נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת מטות:

[במדבר לא ב, ג] ב  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ. ג  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן.

[תרגום אונקלוס] ב  אִתְפְּרַע, פֻּרְעָנוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִן, מִדְיַנָאֵי; בָּתַר כֵּין, תִּתְכְּנֵישׁ לְעַמָּךְ. ג  וּמַלֵּיל מֹשֶׁה עִם עַמָּא לְמֵימַר, זָרִיזוּ מִנְּכוֹן גֻּבְרִין לְחֵילָא; וִיהוֹן, עַל מִדְיָן, לְמִתַּן פֻּרְעָנוּת דִּין עַמֵּיהּ דַּייָ, בְּמִדְיָן.

א' אפשר אולי לשאול:

-          הקב"ה אומר למשה רבינו ע"ה, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל , אבל משה משנה דברי הקב"ה ואומר לעם ישראל לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן .

-          אונקלוס מפרש ומתרגם פֻּרְעָנוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִן, מִדְיַנָאֵי ואחר כך לְמִתַּן פֻּרְעָנוּת דִּין עַמֵּיהּ דַּייָ, בְּמִדְיָן.

ב' משה רבינו ע"ה מנסה לשכנע את בני ישראל על ידי כך שמשנה דבר הקב"ה נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לדבר שונה לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה .

דבר זה דומה אולי למעשה אדם וחווה, כאשר אדם מוסיף לא לגעת בעץ פרי הדעת. וגם במלחמת עם ישראל נגד מדין, כמו אז אדם וחווה, בני ישראל חטאו במעשיהם.

ג' יכול להיות שהלקח הוא, להעביר את דבר הקב"ה כמו שהוא, לא להוסיף ולא להוריד, כפי שחז"ל אמרו כול המוסיף גורע.

ד' יכול להיות שאונקלוס שם לב לנקודה זאת, מחבר בין שני הפסוקים שבתורה, אמירת הקב"ה למשה ואמירת משה לעם ישראל, ולכן מפרש ומתרגם  לְמִתַּן פֻּרְעָנוּת דִּין עַמֵּיהּ דַּייָ, בְּמִדְיָן . ז"א, גם הקב"ה וגם העם, עם הקב"ה, הקשר הישר והבלתי ניתן לביטול בין הקב"ה לבין עם ישראל.