מה זה יהודי?

 

כתוב בתורה, ספר בראשית, פרשת ויצא:

[בראשית כט לה] וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֨אמֶר֙ הַפַּ֨עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־יְהוָ֔ה עַל־כֵּ֛ן קָֽרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃

כתוב בגמרא, מסכת כתובים, דף ע"ב, על המשנה שבמסכת כתובות, פרק ז', משנה ו':

"וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה: הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית."

יְהוּדִי [גווגל ' יהודי הגדרה']

א' עִבְרִי, בֶּן יִשְׂרָאֵל, בֵּן לְעַם יִשְׂרָאֵל.

"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂן וִיקָר"

ב' אִישׁ מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה אוֹ מֵאֶרֶץ יְהוּדָה.

"וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים מֵאֵילוֹת, וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת"

לפי זה, המוסג "יהודי" בא להגיד "אוֹדֶ֣ה אֶת־יְהוָ֔ה". לכן, דבר חדש בשבילי, כול עם ישראל, כול בני ישראל, הם יהודים!

אין אשמים על העבר, אבל יש אחראיות אישית על חשבון נפש ותשובה

 

ליהודי יש קשיים בחיים שלו. הוא יכול להגיד, הוא יכול לתרץ: זה קרה לי בגלל הסביבה שהייתי בה, בבית הספר, בלימודים, בעבודה. או, זה קרה לי בגלל הגנים של ההורים שלי, או של הסבים שלי, או של הסבים של הסבים שלי. או זה קרה לי בגלל שלא ידעתי, בגלל שלא למדתי, בגלל שלא נאמר לי. נכון, הכול נכון! אף יהודי לא אשם, אין על מה להיות לו רגשות אשמה, על דברים האלה, וגם על דברים אחרים שקרו לו בעברו.

אבל, כול יהודי אחראי, יש לו אחראיות אישית, על חשבון נפש, ועל תשובה! על זה אין כבר שום הנחה! דבר זה נכון כול השנה, כול ימות השנה, אבל עוד יותר, עוד יותר נכון, בימינו אלה של סליחות לפני חגי ראש השנה, יום כיפור, סוכות, ושימחת תורה!

שנה טובה! גמר חתימה טובה! פתקא טבא!

מאוד מאוד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד

 

כתוב בספר הקדוש שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ט, סעיף א:

"מאוד מאוד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד אפי' לזכות את הזכאי ואם לקחו צריך להחזירו כשיתבענו הנותן וכשם שהלוקחו עובר בלא תעשה כך הנותנו עובר בלפני עור לא תתן מכשול ולא שוחד ממון בלבד אלא אפי' שוחד דברים וכל דיין ששאל שאלה פסול לדון לזה שהשאילו במה דברים כשלא היה לו לדיין להשאיל אבל היה לו להשאיל כשר שהרי גם זה שואל ממנו:"

ההלכה הזאת היא דאורייתא ומבוססת על שני פסוקים מן התורה:

[שמות כג ח] וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים. 

[דברים טז יט] לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. 

בפסוקים אלה מדברים על מי שכן לוקח שוחד. אבל לא מדברים על מי שנותן שוחד. מי שנותן שוחד, מה אתו? התשובה באה מידית: "כך הנותנו עובר בלפני עור לא תתן מכשול ולא שוחד ממון בלבד אלא אפי' שוחד דברים"

לפי זה, גם לתת שוחד עבירה דאורייתא:

[ויקרא יט יד] לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

מסביר באר היטב את הסעיף שבשלחן ארוך:

(א) מאוד:    משום דחמדת האדם אחר הממון לכך הזהיר באזהרה כפולה וטעם שוחד דרשו רז"ל שהוא חד ר"ל הנותן והמקבל נעשים גוף א' וכיון דאסור לקבלו מחד אסור ג"כ לקבל מתרווייהו בשוה ואפי' משניהן יחד אע"ג דלא שייך שם ה"ט. סמ"ע.

דין פרוטה כדין מאה

 

כתוב בספר הקדוש שולחן ערוך, חושן משפט, סימן י, סעיף ד:

"יהיה בעיני הדיין דין של פרוטה כדין של מאה מנה:"

מתברר לי שזאת הלכה מן דאורייתא:

[דברים א יז] לֹֽא־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי־אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹהִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו׃

בתומי, סברתי שהביטוי דין של פרוטה כדין של מאה מראה שאותו עונש, אותו דין, אמור להיות לעבירה קטנה כגדולה. אבל המחשבה הזאת לא נכונה. יכול להיות מפני שלא קראתי את כול ההלכה, אלא רק חלק ממנה, דין פרוטה כדין מאה.

מצאתי בוויקיפדיה [דין פרוטה כדין מאה] הסבר מתאים:

"דִּין פְּרוּטָה כְּדִין מֵאָה הוא כלל במשפט העברי המנחה את הדיינים להתייחס באותה חשיבות לדין על סכום פעוט כמו לדין עם סכום שערכו רב. הוא משמש גם כניב בשפה העברית המתאר את הצורך בשוויון בין עשירים לעניים."

הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים

 

כתוב בגמרא, מסכת ברכות, דף לג עמוד ב:

"אמר ר' חנינא: הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים."

הרב עדין שטיינזלץ (אבן ישראל)  מפרש שביד האדם יכולת הבחירה החופשית לעבוד את ה', או שלא לעשות כן.

אפשר אולי להגיד, אם כך הקדוש ברוך הוא, קל וחומר האדם שלא כול דבר בידו, או ביכולת שלו, ואין לו תשובה לכול שאלה.

קראתי בספר "שני לוחות הברית" של רב של"ה הקדוש, השם 'אדם' בא להגיד 'אדמה' להקב"ה. האדם אמור לשאוף להידמות להקב"ה, כפי שכתוב:

[בראשית א כו-כז] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

מה זה להידמות להקב"ה, כמה תכונות בין הרבה:

-          מידת ההשתדלות, כתוב בספר פלא יועץ: השתדלות צריך מאד לכל דבר טוב, בין למלי דעלמא בין למלי דשמיא (בין לדבר גשמי, בעולם הזה, בין לדבר רוחני, לשם שמיים), שאף על פי שהכול בידי שמים, אבל כבר מלתי אמורה (דבר נאמר) שלפעמים כך גזרה חוכמתו יתברך שלפי ההשתדלות והחריצות שיעשו כן יקום דבר.

-          מידת לא להתייאש, כתוב בספר פלא יועץ: ועוד ראה שם כמה יש ללמוד ממעשה דרבי פרידא, היאך אין להתייאש לעולם ממי שנראה לנו שאינו מקבל ולכאורה אין תועלת מההשקעה בו, אלא זה יש להאמין שבכל פעם ופעם ישנו רושם קל המטפטף בלב השומע, ועובדה שלרוב לאחר השקעה מרובה רואים תועלת, ומהיכן התועלת לבסוף בודאי מהרושם שנוצר מההתחלה, שאם לא הרושם שנוצר מתחילה לא היתה מגיעה תועלת מסוף ההשקעה, כך שאין לזלזל בשום השקעה בזולת שבודאי עושה בו רושם.

-          מידת הרחמים, "ארך אפים".

-          מידת קבלת התשובה, למחול ולסלוח.