בס"ד
דברים חיים רחמים
ספר במדבר, פרשת קורח:
א' הפרשה מדברת על המחלוקת של קורח ועדתו נגד
משה רבנו ואהרון הכהן הגדול. ההפטרה של הפרשה לקוחה מספר שמואל א' ומדברת על
המחלוקת של עם ישראל נגד שמואל הנביא. לעניות דעתי זה הדבר המשותף בין שני הכתובים
ומחבר אותם יחד.
ב' ההתחלה, ותגובת משה רבינו דומה במידה מסוימת
לתגובתו של שמואל הנביא. ושניהם מבקשים תשובה מהקב"ה.
ג' התשובה של הקב"ה בשני המקרים האלה שונה
זו מזו. במקרה של קורח ועדתו, תשובתו של הקב"ה היא שהאדמה בולעת אותם או
נשרפים למוות.
במקרה של שמואל הנביא, הקב"ה מקבל בקשת
העם ומצווה את שמואל הנביא להוציאה לפועל.
ד' אפשר לשאול, למה יש הבדל בין שתי התגובות של
הקב"ה לשתי הבעיות הדומות ביסודן.
ה' אפשר אולי למצוא תירוץ לשאלה זאת אם נחשוב על
התוצאות של שתי הבקשות:
-
קורח מבקש שכול העדה, כול עם ישראל יהיו כמו
משה רבינו, ז"א, כולם יהיו מנהיגים
שווים זה לזה ללא שום שלטון או רשות מעליהם. אם בקשתם הייתה מתקבלת, עם ישראל היה
מתפורר לשבטים ושפחות, לפעמים חברים זה לזה, לפעמים אויבים זה לזה, לפי העניינים
הרגעיים. זה היה הסוף לעם ישראל, כפי שכמעט קרה אחרי שלמה המלך וחלוקת ממלכתו
לשניים, ישראל ויהודה. הקב"ה לא רוצה דבר זה, לכן מחסלם ללא רחמים.
-
בזמן שמואל הנביא, העם מבקש מלך עליהם, כך
שגם הם יהיו כמו כול העמים האחרים. דווקא בקשה זאת היא בכיוון הפוך לכיוונו של
קורח. המלכת מלך על העם אמורה לאחד את העם, להפוך את השבטים ליחידה אחת תחת הנהגה
אחת. דבר זה כן רוצה הקב"ה, זה הכיוון שלפיו הקב"ה מוליך את עמו בחיריו,
את עם ישראל.
-
דרך אגב, באותו הכיוון של ייחוד עם ישראל יש
גם החלטה אחרת של הקב"ה, הקמת בית המקדש אחד ויחיד בירושלים. גם זאת החלטה
מבריקה וגאונית שהביא לחיזוק השלטון המרכזי בישראל.
ו' לפי התירוץ הזה, יש מסקנה חשובה ביותר: התורה
בפרט והתנ"ך בכלל, הם לא רק חיבורים דתיים ומוסריים אלא, ואולי אפילו בעיקר,
חיבורים מדיניים שמראים לנו את הדרך, את הפילוסופיה והאידיאולוגיה המדינית
שהקב"ה מנחה לפיה את העם נבחרו מכול העמים, את עם ישראל.
ז' לכן, אצל עם ישראל לא יכול להיות הפרדה בין
דת למדינה. כך היה אז, ולעניות דעתי גם בימינו אלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה