתכם.

ג' כתוב ב-[בראשית מ"ד ב] 'וישמע בית פרעה'- פירוש אונקלוס 'ואשתמע לאנש בית פרעה'.

רש"י מפרש "ביתו של פרעה, כלומר עבדיו ובני ביתו.