ספר ישעיהו פרק לג א הוֹי שׁוֹדֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד וּבוֹגֵד וְלֹא בָגְדוּ בוֹ כַּהֲתִמְךָ שׁוֹדֵד תּוּשַּׁד כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ בָךְ.

 

פרק לג

א הוֹי שׁוֹדֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד וּבוֹגֵד וְלֹא בָגְדוּ בוֹ כַּהֲתִמְךָ שׁוֹדֵד תּוּשַּׁד כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ בָךְ.

-          מידה כנגד מידה!

ב יְהוָה חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה.

-          בפסוק זה, ובפסוקים הבאים, דברי שבח והלל אל הקדוש ברוך הוא!

ג מִקּוֹל הָמוֹן נָדְדוּ עַמִּים מֵרוֹמְמֻתֶךָ נָפְצוּ גּוֹיִם.

ד וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל כְּמַשַּׁק גֵּבִים שׁוֹקֵק בּוֹ.

ה נִשְׂגָּב יְהוָה כִּי שֹׁכֵן מָרוֹם מִלֵּא צִיּוֹן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

ו וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ.

ז הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן.

ח נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח הֵפֵר בְּרִית מָאַס עָרִים לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ.

ט אָבַל אֻמְלְלָה אָרֶץ הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַל הָיָה הַשָּׁרוֹן כָּעֲרָבָה וְנֹעֵר בָּשָׁן וְכַרְמֶל.

י עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה עַתָּה אֵרוֹמָם עַתָּה אֶנָּשֵׂא.

יא תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם.

יב וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ.

יג שִׁמְעוּ רְחוֹקִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וּדְעוּ קְרוֹבִים גְּבֻרָתִי.

-          שמעו רחוקים, כהרתעה, הזהרה, התראה. דעו קרובים, כחיזוק.

יד פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם.

טו הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע.

טז הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים.

יז מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים.

יח לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה אַיֵּה סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים.

יט אֶת עַם נוֹעָז לֹא תִרְאֶה עַם עִמְקֵי שָׂפָה מִשְּׁמוֹעַ נִלְעַג לָשׁוֹן אֵין בִּינָה.

-          נִלְעַג לָשׁוֹן אֵין בִּינָה!

כ חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלַ‍ִם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ.

-          מעניין ביותר איך לפני כשלושת אלפים שנים, הנביא ישעיהו מתפלל ומצפה לירושלים הבנויה! ממש כמו בימינו אלה! אמן!

כא כִּי אִם שָׁם אַדִּיר יְהוָה לָנוּ מְקוֹם נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ.

-          מדובר על ירושלים.

כב כִּי יְהוָה שֹׁפְטֵנוּ יְהוָה מְחֹקְקֵנוּ יְהוָה מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ.

-          מילות שבח להקדוש ברוך הוא!

כג נִטְּשׁוּ חֲבָלָיִךְ בַּל יְחַזְּקוּ כֵן תָּרְנָם בַּל פָּרְשׂוּ נֵס אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה פִּסְחִים בָּזְזוּ בַז.

כד וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן.

פרק לד

א קִרְבוּ גוֹיִם לִשְׁמֹעַ וּלְאֻמִּים הַקְשִׁיבוּ תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ תֵּבֵל וְכָל צֶאֱצָאֶיהָ.

-          מילים יפות ביותר! אמן!

ב כִּי קֶצֶף לַיהוָה עַל כָּל הַגּוֹיִם וְחֵמָה עַל כָּל צְבָאָם הֶחֱרִימָם נְתָנָם לַטָּבַח.

ג וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם.

-          מילים קשות ביותר!

ד וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה.

ה כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד וְעַל עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט.

-          בימינו לא יודעים מי זה אדום, התערבבו העמים.

ו חֶרֶב לַיהוָה מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים כִּי זֶבַח לַיהוָה בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם.

-          שאלה: למה דווקא 'ארץ אדום'?

ז וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן.

ח כִּי יוֹם נָקָם לַיהוָה שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן.

-          יכול להיות שארץ אדום הייתה במלחמה מול מלכות יהודה.

ט וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה.

-          זה אולי ים המלך?

י לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ.

-          אפשר אולי להבין תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ, אם ארץ ישראל נחרבת, אין בה יהודים, אזי לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ. ז"א, אין תושבים אחרים בארץ ישראל, אלא אך ורק היהודים.

יא וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ.

יב חֹרֶיהָ וְאֵין שָׁם מְלוּכָה יִקְרָאוּ וְכָל שָׂרֶיהָ יִהְיוּ אָפֶס.

-          מילות הוכחה.

יג וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה.

יד וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְשָׂעִיר עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ.       

-          לעניות דעתי, מילות נחמה.

טו שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ אַךְ שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת אִשָּׁה רְעוּתָהּ.

טז דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר יְהוָה וּקְרָאוּ אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה אִשָּׁה רְעוּתָהּ לֹא פָקָדוּ כִּי פִי הוּא צִוָּה וְרוּחוֹ הוּא קִבְּצָן.

יז וְהוּא הִפִּיל לָהֶן גּוֹרָל וְיָדוֹ חִלְּקַתָּה לָהֶם בַּקָּו עַד עוֹלָם יִירָשׁוּהָ לְדוֹר וָדוֹר יִשְׁכְּנוּ בָהּ.

פרק לה

א יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת.

-          דברי נחמה. לעניות דעתי, זה נפלא השילוב בין הוכחה לבית נחמה, זה אחרי זה, זה ביחד עם זה. יכול להיות שזה רמז לחינוך, לחשבון נפש: ההוכחה הולכת ביחד עם הנחמה, אחרת יש עצב, התייאשות, חוסר עונים, איבוד תקווה.

ב פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד יְהוָה הֲדַר אֱלֹהֵינוּ.

ג חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ.

-          ידיים רפות, וברכיים כושלות: כמו אז, גם בימינו, האדם נשאר אותו אדם!

ד אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם.

-          לֵב חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ: זה לא 'אל תפחדו' אלא 'אל תיראו'! יכול להיות שבכול קשר בין הקב"ה לבין היהודי, יש אך ורק 'יראת שמיים', אבל לא 'פחד שמיים'.

ה אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה.

-          קריאה והוכחה!

ו אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה.

- נִבְקַע

1.

נֶחְתַּךְ, נִסְדַּק, נֶחֱצָה.

"וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה... וַתִּבְלַע אֹתָם"

2.

פָּרַץ וְיָצָא.

"נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם"

ז וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא.

-          ממש גן עדן!

ח  וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ לֹא יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא וְהוּא לָמוֹ הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ.

ט לֹא יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל יַעֲלֶנָּה לֹא תִמָּצֵא שָׁם וְהָלְכוּ גְּאוּלִים.

י וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.

-          אחרית הימים! זה דווקא מתחבר עם 'גן עדן' הקודם.

[במדבר לא ד] אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא.

 

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא ד] אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא.

[תרגום אונקלוס] אַלְפָא לְשִׁבְטָא אַלְפָא לְשִׁבְטָא לְכֹל שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּן לְחֵילָא׃

[תרגום יונתן] אַלְפָא לְשִׁבְטָא אַלְפָא לְשִׁבְטָא לְכָל שִׁבְטַיָא דְיִשְרָאֵל תְּשַׁדְרוּן לְחֵילָא:

תרגומים דומים למקרא.

מעניין אולי, שבכול השבטים, הגיוס היה שווה לכול השבטים, לא היה תלוי במספר הגברים בשבט. לעומת זאת, גודל הנחלה העתידית בארץ ישראל היה לפי גודל השבת, ז"א, לפי מספר הגברים בשבט. למה, מה הרמז?  אני לא יודע, אבל, יכול להיות שעצם השאלה מביא למחשבה חדשה.

תירוץ אפשרי: כתוב בפסוק הקודם "לָתֵת נִקְמַת יְהוָה בְּמִדְיָן". לעניות דעתי, מדובר על חיבור בין עם ישראל, לבין הקב"ה. ובחיבור הזה, כול השבטים שווים, משתתפים באופן שווה זה לזה. למה הדבר דומה, לשתי משפחות, אחת עם עשרה בנים, ואחת עם שני בנים. כול הבנים אמורים להיות תלמידים חכמים, ללא קשר לגודל המשפחה.

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא ה] וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.

[תרגום אונקלוס] וְאִתְבְּחַרוּ מֵאַלְפַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל אַלְפָא לְשִׁבְטָא תְּרֵי עֲשַׂר אַלְפִין מְזָרְזֵי חֵילָא׃

[תרגום יונתן] וְאִתְבְּחָרוּ גוּבְרִין צַדִיקִין וּמְסָרוּן נַפְשְׁהוֹן מֵאַלְפַיָא דְיִשְרָאֵל אַלְפָא לְשִׁבְטָא תְּרֵיסַר אַלְפִין מְזַרְזֵי חֵילָא:

תרגום יונתן בעברית:

ונבחרו אנשים צדיקים ומוסרים נפשותיהם מאלפי ישראל, אלף לשבט, שנים עשר אלפים חלוצי צבא.

תרגום יונתן מוסיף דברים חשובים ביותר: וְאִתְבְּחָרוּ גוּבְרִין צַדִיקִין וּמְסָרוּן נַפְשְׁהוֹן. זה נכון תמיד, ובוודי בימינו אלה. יכול להיות שתכונות אלה מסבירות את המספר יחסית קטן של מגויסים למלחמתם של בני ישראל. ז"א, לא גיבורים, לא חזקים אלא צדיקים ומוסרי נפשותיהם.

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא ו] וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ.

[תרגום אונקלוס] וּשְׁלַח יָתְהוֹן מֹשֶׁה אַלְפָא לְשִׁבְטָא לְחֵילָא יָתְהוֹן וְיָת פִּינְחָס בַּר אֶלְעָזָר כָּהֲנָא לְחֵילָא וּמָנֵי קוּדְשָׁא וַחֲצוֹצְרָת יַבָּבְתָא בִּידֵיהּ׃

[תרגום יונתן] וּשְׁדַר יַתְהוֹן משֶׁה אַלְפָא לְשִׁבְטָא לְחֵילָא יַתְהוֹן וְיַת פִּנְחָס בַּר אֶלְעָזָר כַּהֲנָא לְחֵילָא וְאוּרַיָא וְתֻמַיָא דְקוּדְשַׁיָא לִמְשַׁיְילָא בְּהוֹן וַחֲצוֹצְרוֹת יַבָּבָא בִּידֵיהּ לְמִכְנַשׁ וּלְמִשְׁרֵי וּלְמֵיטַל מַשְׁרִיתָא דְיִשְרָאֵל:

תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 506]):  

וישלח אותם משה, אלף לשבט לצבא, אותם ואת פנחס בן אלעזר, הכוהן לצבא, ואורים ותמים לקודש, לשאול בהם, וחצוצרות ותרועה בידו, להקהיל ולהחנות ולהסיע מחנות ישראל.

תרגומים דומים למקרא.

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא ז] וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר.

[תרגום אונקלוס] וְאִתְחַיַּילוּ עַל מִדְיָן כְּמָא דְּפַקֵּיד יְיָ יָת מֹשֶׁה וּקְטַלוּ כָּל דְּכוּרָא׃

[תרגום יונתן] וְאִתְחַיָילוּן עַל מִדְיָן אַקְפוּהָ מִתְּלַת טְרִיגוּנָהָא הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה וּקְטָלוּ כָּל דְכוּרָא:

תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 509]):  

ויצבאו על מדין, הקיפוה משלש רוחות באשר צווה ה׳ את משה, ויהרגו כל זכר.

תרגום יונתן מוסיף אַקְפוּהָ מִתְּלַת טְרִיגוּנָהָא. אותו ספר מסביר:

ובספר ינחנו כאן, מסביר דברי המתרגם לפי דרכו, וז״ל: אקפוה מתלת טריגונהא, זהו כפסק הרמב״ם בהלכות מלכים (פ״ו ה״ז): כשצרין על עיר לתפשה, אין מקיפין אותה מארבעת רוחותיה אלא משלש רוחותיה, ומניחים מקום לבורח ולכל מי שירצה להימלט על נפשו, שנאמר ״ויצבאו על מדין כאשר צווה ה׳ את משה״, מפי השמועה למדו שכך צווהו, עכ״ד. וכפי הגירסא שיש לנו בספרי נוכל לומר, כי לפי התרגום הזה הכריע הרמב״ם לפסוק כר׳ נתן ולא כהת״ק בספרי, עכ״ל.

מדרש ספרי מפרש:

ויצבאו על מדין - הקיפוה מד' רוחותיה. ר' נתן אומר: נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו:

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא ח] וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב.

[תרגום אונקלוס] וְיָת מַלְכֵי מִדְיָן קְטַלוּ עַל קְטִילֵיהוֹן יָת אֱוִי וְיָת רֶקֶם וְיָת צוּר וְיָת חוּר וְיָת רֶבַע חַמְשָׁא מַלְכֵי מִדְיָן וְיָת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר קְטַלוּ בְּחַרְבָּא׃

[תרגום יונתן] וְיַת מַלְכֵי מִדְיָנָאֵי קְטָלוּ עַל קְטוּלֵי מַשִׁרְיַיתְהוֹן יַת אֱוִי וְיַת רֶקֶם וְיַת צוּר הוּא בָּלָק וְיַת חוּר וְיַת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְיַת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר קְטָלוּ בְּסַיְיפָא וַהֲוָה כֵּיוַן דְחָמָא בִּלְעָם חַיָיבָא יַת פִּינְחָס כַּהֲנָא רָדִיף מִן בַּתְרוֹי עָבַד מִלְתָא דְקוּסְמִין וּפָרַח בְּאַוִיר שְׁמַיָא מִן יַד אִידְכַּר פִּינְחָס שְׁמָא רַבָּא וְקַדִישָׁא וּפָרַח בַּתְרוֹי וְאַחְדֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ וְאַחְתֵיהּ שְׁלַף סַיְיפָא וּבְעָא לְמִקְטְלֵיהּ פָּתַח פּוּמֵיהּ בְּמִילֵי תַחֲנוּנִין וַאֲמַר לְפִינְחָס אִין תְּקַיֵים יַת נַפְשִׁי מִשְׁתַּבַּעְנָא לָךְ דְכָל יוֹמִין דַאֲנָא קְיַים לֵית אֲנָא מְלַטֵיט יַת עַמָךְ עָנֵי וַאֲמַר לֵיהּ הֲלָא אַנְתְּ הוּא לָבָן אֲרַמָאָה דְבָעִית לְמֵישֵׁיצַיָא יַת יַעֲקב אָבוּנָן וּנְחָתַת לְמִצְרַיִם בְּגִין לְמוֹבְדָא זַרְעָא וּמִן בָּתַר דִנְפָקוּ מִמִצְרַיִם גָרֵיתָא בְּהוֹן עֲמָלֵק רַשִׁיעָא וּכְדוֹן אִיתְגְרָתָא אִיתְגְרָא לְמֵילוֹט יַתְהוֹן וְכֵיוַן דְחָמִיתָא דְלָא אַהַנְיַן עוֹבָדָךְ וְלָא קַבֵּיל מֵימְרָא דַיְיָ מִינָךְ אִמְלִיכַת מַלְכָּא בִּישָׁא יַת בָּלָק לְמוּקְמָא יַת בְּנָתֵיהּ בְּפַרְשַׁת אוֹרְחָתָא לְמִטְעַיָא יַתְהוֹן וּנְפָלוּ בְּגִין כֵּן מִנְהוֹן עֶשְרִין וְאַרְבְּעָא אַלְפִין בְּגִין כֵּן לֵית אֶפְשַׁר תּוּב לִמְקַיְימָא יַת נַפְשָׁךְ וּמִן יַד שָׁלַף סַיְיפֵיהּ מִן תְּיָקָא וְקַטְלֵיהּ:

תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 509]):  

ואת ראשי יועצי מדין (ואת מלכי מידין) הרגו על הרוגי מחניהם, את אוי ואת רקם ואת צור, הוא בלק, ואת חור ואת רבע, חמשת יועצי מדין, ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב, (וזה מעשה הריגתו:) ויהי כאשר ראה בלעם הרשע את פנחס הכהן רודף אחריו, עשה מעשה

קסמים ופרח באוויר השמים, תיכף הזכיר פנחס את השם הגדול והקדוש ופרח (באוויר) אחריו  ויאחז אותו בראשו והורידו, שלף חרבו ורצה להרוגו, פתח (בלעם) את פיו בדברי תחנונים יאמר לפנחס: אם תקיים את נפשי (ותניחני לחיות), נשבע אני לך שכל הימים שאני חי אין אני מקלל את עמך, ענה (פינחס) ואמר לו: הלא אתה לבן הארמי שרצית להשמיד את יעקב אבינו וירדת למצרים כדי להאביד זרעו, (שהוא היה בעצת ״הבה נתחכמה לו״), ואחר שיצאו ממצרים היית מגרה בהם (עם) עמלק הרשע, ועתה נשכרת לקלל אותם, וכאשר ראית שמעשיך לא הצליחו ומאמר ה׳ לא שמע ממך (בקולך), יעצת עצה רעה לבלק להקים את בתו בפרשת דרכים להטעותם ( בחטא),

ונפלו בשביל כן ארבעה ועשרים אלף, על כן אי אפשר עוד לקיים את נפשך, ומיד שלף חרבו מנרתיקה והרגו.

תרגום יונתן מוסיף אגדה על מעשה הריגתו של בלעם על ידי פנחס הכוהן. לעניות דעתי, יש באגדה זאת רמז חשוב: בְּגִין כֵּן לֵית אֶפְשַׁר תּוּב לִמְקַיְימָא יַת נַפְשָׁךְ. בלעם עשה נזקים גדולים ביותר לעם ישראל, ולא פעם אחת, ולא פעמיים, אלא יותר, ובדמויות שונים. אלף, על כן אי אפשר עוד לקיים את נפשך (של בלעם)!

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא ט] וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ.

[תרגום אונקלוס] וּשְׁבוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת נְשֵׁי מִדְיָן וְיָת טַפְלְהוֹן וְיָת כָּל בְּעִירְהוֹן וְיָת כָּל גֵּיתֵיהוֹן וְיָת כָּל נִכְסֵיהוֹן בַּזוּ׃

[תרגום יונתן] וּשְׁבוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל יַת נְשֵׁיהוֹן דְמִדְיָנָאֵי וְיַת טַפְלֵיהוֹן וְיַת כָּל בְּעִירֵיהוֹן וְיַת כָּל גֵיתֵיהוֹן וְיַת כָּל נִיכְסֵיהוֹן בָּזוּ:

תרגומים דומים למקרא.

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר  לא י] וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ.

[תרגום אונקלוס] וְיָת כָּל קִרְוֵיהוֹן בְּמוֹתְבָנֵיהוֹן וְיָת כָּל בֵּית סִגְדַּתְהוֹן אוֹקִידוּ בְּנוּרָא׃

[תרגום יונתן] וְיַת כָּל קוּרְיֵיהוֹן וּבָתֵּי טִירוֹנֵיהוֹן וְיַת בַּמְסֵי בֵּית סַגְדֵיהוֹן אוֹקִידוּ בְּנוּרָא:

תרגומים דומים למקרא.

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא יא] וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.

[תרגום אונקלוס] וּשְׁבוֹ יָת כָּל עֲדַאָה וְיָת כָּל דְּבַרְתָּא בַּאֲנָשָׁא וּבִבְעִירָא׃

[תרגום יונתן] וּשְׁבוּ יַת כָּל עָדִיתָא וְיַת כָּל דְבַרְתָּא בְּאֵינָשָׁא וּבִבְעִירָא:

תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 513]):  

וישבו את כל השלל ואת כל המונהג  באדם ובבהמה.

באותו ספר כתוב:

בתרגום יונתן: ושבו, (אע״פ שבפסוק כתוב ״ויקחו״), יתכן שבא לפרש צורת לקיחת וקנין השלל, שהוא על ידי שם כיבוש מלחמה שנקרא בשם ״שבי״.

תרגומים דומים למקרא.

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא יב] וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת הַשָּׁלָל אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ.

[תרגום אונקלוס] וְאֵיתִיאוּ לְוָת מֹשֶׁה וּלְוָת אֶלְעָזָר כָּהֲנָא וּלְוָת כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת שִׁבְיָא וְיָת דְּבַרְתָּא וְיָת עֲדַאָה לְמַשְׁרִיתָא לְמֵישְׁרַיָּא דְּמוֹאָב דְּעַל יַרְדְּנָא דִּירִיחוֹ׃

[תרגום יונתן] וְאַיְתִיאוּ לְוַת משֶׁה וּלְוַת אֶלְעָזָר כַּהֲנָא וּלְוַת כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל יַת שִׁבְיָיתָא וְיַת דְבַרְתָּא וְיַת עָדִיתָא לְמַשְׁרִיתָא לְמֵישְׁרַיָא דְמוֹאָב עַל יַרְדְנָא דִירֵיחוֹ:

תרגומים דומים למקרא.

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא יג] וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

[תרגום אונקלוס] וּנְפַקוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר כָּהֲנָא וְכָל רַבְרְבֵי כְּנִשְׁתָּא לְקַדָּמוּתְהוֹן לְמִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא׃

[תרגום יונתן] וּנְפָקוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר כַּהֲנָא וְכָל אֲמַרְכְּלֵי כְּנִשְׁתָּא לִקְדָמוּתְהוֹן לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא:

תרגומים דומים למקרא.

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא יד] וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה.

[תרגום אונקלוס] וּרְגֵיז מֹשֶׁה עַל דִּמְמֻנַּן עַל חֵילָא רַבָּנֵי אַלְפֵי וְרַבָּנֵי מָאוָתָא דַּאֲתוֹ מֵחֵיל קְרָבָא׃

[תרגום יונתן] וּכְנַס משֶׁה עַל אִסְטְרְטִיגִין דִמְמַנָן עַל חֵילָא רַבָּנֵי אַלְפִין וְרַבָּנֵי מַאֲוָותָא דְאָתוּ מֵחֵיל סִדְרֵי קְרָבָא:

תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 515]):  

ויקצוף משה על הנגידים, הממונים על החיל, שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה.

תרגומים דומים למקרא.

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא טו] וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר לְהוֹן מֹשֶׁה הֲקַיֵּימְתּוּן כָּל נוּקְבָּא׃

[תרגום יונתן] וַאֲמַר לְהוֹן משֶׁה הַקְיֵימְתּוּן כָּל נוּקְבָא:

תרגומים דומים למקרא.

               כתוב בספר במדבר, פרשת מטות:   

[במדבר לא טז] הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהוָה עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהוָה.

[תרגום אונקלוס] הָא אִנִּין הֲוַאָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵיצַת בִּלְעָם לְשַׁקָּרָא שְׁקַר קֳדָם יְיָ עַל עֵיסַק פְּעוֹר וַהֲוָת מַחֲתָא בִּכְנִשְׁתָּא דַּייָ׃

[תרגום יונתן] הִינוּן הִינוּן דְהַוָאָה תּוּקְלָא לִבְנֵי יִשְרָאֵל בְּעֵיצָתָא דְבִלְעָם לִמְשַׁקְרָא שְׁקַר קֳדָם יְיָ עַל עֵיסַק פְּעוֹר וַהֲוָה מוֹתָנָא בִּכְנִשְׁתָּא דַיְיָ:

תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 515]):  

הן הנה שהיו מכשול לבני ישראל בעצת בלעם, לשקר שקר לפני ה׳ על דבר פעור, ותהי המגפה בעדת ה׳ (ולמה החייתם אותן).

תרגומים דומים למקרא.