המחכים את רבו

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב במסכת אבות, פרק ו:

[ו] גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, והכהנה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. ואלו הן, בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה, בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במעוט סחורה, במעוט דרך ארץ, במעוט תענוג, במעוט שנה, במעוט שיחה, במעוט שחוק, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין, המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סיג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות, ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה, נושא בעל עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתישב לבו בתלמודו, שואל כעניין ומשיב כהלכה, שומע ומוסיף, הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות, המחכים את רבו, והמכון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאלה לעולם, שנאמר (אסתר ב), ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.

א' יש פסוק יפה המחכים את רבו. מה זאת אומרת, שהתלמיד יכול ללמד את רבו? לא ולא, הרי כבר נאמר על ידי החז"ל שתלמיד לא ידרוש לפני רבו.

ב' מצאתי פירוש, שכאשר הרב מכין שיעוריו כדי ללמד את התלמידים שלו, הרב לומד בעצמו ומתחכם.

ג' אבל, יכול להיות שהכוונה של חז"ל היא שהתלמיד יכול להחכים את רבו על ידי שאלותיו אל הרב. הרי גם אומרים "מכל מלמדי השכלתי אבל יותר מכל מתלמידי".