בס"ד
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק
בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ,
אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי
צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ
יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .
דברים
חיים רחמים
כתוב בספר בראשית, פרשת
וישלח:
[בראשית לד לא] וַיֹּאמְרוּ:
הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ.
[תרגום אונקלוס]
וַאֲמַרוּ: הַכְּנָפְקַת בָּרָא, יִתְעֲבֵיד לַאֲחָתַנָא.
[תרגום יונתן] עַנְיָן
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לָא יָאִי לְמֶהֱוֵי מִתְאַמַר בִּכְנִישְׁתֵּהוֹן דְיִשְרָאֵל
עַרְלָאִין סְאִיבוּ לִבְתוּלְתָּא וּפַלְחֵי צַלְמִין טָנִיפוּ לִבְרַתֵּיהּ
דְיַעֲקב אֱלָהֵין כְּדֵין יָאֵי לְמֶהֱוֵי מִתְאַמַר עַרְלָאִין אִתְקְטִילוּ
בְּגִין בְּתוּלְתָּא וּפַלְחֵי צַלְמִין בְּגִין בְּרַתֵּיהּ דְיַעֲקב וְלָא
יֶהֱוֵי שְׁכֶם בַּר חֲמוֹר מְלַגְלֵג בְּמִילֵיהּ עֲלָנָא וּכְאִיתָא מְטַעֲיָיא
נַפְקַת בְּרָה דְלֵית לָהּ תְּבוֹעַ יַעֲבֵיד יַת אַחֲתַן אִין לָא עֲבַדְנָא יַת
פִּתְגָמָא הָדֵין:
[ירושלמי (קטעים)]
עַנְיָין תְּרֵין בְּנוֹי דְיַעֲקב כַּחֲדָא וְאָמְרִין לְיִשְרָאֵל אֲבוּהוֹן לָא
יָאִי הוּא דִיהֲוֵי מִתְאַמַר בִּכְנִישְׁתְּהוֹן דְיִשְרָאֵל וּבְבֵית
מֶדְרָשֵׁיהוֹן עָרְלִין סְאִיבוּ בְּתוּלָה וּפַלְחֵי צַלְמִין בְּרַתֵּיהּ
דְיַעֲקב בְּרַם יָאִי הוּא דְיֶהֱוֵי מִתְאַמַר בִּכְנִשְׁתֵּיהוֹן דְיִשְרָאֵל
וּבְבֵית מֶדְרָשֵׁיהוֹן עַרְלִין אִיתְקְטִילוּ עַל עִיסַק בְּתוּלָה פִּלְחֵי
צַלְמִין עַל דִסְאִיבוּ לְדִינָה בַּת יַעֲקב דְלָא יֶהֱוֵי שְׁכֶם בַּר חֲמוֹר
מִתְגָאֵי בְּלִבֵּיהּ וַאֲמַר כְּאִיתָּא דְלֵית לָהּ אֱנַשׁ תְּבַע עוּלְבָּנָה
כֵּן יִתְעֲבֵיד לְדִינָה בַּת יַעֲקב וְאָמְרִין כְּאִיתָּא זָנֵי וְנַפְקַת
בָּרָא מַחְשַׁב יַת אֲחָתָן:
א' תרגום
יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 408]):
"בספר אהבת יונתן
פירש, וז"ל: ענו שמעון ולוי: לא טוב להיות נאמר בכנסיותיהם של ישראל: ערלים טמאו
לבתולה,
ועובדי
צלמים טנפו לבתו של יעקב. כי אם כה
טוב להיאמר:
ערלים נהרגו
בשביל בתולה,
ועובדי
צלמים (נספו) בשביל בתו של יעקב. ולא
יהיה (עוד)
שכם בן
חמור מלעיג (מלגלג)
בדבריו עלינו,
וכאשה
זונה יוצאת חוץ, אשר אין לה מבקש, יעשה (שכם) את אחותנו, אם לא עשינו את הדבר
הזה."
-
ירושלמי
(קטעים) דומה לתרגום יונתן.
-
הפסוק
במקרא קצר, וכך גם תרגום אונקלוס. תרגום יונתן (כמו ירושלמי (קטעים) מרחיבים
ומפרשים.
-
כול
בני ישראל מסכימים עם הפעולה של שמעון ולוי, ולוקחים חלק בביזת שכם.
-
יש
כאן מן דוגמה של מלחמה פסיכולוגית: כמה חשוב הרושם העצמי של עם ישראל. יכול להיות
שזאת דוגמה של דין ייהרג
ואל יעבור https://he.wikipedia.org/wiki/ייהרג_ואל_יעבור:
"ייהרג ובל יעבור הוא דין הנאמר
בעניינן של שלוש מצוות לא תעשה העומדות
על פי ההלכה מעל פיקוח נפש. מצוות
אלה הן: לא תרצח, איסור עריות, ואיסור עבודה זרה. משמעות
ההוראה היא שגם אם קיום מצווה ממצוות אלו מסכן את חייו של היהודי ועלול להביא למותו, עליו למסור עצמו להריגה ולא להפר אותן."
יכול להיות שמעשה זה של שכם
הוא קשור אל איסור עבודה זרה. הצעת שכם ואביו חמור דומה
במידה מסוימת למעשה בנות מואב, בעצת בלעם (ספר במדבר, פרשת בלק, פרק כה):
א וַיֵּשֶׁב
יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ
לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. ג וַיִּצָּמֶד
יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד
הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל. ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל:
הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. ו וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב
אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת
בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
ז וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם
מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה,
וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ;
וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ט וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה
וְעֶשְׂרִים, אָלֶף. {פ}
-
הרי
מפרש תרגום יונתן וגם מלבי"ם שכוונות חמור, שכם, ובכלל תושבי שכם כלפי בני
ישראל לא
היו ישרות ונקיות, אלא
להפך, רשעיות בכוונת גזל הרכוש של בני ישראל. לכן, יכול להיות שבני ישראל הרגישו
זה ופשוט, קמו לפני תושבי שכם, הפתיעו אותם, והרגו אותם. יכול להיות שיש כאן רמז ומשל
כנון גם בימינו.
