נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת מטות:

[במדבר לא ב, ג] ב  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ. ג  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן.

[תרגום אונקלוס] ב  אִתְפְּרַע, פֻּרְעָנוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִן, מִדְיַנָאֵי; בָּתַר כֵּין, תִּתְכְּנֵישׁ לְעַמָּךְ. ג  וּמַלֵּיל מֹשֶׁה עִם עַמָּא לְמֵימַר, זָרִיזוּ מִנְּכוֹן גֻּבְרִין לְחֵילָא; וִיהוֹן, עַל מִדְיָן, לְמִתַּן פֻּרְעָנוּת דִּין עַמֵּיהּ דַּייָ, בְּמִדְיָן.

א' אפשר אולי לשאול:

-          הקב"ה אומר למשה רבינו ע"ה, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל , אבל משה משנה דברי הקב"ה ואומר לעם ישראל לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן .

-          אונקלוס מפרש ומתרגם פֻּרְעָנוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִן, מִדְיַנָאֵי ואחר כך לְמִתַּן פֻּרְעָנוּת דִּין עַמֵּיהּ דַּייָ, בְּמִדְיָן.

ב' משה רבינו ע"ה מנסה לשכנע את בני ישראל על ידי כך שמשנה דבר הקב"ה נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לדבר שונה לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה .

דבר זה דומה אולי למעשה אדם וחווה, כאשר אדם מוסיף לא לגעת בעץ פרי הדעת. וגם במלחמת עם ישראל נגד מדין, כמו אז אדם וחווה, בני ישראל חטאו במעשיהם.

ג' יכול להיות שהלקח הוא, להעביר את דבר הקב"ה כמו שהוא, לא להוסיף ולא להוריד, כפי שחז"ל אמרו כול המוסיף גורע.

ד' יכול להיות שאונקלוס שם לב לנקודה זאת, מחבר בין שני הפסוקים שבתורה, אמירת הקב"ה למשה ואמירת משה לעם ישראל, ולכן מפרש ומתרגם  לְמִתַּן פֻּרְעָנוּת דִּין עַמֵּיהּ דַּייָ, בְּמִדְיָן . ז"א, גם הקב"ה וגם העם, עם הקב"ה, הקשר הישר והבלתי ניתן לביטול בין הקב"ה לבין עם ישראל. 

וַיהוָה, יִסְלַח-לָהּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת מטות:

[במדבר ל ג] אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ:  כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה.

[תרגום אונקלוס] גְּבַר אֲרֵי יִדַּר נְדַר קֳדָם יְיָ, אוֹ יְקַיֵּים קְיָם לְמֵיסַר אִסָּר עַל נַפְשֵׁיהּ--לָא יְבַטֵּיל, פִּתְגָמֵיהּ:  כְּכָל דְּיִפּוֹק מִפֻּמֵּיהּ, יַעֲבֵיד.

[במדבר ל ה] וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת-נִדְרָהּ, וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, וְהֶחֱרִישׁ לָהּ, אָבִיהָ--וְקָמוּ, כָּל-נְדָרֶיהָ, וְכָל-אִסָּר אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, יָקוּם.

[תרגום אונקלוס] וְיִשְׁמַע אֲבוּהָא יָת נִדְרַהּ, וַאֲסָרַהּ דַּאֲסַרַת עַל נַפְשַׁהּ, וְיִשְׁתּוֹק לַהּ, אֲבוּהָא--וִיקוּמוּן, כָּל נִדְרַהָא, וְכָל אֲסָרֵי דַּאֲסַרַת עַל נַפְשַׁהּ, יְקוּמוּן. 

[במדבר ל ו] וְאִם-הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ, בְּיוֹם שָׁמְעוֹ--כָּל-נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, לֹא יָקוּם; וַיהוָה, יִסְלַח-לָהּ, כִּי-הֵנִיא אָבִיהָ, אֹתָהּ. 

[תרגום אונקלוס]  וְאִם אַעְדִּי אֲבוּהָא יָתְהוֹן, בְּיוֹמָא דִּשְׁמַע--כָּל נִדְרַהָא וַאֲסָרַהָא דַּאֲסַרַת עַל נַפְשַׁהּ, לָא יְקוּמוּן; וּמִן קֳדָם יְיָ, יִשְׁתְּבֵיק לַהּ, אֲרֵי אַעְדִּי אֲבוּהָא, יָתְהוֹן. 

א' כתוב במקרא לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ , בתרגום אונקלוס לָא יְבַטֵּיל, פִּתְגָמֵיהּ , שבעברית לא יבטל דבריו.

ב' כתוב במקרא וְהֶחֱרִישׁ לָהּ , בתרגום אונקלוס וְיִשְׁתּוֹק לַהּ , שבעברית וישתוק למה שביתו אמרה .

ג' כתוב במקרא וַיהוָה, יִסְלַח-לָהּ , בתרגום אונקלוס וּמִן קֳדָם יְיָ, יִשְׁתְּבֵיק לַהּ , שבעברית וה' יניח לה .

אפשר אולי לשאול, למה וַיהוָה, יִסְלַח-לָהּ , התרת הנדר היא מעשה שלא לטעמו של הקב"ה?

אונקלוס מסביר ומתרגם, הקב"ה מניח לנהרה, מאפשר לנהרה שאביה יתיר נדרה.

מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בהפטרת פרשת מטות:

[ירמיה א יד]  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי:  מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, עַל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

א' לפי הפשט, הרעה על עם ישראל תבוא מצפון הארץ, ז"א, מסוריה ולבנון.

ב' יכול להיות שאפשר למצוא משמעות אחרת למילה צפון או מצפון.

-          לצפון (פ) לטמון בחובו, לשאת עמו; להסתיר, להצפין, להטמין, להחביא, לשמור בהיחבא, לא לגלות, לא להראות, לכסות על-, לגנוז, להעלים, להצניע

-          מצפון (ז) מוסר כליות, חובת הלב, יושר הלב, רגש פנימי, דחף פנימי

לפי הפשט, צפון (טמון, מוסתר, נישא) או מצפון (מוסר כליות, רגש פנימי) , יכול להיות שדווקא מבפנים תיפתח הרעה!

אֱמוּנָה אוֹמֶן, תְּרֵי דְּאִינוּן חַד

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר חדש פרשת בלק:

[זהר חדש בלק א] אֱמוּנָה אוֹמֶן, תְּרֵי דְּאִינוּן חַד. חַד גַּן, וְחַד נָהָר. דָּא נָפֵיק מֵעֵדֶן, וְדָא אִיתְשַׁקֵּי מִנֵּיהּ. הָא הָכָא כָּל רָזָא סְתִימָא דִמְהֵימְנוּתָא. 

[תרגום לעברית ( http://www.ateret4u.com/online/f_01782_part_17.html )]:

אֱמוּנָה אֹמֶן (ישעיה כה), שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד. אֶחָד גַּן, וְאֶחָד נָהָר. זֶה יוֹצֵא מֵעֵדֶן, וְזֶה מֻשְׁקֶה מִמֶּנּוּ. הִנֵּה כָּאן כָּל הַסּוֹד הַנִּסְתָּר שֶׁל הָאֱמוּנָה. 

[ישעיהו כה א]  יְהוָה אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן.

[מלבי"ם , ביאור המילות] אמן, מקור, לאמן האמונה, ואומר לשון חיזוק כמו יתד במקום נאמן, ר"ל למען אומן וחוזק האמונה, וגם אמונה עקר ענינו ענין חיזוק שיתחזק כן בלבבו, ויאמן כן בלב שלם:

א' הביטוי שבזהר אֱמוּנָה אוֹמֶן, תְּרֵי דְּאִינוּן חַד יכול אולי להביא מחשבה שגויה באופן מוחלט וברור שיש שני אלים שמתייחדים באחד.

ב' ביטוי דומה, שגם מקורו בזהר, מופיע בסידור תפילות [לשם ייחוד – ויקיפדיה ] :

לשם ייחוד קודשא בריך הוא (הקדוש ברוך הוא) ושכינתיה (ושכינתו) בדחילו ורחימו (ביראה ובאהבה) לייחד שם י"ה בו"ה בייחודא שלים (בייחוד שלם) בשם כל ישראל.

ראה גם:

  http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=684&ArticleID=2022

ג' יכול להיות שיש קשר בין שני הביטויים, בין לשם ייחוד ובין אֱמוּנָה אוֹמֶן .

ד' יכול להיות שאפשר להסביר משמעותן של אמירות אלה, ששתיהן בזהר הקדוש, על ידי משל של בני אדם. דרך אגב, ידוע שחז"ל משתמשים במשלים של בני אדם כדי להסביר תופעות קשורות להקב"ה, ז"א, מעבירים תופעות מסובכות ששכל האדם לא יכול להבינן לרמה של הבנה אנושית. הדבר דומה לאבא שמנסה להסביר לבנו בן 6 על מערכת השמש והכוכבים. אבא חייב להשתמש בשפה, מוסגים, ידע, וניסיון של ילד בן 6 ולא של איש מבוגר.

ה' לאדם יש הגוף והמחשבה. הגוף יכול להיות במקום א', אבל המחשבה שלו במקום ב' . חז"ל אומרים " אדם נמצא במקום בו מחשבותיו נמצאות ", לפי בעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב [ליקוטי מוהר"ן א' כ"א].

ו' לכן, יכול להיות שהתפילה לשם ייחוד וגם הביטוי אֱמוּנָה אוֹמֶן, תְּרֵי דְּאִינוּן חַד , שניהם מרמזים שאנו, היהודים, מבקשים שהקב"ה יימצא עמנו במלאו, גם המחשבות שהן  אֱמוּנָה בזהר או קודשא בריך הוא בתפילה, וגם ה"חומר" שהוא אוֹמֶן בזהר או ושכינתיה בתפילה.

ז' יש אולי עוד שאלה: למה האמירה אֱמוּנָה אוֹמֶן, תְּרֵי דְּאִינוּן חַד , למה ייחוד זה מופיע בפרשת בלק.

אפשר אולי לתרץ זה על ידי משל נוסף:

ידוע שביפן יש בובות של שוטרים בדרכים כדי "לשכנע" את הנהגים לנסוע לפי החוק. ז"א, בזמנים רגילים, נורמליים, מספיקים רק הבובה או הגוף. אבל, במצב של סכנה גדולה, כמו שהיה בזמן בלק, יש צורך בייחוד, בחיבור, של המחשבה, האֱמוּנָה או קודשא בריך הוא , ביחד עם אוֹמֶן או ושכינתיה .

שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת פנחס:

[במדבר כו ב] שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה--לְבֵית אֲבֹתָם:  כָּל-יֹצֵא צָבָא, בְּיִשְׂרָאֵל.

[תרגום אונקלוס] קַבִּילוּ יָת חֻשְׁבַּן כָּל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבַּר עַסְרִין שְׁנִין וּלְעֵילָא--לְבֵית אֲבָהָתְהוֹן:  כָּל נָפֵיק חֵילָא, בְּיִשְׂרָאֵל. 

א' כתוב במקרא שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ , בתרגום אונקלוס קַבִּילוּ יָת חֻשְׁבַּן , שבעברית תקבלו את חשבון או תעשו את החשבון .

ב' אפשר אולי לשאול, למה רק יוצאי צבא, מה עם הנשים, הזקנים, הנכים, והילדים?

אפשר אולי לקבל את הרושם שמדברים על חברה מיליטריסטית, העדרה של נשים, אי-כיבוד הזקנים, ועוד.

ג' אבל כתוב בהמשך למה נעשה חשבון זה:

[במדבר כו נג-נו] נג לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת.  נד לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ:  אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ.  נה אַךְ-בְּגוֹרָל, יֵחָלֵק אֶת-הָאָרֶץ:  לִשְׁמוֹת מַטּוֹת-אֲבֹתָם, יִנְחָלוּ.  נו עַל-פִּי, הַגּוֹרָל, תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ--בֵּין רַב, לִמְעָט. 

לפי פסוקים אלה, החשבון נעשה לצורך חלוקת ארץ ישראל בין השבטים, בצורה הישרה ביותר, לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ:  אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ.   עַל-פִּי, הַגּוֹרָל, תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ--בֵּין רַב, לִמְעָט. 

ד' הקב"ה מחלק את ארץ ישראל לפי מספר הגברים יוצאי צבא, שיכולים לעבוד את הארץ, וגם יכולים להגן אליה.

ה' בנוסף לזה, כנראה שמספר הגברים יוצאי צבא, הוא ביחס ישר למספר כלל האוכלוסייה, כולל נשים, זקנים, וטף. 

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֹתָם--בְּעַרְבֹת מוֹאָב:

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת פנחס:

[במדבר כו ג] וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֹתָם--בְּעַרְבֹת מוֹאָב:  עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר. 

[תרגום אונקלוס] וּמַלֵּיל מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר כָּהֲנָא, אֲמַרוּ לְמִמְנֵי יָתְהוֹן--בְּמֵישְׁרַיָּא דְּמוֹאָב:  עַל יַרְדְּנָא דִּירִיחוֹ, לְמֵימַר.

א' כתוב במקרא וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֹתָם , בתרגום אונקלוס וּמַלֵּיל מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר כָּהֲנָא, אֲמַרוּ לְמִמְנֵי יָתְהוֹן, שבעברית ואמרו לספור אותם  .

ב' גם כאן, אונקלוס משלים ומפרש את המקרא. ידוע שלפי חז"ל, תרגום אונקלוס ניתן בהר סיני, ביחד עם התורה.

ג' כתוב בתלמוד הבבלי (מגילה ג, א): "תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרוֹ מפי ר' אליעזר ור' יהושע". 

לפי זה, המוסג גר נאמר על מי שעבר גיור, ולא על גוי שגר בארץ ישראל, שהוא תושב. 

וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם-

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת פנחס:

[במדבר כה יג] וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

[רגום אונקלוס] וּתְהֵי לֵיהּ וְלִבְנוֹהִי בָּתְרוֹהִי, קְיָם כְּהֻנַּת עָלַם--חֲלָף, דְּקַנִּי קֳדָם אֱלָהֵיהּ, וְכַפַּר, עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

א' כתוב במקרא וּלְזַרְעוֹ , בתרגום אונקלוס וְלִבְנוֹהִי , שבעברית לבניו.

ב' אונקלוס מפרש ומתרגם שרק הבנים יכולים להיות כוהנים. 

. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים [דברים ל יא-יד]:

יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא.  יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.  {ס}  טו רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע. 

א' . לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:    וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: 

ב' פסוקים אלה אקטואליים מאד, במיוחד בחופש הגדול: לא צריכים לטוס לשמיים ולא צריכים לטייל מעבר לים כדי למצוא את הקב"ה, אלא הוא קרוב אליך, בפיך ובלבבך הוא!

וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת בלק:

[במדבר כב כב] וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ; וְהוּא רֹכֵב עַל-אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ.

[תרגום אונקלוס] וּתְקֵיף רֻגְזָא דַּייָ, אֲרֵי אָזֵיל הוּא, וְאִתְעַתַּד מַלְאֲכָא דַּייָ בְּאוֹרְחָא, לְסָטָן לֵיהּ; וְהוּא רָכֵיב עַל אֲתָנֵיהּ, וּתְרֵין עוּלֵימוֹהִי עִמֵּיהּ. 

א' כתוב במקרא בַּדֶּרֶךְ , בתרגום אונקלוס בְּאוֹרְחָא , שבעברית בדרך.

לכן, יכול להיות שזה המקור של המילה בעברית אורח , הבא מהדרך.

ב' כתוב במקרא לְשָׂטָן .

רש"י: לשטן לו. מלאך של רחמים היה, והיה רוצה למנוע מלחטוא, שלא יחטא ויאבד.

לפי מילון עברית-עברית –וואלה, שטן : מלאך המוות, מלאך הרוע, ראש השדים, משחית, אכזרי.

לכן, המובן העכשווי של המילה שטן שונה לחלוטין מהמובן שלה במקרא ופירוש רש"י. יכול להיות שמקור המובן העכשווי הוא בתרבויות זרות שבהם נהוגה עבודה זרה ועבודת כוכבים ומזלות.

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת בלק:

[במדבר כב כ] וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה.

[תרגום אונקלוס] וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְוָת בִּלְעָם, בְּלֵילְיָא, וַאֲמַר לֵיהּ אִם לְמִקְרֵי לָךְ אֲתוֹ גֻּבְרַיָּא, קוּם אִיזֵיל עִמְּהוֹן; וּבְרַם, יָת פִּתְגָמָא דַּאֲמַלֵּיל עִמָּךְ--יָתֵיהּ תַּעֲבֵיד.

א' כתוב במקרא וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם , כתוב בתרגום אונקלוס וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְוָת בִּלְעָם , שבעברית ובא דבר מלפני ה' לבלעם. הדבר דומה למלאך ה' שמעביר את דבר ה' לבלעם.

ב' לכן, לפי תרגום אונקלוס, הקב"ה לא דיבר ישירות עם בלעם, אלא מלאך מביא את דבר ה' לבלעם.

יכול להיות שלדבר זה יש משמעות גדולה, כאשר משה רבינו הוא היחיד שהקב"ה דיבר עמו ישירות. 

לֹא אוּכַל, לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה, אוֹ גְדוֹלָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת בלק:

[במדבר כבי ח]  וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדֵי בָלָק, אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב--לֹא אוּכַל, לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה, אוֹ גְדוֹלָה. 

[תרגום אונקלוס] וַאֲתֵיב בִּלְעָם, וַאֲמַר לְעַבְדֵי בָּלָק, אִם יִתֵּין לִי בָּלָק מְלֵי בֵּיתֵיהּ, כְּסַף וּדְהַב--לֵית לִי רְשׁוּ, לְמִעְבַּר עַל גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּייָ אֱלָהִי, לְמֶעֱבַד זְעֵירְתָא, אוֹ רַבְּתָא. 

א' אפשר אולי לשאול, למה בלעם אומר אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי , האם בלעם מכיר בהקב"ה כאלהים שלו, האם בלעם עשה גיור והפך להיות חלק מעם ישראל?

ב' הדבר הזה מזכיר את דיבור רות המואבית :

[מגילת רות א טז] וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.

לפי המסורת, רות המואבית עברה גיור על ידי המילים האלה.

ג' גם יתרו, חותן משה רבינו ע"ה, מדבר בשבח הקב"ה, מכיר בעליונותו, אבל לא הפך לחלק מעם ישראל (דרך אגב, יתרו נחשב כנביא הדת של הדרוזים) .

ד' יש עוד מקום בתורה שבו מופיע הביטוי מוצא פי ה' , בספר דברים:

[דברים ח ג]  וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת-הַמָּן אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ, וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ:  לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יְהוָה, יִחְיֶה הָאָדָם. 

ה' אפשר אולי לסכם:

-          בלעם לא נהפך לחלק מעם ישראל על ידי האמירה אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי .

-          יכול להיות שבלעם, בדומה ליתרו, מכיר בהקב"ה כאל גדול, אולי אפילו הגדול ביותר מכול האלים שהוא, בלעם, יודע כעובד עבודה זרה.

-          לכן, בלעם מנסה להיות ביחסים טובים עם הקב"ה, מתחנף לפניו, משבח אותו, וממלא כאילו לפי מוצא פי הקב"ה. זאת לא מונע ממנו לבקש אותו דבר פעם אחרי פעם, בכוונה ברורה לקלל עם ישראל, בניו של הקב"ה.

-          לגבי רות המואבית, אפשר אולי להגיד, לא מספיק מה שאמרה כדי לעבור גיור, אלא בראש ובראשונה מה שקובע זה המעשים שלה, הלכה עם נעמי לארץ ישראל, ועשתה הכול כדי להתקבל לעם ישראל.

ו' לכן, יכול להיות שגם בימינו, לא מספיק לעבור קורסים ומבחנים כדי להתגייר, אלא יש להוכיח זאת, את הרצון האמתי והכן להתגייר, על ידי מעשים, שהם שמירת המצוות, החוקים, והמשפטים שהקב"ה גזר עלינו, על עם ישראל.