אֱמוּנָה אוֹמֶן, תְּרֵי דְּאִינוּן חַד

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר חדש פרשת בלק:

[זהר חדש בלק א] אֱמוּנָה אוֹמֶן, תְּרֵי דְּאִינוּן חַד. חַד גַּן, וְחַד נָהָר. דָּא נָפֵיק מֵעֵדֶן, וְדָא אִיתְשַׁקֵּי מִנֵּיהּ. הָא הָכָא כָּל רָזָא סְתִימָא דִמְהֵימְנוּתָא. 

[תרגום לעברית ( http://www.ateret4u.com/online/f_01782_part_17.html )]:

אֱמוּנָה אֹמֶן (ישעיה כה), שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד. אֶחָד גַּן, וְאֶחָד נָהָר. זֶה יוֹצֵא מֵעֵדֶן, וְזֶה מֻשְׁקֶה מִמֶּנּוּ. הִנֵּה כָּאן כָּל הַסּוֹד הַנִּסְתָּר שֶׁל הָאֱמוּנָה. 

[ישעיהו כה א]  יְהוָה אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן.

[מלבי"ם , ביאור המילות] אמן, מקור, לאמן האמונה, ואומר לשון חיזוק כמו יתד במקום נאמן, ר"ל למען אומן וחוזק האמונה, וגם אמונה עקר ענינו ענין חיזוק שיתחזק כן בלבבו, ויאמן כן בלב שלם:

א' הביטוי שבזהר אֱמוּנָה אוֹמֶן, תְּרֵי דְּאִינוּן חַד יכול אולי להביא מחשבה שגויה באופן מוחלט וברור שיש שני אלים שמתייחדים באחד.

ב' ביטוי דומה, שגם מקורו בזהר, מופיע בסידור תפילות [לשם ייחוד – ויקיפדיה ] :

לשם ייחוד קודשא בריך הוא (הקדוש ברוך הוא) ושכינתיה (ושכינתו) בדחילו ורחימו (ביראה ובאהבה) לייחד שם י"ה בו"ה בייחודא שלים (בייחוד שלם) בשם כל ישראל.

ראה גם:

  http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=684&ArticleID=2022

ג' יכול להיות שיש קשר בין שני הביטויים, בין לשם ייחוד ובין אֱמוּנָה אוֹמֶן .

ד' יכול להיות שאפשר להסביר משמעותן של אמירות אלה, ששתיהן בזהר הקדוש, על ידי משל של בני אדם. דרך אגב, ידוע שחז"ל משתמשים במשלים של בני אדם כדי להסביר תופעות קשורות להקב"ה, ז"א, מעבירים תופעות מסובכות ששכל האדם לא יכול להבינן לרמה של הבנה אנושית. הדבר דומה לאבא שמנסה להסביר לבנו בן 6 על מערכת השמש והכוכבים. אבא חייב להשתמש בשפה, מוסגים, ידע, וניסיון של ילד בן 6 ולא של איש מבוגר.

ה' לאדם יש הגוף והמחשבה. הגוף יכול להיות במקום א', אבל המחשבה שלו במקום ב' . חז"ל אומרים " אדם נמצא במקום בו מחשבותיו נמצאות ", לפי בעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב [ליקוטי מוהר"ן א' כ"א].

ו' לכן, יכול להיות שהתפילה לשם ייחוד וגם הביטוי אֱמוּנָה אוֹמֶן, תְּרֵי דְּאִינוּן חַד , שניהם מרמזים שאנו, היהודים, מבקשים שהקב"ה יימצא עמנו במלאו, גם המחשבות שהן  אֱמוּנָה בזהר או קודשא בריך הוא בתפילה, וגם ה"חומר" שהוא אוֹמֶן בזהר או ושכינתיה בתפילה.

ז' יש אולי עוד שאלה: למה האמירה אֱמוּנָה אוֹמֶן, תְּרֵי דְּאִינוּן חַד , למה ייחוד זה מופיע בפרשת בלק.

אפשר אולי לתרץ זה על ידי משל נוסף:

ידוע שביפן יש בובות של שוטרים בדרכים כדי "לשכנע" את הנהגים לנסוע לפי החוק. ז"א, בזמנים רגילים, נורמליים, מספיקים רק הבובה או הגוף. אבל, במצב של סכנה גדולה, כמו שהיה בזמן בלק, יש צורך בייחוד, בחיבור, של המחשבה, האֱמוּנָה או קודשא בריך הוא , ביחד עם אוֹמֶן או ושכינתיה .