התורה מדברת לפעמים בהרחבה

בס"ד

דברים חיים רחמים

שמעתי שאלה: למה התורה מדברת לפעמים בהרחבה על דברים שבמבט ראשון שוליים?

א' תירוץ אפשרי הוא שאנשים נמשכים אחרי מילים יפות. לכן גם התורה מרחיבה לפעמים דבריה.

ב' גם כן, החז"ל אומרים 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו'.

במבט ראשון, התירוץ הקודם סותר את אמירת החז"ל. ז"א, אין צורך במילים יפות אלא מה שחשוב זה התוכן של האמירה. אבל, התורה באה ומלמדת אותנו שיש לעשות הכול ולהשתמש בכול הכלים כדי למשוך ולשכנע אנשים כולל פרסום ותעמולה, כמה וכמה כאשר המטרה היא למשוך אותם למעשים טובים.

ג' יש אולי עוד כמה דוגמאות שמחזקות את המחשבה שלפעמים גם הקנקן חשוב ולא רק מה שבתוכו.

דוגמה אחת, היא על האוכל, שאוכלים אותו גם בעיניים. עם ישראל, במדבר, לא היה מרוצה מהאוכל שקיבלו מהקב"ה. הסיבה היא שלא הייתה לו, לאוכל הטוב, המזין, והטעים, צורה מושכת עין.

ד' דוגמה אחרת, פיוטים או שישרים, כאשר זוכרים מי שר אותם אבל פחות מי שהלחין או כתב אותם.

ה' עוד דוגמה, בט"ו באב, בנות עם ישראל היו יוצאות בבגדים יפים וחגיגיים, כדי למשוך עין הבחורים. ז"א, עוד פעם, לא רק מה שיש בקנקן חשוב אלא גם הקנקן עצמו, שמושך את העין ויבוא להתעניין במה שיש בתוך הקנקן.

ו' העולם הוא לא שחור ולבן אלא גם הרבה מאד גוונים ביניהם. כדי להצליח ולנוות ביניהם הניסיון חשוב ביותר, ובדרך כלל, הניסיון בא עם הגיל. אבל, כמו שכבר אמרתי, יש הרבה מאד גוונים, ויוצאי דופן, לכן זהירות!

יחס נכס

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר זהר הקדוש, שיר השירים, פסוקים קמ, קמא, קמב, קמג על סיפור חווה והנחש.

א' לפי הזהר הקדוש,  הטומאה שחווה קיבלה מהנחש עברה לבנה קין, אפילו בלי מגע ישר בין חווה לבין הנחש. וכאשר אדם ידע את חווה, היא ילדה את קין.

ב' ז"א, הטומאה יכולה להשפיע על הוולד אפילו ללא מגע ישיר בינה לבין אם הוולד. הדבר דומה לעישון פסיבי, אפילו אם אתה לא מעשן, אבל מעשנים על ידך, אתה גם כן מושפע לרעה מעישונם.

ג' יכול להיות שזה תירוץ על המקרה של רבקה אימנו, שילדה את עשיו ואת יעקב אבינו. יכול להיות שהטומאה שבאה מביתה של רבקה נדבקה דווקא בעשיו.

ד' לכן, זה יכול להיות תירוץ לאמירת חז"ל "יחס (משפחתי) הוא נכס" בזיווג מתאים.

ה' לכן, יש להתרחק מטומאה אפילו אם ההשתתפות היא לא אקטיבית, אלא רק פסיבית. הרי אמר דוד המלך בתהילים:

            [א א] אַשְׁרֵי הָאִישׁ-- אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבדְֶרֶך חַטָּאִים, לאֹ עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא ישָׁב .

            [א ב] כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ; וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.

מרים, אהרון, משה, עליהם השלום

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשה בהעלתך:

[יב א] ותדבר מרים ואהרון במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי-אשה כשית לקח:

א' שמעתי שאלה, למה רק מרים קיבלה את העונש:

[יב י] והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל-מרים והנה מצרעת:

ב' ידוע שבעקידת יצחק, הניסיון היה של אברהם אבינו, ולא של יצחק בנו. לכן, אפשר להשיג שגדול כאבו של האוהב מאשר של אהובו, מהכאב של האהוב עצמו.

ג' דבר דומה קרה לאהרון: עונשו היה הכאב של אחותו מרים. ויכול להיות שכאבו של אהרון עצמו היה אפילו יותר גדול מאשר כאבה של מרים אחותו. 

ד' והכאב היה גם של משה רבינו, וגם של כול עם ישראל שלא נסעו עד שמרים התרפאה, ונסעו גם עימה. 

כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים, פרשת בהעלתך:

א' [ח ב] בהעלתך > תרגום אונקלוס > באדלקותך

לעלות, להעלות, להתעלות, זה "להדליק" אור הקב"ה. עוד פעם, כמה חשוב לעבוד את הקב"ה כול אחד, כול אחד לפי יכולתו אבל כול רגע לחזור בתשובה, לעלות, להעלות, להתעלות בעבודת ה'.

ב' [ח ד]  עד-פרחה > תרגום אונקלוס > עד שושנה.

שושנה שהיא משל לכנסת ישראל. דבר דומה יש גם בשיר השירים, 

ב,ב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת.

ג' [ח ו] קרב, וטהרת > תרגום אונקלוס > ותדכי > מילון ארמית עברית > תנקה, לנקות, נקיון

לכן, טיהור, לטהר זה לנקות מחטאים, עוונות, מעילות, ודומה להם.

למה עם ישראל לא לומד לקח?

בס"ד

דברים חיים רחמים

שאלה: בספר יהושע וגם אחר כך בספר שופטים, וגם בספר מלכים, חוזר על עצמו אותו מצב או תסריט. עם ישראל שומר על המצוות והחוקים של הקב"ה, ולכן מצליח במעשיו, ומקבל שפע גשמי; אחר כך, כשטוב לו ושקט בארץ, עם ישראל עוזב את הקב"ה, מתחבר לאלים חדשים של העמים שבקרבתם הוא חי, חושב שכול מה שהוא השיג זה בזכותו שלו, ללא העזרה והברכה המכרעת של הקב"ה. ה' רואה את הדברים האלה, מעניש את עם ישראל אבל לא לאין סוף. כאשר העם ישראל ממשיך ולא חוזר בתשובה, השם משאיר אותו לבד, עם קטן, חלש, ואפילו לא כול כך חכם במעשיו. עם ישראל נשאר לבד מול העמים השכנים לו ונופל בשליטתם עם כול הסבל שבדבר. כאשר קשה וצער, עם ישראל נזכרים בשם יתברך, חוזרים בתשובה, ומתחילים לצעוק אל ה' לעזרה. הש״י זוכר את הברית עם אבותיהם, יעקב, יצחק, ואברהם, וגם עם ארץ ישראל, ובא ומציל את עמו. עוד פעם עם ישראל מצליחים במעשיו, פתאום יש גשמים בזמנם, יש שפע בארץ ישראל, ועם ישראל מתגבר ומנצח את כול צורריו. והדברים חוזרים על עצמם מהתחלה. גם בימינו יש מצב דומה.

השאלה היא למה עם ישראל לא לומד לקח, הרי אותם המצבים חוזרים על עצמם פעם ועוד פעם, ועוד פעם. למה לא לומדים מזה שרק בעזרת הש״י קיבלנו את כול הניצחונות וכול הטובות והשפע שבארצנו, ארץ ישראל.  השאלה לגבי תקופת יהושע והשופטים היא אפילו עוד יותר חמורה מאשר לגבי ימינו. בתקופה ההיא רק כמה דורות הפרידו בין הניסים של יציאת מצרים והמסע במדבר לבין דורות השופטים. בימינו, אלפיים שנה מפרידים בין הדור שלנו לבין חורבן בית במקדש השני!

תשובה: התשובה הפשוטה היא ״עם ישראל הוא עם קשה עורף״ כפי שכתוב בתורה.

אם יש אולי גם תשובה אחרת? יכול להיות שהתשובה היא בתחום הפסיכולוגיה של העמים.

יכול להיות גם כן שההשפעה של העמים הסובבים שהם במספר הרבה יותר גדול מאשר עם ישראל.

יכול להיות גם כן שהרבה יותר קל ונוח לעבוד אלים חדשים מאשר הש״י, או לא לעבוד שום אל. עבודת הש״י היא בעיקר שמירת מוסר  בין הבריאות, צדק ומשפט, אהבת הזולת. מעשים אלה קשים ומסובכים לביצוע, הם נגד האינסטינקטים הבסיסיים ביותר של האדם, העושים ממנו חיה ובהמה, או במילים אחרות היצר הרע. יכול להיות שהדבר שמבדיל את האדם מהבהמה או חיה הוא היכולת לשלוט על האינסטינקטים האלה, ולא רק יכולת הדיבור. ועוד יותר, היכולת לשלוט על יצר הרע לא בגלל פחד בפני ענישה כואבת בעולם הזה אלא שההתאפקות והמשמעת העצמית הן של בחירה חופשית ואולי הבטחה למצב טוב יותר אבל גם כן מצב רוחני טוב יותר ולא גשמי בעולם הבא.

מחלוקת מול מחלוקת, תורה מדינית

בס"ד

דברים חיים רחמים

ספר במדבר, פרשת קורח:

א' הפרשה מדברת על המחלוקת של קורח ועדתו נגד משה רבנו ואהרון הכהן הגדול. ההפטרה של הפרשה לקוחה מספר שמואל א' ומדברת על המחלוקת של עם ישראל נגד שמואל הנביא. לעניות דעתי זה הדבר המשותף בין שני הכתובים ומחבר אותם יחד.

ב' ההתחלה, ותגובת משה רבינו דומה במידה מסוימת לתגובתו של שמואל הנביא. ושניהם מבקשים תשובה מהקב"ה.

ג' התשובה של הקב"ה בשני המקרים האלה שונה זו מזו. במקרה של קורח ועדתו, תשובתו של הקב"ה היא שהאדמה בולעת אותם או נשרפים למוות.

במקרה של שמואל הנביא, הקב"ה מקבל בקשת העם ומצווה את שמואל הנביא להוציאה לפועל.

ד' אפשר לשאול, למה יש הבדל בין שתי התגובות של הקב"ה לשתי הבעיות הדומות ביסודן.  

ה' אפשר אולי למצוא תירוץ לשאלה זאת אם נחשוב על התוצאות של שתי הבקשות:

-          קורח מבקש שכול העדה, כול עם ישראל יהיו כמו משה רבינו,  ז"א, כולם יהיו מנהיגים שווים זה לזה ללא שום שלטון או רשות מעליהם. אם בקשתם הייתה מתקבלת, עם ישראל היה מתפורר לשבטים ושפחות, לפעמים חברים זה לזה, לפעמים אויבים זה לזה, לפי העניינים הרגעיים. זה היה הסוף לעם ישראל, כפי שכמעט קרה אחרי שלמה המלך וחלוקת ממלכתו לשניים, ישראל ויהודה. הקב"ה לא רוצה דבר זה, לכן מחסלם ללא רחמים.

-          בזמן שמואל הנביא, העם מבקש מלך עליהם, כך שגם הם יהיו כמו כול העמים האחרים. דווקא בקשה זאת היא בכיוון הפוך לכיוונו של קורח. המלכת מלך על העם אמורה לאחד את העם, להפוך את השבטים ליחידה אחת תחת הנהגה אחת. דבר זה כן רוצה הקב"ה, זה הכיוון שלפיו הקב"ה מוליך את עמו בחיריו, את עם ישראל.

-          דרך אגב, באותו הכיוון של ייחוד עם ישראל יש גם החלטה אחרת של הקב"ה, הקמת בית המקדש אחד ויחיד בירושלים. גם זאת החלטה מבריקה וגאונית שהביא לחיזוק השלטון המרכזי בישראל.

ו' לפי התירוץ הזה, יש מסקנה חשובה ביותר: התורה בפרט והתנ"ך בכלל, הם לא רק חיבורים דתיים ומוסריים אלא, ואולי אפילו בעיקר, חיבורים מדיניים שמראים לנו את הדרך, את הפילוסופיה והאידיאולוגיה המדינית שהקב"ה מנחה לפיה את העם נבחרו מכול העמים, את עם ישראל.

ז' לכן, אצל עם ישראל לא יכול להיות הפרדה בין דת למדינה. כך היה אז, ולעניות דעתי גם בימינו אלה. 

נעשה ונשמע!

בס"ד

דברים חיים רחמים

אמרו בני ישראל בקבלת התורה "נעשה ונשמע!"

א' קבלת התורה דומה לחתונה בין הקב"ה לבין כנסת ישראל, כאשר התורה היא הכתובה.

ב' קבלת התורה היא משל לחתונה בין איש לבין אשתו: נעשה ונשמע!

לכול אחד מחגי ישראל יש המיוחד לו

בס"ד

דברים חיים רחמים

אמר לי חבר בעבודה: 'למה אין לכול אחד מחגי ישראל סדר מיוחד עם הגדה כמו בחג הפסח, כאשר קוראים את ההגדה של פסח, ארוכה משפחתית מיוחדת, וסדר מדויק?'

יכול להיות כמה תירוצים:

א' לכול אחד מחגי ישראל יש המיוחד לו, כול חג בא לבשר דבר אחר. לכן, גם אופן החג מיוחד ושונה בין החגים השונים.

ב' אם היה חג אחר דומה לחג הפסח, עם סדר חג דומה לסדר פסח, יכול להיות שהיה מוריד מהחשיבות והמיוחד שבחג הפסח עצמו. אמרו חז"ל, לא עושים מצווה על חשבון מצווה אחרת.

המחכים את רבו

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב במסכת אבות, פרק ו:

[ו] גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, והכהנה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. ואלו הן, בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה, בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במעוט סחורה, במעוט דרך ארץ, במעוט תענוג, במעוט שנה, במעוט שיחה, במעוט שחוק, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין, המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סיג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות, ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה, נושא בעל עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתישב לבו בתלמודו, שואל כעניין ומשיב כהלכה, שומע ומוסיף, הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות, המחכים את רבו, והמכון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאלה לעולם, שנאמר (אסתר ב), ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.

א' יש פסוק יפה המחכים את רבו. מה זאת אומרת, שהתלמיד יכול ללמד את רבו? לא ולא, הרי כבר נאמר על ידי החז"ל שתלמיד לא ידרוש לפני רבו.

ב' מצאתי פירוש, שכאשר הרב מכין שיעוריו כדי ללמד את התלמידים שלו, הרב לומד בעצמו ומתחכם.

ג' אבל, יכול להיות שהכוונה של חז"ל היא שהתלמיד יכול להחכים את רבו על ידי שאלותיו אל הרב. הרי גם אומרים "מכל מלמדי השכלתי אבל יותר מכל מתלמידי". 

ואתה אם תלך לפני

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים פרק ט:

[ד] ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דוד:

[ו] אם שוב תשבון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמרו:

א' לפני דבר חיובי, ה' רואה אתכם וגאה במעשיכם.

ב' מאחרי דבר שלילי, ה' לא רוצה לראות אתכם בגלל מעשיכם הרעים, ה' מסתיר את פניו.

ג' לעניות דעתי, הכול כמשל, בשפה שאנשים מסוגלים להבין. 

בית המקדש ובית המלך שלמה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים א:

[ז ב] ויבן את-בית יער הלבנון מאה אמה ארכו וחמישים אמה רחבו ושלשים אמה קומתו על ארבעה טורי עמודי ארזים וכרותות ארזים על-העמודים:

א' אפשר לשאול, למה מתואר בית המקדש ששלמה המלך בנה בכול כך הרבה פרטים והספרים מפורטים?

תירוץ אחד שיכול להיות הוא שהתיאורים וההסברים המפורטים הם כדי לעזור ולכוון אותנו כאשר נבנה את בית המקדש מחדש, אי"ה במהרה בימינו.

גם בית המשכן שבנה משה רבינו במדבר מתואר בפרטי פרטים. אותו תירוץ יכול להיות גם בשבילו.

ב' אבל גם בית המלך שלמה מתואר ומוסבר היטב. גם כאן אפשר לשאול למה.

לעניות דעתי התירוץ הקודם פחות מתאים כאן. בית המלך הוא לא מקום קדוש כמו בית המקדש ואין חובה לבנותו מחדש.

יכול להיות שהתירוץ הוא להראות את עושרו העצום של שלמה המלך, הגדול בין מלכי ישראל. לכן, הוא מתאים גם כנביא, שלפי חז"ל צריך להיות  חכם, גיבור, ועשיר. 

חזנות כן, ליטורגיקה יהודית לא!

בס"ד

דברים חיים רחמים

שמעתי כמה פעמים ברדיו כאשר אומרים ליטורגיקה יהודית כשירה של תפילות, שירי קודש של יהדות. מקורה ביוונית (שירות לציבור)  ובדרך כלל, מוזכרת בקשר לנוצרות.

קיימת מילה בעברית חזנות, למה לא להשתמש בה, היא כול כך יפה ומצלצלת כול כך טוב ונעים!

הומניזם, הומני, יהודי

בס"ד

דברים חיים רחמים

נראה לי שאפשר אולי להגיד שהומניזם הוא יהדות ללא אלוהים ועבדו משה רבינו.  בבקשה, תראו את ההגדרה שב-WIKIPEDIA:

הומניזם או הומניזם של הרנסאנס הוא זרם חברתי, המאמין כי האדם בעל אופי ייחודי, נשגב, מקודש, ושונה באופן מהותי מטבעם של יתר בעל החיים בעולם ויתר התופעות ביקום, ולפיכך, הטוב העליון אליו יש לשאוף הוא טובת האדם. ההומניזם החל באיטליה, והתפשט לשאר מדינות אירופה בתקופת הרנסאנס.

תחילה היו ההומניסטים קבוצה של אינטלקטואלים שאינם אנשי דת, שהתעניינו בתרבות הקלאסית (התרבות היוונית הרומית העתיקה) ובספרים שנכתבו בהשראתה, בעיקר ביוון העתיקה. מאוחר יותר, התגבש הזרם ההומניסטי לאידאולוגיה, שכללה מערכת ערכים חילונית סדורה, שביקשה במידה רבה להוות אלטרנטיבה למערכת הערכים הדתית, (בעיקר הנוצרית.) (הדגשה שלי)

א' האם אפשר להיות יהודי ללא אלוהים ועבדו משה רבינו? התשובה היא לא מוחלט!

לכן, לעניות דעתי אי-אפשר להיות גם יהודי וגם הומניזט או דוגל בהומניזם. 

ב' האם אפשר להיות הומני או אנושי וגם יהודי? זה בהחלט כן ואפילו חובה, זה מרכז היהדות, אהבת הבריאות.