איש האלהים באת אלי להזכיר את עוני

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים א' פרק יז:

[יז יח] ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני:

א' לפי הפשט, אחרי שהנביא אליהו בא אל האלמנה בצידון, וה' עושה את הנס של כד הקמח שלא נגמר שנה שלמה, בנה של האישה האלמנה נופל לחולי פתאומי ומת. האלמנה פונה אל אליהו הנביא בכאב ובשאלה קשה ביותר (ראה [י זיח]). יש שני כיוונים של פירוש לפסוק זה.

ב' לפי רש"י ופרשנים אחרים, כוונת האישה היא שאסון בנה בא בגלל הקדושה של אליהו הנביא. הוא מבליט ומאיר את עונו של האישה.

כותב הרלב"ג: "אמרה זה כי מפני היות אליהו נקי מן החטאים הנה בהיותו עמה יוכר עונה לפי שאינה צדקת כמוהו ואפשר שאמרה זה מפני שהאיש השלם ידקדק עמו הש"י מאד ויענישהו יותר על חטאו ממה שיעניש איש אחר כמו שזכרנו בדבר הנביא הזקן אשר בבית אל ולזה יתכן שאם לא היה שם אליהו יהיה הש"י מעלים עיניו מחטאיה אך מפני היותו שם ויהיה זה סבה להגיע אליה העונש."

ג' מלבים מביא פירוש מכיוון אחר: "וע"כ חשדה אותו שמ"ש בשם ה' כד הקמח לא תכלה אנו אמיתי, רק הוא עשה הנס הזה מכוחו ע"י שמות או סגולות ששנה הטבע, וחשבה שלכן מת בנה, כי אחר שנהנו מדבר הנעשה בלט או ע"י דברים היוצאים מן הטבע, זה נחשב לעוון ונתחייב במיתה כמ"ש דאשתמש בתגא חלף (הוספה שלי, פרקי אבות [א יג] ... ודאשתמש בתגא חלף: ומסביר רבינו עובדיה מברטנורא 'המשתמש בכתרה של תורה כאדם המשתמש בכליו, חלף ועבר מן העולם, שאסור לאדם להשתמש בתלמידים שאינן תלמידיו...'), ועז"א באת אלי להזכיר את עווני וכו', וגם כי כבר אמרו העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, כי אם צריך שתשתנה המציאות בעבורו שקלו זכיותיו ועוונותיו בפלס אם ראוי לכך, ואחר שחשבה שזה נעשה בדרך נס עפ"י אליהו (לא עפ"י רצון ה' אשר יצוה כן מצד רצונו בלי השקף על זכות וחובה) עי"ז נזכרו עוונותיה ומת בנה:"

ד' לגבי הגישה הראשונה, אםשר לשאול, צריכים להתרחק מבית צדיקים או מצדיקים בכלל, מפני ששם בולטים ומאורים עוונותינו?

אבל כתוב בפרקי אבות [א ד] יהי ביתך בית-ועד לחכמים:

במבט ראשון יש שתירה בין שני המצבים האלה. לכן, יכול להיות שגישה זאת איננה נכונה, היא ביטוי של האישה האלמנה עצמה, ללא ביסוס על חז"ל.

ה' לגבי הגישה השנייה, אפשר להבין שיש שני סוגים של ניסים: נס הנעשה על ידי הנביא ונס הנעשה על ידי הקב"ה. בנס הנעשה על ידי הנביא, מנכים את הזכויות. המשל הוא חשבון עו"ש שבבנק, אם יש לך זכויות, אזי יש לך מאיפה לשלם עבור נס הנביא. לעומת זאת, נס הקב"ה נעשה מבלי השקף על זכות וחובה.

ו' ראינו בתשובה אחרת, שנס הנביא יכול להיות 'יש מיש'. למשל פרנסה ובריאות. לכן, יש אולי להיזהר מה מבקשים ולמה מצפים, מפני שכמות הניסים של נביא או בימינו צדיק היא מוגבלת, כפי שגם כמות הזכויות שלנו היא מוגבלת.

ז' נס הקב"ה לא מתחשב ביחס זכויות-עבירות. יכול להיות שדוגמה מצוינת היא ביאת המשיח שאמורה לקרות במהרה בימינו ללא קשר ליחס זכויות-עבירות של עם ישראל, אם יש להם זכויות או אין להם זכויות. ביאת המשיח נעשית גם כך וגם כך. 

כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב ספר מלכים א' פרק יז:

[יז יד]  כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר:

א' מפרש המלבים: "כי כה באר שאין פעולת הברכה הזאת ע"פ דברו (של אליהו) כפי פעולת אלישע בברכת השמן (נס כד השמן, ספר מלכים ב' [ד א-ז]) שהיה על פי כוחו שיש בכוח הנביא להריק (= לשפוך) ברכה ותוספת שפע, כי לא היה זה עתה בכוחו של אליהו, רק כי כה אמר ה', ויש הבדל בין הברכה הנעשה ע"י נביא בכוחו ובין הנעשה ע"י רצון ה' וגזרתו, כי הנביא אין בכוחו (אלא) רק להשפיע ברכה על מעט הנמצא שיתוסף, שזה המצאת יש מיש (מן יש), לא כן ברכת ה', תוכל לשרות (לרדת) גם על דבר ריקן."

א' לכן, אפשר אולי לחשוב על כמה דברים שהנביא כן יכול לברך ולהשפיע בכוחות שלו עצמו, מפני שזה המצאת יש מן יש:

-          בריאות, אריכות ימים על איש חי,

-          פרנסה, הצלחה על איש שיש לו קצת מאלה  ויקבל יותר. לכן, כתוב בפרקי אבות [א יד] אם אין אני לי מי לי: בלי ההתחלה, המעט, הצד הראשון של האיש עצמו, ברכת הצדיק לא עובדת.

ב' אבל ה', ברכת ה' תוכל לשרות גם על דבר ריקן:

-          להחיות אדם שכבר מת, כמו החיית בן האלמנה, ספר מלכים א' פרק יז כ וַיִּקְרָא אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  יְהוָה אֱלֹהָי--הֲגַם עַל-הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר-אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ, לְהָמִית אֶת-בְּנָהּ.  כא וַיִּתְמֹדֵד עַל-הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּקְרָא אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר:  יְהוָה אֱלֹהָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ-הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל-קִרְבּוֹ. 

הנביא יכול לשמש כסנגור על יד הקב"ה, להתפלל אליו, כדי שהקב"ה יעשה את הנס בעקבות תפילתו של הנביא.

-          להביא ילדים לזוג ללא ילדים, רק הקב"ה יכול להביא פרי בטן. ראה התורה, ספר בראשית [כה כא] כא וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

-          זיווג מתאים, רק הקב"ה יכול להביא את השידוך המתאים. אבל, הנביא או הצדיק יכול לשמש כסנגור על יד הקב"ה. 

אלו ואלו הם דברי אלקים חיים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר הקדוש, שיר השירים, פסוק [קס], מפרש הסולם: "שהולך ומבאר כאן שהמחלוקת הנמצאת בתורה שבעל פה, שזה מתיר וזה אוסר, זה מטהר וזה פוסל, כל אלו הם הקישוטים של המלכות, הן דברי המתירים והן דברי האוסרים. שזה הסוד אלו ואלו הם דברי אלקים חיים."

לכן, במשנה ובגמרא, אין מחלוקות אלה דיונים עיוניים שמביאים רק הילולה ונחת להקב"ה (ראה גם [קסג]). 

והקב"ה אחד, בלי פרוד בכלל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר הקדוש, שיר השירים, פסוק [קנב], תרגום הסולם "כיון האותיות מתחברות, כל המדרגות התחתונות, והמדרגות העליונות, וכל העולמות מתחברים יחד, ונושקים אלו לאלו, בנשיקות האהבה, עד שנעשים כולם אחד, והקב"ה אחד, בלי פרוד בכלל".

א' יכול להיות שהמשל הוא כפי שהקב"ה אחד, כך גם על עם ישראל להיות אחד בלי פרוד כלל.

ב' לכן, הלקח הוא, על עם ישראל להיות מאוחדים כאיש אחד, כפי שהקב"ה אחד.

שאם זוכה ומגביר הימין על השמאל הנה טוב. (זהר הקדוש, שיר השירים, [קמט], פירוש הסולם)

בס"ד

דברים חיים רחמים

זהר הקדוש, שיר השירים, פסוק [קמט] מדבר על צירוף האותיות ח' ט'. שלמה המלך בנה את בית המקדש והפך את ח"ט ל-ט"ח "וישב יהודה וישראל לבט"ח".

א' מפרש הסולם: "ועל שם זה נקראת המלכות עץ הדעת טוב ורע, שאם זוכה ומגביר הימין על השמאל הנה טוב. ואינו זוכה (ואינו מגביר הימין על השמאל) ומגביר השמאל על הימין הנה רע. ומבחינת טוב ורע אלו הם ב' אותיות ח' ט' המאירות במלכות מב' הצינורות. בקיצור, אם השמאל מתגבר על הימין מקבלים את הצינור ח"ט שזה רע. אבל אם הימין מתגבר על השמאל מקבלים ט"ח, שהוא לשון כיסוי והעלם, מלשון טח עינהם מראות.

ב' התחרות בין הימין לבין השמאל שבזהר הקדוש מזכירה אולי את התחרות הפוליטית שבימינו בין הימין הפוליטי לבין השמאל הפוליטי.

ג' אבל, כנראה, כול הדמיון בין הדברים מקרי בלבד. 

וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ--וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים א, פרק יב:

כח וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ--וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם--הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  כט וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד, בְּבֵית-אֵל; וְאֶת-הָאֶחָד, נָתַן בְּדָן.  ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה, לְחַטָּאת; וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד, עַד-דָּן.  לא וַיַּעַשׂ, אֶת-בֵּית בָּמוֹת; וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם, אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי.  לב וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ--כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה.  לג וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי--בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.  {פ}

א' סוף האמונה בה' ועזיבת דרכיו מביאים לסוף עשרת השבטים שבעם ישראל. עשרת השבטים שבמלכות ישראל נאלמו!

לכן, אפשר להגיד את הדבר הנפלא שהאמונה בהקב"ה ובעבדו משה רבינו ע"ה עושים ומחזקים את עם ישראל. וכמו אז גם בימינו.

ב' יכול להיות שסיבה לאובדן האמונה בהקב"ה היא הרצון בהקלת עול המצוות, אז וגם בימינו. בהתחלה העם הולך אחרי מנהיגיו הסוטים באונס, נגד המנהגים והמסורת שלו, ואחר כך ממשיך ומוסיף בעצמו. 

ואשר תאר יואר

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת בלק:

[כב ו] ... ואשר תאר יואר...:

[תרגום אונקלוס (ת"א)] ... ודתלוט ליט:

א' לטי > מילון ארמית-עברית, קילל

ב' לכן, יכול להיות שהמובן של המקרא הוא "ואשר תקלל מקולל". 

הדג מסריח מהראש

פתגם עממי אומר "הדג מסריח מהראש". ספר מלכים א, פרקים יא והבאים אחריו, מתארים את ההתדרדרות הרוחנית וגם חומרית של עם ישראל. אפשר אולי להגיד שזה בא גם בגלל התנהגות שלמה המלך בסוף חייו כאשר הלך ואישר עבודה זרה לנשיו הרבות. וגם אחריו, המלכים הבאים אחריו כמו ירבעם ובניו, התנהגו בצורה דומה ועזבו דרכי הקב"ה. והעם הלך אחריהם. 

אם אין קמח אין תורה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים א פרק יב:

[יב ג] וַיִּשְׁלְחוּ, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ, ויבאו (וַיָּבֹא) יָרָבְעָם, וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וַיְדַבְּרוּ, אֶל-רְחַבְעָם לֵאמֹר.  

[יב ד] אָבִיךָ, הִקְשָׁה אֶת-עֻלֵּנוּ; וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה, וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר-נָתַן עָלֵינוּ--וְנַעַבְדֶךָּ. 

[יב יד] וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.

[יב טז ] וַיַּרְא כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְאֹהָלָיו.

[יב כח] וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ--וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם--הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

א' לפי [יב טז ], זאת דוגמה מצוינת של האמירה שבפרקי אבות [ג יז] אם אין קמח אין תורה:

לכן, עשרת שבטי ישראל עזבו את בית המקדש שבירושלם בגלל המצב הכלכלי הקשה שלהם, בעקבות העול הכבד ששלמה המלך שם עליהם.

ב' גם כן, לפי  [יב כח], זאת דוגמה מצוינת של הפסוק שבפרקי אבות [ד ב] עבירה גוררת עבירה:

אחרי העבירה הראשונה של עזיבת בית המקדש שבירושלים, באה העבירה השנייה עוד יותר חמורה של עשיית שני עגלי הזהב, 'הנה אלוהיך ישראל'.

ויגר מואב מפני העם מאד

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת בלק:

[כב ג] ויגר מואב מפני העם מאד...:

[תרגום אונקלוס (ת"א)] ודחיל מואבאה מן קדם עמא לחדא...:

א' לכן, ויגר > לפי רש"י, לשון מורא > לפי ת"א, ודחיל > לפי מילון ארמי-עברי, לפחד.

ב' יש איש פוליטי פלשתיני מוחמד דחלאן.  יכול להיות שמובנו בעברית של השם 'דחלאן' הוא 'המפחיד'. וזה לפי אותו משקל של מקצוען, גזלן, איש שעושה את הפעולה, ולא איש שסובל את אותה.

ג' בעברית יש גם 'דחליל' בובה מפחידה ומבריחה ציפורים מן השדה. 

וקנה לך חבר

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בפרקי אבות:

[א ו] ... וקנה לך חבר...:

א' מסביר רבינו עובדיה מברטנורא:

"ואפילו אתה צריך לקנותו בדמים יקרים ולפזר עליו ממון כדי שתקנה אהבתו."

ב' גם כתוב בפרקי אבות:

[ה טז] כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה...:

ג' במבט ראשון, יש סתירה בין פרוש רבינו עובדיה לפסוק [א ו] לבין הפסוק [ה טז]. ז"א, גם לגבי חבר, יכול להיות שנפסקו המתנות, נפסקת אהבתו.

ד' יכול להיות כמה תירוצים:

-          מדובר על חבר אמיתי שאהבתו לא תלויה בדבר.

-          יכול להיות שרק בהתחלה יש לפזר עליו ממון, עד שמכירים זה את זה והחברות מתפתחת. הדבר דומה לילד קטן שרק מתחיל ללכת לתלמוד תורה. כדי למשוך אותו, נותנים לו סוכריות, מושחים אצבעותיו בדבש מתוק. אחרי שהוא מבין כמה התורה מתוקה, כבר לא זקוקים לדברים אלה.

דבר דומה עם חבר. בהתחלה יש למשוך אותו ולעשות היכרות. אחר כך, הוא כבר יבין כמה טובה ומתוקה החברות. וכבר לא צריכים לפזר עליו ממון.

יהיה ביתך בית-ועד לחכמים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בפרקי אבות:

[א ד] יוסי בן-יועזר איש צרדה אומר, יהיה ביתך בית-ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, ...:

א' רבינו עובדיה מברטנורא מביא משל נפלא:

"משלו משל למה הדבר דומה, לנכנס לחנות של בשם, אף על פי שלא לקח כלום, מכול מקום ריח טוב קלט והוציא עמו:"

ב' לכן, טוב להיכנס לתלמוד תורה, לשמוע שיעורים. אפילו אם לא תבין הכול מהתחלה, אפילו אם אתה עייף ונרדם בזמן השיעור, טוב להיכנס לתלמוד תורה. בכול מקרה, ריח טוב תקלוט ותצא עמו, ריח טוב של תורה.

עשה לך רב, והסתלק מן הספק

בס"ד

דברים חיים רחמים

שמעתי משל יפה מאד ברשת מורשת: "עגלן בא לישיבת תלמידי חכמים ושואל 'אני כהן, מותר לי לקחת גרושה?'. צחקו התלמידים ואמרו לו 'מי לא יודע שכהן אסור לו לקחת גרושה. לך מכאן בור עם הארץ!' הלך העגלון לעבודתו. אבל, רב הישיבה, ששמע את השיחה, שלח אחריו לקרוא לעגלן בחזרה. העגלן חוזר, והרב שואל אותו 'מה רצית עגלן יקר, מה הסיפור שלך?'. ענה העגלן 'אני עגלן ומסיע אנשים ממקום למקום. אני שאלתי אם אני כהן, מותר לי לקחת בעגלה שלי גרושה ולהסיע אותה לעיר השכנה.' חייך הרב ואמר 'ברור שכן, עגלן יקר! ברור שאתה יכול להסיע בעגלה שלך גרושה, אפילו שאתה כהן. לכהן אסור לשאת גרושה, אבל מותר להסיע אותה ממקום למקום בעגלה שלו.'

א' סיפור זה הוא משל לאמירת חז"ל שכאשר יש שאלת רב, על הרב לחקור את השואל, כדי להבין כמה שיותר טוב מה המצב של השואל, למה שואל, מה השואל מתכוון לעשות עם תשובתו של הרב.

ב' כתוב בפרקי אבות:

[א ט] הוי מרבה לחקור את-העדים, והוי זהיר בדבריך, ...:

ג' בימינו יש תופעה של שאלות לרב דרך INTERNET. או לחפש תשובה לשאלה שלך הפרטית על ידי תשובות לשאלות פרטיות של אנשים אחרים.

ד' יכול להיות שבתופעה זאת יש יתרונות של גישה מהירה ומידית למאגר עצום של תשובות תלמידי חכמים. ובוודי שיש ללמוד מהן.

ה' אבל, יכול להיות שיש גם זילות מסוימת של המוסג שאלת רב. יכול להיות שהדבר דומה לתחום הרפואה. הרופאים אומרים שאין מחלות אלא רק חולים, ז"א, שכול חולה הוא מיוחד והטיפול עבורו הוא מיוחד. לכן, בכול האתרים שעוסקים במחלות וטיפולים, השורה התחתונה היא 'מומלץ להתייעץ עם רופא'.

ו' לכן, יכול להיות שעל ידי התשובות בINTERNET  אפשר ללמוד, להתרשם, אבל בעירבון מוגבל. אלה תשובות למקרים אולי דומים לשלך אבל לא כמו שלך. ואז, יכול להיות שהשכר יוצא בהפסד.

ז' לכן, יכול להיות שטוב, אדיף, מומלץ, ורצוי להתייעץ עם הרב שלך בכול שאלת תלמיד חכם. ואם אין לך רב, הרי תעשה לך רב! ואמרו חז"ל בפרקי אבות:

[א ו] יהושע בן-פרחיה אומר, עשה לך רב,...:

[א טז] רבן גמליאל היה אומר, עשה לך רב, והסתלק מן הספק...:

הנביא אחיה השילוני קורע שמלתו

בס"ד

דברים חיים רחמים

ספר מלכים א' פרק יא, לקרת סוף הפרק, מדברים על המעבר בין שלמה המלך לבין בניו.

א' הנביא אחיה השילוני קורע שמלתו בשתים עשרה חתיכות. מתוכם, הוא נותן עשר לירבעם. המשל הוא שאחרי מות שלמה המלך, עם ישראל הופך מחדש מעם אחד במלוכה אחת לשנים עשר שבטים. מתוכם, עשרה שבטים עוברים תחת הנהגתו של ירבעם ומקימים מלכות ישראל. שני השבטים שנשארים, יהודה ובנימין, מקימים מלכות אחרת, מלכות יהודה, בירתה ירושלים עם בית המקדש וארון הקודש, בהנהגת צאצאי שלמה המלך.

ב' משל זה דומה למשלו של שמואל הנביא. שמואל הנביא מודיע לשאול המלך שהמלכות עוברת לדוד. שאול המלך מנסה לעצור בידו של שמואל הנביא. הוא טופס בשמלתו של שמואל הנביא והשמלה נקרת. שמואל הנביא אומר, כפי ששמלתי נקרעת, כך נקרעת מלכותך ועוברת לדוד.

ג' אפשר לשאול האם יש אולי קשר בין שני המשלים האלה. שניהם מספרים על שמלה קרועה, כפי שהמלכות נקרעת.

ד' השמלה של שמואל הנביא נקרעת לשניים. השמלה של שמיע הנביא נקרעת לשתים עשרה  חתיכות.

יכול להיות שבזמן שמואל הנביא המלוכה האחת של שאול המלך התחלקה לשניים, המלוכה של דוד המלך בחברון והמלוכה של איש בושת, בנו של שאול המלך, בירושלים. אחרי מותו של איש בושת, שתי מלכויות אלה התחברו מחדש. כאילו, שתי החתיכות של השמלה הקרועה נפתרו מחדש לחתיכה אחת.

לעומת זאת, הרבה יותר קשה אם לא בלתי אפשרי לחבר ביחד מחדש את שתים עשרה החתיכות של שמלת שמיע הנביא. מלכות ישראל נעלמה, ועשרת השבטים שלה נעלמו גם כן. נשארה רק מלכות יהודה. ואנחנו צאצאיהם.

ה' קריעת השמלה מזכירה גם את המנהג שבאדל, חו"ח ולא עלינו, כאשר המתאבלים גם קורעים את בגדם. לכן, אולי עוד סימן שהמחלוקת ובמיוחד מחלוקת וחלוקה של עם ישראל לקבוצות קטנות ולפעמים גם יריבות, היא ממש כמו אבל.

שמגר השופט

בס"ד

דברים חיים רחמים

שמגר השופט

א' שמגר בן ענת השופט הוא השופט השלישי בספר שופטים.

ב' אין הסכמה על מקור שמו.

ג' שמעתי סיפור שיכול לבאר נושא זה:

שמגר השופט היה מפורסם ואהוד בדורו. הרבה אנשים היו באים אליו להתייעץ בבעיותיהם. וכולם היו אומרים בפליאה 'שם גר השופט, שם גר השופט!' עד שאמירה 'שם גר השופט' הפכה לשמו בפיהם של העם 'שמגר השופט'.